צד. יש להבדיל הבדלה חמורה בין בניה של "הציוויליזציה בשיווי משקל" לבניה של הציוויליזציה של האבולוציה מסוג "סתם", שהיא "הציוויליזציה של צורכי הגוף הבסיסיים ביותר". חשיבות הבדלה זו אף אינה נופלת מחשיבות ההבדלה בין החוקיות שדרווין גילה בטבע להשערה שהוא הלביש עליה. בניה של "הציוויליזציה בשיווי משקל" עדיין בניה של הנאורות. הם מאמינים בקיומה של אסתטיקה אובייקטיבית במדע ובתרבות, בקיומם של מודלים אובייקטיביים של טוב ורע, יפה ומכוער, חכמה וטיפשות. הם מאמינים בקיומם של כלים אובייקטיביים להסברת טעותם, אם קרה והם טעו במשהו. במציאת "מצבים פרדוקסליים" הם יראו הזדמנות להתקדם בהבנה ולא ההפך. הם מסוגלים להסתכל על ילד כעל מה שהוא עשוי להיות ולא רק כעל מה שהוא בזמן הווה. הם תופסים את הידע האנושי כפזל. כלומר, הם מאמינים בקיומו של איזשהו מבנה סופי ונצחי של הידע, שאליו האנושות מתקדמת כל הזמן עקב בצד אגודל. חלקי הידע הם חלקי הפזל שלכל אחד מהם יש מיקום סופי ונצחי במבנה הכללי. כמו בהרכבת פזל כך גם כאן, ההתקדמות בניסיון להשלים את פזל הידע ממצב של חמישים אחוז למצב של שישים אחוז, תהיה מהירה יותר מההתקדמות בניסיון להשלים את פזל הידע ממצב של ארבעים אחוז למצב של חמישים אחוז. מאחר וכמו בהתקדמות בהרכבת פזל, כך גם בהתקדמות בהרכבת פזל הידע, מצטמצמות אפשרויות השילוב של החלקים הנותרים (עקומת הלמידה לעולם אקספוננציאלית). בניה של "הציוויליזציה של צורכי הגוף הבסיסיים ביותר" לא מאמינים בכל הדברים האלה. סיסמתם היא: "אם אין סיבות להניח אבולוציה אזי בכל זאת יש סיבות להניח אבולוציה". לכן, מבחינתם, אם חלקי הידע משולים לחלקי פזל אזי "הרצון" יקבע את מקומו של כל חלק ולא איזשהן "נורמות לכאורה". מבחינת בניה של "הציוויליזציה בשיווי משקל" שקידה וחזרות הן הערובה להגעה למצוינות. מבחינת בניה של "הציוויליזציה של צורכי הגוף הבסיסיים ביותר" גם "מצוינות" היא כבעיני המתבונן. יתרה מזו, תווית מסוג "מצוינות" עשויה לפגוע ברגשותיהם של מי שאינו הולם אותה. בעוד שמי שכבר "מצוין" בדיעבד יכול היה להסתדר יפה גם בלי זה. אזי מדוע מלכתחילה לנקות בפעולה שתוצאותיה עשויות לצער מישהו. פשיזם של בנוניות הוא הערך העליון של השמאל המטריאליסטי בזמננו והוא הורג את הטובים ביותר לא פחות מכל פשיזם אחר (אחרת, אך יהיה "ג'יהדיסט-טרנססקסואל", קונטרו-פרודוקטיבי, חולה ונכה? כמה אנשים בעולם בכלל יכולים להיות "דבר כזה"?). זה כל מה שנשאר לשמאל הזה (והרבה מאוד כסף) הן משום כך שהלכו לו הפשיזם הממלכתי, הנאציזם והקומוניזם והן משום כך שהפשיזם הזה הוא הערובה היחידה להמשך השמטת עקרון היציבות מהסברת המציאות הפיזיקלית בכל הרמות. אני, למשל, דוחה השמטה זו מכל וכל ושמתי לב שלממסד המדעי יש בעיה עם זה. כאילו שלא אמור בכלל להתקיים אדם כמותי ("האינדיבידואל הלא לגיטימי"). לא מובן מאיליו. יובל נח הררי תופס עתה, בתודעה הליברלית, את מקומו של "הטוב ביותר" והוא פרצופם של הזהות האזרחית הגנרית מזה (חיה שהסוציולוגיה אינה מכירה בקיומה) ושל השמטת עקרון היציבות מהסברת המציאות הפיזיקלית בכל הרמות מזה (ערך שמגיע אל המדע ולא מתוך המדע). זהי אופוזיציה הן לנאורות (שלא כללה אתאיסט קוגניטיבי אחד לפחות) והן ל"עולם התרבויות" (המשאב העיקרי של השוק החופשי).
