על הספר
ספר זה הוא תיעוד של מידע שהתקבל כתוצאה משיחה שהתנהלה בין אדם לצ'טבוט ChatGPT בנושא הקשר בין ברירה טבעית לאפשרות של השתנות המינים עד כדי הופעת מינים חדשים. הספר אינו חובר בצורת "שאלות ותשובות". אלא בצורת מארג ידע רציף, המבוסס על התשובות שהתקבלו מאת המכונה לשאלות שהוזנו על ידי אדם. הספר כולל גם את "המידע הנוסף" מתחומי עיון כמו היסטוריה ופילוסופיה, שהמכונה סיפקה, בעל הקשר "הנסיבתי" או "הקונטקסטואלי" לנושא הנמצא במרכז הדיון. הספר כתוב בגוף ראשון מטעמי נוחות.
א. נוכח הפריצה לחיינו של טכנולוגיית הבינה המלאכותית ובמקביל, השמעת הסכנות הכרוכות בכך, ספר זה נועד להאיר על מרכיב "התכליתיות הראשונית" של אופן השימוש בטכנולוגיה החדשה, הלוא האג'נדה. טענתי היא שהדיון בסכנות הטמונות במכונה, בעלת יכולת לימוד עצמית, משני בחשיבותו לדיון בסכנות האג'נדה שקודמת הן לעצם המהלך של יצירת מכונה בעלת יכולת לימוד עצמית והן לאופן השימוש בה. כיצד קרה שיש בכלל חשש, מתח ואף חרדה מפני הדבר שבמהותו נועד לתפקד כעזר לאדם ולא ההפך, הלוא "הטכנולוגיה"? התשובה לכך אינה אופי השימוש בטכנולוגיה כשלעצמו, יותר משהיא אי היכולת לצפות, מבעוד מועד, את האג'נדה של מי שבידיו תמצא הטכנולוגיה. בזמן הווה אין הסכמה על האג'נדה, לא בין נאיביים למלומדים, אלא בין נאיביים לנאיביים ובין מלומדים למלומדים. החרדה מפני המחלוקת ברמת האג'נדה לא חלפה מן העולם. נהפוך הוא, היא רק גדלה נוכח הקפיצה ביכולת הטכנולוגית. הופעת הנשק להשמדה המונית בעולם והשימוש בו לפי ייעודו מיד לאחר מכן, היא תוצאה של חרדה מפני המחלוקת ברמת האג'נדה, נוכח הקפיצה ביכולת הטכנולוגית, מהפעם שעברה.
ב. טענתי היא שההבדלים ברמת האג'נדה, בקרב הדורות שנולדו אחרי המלחמה הקרה, לא עמוקים. דורות אלה בכל העולם מצד אחד, "אמריקאים" מאוד בהרבה מובנים ובאופן זהה ומצד שני, הם מי שיתפקדו כחיילים במלחמה המודרנית, כשתגיע. מלחמת אוקראינה-רוסיה, שפרצה ב-24 בפברואר 2022, מלמדת שהמלחמה כשלעצמה כלל אינה זקוקה להבדלים קונטרסטיים מי יודע מה, בין המשתתפים בה במובן הישיר, על מנת להתחולל. הכוונה להבדלים בשפה, דת, מוצא אתני, אופי השאיפות האישיות, העדפה במה לעסוק בזמן הפנוי, סרטי קולנוע אהובים ועוד. הינה רואות עינינו כיצד בני הדורות שכבר התחנכו באותו האופן בדיוק על ברכי רעיון ההתקדמות האישית בזכות הלוואות, הגירה איכותית, רשתות חברתיות, משחקי רשת, סאטירה סביב חיי היומיום הבנאליים וכוכבות חד-יומית, הורגים זה את זה ביעילות מסורתית לחלוטין. מלחמה זו פרצה בין שני צדדים ברמת קונטרסטיות נמוכה. אם כן, מה נאמר על הסיכוי של מלחמת ישראל-שכניה הפוטנציאלית לפרוץ, בעידן שאחרי המלחמה הקרה, כאשר רמת הקונטרסטיות בין שני הצדדים מלכתחילה גבוהה? בין אם מדובר במשתתפים במלחמת אוקראינה-רוסיה ובין אם מדובר במשתתפים במלחמה הפוטנציאלית ישראל-שכניה, לא קיימת תחושה חזקה שהמלחמות האלה מושתתות על מאבק בשם איזשהן אג'נדות ברורות, שבאופן אורגני מגיעות ישירות מהמשתתפים, או המשתתפים הפוטנציאליים במלחמה, במובן הישיר. הדיבור בשפה הרוסית הוא שהזקנים מעוניינים במלחמה הזו מפאת ההגעה למבוי סתום בעולם הרעיונות. אם כן, ספק אם עולם זה הוא גם עולמם של המשתתפים במלחמה, במובן הישיר (אם לא היו מספרים למשתתפים במלחמה, במובן הישיר, ילידי שנות האלפיים, שהם נלחמים בנאציזם, הם בחיים לא היו מגלים זאת לבד על חבריהם למשחקי הרשת).
