עט. ההתנגדות לליברליזם, בשם מה שזה לא יהיה, בראש ובראשונה נובעת מרעיון אחד מאוד פשוט והוא שאין שום דבר מיוחד או מעניין בפיגור שכלי. כלומר, על פי ההתנגדות, תלמודי תורה ומוסר יודו-נוצרי, למשל, עדיפים על פיגור שכלי. הרטוריקה של יובל נח הררי, כאמור, ממצבת גם את מושג האל כהמצאה אנושית. איני יודע דבר על האל אבל יודע משהו על מושג האל. התרבות האנושית מזוהה עמו יותר משהיא מזוהה עם כל מושג אחר, ואף יש לראות בו טריגר מרכזי של החשיבה המדעית לדורותיה. איני יכול לומר שהמושג הזה מומצא, מאחר ואיני מכיר תרבות אנושית אחת שלא הכירה אותו, לכל הפחות, או שבכלל התבססה עליו, כברירת מחדל. איש אינו חף מן האינטואיציה ש"אלוהים" הוא השם שבני אדם מאז ומעולם העניקו לה. המושג "המפץ הגדול", לעומת זאת, בוודאות מומצא. לא רק שאין לו או לתופעת הטבע שהוא מתאר זכר בהיסטוריה של התרבויות. אין לו או לתופעת הטבע שהוא מתאר גם זכר במדע טרם המאה העשרים. תופעת הטבע שהמושג הזה מתאר הופיעה בתודעה האנושית שבעים שנים אחרי פרסום "מוצא המינים" ואחרי שהוגו דה-פריס ותומאס האנט מורגן כבר הראו שההשתנות ההסתגלותית הדרווינית מתחוללת באופן מחזורי ובגבולות תכונות המינים. אף על פי כן, התפשטות הרעיון ש"התפתחות" היא בכל זאת תופעה שחלה (איכשהו) גם במערכות שאינן "הפרט בעל התוכנית המכוונת את התפתחותו", רק גדלה בתרבות ובמדע. אלה הם התנאים שבהם נולדה תופעת הטבע המתוארת באמצעות המושג "המפץ הגדול". "המפץ הגדול" הוא מושג ברמת אמינות הנמוכה ביותר, כמתאר את המציאות, ממספר סיבות: 1. בניגוד למושג "אלוהים" הוא בוודאות מומצא. 2. בניגוד למושג "אלוהים" המדע מאשש את תופעת הטבע שהוא מתאר, לכאורה. 3. איני יכול לאשש או להפריך את תופעת הטבע הזו באופן בלתי תלוי. כלומר, מידת קבלת תופעת הטבע, המתוארת באמצעות המושג "המפץ הגדול", יושבת במלואה על רמת האמינות שאני מייחס, מבעוד מועד, למקור האוטוריטרי שמדווח עליה, דרך ערוצי ההסברה האוטוריטריים הפורמליים. אם מידת האמינות נמוכה, וכיום יש סיבות טובות לכך שהיא תהיה נמוכה, יכולת ההסברה של המציאות באמצעות המושג "המפץ הגדול" יורדת בהתאם. אם רמת האמינות אפסית, המושג "המפץ הגדול" אינו מתאר דבר.

 

פ. לפי הרטוריקה של יובל נח הררי, למרות שגם תופעת הטבע המתוארת באמצעות המושג "המפץ הגדול" מומצאת, כלומר, קיימת בוודאות רק בראש שלנו, דווקא אליה יש להתייחס כאל תופעת טבע שבאותה מידה קיימת גם במציאות. נדמה לי שהמעמד המיוחד שלו זוכה המושג "המפץ הגדול", אצל יובל נח הררי, נובע משיקולים פרקטיים וזרים לדיון הבלתי תלוי במדע ובפילוסופיה. יש שני רעיונות שהררי מבטא לגבי האדם והחברה האנושית שהם "ערכים פרטיים" לגמרי: 1. איזה ברי מזל אנו שנולדנו בשלהי המלחמה הקרה ואחריה. הרי זו התקופה הטובה ביותר בכל הזמנים להיוולד בה. רעיון זה מנוגד לרעיון אחר שאני מכיר ושדווקא אליו אני מתחבר יותר: מי שלא נולד מיד אחרי מלחמת העולם השניה, הפסיד. 2. האדם הנקודתי, האינדיבידואל, המנושל או השואף להיות מנושל מכל זהות קולקטיביסטית ארכאית, הוא מקור הצדק המוחלט ומורה דרך אולטימטיבי בסוגיות במדינאות ובכלכלה, בזמן החדש ועד עולם. הבעיה עם אדם כזה היא שהסוציולוגיה אינה מכירה בקיומו. אלא אם כן הוא מפגר. מתוך שני הרעיונות האלה נלמדים שני עיקרים: 1. חלוקת העושר העולמי בזמן הווה צודקת בהחלט ונורמות שעל פיהם עובד השוק החופשי, המשתמעים ממנה, ראויות בהחלט. 2. האדם הנקודתי, האינדיבידואל, המנושל או השואף להיות מנושל מכל זהות קולקטיביסטית ארכאית, הוא מי שנושא באחריות המלאה למה שזה לא יהיה.

 

פא. זכותו של יובל נח הררי להתקיים, כשם שזכותו של אומן ששר על עצם העובדה שהוא שר להתקיים. אלא שלרגע שבו שניהם מגיעים למוחותיהם של מיליארדים, על חשבון דברים אחרים כמובן, כבר אחראי מישהו אחר – הצד השלישי, שכבר אינו אישיות נקודתית אלא קבוצת אינטרס מסוימת, ככל הנראה בעלת כוונות מחושבות ותוכנית פעולה מסודרת. אומנם "טיפשות" אינה מושג מדעי. אף על פי כן, כולנו מכירים אותו וגם לא מהססים להשתמש בו. בביטחון מלא אני מחיל אותו לא על מי שאיבד את שפתו ואת כושר ההתמצאות בעולמו, אשר מחשבותיו, בתגובה לאתגרי ההישרדות הריאליים, נעים מהעיסוק במגדר של עצמו לעיסוק במיניות של עצמו. אלא על מי שחושב שאלמנט כזה "נפל מהשמים". דבר אינו נופל מהשמים! הכל "מדיניות"! "מדיניות" וכסף פרטי, לייתר דיוק. מעט כסף-מעט מדיניות, הרבה כסף-הרבה מדיניות, הרבה מאוד כסף-מדיניות חובקת עולם.

 

פב. יובל נח הררי מוכיח את האידאליזם. בזכות מה הוא מפורסם? היש לעלות על הדעת שהוא פרץ מדיניות חובקת עולם, באשר להלך הרוח, שמקורה באינטרס של "הרבה מאוד כסף" והתמקם עקב כך, בתור אינטלקטואל חופשי, כביכול, בתודעה של מיליארדים? "הרבה מאוד כסף" זו אינסטנציה שכאשר מגיעים אליה מפסיקים להאמין, במה שזה לא יהיה. לא נשאר לכך פשוט פנאי, מאחר שאז כל הזמן מוקדש לעיסוק באמונות של אחרים. אחרת, כיצד ניתן להגן על כל כך הרבה כסף (רובו מגיע מבנקאות ומלחמה) ועל הזכויות שהוא מקנה? מי שדואג לכך שרעיונותיו (הרעיונות מטעמו) יהיו הרעיונות הדומיננטיים במרחב האינפורמטיבי הציבורי, לא ברמה אזורית אלא ברמה אוניברסלית, העולם שלו. מי שאינו דואג, אורח בעולם הזה ולכן, גם טרוריסט בפוטנציה. במאה העשרים ואחת מי שמבין מדע לא מבין "התפתחות" במערכות שאינן "הפרט בעל התוכנית המכוונת את התפתחותו". אני יודע זאת משום שהמדע אוניברסלי. אין באמור כאן לומר ש"התפתחות" במערכות שאינן "הפרט בעל התוכנית המכוונת את התפתחותו" אינה חלק מהטבע, אלא רק שאם היא חלק מהטבע, הדבר אינו מובן לנו. מילת המפתח כאן היא "הבנה". תהליכי התפתחות מעין אלה אולי קיימים. הבנתם טרם אתנו. אם כן, הדעת (תודעת הציבור הרחב) הייתה צריכה כבר לכלול פרט זה (לפני שנולדתי) וזה לא מה שקרה. החל משנת 1970 החלה להיוולד כאן אנושות שלא חדלה לפגוע בעצמה ובעולמה. אני מאמין שמי שטוב לו ושמח ואינו חלק ממנה, יהיה מעוניין בכך שהיא תדע על עצמה שזה בסדר גמור ואין דרך אחרת, שגורלה אינו תוצאה של "מדיניות" או "כוונה", אלא של "אקראיות קוונטית". כיצד ניתן לסדר זאת? יובל נח הררי. אידאת התפתחות הדומם ואידאת ההחפפה הדרווינית אינן נלמדות מהמדע. לכן, אינן יכולות להגיע למוחותיהם של מיליארדים מפאת התמימות. מי שמבטא אותן צריך להיות בעל פיגור שכלי או ללא פיגור שכלי אך שמעוניין בהשגת הפיגור השכלי אצל זולתו.