צה. לבעל הזהות האזרחית הגנרית, הכרוכה בתפיסת המציאות הגשמית דרך ביטול מלא של עקרון היציבות, אין כלים להתמודד עם בעל הזהות הארכאית בסגנון הקולקטיביסטי. המשימה לשכנע ציבור באמיתות מוסד הנבואה, כלל אינה פשוטה. יש לתמרץ את הציבור כל הזמן על מנת שלא ירפה מהשכנוע. יש ללמדו קרא וכתוב, יש להעניק לו כישורי חיים באשר ליחסים בין אדם לסמכות, אדם לחברו ואדם למקום. יש לחשב את רווחתו, את גבורתו ואת נצחונו ולכוונו אליהם, בין הייתר דרך איתור אנשי אמת שנאי בצע מתוכו שימלאו תפקידי שרי אלפים שרי מאות שרי חמשים ושרי עשרות. אחרת, בתמורה למה בדיוק תקבל ממנו את קבלת אלוהיך? מוסד שלוקח על עצמו להבטיח את התמדת קיומה של הזהות הארכאית בסגנון הקולקטיביסטי, לא לוקח ימי חופש. גורלו קשור בגורל הציבור. הציבור ייכשל, יאבד נחלה או יפסיד בקרב, הממסד ישלם את המחיר, מהסוג שמשלמים פעם אחת בחיים. במה מסתכן באופן אישי או איזה אחריות לוקח על עצמו מחולל הזהות הפרוגרסיביסטית-ההיברידית בזמננו, ההומוספיאנס הכי מפורסם בעולם, יובל נח הררי? "מוסד הנבואה" תפקד כזרז אפקטיבי ביותר של השגת הידע על העולם והאדם כפי שהם. לכן, השחרור ממנו לא יכול היה להיות מהיר (תוך דור או שניים). וגם אז השחרור לא נעשה אלא בתמורה לקבלת כלים חדשים שכלל אינם באו במקום הכילים הישנים, אלא כתוספת אליהם (לאתאיסט הקוגניטיבי או, בשמו האחר, הפרוגרסיביסט ההיברידי, אין קשר ליצירת הכלים החדשים. הוא הופיע על ציר הזמן אחרי שהם כבר נוצרו). הסמכות העליונה או מורה הדרך האולטימטיבי שמציע יובל נח הררי הם אתה עצמך. מה יאתגר סמכות כזו בהתחשב בעובדה שהיא למדה מינקות שמושג האל מומצא ולכן, כל התרבות האנושית מומצאת? צורכי הגוף הבסיסיים ביותר. ומי שכל מה שמאתגר אותו הוא צרכי גופו הבסיסיים ביותר, אולי כבר אינו בן אדם באמת אלא "שלב באבולוציה", כפי שיובל נח הררי ממילא תופסהו.