ג. עוד מדברים שהאווירה דומה לזו שהתקיימה בשנים שקדמו למלחמת העולם הראשונה, כאשר מצד אחד, הנורמות או יסודות הסדר החברתי הישן כבר אינם או רעועים ביותר ומצד שני, נורמות או יסודות של איזשהו סדר חברתי חדש אינם ברורים לאיש גם. ערב מלחמת העולם הראשונה, מיכל הלחץ שנקרא "אמביציות השמאל המטריאליסטי" כבר ישנו ומדיר שינה מעיני האליטות בכל אירופה. התחושה היא שהפיצוץ שלו קרב ובא. כיצד מונעים מפיצוץ כזה להתרחש או לפחות מעקבים אותו במידת האפשר? מיימנים את האוכלוסיה. ומה קורה לאוכלוסיה מיומנת ברוח איזושהי "לאומיות"? המתמטיקה פשוטה... פיצוץ מיכל הלחץ שנקרא "אמביציות השמאל המטריאליסטי" התרחש בסופו של דבר, אך לא באירופה, מקום לידתו, אלא באימפריה הרוסית. היא הישות שספגה את הפיצוץ ועל ידי כך הצילה, למעשה, את החברה המערבית ממהפכת השמאל המטריאליסטי בקנה מידה גדול יותר. המהפכה לא התרחשה באירופה. אירופה חוותה מלחמה אחרת במקום ועולם חדש הופיע. אם איש אינו מציע נורמות או יסודות של איזשהו סדר חברתי חדש, בעת הצורך, אין זה אומר שנורמות או יסודות כאלה לא יופיעו, משום שהחיים בכל זאת אינם הולכים לשום מקום. מה שזה אומר הוא שתהיה מלחמה (גדולה) והיא שתעצב אותם. הראקציה של המארב למיכל הלחץ שנקרא "אמביציות השמאל המטריאליסטי" התגלתה כבעלת זמן חיים לא ארוך בכלל. האוכלוסיה האירופית המיומנת, ברוח איזושהי "לאומיות", קרסה מהר מאוד לתוך מלחמה (גדולה) נוספת. בקץ אפקט הדעיכה של הנורמות או יסודות הסדר החברתי שהמלחמה הגדולה השנייה עיצבה, אנו חוזים עתה.
ד. לכאורה, בקצב העלייה בידע על העולם והאדם, המהיר ביותר אי פעם, שאפיין את המאה העשרים, ניתן לראות אפוא "הזדמנות לראשונה" לפתור אחת ולתמיד גם את בעיית האג'נדה. בדיעבד היינו מצפים שקצב העלייה בידע על העולם והאדם, יהיה מקביל לקצב הירידה במתח על רקע איזושהי "אג'נדה". תליית התקווה בעלייה בידע על העולם והאדם, כהזדמנות לפתור אחת ולתמיד גם את בעיית האג'נדה, אפיינה, למשל, את ההגות במאה התשע עשרה. את המאה העשרים, כפי שהתהוותה, במאה התשע עשרה איש לא חזה. בכל אופן, הינה רואות ענינו שההפך הגמור מהמצופה התרחש: דווקא בצמוד לקצב העלייה בידע על העולם והאדם, המהיר ביותר אי פעם, התרחשו האסונות החברתיים הגדולים ביותר אי פעם, שהם המשבר הכלכלי העולמי, שתי מלחמות עולם, השואה והמלחמה הקרה. מה עלינו ללמוד מכך? שלא רק שאין מתאם שלילי מלא בין העלייה ברמת הידע, על העולם והאדם, לירידה במתח בין בני האדם על רקע איזושהי אג'נדה, אלא שהמתאם הוא בהכרח חיובי מלא! ממצא כזה הרי בקלות יכול להוביל למסקנה שמוטב שכולנו נהייה טיפשים (ללא מקרים יוצאי דופן. חשוב מאוד) לשם הבטחת החיים, במקום שכולנו נהייה חכמים ונמות.