 

פג. עם הגב לקיר הפרוגרסיביסט ההיברידי יטען שדרכו של "עולם התרבויות" לעבר עתיד של ערי מדינה והתפלגויות משנה אין סופיות, שיחדיו ייצרו בהכרח חיים על החרב לעולם ועד. לכן, יש להלאים את עצמאות "עולם התרבויות" דרך השמטת עקרון היציבות מהסברת המציאות הפיזיקלית בכל הרמות. שכן, הדבר ממילא אינו פוגע ביעילות המדע היישומי (המכשורי). הנחת היסוד כאן לגבי עתיד "עולם התרבויות" שגויה. עד המאה התשע עשרה "תהליך ירידת הדורות" ב"עולם התרבויות" עבד כמו שעון, במקביל ל"תהליך עליית הדורות", באותו העולם, לעבר איזשהו עולם חדש שעתיד היה לתפוס את מקום "עולם התרבויות" במובן הקלסי. כל זאת בלי שכף רגלו של הפרוגרסיביסט ההיברידי עשתה צעד אחד בעולם כולו. התקופה שנקרת Belle Époque מסמלת את תחילתו של העולם החדש. דרווין הוא מי שקטע אותה (מי עוד זה יכול היה להיות?). לולי דרווין, לא היה היום דתי אחד בעולם כולו. זה שבית המלוכה האנגלי היה פוסק מלהתקיים, זה ודאי. לדעתי גורל "עולם התרבויות" פשוט לא עניינו של הפרוגרסיביסט ההיברידי. הפרוגרסיביסט ההיברידי הוא מי שלא צריך להיות כאן לפני כל אחד אחר. אחרת, עוד פעם אושוויץ. כנראה, מאחר שאני יליד ברית המועצות ולכן, בעל היכולת להסתכל בפרספקטיבה על הקשר בין דרוויניזם ליציבות שלטונית, רמת הסלחנות שלי כלפי הפרוגרסיביסט ההיברידי, או איזושהי מוכנות להכילו, באופן מובנה נמוכה יותר משל ילידי המערב. מי שמצביע למפלגות מרכז-שמאל שישאל את עצמו כמה רוסים הוא מכיר שמצביעים כמוהו. רוסים לא מצביעים יותר לחברי האלה. לא רק בארץ, בכל העולם. באקדמיה, למשל, כשנופלת הזדמנות לתשאל פרוגרסיביסט היברידי בנושא אבולוציה, תמיד מתגלה טיפוס אחד משניים: טיפש או שחושב שאני טיפש. כמובן שהאפשרות השניה אהובה עלי יותר. אם כן, איך אפשר בכלל להצביע אחר כך לזה או לזה? "פוסט בולשביזם" הוא "פוסט דרוויניזם". חד וחלק. מי שחושב אחרת, מנענע את העריסה שבה גדלות מלחמות עולם. מי שנולד אחרי שנת 1970, כבר לא אמור לחשוב אחרת. "הבולשביזם" הוא התשובה לשאלה: "כיצד קרה שאוכלוסיה בת כמאה ושבעים מיליון בני אדם, שבה שיעור האנאלפביתיות הוא כ-70-80 אחוז, תוך ארבעה עשורים הופכת למעצמה טכנולוגית שמצליחה להציב לווין מלאכותי ראשון במסלול סביב כדור הארץ ולשלוח אדם ראשון לחלל. וזאת תוך כדי כך שאובדים מתוכה המוכשרים והמשכילים ביותר שפשוט גילו חוסר הזדהות מסוים עם הדוגמה החדשה. בשנת 2005, כחודשיים לאחר תחילת הלימודים, השמאל המטריאליסטי (המטריאליסטי הפוסט-דרוויני) כבר מודיע לי, דרך מזכירה, שעלי לא להגיע יותר למכללה. לי אסור להיכנס למכללה האקדמית תל אביב-יפו (אקטואלי לשנת 2005). בשנים שלאחר מלחמת האזרחים ברוסיה, זה היה נגמר אחרת... כאמור, אוכלוסיה זו תסיים את דרכה, בצורת "חברה מאורגנת פוליטית-חופשית מדת", בשלב שבו היא המשכילה בתבל. כך או אחרת, תוך פחות ממאה שנים, האידאולוגיות הסוציאליסטיות החילוניות קורסות כולן, אחת אחרי השניה. מה קרה? עזבה אותנו תורת דרווין. למדע אין רחמים. את מה שהוא עשה לתורת דרווין, כשהראה ש"ההשתנות ההסתגלותית הדרווינית" לא רק שאינה חורגת מגבולות תכונות המינים, אלא שהיא היא העדות לכך שהמינים יציבים, לא ניתן לכנות אחרת מלבד "אכזריות לשמה". "הציוויליזציה הדרווינית", בכל המודיפיקציות שלה, שמה כל כך הרבה על תורת דרווין... איני אומר כלל שאלה חדשות נפלאות. אני רק אומר שאלה החדשות. לעתים מגיע הרגע בחיים שבו עלך להכיר בעובדה שמי שכה אהבת ולא דמיינת את חייך בלעדיו, לא ישן – אם אתה רואה שהוא כבר זמן מה אינו זז ומושך זבובים. מדעי החברה בכללותם יושבים על זה. בפסיכולוגיה ואף בפסיכיאטריה מאז ומעולם יש יותר דרוויניזם משיש במדע. מן הסתם, בזמננו, פער זה הוא הגדול בכל הזמנים. למה הדבר דומה? יהדותנו, שהתגלגלה אלינו מתקופת שלטון "הציווי האלוהי" בכל תחומי החיים, בת כאלף השנים, היא "יהדות של בית מדרש" (לא "יהדות של בית מקדש" ולא "יהדות של עריפת ראשים" שקדמה לה) או "יהדות של ניואנסים של ההתנהלות היומיומית בכל המובנים". מאחר וצו ההלכה, או פרשנות "הדִיבֶרְ האלוהי הקדמון", כפתרון בעיה האופיינית להוויית החיים בזמן הווה (נסיעה ברכב אוטונומי בשבת), מחוללים סדר חברתי ומנהל ציבורי בכל רגע, בהחלט סביר לייחס ציווי כדוגמת "שִׂימוּ אִישׁ־חַרְבּוֹ עַל־יְרֵכוֹ עִבְרוּ וָשׁוּבוּ מִשַּׁעַר לָשַׁעַר בַּמַּחֲנֶה וְהִרְגוּ אִישׁ־אֶת־אָחִיו וְאִישׁ אֶת־רֵעֵהוּ וְאִישׁ אֶת־קְרֹבוֹ" למתכנן ה-DNA. מה אנו לומדים מכך? שהצורך ב"סדר חברתי" הוא שמעצב את "דמותו של אלוהים" ולא "דמותו של אלוהים" משתקפת בהליכות מחוללות "הסדר החברתי". במילים אחרות, אם מאיזושהי סיבה היה נמצא "קשר מכונן" בין התמדת קיומו של "סדר חברתי" ל"דמותו של אלוהים" ככרוכה במעשה כדוגמת דחיפת אצבע לתחת, זה היה בדיוק מה שמתואר ב"ספרי הקודש" שאלוהים נוהג לעשות ("אצבע אלוהים" כבר יש. אני מציע שיהיה גם "תחת"). "אלוהים" זהו מושג המשתייך למשפחת המושגים שמצד אחד, נמצאים בשימוש נרחב ומצד שני, אינם בעלי "משמעות אובייקטיבית" בהגדרה. השניים הנוספים הם "שלום" ו"דמוקרטיה". אם כן, במסגרת הניסיון להסביר משהו, יש להמעיט בשימוש בשלושתם. כעקרון, מושגים אלה מציינים "שום דבר". לכן, לעולם קיים החשד שהם יתפקדו כ"מושגי הלבנה" של "מטרות" או "כוונות" האדמיניסטרציה, שמסיבות כלשהן ראוי שלא יצוינו בקול רם. המושג "הברירה הטבעית", לאומת זאת, הוא ההיפך הגמור מ"שום דבר". זהו בדיוק המושג שמציין דבר אחד ויחיד, בעל המשמעות האובייקטיבית האפשרית היחידה, שלא ייתכן קיומו של אדם שאינה תהיה מקובלת עליו כפי שהיא. נוסחת שקילות המסה והאנרגיה תמשיך לעבוד כתמול שלשום בעולם ללא דרוויניזם (בחי ובדומם). אותו הדין לגבי מחשוב וציוד רפואי. הפסיכולוג והפסיכיאטר ילכו הבייתה... זו הסיבה שאני מתייחס בביטול לסברה שתורת דרווין היא "רק תיאוריה מדעית". היא ממש לא "רק תיאוריה מדעית".