צו. הסמכות העליונה או מורה הדרך האולטימטיבי, שהם אתה עצמך, יכולים להיות רק לדבר אחד והוא ההתמודדות עם שאלות "הגיוניות" או "קוגניטיביות" מהמעלה הראשונה. הצלחתי למצא שאלה אחת כזו בינתיים והיא שאלת יציבות המינים. כלומר, אם אפשר להגיע לשאלה אחת בלבד שלהתמודדות עמה אין לעשות מיקור חוץ, בזמננו, היא שאלת יציבות המינים. כל הכלים הדרושים להתמודדות עמה, באופן מקצועי ובלתי תלוי, כבר קיימים ונגישים לכולם באופן שווה. אני שולט ביכולת להתמודד עם שאלה זו באופן בלתי תלוי, אני שולט בגורלי. עשיתי ליכולת להתמודד עם שאלה זו מיקור חוץ, מיקור החוץ שולט בגורלי. איננו בני הזמן שבו הקוגיטו של דקארט (1596-1650) תקף עוד במצבו הראשוני, כאשר הרדוקציה לדבר האלמנטרי שהוודאות בקיומו אינה יכולה להיות מושפעת ממעשה תעתע של צד שלישי, הוא עצם החשיבה ותו לא. מסוף שנות השישים/תחילת שנות השבעים הדבר האלמנטרי הזה התרחב והחל לכלול גם את שאלת יציבות המינים. תיאורטית, אם באמת קיימת יכולת להתמודד עם שאלת יציבות המינים, באופן מקצועי ובלתי תלוי, כפי שאני טוען, יש להניח שבהלאמת עצם ההכרה בכך כבר מושקעת אנרגיה ואולי אף אנרגיה לא מעטה ואולי אף על בסיס יומיומי. האדם מימן את השטיית עצמו במשך אלפי שנים. איני רוצה להוציא את זמננו מהכלל. למה לעשות לו הנחות? מה מיוחד בו? מה קרה בסוף שנות השישים/תחילת שנות השבעים? זו הנקודה בזמן שבה החל גל החזרה בתשובה הראשון מאז מלחמת העולם השניה. ישעיהו ליבוביץ' וישראל אומן החלו לחבוש כיפה באופן קבוע בנקודת זמן זו.
צז. בשני מצבים בלבד נקבל הסברה כפייתית ובלתי משתוממת, מטעם גורמי ההסברה האוטוריטריים הפורמליים, לכך שאידאת השתנות המינים עד כדי הופעת מינים חדשים, בדרך שהציע דרווין, מסבירה את הוויית עולם המינים: 1. שהממצאים המדעיים לגמרי מאמתים את האידאה. 2. ההפך הגמור מזה. איזה משני המצבים מתקיים במציאות? זאת לא אוכל לציין. מי אני שאציין? בהקשר הזה אוכל רק לציין שהשימוש במושג "אבולוציה", במטרה לתאר את תהליך השתנות המינים עד כדי הופעת מינים חדשים, הוא בכלל הכרעה ערכית שמקורה במאה התשע עשרה. "אידאת השתנות המינים עד כדי הופעת מינים חדשים" זוהי צורת המינוח התקינה שצריכה להיות מונהגת. המהדרין ישתמשו במינוח: "אידאת השתנות המינים עד כדי הופעת מינים חדשים, כנלמדת מהרושם השטחי מהמעבר בין פרופילים נקודתיים של יחסי דומיננטיות, בקבוצות של גנים פולימורפיים, הַחַל ברמת האוכלוסיה ובתקופת חיים של מספר דורות". לפיכך, התשובה לשאלה האם קיימת בכלל אבולוציה היא בהחלט חיובית. כל פרט לא רק שרואה אבולוציה במו עיניו אלא שהוא בעצמו עובר אותה, מרגע ההפריה ועד למותו.