ה. שני דברים לא מטריאליים אנו יודעים על האדם, שלא רק שאינם זניחים להבנת דמותו, אלא הם מה שמעצב את עולמו התרבותי לפני כל דבר אחר: 1. אין בני אדם ללא אג'נדה, במיוחד בני אדם שחצו את גיל ארבעים ומצויים בעמדות השפעה אסטרטגיות מהמעלה הראשונה על סדר היום. 2. גם היום יש יותר מאג'נדה אחת ובמקביל, כמובן, גם מאמץ כלל עולמי להתבצר, על רקע מציאת הפתרון הראוי ביותר האפשרי, הלוא האג'נדה, לאופן שבו על "הסדר החברתי" להתבטא. אופן זה כה חשוב עד שההגנה עליו מקדשת כל אמצעי, לרבות השמדת העולם כולו. אחרת, מאין הצידוק לייצר ולאגור נשק להשמדה המונית? הניתן בכלל לתפוס את קיומו של נשק כזה ללא ההתייחסות למושג "האג'נדה"? "רעיון חזק יותר מכל נשק" אמר יוסיף ויסריונוביץ' ג'וגאשווילי. אם כן, יש להתגונן היטב, כנראה, מפני הרעיונות.
ו. "הגות מדינית" ו"פילוסופיה" אלה מושגים נרדפים. זאת משתי סיבות: 1. אננו תופסים את "האדם" אלא כייצור חברתי ולכן, צורת חשיבתו העל-אינסטרומנטלית (הפילוסופית), כלומר, החשיבה על האינסטרומנטליות ולא דרך האינסטרומנטליות (חשיבה על עד כמה חיוני בכלל, להוויה האנושית, עצם העיסוק בחישוב ריבית פריים או צמודה למדד, מול החשיבה על ההישגים האפשריים בזכות היכולת לחשב ריבית פריים או צמודה למדד), בסופו של דבר תמצא כמתייחסת, באופן זה או אחר, להוויית "הסדר החברתי" או "המדינה" בהכרח. 2. הספר הפותח של הפילוסופיה המערבית "החשובה" או "המצוטטת ביותר" והספר הסוגר שלה הם ספרים שעוסקים במושג "המדינה" ישירות. אלה הם ספרו של אפלטון "הפוליטאה" (390 לפנה"ס) וספרו של קרל פופר "החברה הפתוחה ואויביה" (נכתב במהלך מלחמת העולם השניה והתפרסם בשנת 1945). המסרים, המובאים בשני הספרים, באשר לאופי "הסדר החברתי" או "המדינה" שמוטב לנו לאמץ הם: 1. מתייחסים למושג "דמוקרטיה" ישירות. 2. מנוגדים לחלוטין. אפלטון דוגל בחתירה ל"אחידות", נוכח הסכנה שביצירת "בידול מלאכותי" על ידי השכבה השלטת באוכלוסיה, בתנאי דמוקרטיה, במטרה להפריד ולמשול. פופר דוגל בחתירה ל"בידול", כתגובה להשלכות ההרסניות של החתירה ל"אחידות" בפועל, בסגנון המאה העשרים, לרבות בסגנון הרי המדינה של ימי הביניים. לפי התוצאות בשטח, טוען פופר, אין לנו דרך אחרת אלא לבחור בדמוקרטיה. באשר ל"אחידות", אפלטון כתב לפני הופעת ערי המדינה של ימי הביניים, יחד עם הפרעות והרדיפות על רקע הפערים במסרים האלוהיים הישירים. באשר ל"בידול", פופר כתב לפני הופעת מצבורי הנשק להשמדה המונית אצל מספר שחקנים בזירה הבין-לאומית בו זמנית, לרבות הימצאותו מתחת למים ובאוויר בכל רגע. ב"אחידות" אפלטון מתכוון למציאת המתכונת הטובה ביותר האפשרית עבור מוסד "המדינה". ב"בידול" פופר מתכוון להסדרת היחסים על ידי איזשהו מנגנון שלטוני "גנרי" (על אידאולוגי, כנראה) בין שלל בעלי ההצעות למתכונת הטובה ביותר האפשרית עבור מוסד "המדינה". אפלטון ופופר לא פתרו את בעיית האג'נדה, ולא נראה לי שתעשה זאת בקרוב טכנולוגיית הבינה המלאכותית. את בעיית האג'נדה טכנולוגיית הבינה המלאכותית לא תפתור. את הנשק להשמדה המונית הקונבנציונלי היא יכולה להחליף. אם תתפקד בצורת נשק כזה, מצד אחד, הוא לא יפגע בגוף ובתשתיות ומצד שני, לא ניתן יהיה לדעת אם כבר משתמשים בו.