 

פד. רק "אבולוציה" אחת נשארה מתוך כמה שהיו כאן. "אבולוציה" מסוג "דרוויניזם" מתה במלחמת העולם השניה. מאחר שהיא התבססה באופן בלעדי על מעברים בין פרופילים נקודתיים של יחסי דומיננטיות, בקבוצות של גנים פולימורפיים, ברמת האוכלוסיה ובתקופת חיים של מספר דורות. הקשר בין ההשתנות ההסתגלותית לפי שיטה זו לבין המושג "מאגר גנטי יציב" רק הלך והתחזק בשנים שחלפו מאז. "אבולוציה" מסוג "ניאו-דרוויניזם" מתה בסוף שנות השמונים. מאחר שעד אז לא נמצא אף לא רמז לאפשרות שמוטציות תורשתיות מצטברות בקצב ובתזמון ההולם את הקצב והתזמון האופייניים לתהליכי התאמת האוכלוסיות לתנאי הסביבה, הנראים בעין. הופעתו של סטיבן הוקינג בתודעת הציבור הרחב, כאלמנט סופר חכם או מגה גאון המבין, לכאורה, את התפתחות הדומם, היא הנקודה בזמן שבה נמסרה תעודת הפטירה של האבולוציה הזו. "אבולוציה" מסוג "התפתחות הדומם" מעולם לא הייתה "תיאוריה מדעית". המודיע על הבנתו את "התפתחות הדומם" משול לאדם מיקרוסקופי שחי על גבי שולחן ביליארד ותקופת חייו כאלפית שניה. אותו אדם, תוך ניצול אופטיקה ומכשור מתקדם אחר, וכן על סמך היכולת לערוך חישובים מתמטיים, מדווח לא רק על כך שהוא לומד על כדורי הענק, הנראים לכל, שבעבר היו מכונסים בצורת משולש, אלא גם על כל שלבי העיבוד התעשייתי שהכדורים האלה עברו במפעל של חברת Saluc הבלגית. הבנת תהליך הירידה באנטרופיה עד כדי הופעת גרמי השמים, מתוך חישוב תנועתם האחד ביחס לשני, היא מעבר חד מדי שהפיזיקאים טרם השלימו, בהנחה ואופן הניעות "המדווח" בכלל עובדה מדעית בפני עצמה. הרי אופן הניעות "המדווח" כלל אינו מתחייב מדבר זולת עצם הדיווח עליו, המגיע ממילא 1. מאת גורמי ההסברה האוטוריטריים הפורמליים. 2. בתקופה שבה אידאת אבולוציית עולם המינים כבר סובלת מ"בעיות גדולות" (בהן אנו כבר יכולים לדון בהחלט, בהתבסס על ידע אובייקטיבי הזמין לכולם באופן שווה, ולהבינן עד תום). ההשלכה מניעות גרמי השמיים במארך המצביע על אירוע כלשהו שהדף אותם לכל עבר, להתארגנות אנרגיה עד כדי התגלות גרמי השמיים, כדרך אחד מכווני העבודה של נוסחת שקילות המסה והאנרגיה, היא השלכת כזב, בין אם גרמי השמיים נעים במארך "המדווח" ובין אם לאו. מדובר בשני רבדים של התנהגות החומר שאינם יכולים ללמד זה על זה. המארך "המדווח", שהוא פיזיקלי-קלסי, נראה כמלמד, יותר מעל כל דבר אחר, על כך שגרמי השמיים היו מכונסים מתישהו בשלמותם אחד על יד השני, בדומה לכדורי הביליארד. העמדה הרשמית של הדרוויניסטים בדומם היא שחוקי הפיזיקה הקלסית חלים על האנרגיה, הן באופן שבו האנרגיה, בדומה למסה, יכולה להימצא "במצב אינרטי" והן באופן שבו "המצב האינרטי" שבו מצויה האנרגיה, משרה על המסה המתגלה אט אט מפאת עצם קיומה של האנרגיה. הדרוויניסטים בדומם הם אותם דרוויניסטים בדיוק שמוצאים בתופעת ההשתנות ההסתגלותית הדרווינית, החלה מפאת מעברים בין פרופילים נקודתיים של יחסי דומיננטיות, אפוא עדות להשתנות המינים עד כדי הופעת מינים חדשים. אין דוגל בזה ושאינו דוגל בזה. המשותף להבנת התפתחות הדומם ולהבנת התפתחות עולם המינים הוא שככל שהבנת המדע, הרלוונטי לכל אחד משני סוגי ההתפתחות, עולה, כך הבנת תהליך ההתפתחות, של שני האובייקטים, יורדת. הסיבה לכך ש"אבולוציה" מסוג "התפתחות הדומם" בכלל קיימת, היא שאיש אינו רוצה להתעסק עם דרוויניסטים. ניסתם פעם לדבר עם דרוויניסט מוצהר, כזה שהוא גם בעל קריירה אקדמית ומאוד בטוח בעצמו, ברצינות על דרוויניזם? הנוסע השמיני מתחיל לצאת ממנו אם הוא רק מזהה חתירה לעבר דיון כזה. מטריאליסט הוא מי שאמור להיות שווה נפש לכל מה שנולד בראשו של אדם ויוצא דרך הפה, זולת האיום המפורש ברצח. על המטריאליסט הפוסט-דרוויני, כזה שהוא גם בעל קריירה אקדמית ומאוד בטוח בעצמו, ניתן להדגים בנקל שמטריאליסט אמיתי לא קיים בטבע. היום מספיק שאני אומר "ישעיהו ליבוביץ'" והם כבר רוצים לעבור נושא. הצעירים יותר, ילידי שנות השבעים ויותר, דווקא לא מתרגשים. זאת משום שהם כבר לא ממש מבינים במי מדובר. בשנת 1976 התפרסם ספרו של ריצ'ארד דוקינס "הגן האנוכי" ובו מסופר כיצד התפתחות עולם המינים נלמדת מתוך התורשה; יש התחלקויות לא תקינות של DNA כחלק מהתפתחות הפרט. תוצרי התחלקויות אלה מצטברים בשרשרת הדורות באופן שבדיעבד מציג "רציפות" או "מגמה", במורפולוגיה או בפיזיולוגיה, עד כדי הופעת איברים ומינים. תהליך זה הלוא תהליך האבולוציה – התפתחות עולם המינים מתוך עצמו, המופיע כדרכו של תהליך התפתחות אחר, המוכר לכל, הלוא תהליך התפתחות הפרט (האנלוגי). שנתיים לאחר מכן התפרסם ספרו של ליבוביץ' "התפתחות ותורשה – פרקי יסוד" שנראה כתגובת פליאה למתואר בספרו של דוקינס. ספרו הפרו-אבולוציוני של דוקינס לימים הפך למאור הגדול של זרם הניאו-דרוויניזם, כידוע. בספרו ליבוביץ' מסביר כיצד אנו מבינים ש"התפתחות" שאינה "התפתחות הפרט בעל התוכנית המכוונת את התפתחותו" אינה "התפתחות", אלא ביטוי של גיוס תופעת ההתפתחות דרך מטאפורה במטרה לתאר תהליכים כלשהם במדע ובתרבות. על מנת שניסיון גיוס כזה יתגלה כ"התפתחות בפועל", על המדע להראות זאת. והינה משחר הימים ועד זמננו, טוען ליבוביץ', לא נמצאה אף לא דוגמה אחת, במדע ושלא במדע, להתגלות כזו. ליבוביץ' לא כותב במפורש שהאחיזה ברעיון ש"התפתחות" היא תופעה שחלה (איכשהו) גם במערכות שאינן "הפרט בעל התוכנית המכוונת את התפתחותו", אינה אלא פולקלור. אלא שאין לי מוצא אחר זולת קבלת המסר הזה מליבוביץ'. "אבולוציה" מסוג "התפתחות הדומם" פשוט נועדה לשמור על הדרוויניסט רגוע ונינוח עד כמה שאפשר. בכל זאת, מרגע מסוים בהיסטוריה הוא התחיל לשבת על לא מעט נשק להשמדה המונית. כיום נשארה רק "אבולוציה" מסוג "סתם" – אבולוציה כתהליך עמום וכללי שאומנם יש לו תנאים, קצב ותוצאות, אך לא סיבות. על אדֵפט של "אבולוציה" מסוג "ניאו-דרוויניזם" לפחות