צח. מעבר המוני למצב קטטוני ממצב של צלם אנוש אינו עומד בסתירה לתורת האבולוציה. נהפוך הוא, ניתן יהיה לראות בו תנועה לכיוון בלתי צפוי על ציר תהליך האבולוציה שתחשוף "שלב באבולוציה" שאינו נפוץ בהווה. מה שיבטל כל סיבה לדאגה או ללקיחת אחריות של הממסד המדעי או ממסד כלשהו על "מעבר המוני" כזה. כמו כן, בתנאים האלה, המושג "צלם אנוש" ממילא אינו רלוונטי לדיון במצבו של האדם. מאחר שהוא מתאר, באופן סובייקטיבי לחלוטין, "קטע חולף" או "בלתי יציב בהגדרה" (כמו כל דבר אחר), מתוך תהליך האבולוציה הספונטני, שכידוע לא ברור כיצד התחיל ולכדי מה עשוי להתגלגל. בתנאים שבהם מתקיימת הסכמה על עצם תהליך האבולוציה, או חלקו, כמתקבלים על הדעת מבחינה מדעית (שלא מבחינה מדעית, גם לרעיון האבולוציה מגיעה זכות קיום), תפיסת מושג האדם, המוצעת על ידי "עולם התרבויות", חדלה להתקיים. אם השמיטו מדעתך את עקרון היציבות, כאחד האמצעים הלגיטימיים של תפיסת המציאות הפיזיקלית בכל הרמות, לצד תפיסת הקשר בין הזוויג למגדר שמציע "עולם התרבויות", אזי אתה כבר שייך ל"הרבה מאוד כסף", שממילא רואה בך "משאב" או "אמצעי" ולא "מטרה". בעצם "מטרה" כבר היית כשהיית בן אדם בעיני עצמך ולא "שלב באבולוציה". תפיסת מושג האדם ותפיסת הקשר בין הזוויג למגדר, המוצעים על ידי "עולם התרבויות", התגבשו בתהליך של ניסוי ותהייה בן אלפי שנים. קיבלנו אותם מאבותינו כהמלצה לאופן היעיל ביותר האפשרי שבו יש להתייחס לאדם כשלעצמו ולזוויג כשלעצמו, מבחינת יכולת העמידה באתגרי החיים בעולם הזה ולא אחרת. לכן, כל מה שיש לומר על העולם והאדם בזמננו לנשיאי מוסדות אקדמיים, רקטורים, דיקנים, ראשי חוגים, עורכים ראשיים, כל מני אינטלקטואלים שבאים ללמד את הציבור הרחב שהוא מצבור של יחידות מטבוליות שרק יודעות לקבל החלטות אינסטרומנטליות כל הזמן, כדוגמת דן אריאלי, ומחברי תוכניות הלימודים לבתי הספר היסודיים ולתיכונים שכוללות את נושא האבולוציה – כתיאוריה מדעית לכל דבר, הוא הבסטיליה במאה העשרים ואחת. יובל נח הררי הוא רק השומר הכי ברוטלי בבסטיליה. מאין הגיעה "הציוויליזציה של צורכי הגוף הבסיסיים ביותר"? נוצרה על ידי "הציוויליזציה בשיווי משקל". מדוע? כדי לאפשר לראשונה לחמוק מההתמודדות עם הפדיחה. "הרבה מאוד כסף" הוא המלכות בזמננו. "האקדמיה" היא הבסטיליה. מה תעשה "הציוויליזציה של צורכי הגוף הבסיסיים ביותר" אחרי שתעבור מן העולם "הציוויליזציה בשיווי משקל"? איך תתקיים ללא המכשור מספק החיים שהיא מחוברת אליו? "הציוויליזציה בשיווי משקל" לא תשאיר פה כלום ממה ששלה. היא תעבור מן העולם כלא הייתה, כדרכן של ציוויליזציות. מכון ון ליר הוא "מרכז יום" של הציוויליזציה הזו ולכן, אינו מקיים איזשהו שיח רלוונטי לבעיות העתיד.
צט. אפשר להמשיך להשמיט מהסברת המציאות הפיזיקלית את עקרון היציבות, למשל ביחס לתופעת הטבע, היחידה מסוגה, המכונה "המפץ הגדול". אך לא ניתן מהסברת תהליך הברירה הטבעית. השמטת עקרון היציבות מהסברת תהליך הברירה הטבעית פשוט תחבל בהבנתנו. חבל מאוד. אני משער שהבנת תהליך זה תעניין רבים. זו מדינה קטנה מוקפת אויבים. זו לא תעמולה. לכן, לא סביר שפה יימצא משהו, מתוך כל מה שיקר למישהו איפשהו, שיזכה להקלת ראש בעניינו. אני יודע על עצמי שעבורי העולם לא מעניין אם אני יודע שאני, כפי שאני, לא יכול ליהנות ממנו. מה הסיכוי שאני יחיד כזה בעולם? קבלת תיאוריית המפץ הגדול כל כולה יושבת על אד-ורקונדיאם. לכן, אין דרך לטפל בה באופן ביקורתי. לעומת זאת, קבלת תיאוריית מוצא המינים זה מזה דרך הברירה הטבעית, רק יכולה לשבת על אד-ורקונדיאם. הבנת תהליך הברירה הטבעית אינה דורשת לימודים מאומצים מי יודע מה. אני חושב שיספיק יום לימודים אחד, עבור האדם הממוצע, כדי להשלים את הנושא. ההגעה להבנת כל מערכת המושגים, הנדרשת כדי להיות מסוגל להרהר בעניין הסיכוי לתופעת הטבע, היחידה מסוגה, המכונה "המפץ הגדול", תדרוש יותר מיום אחד. גם יותר מיומיים.