ז. במסגרת הניסיון להסביר בצורה הטובה ביותר מהי "אג'נדה", מושג "הברירה הטבעית" נבחר להוות את מושג הייחוס הבסיסי להסברת תופעת האג'נדה, כשלעצמה, על שלל סוגיה, הקיימים והפוטנציאליים, לרבות הסברת תכונה כמו "זמן חיים" המצויה אצל כל הסוגים. מדוע מושג "הברירה הטבעית"? משתי סיבות: 1. בהשפעת משמעות מושג זה עוצבה, במידה רבה, הציוויליזציה המערבית של המאה העשרים ועד זמננו, בין אם בגרסתה הפשיסטית, הקומוניסטית או הליברלית-קפיטליסטית. 2. הבנת עקרון הברירה הטבעית עשויה להגדיל את הקונצנזוס, בקרב העוסקים ישירות בפיתוח טכנולוגיית הבינה המלאכותית, לגבי אסטרטגיית השימוש בה, באופן עקרוני וכללי, כך שתשרת את האדם ולא ההפך. "הברירה הטבעית" שמה כן הוא: "הרצוי האובייקטיבי" ביחס ל"מצוי האובייקטיבי" באשר להוויית החי והצומח בכל המובנים. חשבתי, האם לא יהיה זה ראוי לאמן תחילה את מי שעוסק ישירות באימון מכונה, באופן כזה שידע כיצד נולדת בכלל "אג'נדה"? מי הם הוריה וכמה ילדים עשויים להיות להם?
ח. בניגוד לחוויה הרווחת, מושג "הברירה הטבעית" אינו מושג "פתוח" או "גמיש" שמאפשר לצקת לתוכו "תוכן אישי", בניגוד למושג "דמוקרטיה" למשל. בניגוד למושג "דמוקרטיה", מושג "הברירה הטבעית" (או "תיעדוף טבעי") מתאר את "הטבע הצפה", הכפוי עלינו ממילא, בין אם נכנה אותו כך או אחרת. המושג "דמוקרטיה", לעומת זאת, מתאר "טבע נצפה" שאינו כפוי עלינו בשום אופן. הוא יכול להיות כך או אחרת ועדיין להיקרא "דמוקרטיה", או להיות משהו שכבר בקושי רב יכול להיקרא "דמוקרטיה", ללא איזשהו "טבע צפה" אלטרנטיבי בעולם כולו. המושג "דמוקרטיה" מייצר מציאות לא פחות משהוא מתאר אותה, בעוד המושג "הברירה הטבעית" לא מייצר דבר, אלא רק מתאר את מה שיש בזמן הווה, היה בעבר ויהיה בעתיד באותה מידה (אם הוא כבר מייצר משהו אז זה רק את ההבנה של מה שקיים ממילא). טענתי היא שאם נדע תחילה מהי בדיוק "הברירה הטבעית", נוכל להבין טוב יותר גם כיצד אמורה בכלל לתפקד "הדמוקרטיה".
ט. שינוי יסודי באשר למושג "הברירה הטבעית", שאני רוצה לחולל כבר בשלב זה, הוא השינוי במיצוב שלו. אין להתייחס למושג זה כאל מושג "מקצועי" או "פרטי" של דיסציפלינה זו או אחרת או כאל מושג שניתן "לפרש" כראות העניים וזה יהיה בסדר. אלא יש להתייחס אליו כאל מושג "מולטידיסצפלינרי" מהמעלה הראשונה מזה וכבעל משמעות אפשרית יחידה עבור כולם (אותה יש להכיר ובה יש לשלוט כנושא ברמת חשיבות הגבוהה ביותר) מזה.
י. תוך שימוש בהסברת מושג "הברירה הטבעית", כנקודת ייחוס בסיסית בהסברת המושג "אג'נדה", אנסה להעביר כלים להתמודדות עם הניסיון להבין מהי "אג'נדה" בשני מישורים: 1. עשיית הכרות עם מושגים, הקשורים באיזשהו אופן לתהליכי קבלת החלטות, בפסיכולוגיה, סוציולוגיה, היסטוריה, תורשה, תורת המשחקים ופילוסופיה. 2. עשיית קשרים פונקציונליים בין המושגים מהדיסציפלינות השונות, כך שאף מושג לא יישאר מובן "בפני עצמו", אלא רק כחלק ממארג הידע הכללי.