ניתן לומר שהוא טועה, ואף לצפות שיבין כיצד. מאחר שמתקיימת עמו איזושהי הסכמה מוקדמת על כך ש"סיבות" חשובות יותר מ"נסיבות". על אדֵפט של "אבולוציה" מסוג "סתם" לא ניתן לומר דבר כזה. הוא אפילו לא טועה. לאדֵפט של "אבולוציה" מסוג "ניאו-דרוויניזם" יש אבות שניתן להתווכח איתם, כדוגמת ג'וליאן האקסלי וריצ'ארד דוקינס. משום שהם אבות הרעיון, במאה העשרים ועד זמננו, שלא תתכן אבולוציה, במובן המהותי של השתנות המינים עד כדי הופעת מינים חדשים (הפילוגנזה), ללא פקטור מכניס מידע חדש למאגר הגנטי של עולם המינים. מבחינת האסכולה המיוצגת על ידי דמויות אלה (ניתן לכנותה: "הדרוויניסטית-המודרנית-הדומיננטית"), הדיון הלגיטימי האפשרי על אבולוציה פשוט אינו יכול לחרוג מתחום הדיון באופי הפקטור מכניס המידע החדש למאגר הגנטי של עולם המינים, מן הסתם, בעת תהליך התאמת האוכלוסיות התת-מיניות לתנאי הסביבה ואף בזכותו. דרך אלימינציה בני אסכולה זו מצאו ששום הצעה לפקטור כזה אינה ישימה, מבחינה הסברתית, כהצעת "המקריות המסודרת" של הופעת המוטציות התורשתיות בשרשרת הדורות. אם כן, היכן העדות לקיומה בפועל של שרשרת כזו? לשיטת בני האסכולה, בהשתנות ההסתגלותית דרך שינוי בשכיחויות גנוטיפים (החולקים ביטויים פנוטיפיים דומים או זהים) החלה ברמת האוכלוסיה ובתקופת חיים של מספר דורות. ל"אבולוציה" מסוג "סתם" אין אבות כאלה. יובל נח הררי הוא כל מה שיש. ריצ'רד דוקינס מקיים דיבייטים ומגיב לביקורת. הוא "עממי". הוא מי שמספק את החוויה (המרגיעה) שברגע האמת יש את מי להביך. יובל נח הררי אינו עושה זאת. בניגוד לדוקינס הוא כבר בדרגה של "קדוש", כמו סטיבן הוקינג; אין דיבייטים, אין תגובה לביקורת, אין רעיונות טלוויזיוניים שאינם "מחבקים". ואני הרי רגיש ל"קדושים" (ול"קדושה"), כלומר, של מי ששולט, השמאל המטריאליסטי, במקרה שלנו.

 

פה. בשלושה דברים נודע פרופ' ישעיהו ליבוביץ': 1. התפתחות ותורשה. ליבוביץ' הוא מי שהסביר כיצד אנו מבינים שתורשה היא העברת גורמי ההתפתחות (הגנים) מדור לדור, ואינה ההתפתחות בעצמה או פרט מתוכה. כלומר, אין סיבה אמיתית לראות בסדרה של אירועי תורשה (התרבות) תהליך מסוג "התפתחות". ליבוביץ' לא המציא את הרעיון הזה. אלא רק הסב את תשומת לבנו אליו, כבר אחרי שהתבארו כל סגולותיה של המוטציה התורשתית – דבר שמן הסתם לא היה ידוע במאה התשע עשרה, עת בה רעיון ההפרדה בין תופעת ההתפתחות לתורשה הופיע לראשונה. 2. הפרדה בין המציאות לבין מה שאנו חושבים על המציאות או עשויים לחשוב עליה, בין אם בתנאים שבהם כבר שמענו על עבודותיהם של דקארט, לייבניץ, לוק, ברקלי ויום ומבינים את ההבדל בין רציונליזם לאמפיריציזם ובין אם לאו. ליבוביץ' לא המציא את הרעיון הזה. אלא רק הסב את תשומת לבנו לכך שרעיון זה הוא הוא יסוד זהותנו, כבני המערב, לפני כל יסוד אחר (עליונות האפיסטמולוגיה על האונטולוגיה. כלומר, עליונות השאלה "כיצד בדיוק הנך מבין 'התפתחות' במערכות שאינן 'הפרט בעל התוכנית המכוונת את התפתחותו'" על השאלה "אם לא המוטציות התורשתיות, מה אתה מציע"). כבר בשלב זה אפשר לחבר אחד ועוד אחד ולהבין את המסר שליבוביץ' מנסה להעביר בנוגע לאונטולוגיה שחוללה את הציוויליזציה המערבית בעידן שאחרי מלחמת העולם השניה. 3. כל מני קשקושים על דת ומדינה, הכנוסים תחת המושג הליבוביציאני "לשמה", שהם משום לחם לפתאים משמאל ומימין שידברו בם, פן איש את רעהו חיים בלעו. חשיבות המונח הליבוביציאני "לשמה" בכך שהוא מציין את הגדרת האבסורד במדעי החברה. במדעי החברה דבר אינו "לשמה", כהשערה, כהנחת יסוד וכמסקנה. הינה המלומד התורן מודיע שאיתר סתירות בהגותו של פרופ' ישעיהו ליבוביץ'. על זה נאמר: "לעולם אין המאור הקטן מאיר את המאור הגדול". מצד אחד, האקדמיה הישראלית מלאה באלמנטים שחושבים על עצמם שהם משהו מיוחד וליבוביץ' הוא איזה תמהוני שהינה עוד רגע והם פותרים את התעלומה שלו. מצד שני, יש לו נכד רב. מה זה אומר? שליבוביץ' בלבל את המוח לבני ביתו לא פחות משהו בלבל את המוח לכל השאר. איני אומר שישראלים אכלו את הרעיון ש"עבודת אל מדבר" היא פעילות מקבוצת הפעילויות כדוגמת החלפת צמיג או עשיית ניתוח קוסמטי, בתור "אמת אובייקטיבית". אלא אני אומר שהם אכלו את הרעיון הזה כאפשרות מתקבלת על הדעת לכך שהוא "האמת האובייקטיבית" של ליבוביץ'. "האמת האובייקטיבית" של ליבוביץ' הייתה לבלבל את המוח לביומסה שמגלה יכולת עמידות נמוכה לאפשרות שאין אבולוציה בטבע, דרך מוטציות או לא דרך מוטציות. על איזה שיתוף פעולה בכלל אפשר לדבר, כאשר מתייחסים לדמותו של ישעיהו ליבוביץ'?! ליבוביץ' נולד טרם עליית "הציוויליזציה הדרווינית". הוא עוד הכיר באופן אישי את בני הדורות שמצד אחד, היו חילונים לגמרי ומצד שני, התייחסו לתורת דרווין כאל אידאה פרטית לגמרי ולא כאל איזשהו פתרון מקיף כל, סופי ונצחי (על "הדרוויניזם בדומם" אני לא מדבר). "הציוויליזציה הדרווינית" אפילו התכוונה לאכול את ליבוביץ', ישירות, זמן קצר אחרי שעלתה. כבר בשנת 1933 הגסטאפו חיפש את ליבוביץ' בבית הורי אשתו בבון ולא מצא. רוב חייו של ליבוביץ' נפלו על זמן המלחמה הקרה. אני הייתי בן שבע כאשר "הציוויליזציה הדרווינית" סיימה את דרכה. שנת 1988 היא השנה שבה שני הפגרים הנפוחים והמצחינים, "הדרוויניזם" ו"הניאו-דרוויניזם", חוברו בבהלה למכונת אקמו. מי עושה דבר כזה? על מנת להיות מסוגל לענות על שאלה זו, יש להכיר את ישראל אומן. מצד אחד, דמותו של ישראל אומן אינה קונסיסטנטית עם "תהליך ירידת הדורות" ומצד שני, הוא לא איזה "בעל תשובה". כך בדיוק נראה מצב המכונה "המצב שבו מתקיים שיווי משקל נאש". למצב זה יש נקודת שיווי משקל באסטרטגיות דומיננטיות "חזקה". ניתן לכנותה "אפקט ישראל אומן יובל נח הררי". באקדמיה הישראלית איש לא יעז לבקר מצב זה בגלוי (צפוי שכך זה יהיה תחת מנגנון שלטוני