ק. מאחר ותופעת הטבע, היחידה מסוגה, המכונה "המפץ הגדול", יושבת כל כולה על אד-ורקונדיאם, היא יכולה להתגלות גם כ"מיתוס בריאה" לכל דבר. פשוט עם השתלטות, כמעט מלאה, של "עקרון ההשתנות בעלת כיוון וקצב מסוימים" על המיתוס. כלומר, בניגוד לחלוקה לפי יחס אחר (בין "עקרון ההשתנות בעלת כיוון וקצב מסוימים" ל"עקרון היציבות") הקיים במיתוסי בריאה אחרים. יש דרך לבדוק מהו הסיכוי של תופעת הטבע, המכונה "המפץ הגדול", להשתייך לעולם האמונות והמיתוסים לעומת הסיכוי להשתייך לעולם הידיעות המדעיות. הדרך קשורה לדימוי הידע האנושי לפזל שהוזכר לעיל. כדרכו של פזל, כך גם מבנה פזל הידע מחולק לאתרים שהם מעין קטגוריות של הידע. בין שלל האתרים יש שניים שצריכים להיות מאוד קונטרסטיים אחד לשני: אתר הידיעות המדעיות ואתר האמונות והמיתוסים. באופן תיאורטי, אם הידיעות השונות, המשתלבות בפזל הידע האינדיבידואלי במהלך החיים, מתמיינות לאתרים "הייעודיים" באופן "המשקף את המציאות", הדבר אמור להתבטא בתהליך קבלת החלטות יעיל יותר או, במילים אחרות, ביכולת קידום אינטרסים גבוהה יותר, יחסית ל"אפשרי" ויחסית למקבלי ההחלטות האחרים בזמן הווה. בחברה המערבית התגבשה שיטת מיון הידיעות, לאתרי הידיעות השונים, בעלת כללים סופיים ואוניברסליים (השיטה המדעית). השיטה היא מעין קרנטין בעל שלבים (ניסוי, ניסוי מסוג הפרכה ונעילה). שיטת מיון הידיעות נועדה למנוע מהשתלבות האמונות והמיתוסים באתר הידיעות המדעיות ומהשתלבות הידיעות המדעיות באתר האמונות והמיתוסים. זה הכל. הזהירות הרבה במיון הידיעות לאתרי הידע הרלוונטיים, במבנה הידיעות הכללי של הידע, היא מה שמבדיל את החברה המערבית מחברות אחרות או אמור להבדיל, לפחות מבחינת האופן שבו תופסים את החברה המערבית בניה שלה. תיאורטית, כל אחד, בכל רגע, אמור להיות מסוגל להניע ידיעות, בין אתרי הידיעות השונים, לצורך בדיקת יעילות מבנה הידע הכללי בתנאי השילוב השונים, ממש כמו בתהליך הרכבת פזל. לפיכך, אם קרה ותופעת הטבע המכונה "המפץ הגדול" כבר ממוקמת באתר הידיעות המדעיות, העברתה לאתר האמונות והמיתוסים, לצורך ניסוי, תחת התירוץ שהיא נועדה מלכתחילה להשלים את השקפת העולם האבולוציונית ואינה קיימת בזכות עצמה, צריכה להשפיע על נראות תמונת העולם. אם בתנאי השילוב החדשים הופיעה תחושה (חוויה סובייקטיבית) שראיית תמונת העולם השתפרה, אין טעם לחזור לתנאי השילוב הישנים וניתן לקבוע שאכן מדובר בידיעה שמקומה "הטבעי" הוא באתר האמונות והמיתוסים.