מסוג "מדינת לאום-דת עם משטר דמוקרטי"). ליבוביץ' הוא בן הדור שהיה עד לשתי המהפכות הקוגניטיביות הגדולות שחוותה האנושות אי פעם. הראשונה התרחשה במהלך העשור השני של המאה העשרים והוחלה על החברה המערבית כולה. השניה התרחשה במהלך העשור השביעי. אך הפעם בקרב אנשי מקצוע שמסוגלים להבין את עצם התרחשותה בפועל, בין אם זה נוח למישהו ובין אם לאו. המהפכה הראשונה היא המהפכה במשמעות המושג "התפתחות" (המהפכה הדרווינית באפיסטמולוגיה). מעתה והלאה "השתנות בתכונות הפנוטיפיות, ברמת האוכלוסיה ובתקופת חיים של מספר דורות, בשל שינויים החלים בתפוצת גנוטיפים או קומבינציות של גנוטיפים החולקים/חולקות ביטויים פנוטיפיים דומים או זהים", סווגה כ"מקרה פרטי" של "תופעת ההתפתחות". כלומר, "תופעת ההתפתחות" לפי כיוון וקצב מסוימים (כדוגמת זו של העובר) ו"תופעת ההסתגלות", ברמת האוכלוסיה ובתקופת חיים של מספר דורות, חד המה (זו "התפתחות" של הפרט וזו "התפתחות" של עולם המינים). המהפכה השניה היא המהפכה ביכולת להמשיך לתפוס את "עולם המינים" כ"יש מתפתח", נוכח התבהרות "מנגנון ההסתגלות", שתואר לעיל, עוד ועוד. בזמן שהציבור הרחב בילה בניסיון להבין משברים אלו ואחרים במדינאות ובכלכלה (עולם התכונות הפנוטיפיות של ההוויה האנושית), מן הסתם, במנותק מהדיון בשאלת יציבות המינים, התרחשה מהפכה קוגניטיבית הרת גורל בעולם המדע (עולם התכונות הגנוטיפיות של ההוויה האנושית). התברר שהמנגנון שמאחורי "ההשתנות ההסתגלותית הדרווינית", אשר בבסיסו עקרון פוטנציאל הביטוי הפנוטיפי, ברמת המין, כעולה לאין שיעור על הביטוי הפנוטיפי בפועל, ברמת האוכלוסיה התת-מינית, עובד באופן כזה שלא רק שאינו מלמד על אפשרות מוצא המינים זה מזה, אלא שביכולתו לקבור לאלתר את עצם הרעיון שמוצא המינים זה מזה, כשלעצמו. לאחר התרחשות המהפכה הקוגניטיבית הגדולה השניה, במה החל לעסוק ישעיהו ליבוביץ', בעת שנדרש להתייחס ל"עולם התכונות הפנוטיפיות של ההוויה האנושית"? בלבלבל את המוח – הוכנס לשימוש המושג "לשמה" כמתאר את הסיבתיות שכביכול מצא, לפחות עבור עצמו, ישעיהו ליבוביץ' ל"פעילות" מסוג "עבודת אל מדבר". בשנת 1992, כבר אחרי התפרקות השמאל המטריאליסטי העולמי, כמערכת שלטונית מאורגנת, הקוגניציה הא-דיכוטומית, באשר למשמעות המושג "התפתחות", גורפת כמאה מנדטים בבחירות לכנסת ה-25. רק למרצ ולעבודה, שתי המפלגות הנאציונל-דרוויניסטיות הכי כבדות בפוליטיקה הישראלית, יש ביחד 56 מנדטים. אם כן, נוכח נסיבות כגון אלה, במה עוד יכול היה לעסוק ישעיהו ליבוביץ'? להיות מצד אחד, "חילוני לגמרי" (מתוך מודעות) ומצד שני, להתייחס לתורת דרווין כאל "אידאה פרטית לגמרי" ולא כאל איזשהו פתרון מקיף כל, סופי ונצחי, היה פעם נורמה. זה מה שהיה "נורמלי" וזה בדיוק מה שהשתנה אחרי מלחמת העולם השניה, עם עליית הניאו-דרוויניזם במקום הדרוויניזם. אחרי שהמוטציה התורשתית צומצמה מכזו שמחוללת איבר חדש בשלימות, ואף מין חדש בשלימותו, לכזו שמחוללת גן בודד המשתלב בדיעבד בתוכנית האיבר החדש העתידי, לדעת הסגל האקדמי הבכיר, בכל מדינות הלאום המערביות, ברגע אחד נפתרו כל בעיות הדרוויניזם ולכן, חזקה על "החילוני לגמרי" (יליד שנות הארבעים והילך), לקבל את הדוגמה הדרוויניסטית החדשה, כמדע לכל דבר לגמרי. אחרת, הוא בבחינת "אכול תעמולה מבית המסורות העתיקות". "חילוני לגמרי" (מתוך מודעות) שמתייחס בעלפה ובכתב לכל המודיפיקציות של הדרוויניזם כאל "אידאה פרטית לגמרי", אם קרה ואחת מהן הוצעה כפתרון שאלת מוצא המינים הנתמך על ידי אישושים רבים, הוא אפוא מופע שהתגלה כמוביל את הסגל האקדמי הבכיר (חובשי כיפות וגלויי ראש כאחד) לתפוס עמדות קרב יותר מכל מופע אחר. מה קורה פה? יש פוסטמודרניזם! הכל נזיל, הכל יחסי, אין "אמיתות", אין "עובדות", אני בענן של נרטיבים... מצד אחד, אם לא ניתן לחשב את מהירותו של חלקיק, בהינתן היכולת לחשב את מיקומו ולא ניתן לחשב את מיקומו בהינתן היכולת לחשב את מהירותו, אזי לא ניתן להגיע לוודאות לגבי דבר בטבע. מצד שני, מאין השניים יוצאי הדופן: "עבודת אל מדבר" (מוחלטות אי היכולת לדעת מאין החומ"ש ולכן, "הכל אפשרי") ומקור הלימוד על אודות "אבותינו" הומו-הביליס, הומו-ארקטוס והומו-הרגסטר (מוחלטות הסבירות הגבוהה מחצי לכך שקיימת "התפתחות" גם במערכות שאינן "הפרט בעל התוכנית המכוונת את התפתחותו")? אם כן, השאלות החשובות ביותר על המאה העשרים באפיסטמולוגיה הן: 1. "מהן הנסיבות והתנאים שבהם נכתב והתפרסם, ביולי 1942, הספר 'אבולוציה-הסינתזה החדשה'". לחבר בין שתי תיאוריות אבולוציה הקיימות בזמן הווה, "הדרווינית" ו"המנדלית", דרך צמצום גודלה של המוטציה התורשתית – מכזו שבעת התרבות נקודתית מחוללת איבר חדש בשלימותו ואף מין חדש בשלימותו, לכזו שמחוללת גן בודד המשתלב בדיעבד בתוכנית האיבר העתידי, זה מה שהיה כל כך חשוב, מבחינה עיונית, לעסוק בו בעת הזו? 2. "מדוע הרעיון שמה ש'הברירה הטבעית' בוררת לקיימה הוא גנים נקודתיים, שמוצאם במוטציה תורשתית מתישהו על ציר הזמן, עד כדי הופעת איברים ומינים, נמצא כמסביר טוב יותר את 'קנון ההסתגלות הדרווני' מהרעיון שמה ש'הברירה הטבעית' בוררת לקיימה הוא גנוטיפים החולקים ביטויים פנוטיפיים דומים או זהים, על מנת להבטיח את התמדת קיום המינים, חרף התחלפות הדורות וחרף התחלפות תנאי הסביבה". 3. מה הסיפור של סטיבן הוקינג? כל המשתתפים בהפגנה נגד ראש הממשלה או בהפגנה בעד ראש הממשלה (כנראה בעלי יותר מדי זמן פנוי) יודעים מי זה סטיבן הוקינג. למה הם לא יודעים באותה מידה גם מי זה אנרי פואנקרה? מעולם לא התקיים בטבע אדם שהבין את האבולוציה של היקום והצליח לשכנע בכך מישהו נוסף, לרבות סטיבן הוקינג. אז מה כל כך מיוחד בסטיבן הוקינג? יורם יובל נגד ראש הממשלה ויובל שטייניץ בעד ראש הממשלה. שניהם מבינים את המדע והפילוסופיה המערביים באותה מידה. והינה אתה כבר החלטת אם אתה עם יורם יובל או עם יובל שטייניץ? על סמך מה החלטת? יורם יובל הוא מטריאליסטים פוסט-דרוויני נאמן שמדווח על אמונתו בקיומה של "הנפש". זה לא מעורר שאלות אצל אף אחד? "ראש הממשלה" זה מה שמעניין? יורם יובל, יובל שטייניץ, ימימה בן מנחם, דורון לנצט, חגי נצר, אבישי דקל, מריו ליביו ומעל כולם יובל נח הררי מתערבים בקוגניציה של האנושות! איפה זה ואיפה "ראש הממשלה"? מתי לאחרונה "ראש הממשלה" אמר משהו מהותי על העולם והאדם? תחבר בין האונטולוגיה של יובל נח הררי לאפיסטמולוגיה של ישראל אומן ושום "ראש ממשלה" יותר לא יעניין אותך... מה שקורה בזמננו דומה למה שקרה לפני שתי מלחמות העולם – הממסד המדעי מכין עבורך הפתעות ש"ראש הממשלה" לא חלם עליהן... "דרוויניזם" יחד עם "ישראל אומן"? עוד פעם? לא יכול להיות... מי שאוהב "ענן של נרטיבים" בסוף מקבל את זה... בסך הכל הציונים הגדולים עושים לציונים הקטנים את מה שהנאצים הגדולים עשו לנאצים הקטנים והקומוניסטים הגדולים עשו לקומוניסטים הקטנים. אם זה מה שקורה היום, אחרי שכבר עומדת קתדרלת יד ושם וכל אחד יכול לבקר בה, מה נאמר על הגרמנים של שנות השלושים? יובל נח הררי מסתובב בעולם ומלמד את כולם שהמדע מלמד על מה שעליו המדע כלל אינו מלמד, אפילו אינו רומז על בדל של סיכוי לקיומו. המדע לחלוטין אינו תומך בסיפור הבריאה הדרווינו-מוטציוני שיובל נח הררי מקדם כסיפור בריאה שבו המדע כביכול תומך. איזה "ראש ממשלה" יכול להתערב בזה או לפעול נגד זה או בכלל להתייחס לזה? הוא לא יכול לעשות עם זה כלום! כך בדיוק התחילה המאה העשרים... "התפוצצות התעמולה הדרווינו-אבולוציונית" או "התפוצצות התעמולה האבולוציונית הדרווינו-מוטציונית" (תלוי בתקופה שבה מדובר) קורית בפעימות. מיד לאחר כל פעימה מגיע אסון בקנה מידה אוניברסלי. איזה "ראש ממשלה" בדיוק יכול לעשות עם זה משהו? הוא בכלל במעמד שהוא יכול להזמין דברים כאלה? יובל נח הררי עצמו לא עומד למות בשום קרב בקרוב. הברירה הנכפת על הדעת, בין הייתר גם באמצעות הרטוריקה של יובל נח הררי, בין מיתוס הבריאה הדרווינו-מוטציוני למיתוס הבריאה התנכי, בתור ברירה בין מדע למיסטיקה, היא הסדרת הדעת דרך כשל לוגי שנקרא "ברירה כוזבת". מי שאינו מסוגל לדון באופן מקצועי בסוגיית החפפת תהליך הצטברות המוטציות התורשתיות בשרשרת הדורות, עד כדי הופעת איברים ומינים, עם תהליך הסתגלות האוכלוסיות התת-מיניות לתנאי הסביבה, החלה דרך שינויים החלים בתפוצת גנוטיפים או קומבינציות של גנוטיפים החולקים/חולקות ביטויים פנוטיפיים דומים או זהים, ייפול בכשל הלוגי הזה. מבחינה מדעית, הברירה בין מיתוס הבריאה הדרווינו-מוטציוני למיתוס הבריאה התנכי, היא ברירה בין מיסטיקה למיסטיקה. אם קיים שיתוף פעולה בין הממסד המדעי לתודעת הציבור הרחב, זהו אופי הברירה שעליו להיות מקודם דרך ערוצי ההסברה האוטוריטריים הפורמליים, מתקופת הוגו דה-פריס ועד עולם. זו לא דעתי, זו הבנתי. אם לא קיים שיתוף פעולה, יש לשאול – מדוע. מיד לאחר ששואלים ומקבלים תשובה, תעלה שאלה חדשה: "מי חשב שזה בסדר לתת פרס נובל לכלכלה לישראל אומן". כעקרון, קיים "מיתוס בריאה שלישי". הוא מיתוס הבריאה האדפטיבי. הדרוויניסט חושב שאתה בכיס שלו, תן לו את זה, ברמת השיח התיאורטי בלבד! ממילא אם יש בעיות לדרוויניזם, זה אמור להגיע אליך מהדרוויניסט. לא ההיפך. אותו הדין לגבי אחוזי מיתוסי הבריאה האחרים. מאחר שזמננו הוא בכל זאת זמן הקדנציה של הדרוויניסט, הדרוויניסט לא יעזוב אותך בשקט וידאג לבשל בשבילך מלחמה בכל רגע. את זה אני מבטיח לך. הדרוויניסט מרגיש מאוד בנוח בתנאי מלחמה, משום שהוא לא אוהב להימצא במעמד שבו עליו להתמודד עם האחריות לפתרון "בעיות מורכבות" במדינאות ובכלכלה. החכמה היא לא למות במלחמות שהדרוויניסט מבשל. למאות מיליוני בני אדם במאה העשרים ועד זמננו לא הייתה את החכמה הזו. זה היה עוד יום רגיל בבית הספר לממשל וחברה במכללה האקדמית תל אביב-יפו. אני לומד סוציולוגיה אצל פרופ' אבישי ארליך. הוא סוציולוג טוב. הוא טוב עד כמה שאפשר להיות טוב מבחינת הזמן והמקום שלתוכם הוא נולד. אני מחבב אותו. הייתה תחושה נדירה במפגש אתו שהוא מאוד קרוב למה שאני. זה משהו שבדרך כלל לא קורה לי עם ילידי הארץ. אם הוא טועה, הוא טועה כמו ילד. הוא לא ציניקן. אף על פי כן, עוד מעט אני כבר לא שם. הכל רגיל... לומדים על "עבודת אל מדבר", על "זהות" ו"חיברות", משוניס, יש לקרא מאמרים של קון ושל פופר. יש גם הרבה "איום איראני". אבל אין התייחסות לא אליו וגם לא לאפשרות שיש איזשהן בעיות לתורת האבולוציה. בין ללמוד סוציולוגיה כאשר כבר יש אינטרנט לבין ללמוד סוציולוגיה כאשר עדיין אין אינטרנט, יש הבדל גדול, וזאת בניגוד ללימודי פיזיקה או מתמטיקה. כאשר כבר יש אינטרנט, אפשר להגיע לכיתה עם ידע על קיומן של השגות נוספות על תורת האבולוציה שקיימות בטבע ושאינן מוזכרות במסגרת הלימודים הגבוהים הפורמליים. בדרך כלל אדם כבר לא משתנה באופן משמעותי אחרי גיל שלושים. אבישי ארליך היה בן שלושים בשנת 1971. מה הוא כבר יכול היה ללמוד עד אז על תורת האבולוציה? תורת האבולוציה היא לא איזה נושא זניח ל"מדעי החברה". היחס בין תורת האבולוציה ל"מדעי החברה" הוא כמו היחס בין לוח הכפל למתמטיקה. ב"מדעי החברה" עוסקים בשאלות על חלוקת עושר ועל זהות, תוך התייחסות לתורת האבולוציה כעניין סגור. היא לא משהו שיכול להימצא בבדיקה של "מדעי החברה". משום שהדבר יוביל לאנטינומיה: "מדעי החברה" תקפים בעיני עצמם רק בזכות כך שאין איזשהן בעיות מיוחדות לתורת האבולוציה – כתיאוריה מדעית לכל דבר. אלא שההבדל בין היחס בין לוח הכפל למתמטיקה ליחס בין תורת האבולוציה ל"מדעי החברה", בכל זאת קיים. איש אינו חש שהמתמטיקה אינה עובדת. אלו משאבים החברה משקיעה במכוני המחקר מכווני חברה ומדיניות ציבורית, במחלקות למדעי החברה באוניברסיטאות ובין הייתר, גם בבית הספר לממשל וחברה שבו נפל בחלקי להיות סטודנט (לזמן קצר)? ומה החברה מקבלת בתמורה? לא עוד איזה התארגנות קהילתית שתורתה אומנותה במקרה? מישהו מצליח לדמיין עולם שמתוכו ברגע אחד נעלמים הסוציולוגים, וכתוצאה מכך משהו משתנה באופן משמעותי? אני אומר לסוציולוגים שהסוציולוגיה מתחילה בדיון בשאלת הקשר בין מצבה הריאלי של תורת האבולוציה, באור מבחן ההוכחה המדעית, בכל רגע, לתהליכים במדינאות ובכלכלה בכל הזמנים בכלל ובמאה העשרים ועד זמננו בפרט. הם לא מבינים על מה אני מדבר... אין ציוויליזציה ללא אונטולוגיה! לכן, בידיעת הבעיות הגדולות באונטולוגיה של הציוויליזציה שלך בדיוק עלך לשלוט, על מנת להיחשב בפועל "הסוציולוג" של הציוויליזציה הזו. מי שמסוגל לכתוב ספרים כמו "אבולוציה – הסינתזה החדשה", "הגן האנוכי" ו"קיצור תולדות הזמן" הוא הסוציולוג האמתי של הציוויליזציה המערבית בעידן שאחרי מלחמת העולם השניה ולא אחרת. לא ככה? מבחינת "מדעי החברה", מי מתחברת? "אתאיסט בסגנון המאה העשרים, דרוויניסט ומטריאליסט"? לא! רק "עובד אל מדבר" מתחברת. באמת? כך בדיוק נמצאה הפרצה ב"מדעי החברה", בזכות ידיעותיי בנושא מצבה הריאלי של תורת האבולוציה, המעודכן לזמן הווה. פשוט מאוד. ואז זה קורה. מגיעה הסצנה של ישראל אומן. שמש בגבעון דום וירח בעמק אילון. בהרצאת הנובל שלו, ששמה הוא "מלחמה ושלום", ישראל אומן מציע לחקור את "המלחמה" תוך התייחסות ל"עבודת אל מדבר" כאל משהו שקיים בטבע כמו שהפוטוסינתזה קיימת בטבע (אחד רוכב אופניים, השני מטפס הרים, השלישי "עובד אל מדבר"). זה חלום? גם ישעיהו ליבוביץ' יכול היה לזרוק משהו דומה. אבל אצלו זה היה שונה. הוא בלבל את המוח במודע. ישראל אומן כנראה באמת מאמין בזה. אותי זה לא מצחיק. אני בגיל שבו משתתפים במלחמה במובן הישיר ואיני מצליח לדמיין "מלחמה" ללא "עבודת אל מדבר". אם כן, לאיזה "מלחמה" בדיוק התכוון ישראל אומן? על כל מריע ועל כל צורח ועל כל שואג, זה רק חלום אמר רלטיביסט אחד פלאי עומד לצידי, שהרגיש בי שהייתי הולך ונעשה דואג, זה רק חלום וזה לא הכל ולא תשכח זאת ידידי. שאלתי את העומד לצידי מי הוא ומי המתפלשים בשפכיו ונותנים לו מלוכה. ענה זה קוראים לו דמוקרסי או דמוקדתי ואלה הנותנים לו הם בני עמך. שאלתי אותו מהר אם עוד יש מקום לשקול בדחיפות חיובית דחיפות חיובית ביותר, את יציאתי המוקדמת לאלתר מזה החלום והעברתי המיידית לחלום אחר. ענה אפשר לסדר לך שתתעורר איש צעיר. אך זה בכלל לא מומלץ להיחפז ולהחליף חלום, שלא תמצא את עצמך יום אחד מתחרט מצטער, או אפילו מתגעגע למה שכה דוחה אותך היום. ישראל אומן גם מציע לחקור "מלחמה" כפי שחוקרים סרטן. דהיינו להתייחס לאדם כאל לא יותר מישות מטאבולית שהופכת חמצן לפחמן דו-חמצני, מזדווגת, אוכלת ומחרבנת, בונה ומחריבה, לעתים עד כדי הגעה לקורבנות בנפש אין ספור והרס תשתיות – מעשי ידי דורות רבים... התרשמתי מאוד... אם כן, מאין מתחילים? אני מציע להתחיל בניסיון לענות על שתי שאלות: 1. באלו נסיבות, מפאת אלו מטרות ועל ידי מי בדיוק חוברו הדיאלוגים שמתחילים במילים "וידבר יהוה אל משה לאמור" ובמילים "וידבר משה אל יהוה לאמור". 2. מה בדיוק ראה דרווין באיי הגלפאגוס. אני צריך להתרשם מכך שהנאציונל-מונותאיזם הפריט את עצמו, אחרי מלחמת העולם השניה, לשתי ישויות נפרדות (ישראל אומן ויובל נח הררי) במקום להתבטא דרך ישות הומוגנית אחת (אוסקר דירלוונגר) ולהירדם עקב כך על המשמר מפני הגעת השיאים שאליהם הנאציונל-מונותאיזם, כשלעצמו, יכול להגיע? איזה דברי חן משמיע אבישי ארליך על "נאציונל-מונותאיזם" ועל "עבודת אל מדבר". אני המום. אחרים משמיעים ג'יבריש פלורליסטי מה זה משעמם בעניין הזה. פה מפיק מרגליות אבישי ארליך. אני מצפה לשמוע דברים דומים מישראל אומן על סטיבן הוקינג, או לפחות על "הדרוויניזם בדומם" באופן עקרוני וכללי. "מוסד סטיבן הוקינג" הוא בבחינת "מעמד הר סיני המטריאליסטי" שכל מי שחי היום הוא בבחינת בני הדורות שחווים את האירוע הזה בעת התרחשותו. אין מה לדבר עם ישראל אומן על תורת המשחקים. היישומים שלה יהיו "הגיוניים" או "קבילים" רק במסגרת תפיסת המושג "רציונליות" הפרטית של ישראל אומן. צריך להיות "ישראל אומן" מלכתחילה כדי להבין מה הוא אומר על "תורת המשחקים" ועל "רציונליות". הדבר היחיד שהבנתו משותפת לישראל אומן ולכולי עלמא הוא "הדרוויניזם בדומם". לכן, עם ישראל אומן מדברים רק על "הדרוויניזם בדומם". ישראל אומן לא מבין ש"מוסד סטיבן הוקינג" הוא בבחינת "מעמד הר סיני המטריאליסטי"? מבין פעמיים ביום, כשם שאני מבין את זה. אלא שאני מבין את זה כסוציולוג (חובב). תראו מה אני צריך לכתוב כדי להסביר דבר כה אלמנטרי. ישראל אומן יכול להגיע להישג דומה דרך השמעת משפט אחד. הוא רק צריך להגיד ש"מוסד סטיבן הוקינג" הוא מה שאני אומר שהוא. ככה, בלי להוסיף דבר. אחרת, לעם ישראל העתידי יהיו "שניים מעמד הר סיני": אחד "מטריאליסטי", השני "רציונלי". אחד מלמד כיצד נוצר היקום – באופן שאיש אינו מבין, זולת סטיבן הוקינג, וזאת חרף קיומה של האפשרות שהיקום נוצר באופן שאיש אינו מבין, לרבות סטיבן הוקינג. השני מלמד כיצד יש לנהוג. ישראל אומן, מה קורה עם כמה מילים על סטיבן הוקינג? משהו למען עם ישראל העתידי? עד עכשיו היה לו אחד "מעמד הר סיני". החל משנת 1988 יש לו שניים. איזה חוצפה זה לספר לי על כך שקיים אדם בטבע שמבין כיצד נוצר היקום. נוכח כל מה שאני מבין במדע ובפילוסופיה, אני צריך ליהנות מאיזשהם תמריצים כדי לא לעשות מזה עניין. היכן התמריצים? נולדתי בשלהי המלחמה הקרה ואחרי שישעיהו ליבוביץ' עשה את הריענון ל"מחסום וייסמן", על מנת שיהיה ידוע ונהיר לכולם – כבר נוכח ממצאי המדע המודרני. אני כבר מי שאמור היה להתחיל ליהנות מעולם שהוא הטוב ביותר מבין כל העולמות. ומה קיבלתי? את הקטליזטור של העולם שהוא הרע ביותר מבין כל העולמות: שניים (ישראל אומן ויובל נח הררי) שהם אחד (אוסקר דירלוונגר). "מוסד סטיבן הוקינג" הוא האירוע המרכזי בעולמנו כמסדיר את הדעת (תודעת הציבור הרחב) או, במילים אחרות, כמסדיר את "הקוגניציה הקולקטיבית", מאז הופעתו. לכן, מבחינת "הסוציולוגיה של המדע", לשם קידום הבנתנו את עולמנו, בזיקה לנושאים כמו "סדר חברתי" ו"מנהל ציבורי", יש לשאוף להכיר כל פרט השייך ל"מוסד סטיבן הוקינג". זו לא דעתי. זו הבנתי. ישראל אומן הוא יליד 1930. "דרווינומונותאיזם" או "נאציונל-מונותאיזם" הוא האקלים האינפורמטיבי היחיד שהוא מכיר ושמן הסתם עבר אדפטציה מוצלחת אליו, ביחס לרבים אחרים. ראו לאיזה שיאים הוא הגיע באופן אישי באקלים האינפורמטיבי הזה. אם כן, האקלים האינפורמטיבי הזה וישראל אומן מקיימים מצב סימביוטי. אותו הדין לגבי אבישי ארליך, הנרי אונגר, דני גוטוויין, יורם יובל, ימימה בן מנחם, דורון לנצט, חגי נצר, אבישי דקל, מריו ליביו, אבשלום אליצור, חוה יבלונקה, אסא כשר, כל אלה... הם בחיים לא יפרצו מתוך מערת האקלים האינפורמטיבי הזה. למה להם? בני הדורות שנולדו בשלהי המלחמה הקרה ואחריה (אחרי 1970), כבר מתקשים להבין את אנשי המערה האלה. זאת משום שהשניים אינם חולקים עם הראשונים את אותן "הבעיות הגדולות במדע". בעוד עבור הראשונים "בעיה גדולה במדע" יכולה להיות הקושי ליישב בין תורת היחסות לפיזיקת הקוונטים, עבור השניים "בעיה גדולה במדע" יכולה להיות הקושי ליישב בין הבעיות שיש לתורת האבולוציה עם ג'יהאד, שנאמר: "אם ישראל אומן חתן פרס נובל לכלכלה, מה אתה רוצה מיחיא סנוואר". הראשונים אינם מכירים בקיומה של "בעיה גדולה במדע" זו. משום שמבחינתם אין בעיות מיוחדות לתורת האבולוציה. והאמת היא שיש – קטנות, לא משהו רציני. והינה די רק בהן כדי שיהיה "ג'יהאד". אם הראשונים ימשיכו להיות המורים של השניים, התוצאה של זה יכולה להיות שהשניים עשויים להתרגש ולשמוח, למשל, נוכח ההכרזה על גילויו של החלקיק בוזון היגס, כאירוע דרמטי ביותר במדע, רגע לפני שהג'יהאדיסט מפוצץ להם את המוח. "מאין צץ הג'יהאדיסט הפלאי הזה" ישאלו את עצמם האומללים האלה באותו הרגע. אני מתריע החל משנת 2005 ש"הבעיה הגדולה במדע" של בני הדורות שנולדו בשלהי המלחמה הקרה ואחריה היא הקושי ליישב בין הבעיות שיש לתורת האבולוציה עם ג'יהאד, ולא הבעיות כדוגמת הקושי ליישב בין תורת היחסות לפיזיקת הקוונטים. משום שהממסד המדעי אינו מכיר בקיומה של "בעיה גדולה במדע" זו ומשום שמשום כך היא הרי לא תעלם לשום מקום, אני צריך פה לשבת ולכתוב את המסמך הזה. אין לי יותר מה לעשות בחיים?! כיצד מזהים את הסטרא אחרא? הוא לא אוהב את ראש הממשלה. הסטרא אחרא נכנס לכיתה מלאה בבני הדורות שנולדו בשלהי המלחמה הקרה ואחריה, בלי לגמגם ובלי למצמץ, ממלא אותם ב"דרוויניזם בדומם", בפלורליזם דרווינומונותאיסטי ובליברליזם רב-מגדרי, על ידי כך מחולל מציאות כגורם מחולל מציאות אסטרטגי מהמעלה הראשונה, ואחר כך מצפה מראש הממשלה לנהוג כיצד בדיוק? ראש הממשלה יודע להרצות על קנט ועל ניטשה, על יחסי דומיננטיות, תרמודינמיקה, התפתחות ותורשה? אם אינו יודע או אינו עוסק בזה, למה בדיוק הוא יכול להיות אחראי? איני מוצא כל אחריות באינסטנציות כדוגמת הדרג המדיני והצבאי, לרבות מנגנוני הבטחון, למה שזה לא יהיה, החל ממלחמת העולם הראשונה ועד עולם. כל האחריות – על הממסד המדעי. עד העשירי באוקטובר 2005, יום ההכרזה על זכייתו של ישראל אומן בפרס נובל לכלכלה, עמדה לזכותו של הממסד המדעי הטענה שמפאת קיומו של "ישראל אומן", חזקה על הממסד המדעי לבחור באסטרטגיית העוררות בתודעת הציבור הרחב של עקרון העמידה במבחן ההוכחה המדעית של "הדרוויניזם בדומם". לאחר תאריך זה, מה עומד לזכותו של הממסד המדעי? עד תאריך זה, מי שמע על הכת מ"המרכז לחקר הרציונליות"?! פעילותה הדתית של כת זו היא בשלב הראשון, הוצאה מהקשר של "הרציונליות האינסטרומנטלית" של הורקהיימר ואדורנו, בשלב השני, הפיכת "רציונליות" זו למודל "טוטלי" או "יסודי" או "עקרוני וכללי" להבנת "טבע האדם" ובשלב השלישי, נקיטה בפעולת הסברה של "הרציונליות האינסטרומנטלית" כבר לאחר מיצובה החדש (הנוח יותר או המתאים יותר לעיסוק בשאלת הרציונליות במדינת לאום-דת עם משטר דמוקרטי או איזשהו משטר), כלומר, תוך ביטול מלא הן של תרומתה של "אסכולת פרנקפורט" להבנת שאלת "הרציונליות" והן של העיסוק בשאלה "מה בדיוק ראה דרווין באיי הגלפאגוס" כשאלת יסוד על הקוגניציה. לפי רפאל פלק, ביולוג ישראלי שחקר את הקשר בין ביולוגיה לאידאולוגיה במאה העשרים, "הציונות" או "התנועה הציונית" היא אידאולוגיה מקבוצת האידאולוגיות הנאציונל-דרוויניסטיות, בעלת כל המוטיבים האופייניים: מצעדים צבאיים, שבועה על "ספר קדוש", טקסים המשלבים כריאוגרפיה קבוצתית, הצדעות, לפידים, חצוצרות, תרנים ודגלים. רק "עוף דורס" אינו סמל המדינה. יש סמלים אחרים. כולם בעלי הזיקה הברורה לתרבויות העולם העתיק. אם כן, איזה "רציונליות" בדיוק מסוגלים לראות אדפטים של אידאולוגיה זו? משהו שהציע מקס הורקהיימר? פה הרי מתחילים לאכול שואה עם חלב אם. אם נוער במצוקה "ניאו-נאצי", שלכל הדעות אינו מהווה איום אסטרטגי, אינו יכול לעבור בלי שאכולי השואה יבחינו בו, מה נאמר על האבא והאמא הביולוגיים של השואה, ישראל אומן ויובל נח הררי, כבעלי היכולת לעבור בלי שמישהו, שבמקרה יכול להיות אחוז הרגישות המיוחדת לנושאים כמו שואה, דת ומדינה, יבחין בהם? האם ייתכן משהו חמור משואה? כן. הומוסטאזיס בהבנת העולם והאדם בין האדמיניסטרציה למי שאינו האדמיניסטרציה. איני מביע כאן את דעתי אלא מציין דעה שקיימת. אני מהגר במדינת לאום-דת עם משטר דמוקרטי או איזשהו משטר, בעידן שאחרי התפרקות ברית המועצות וסיום המלחמה הקרה, וכן בגיל שבו משתתפים במלחמה במובן הישיר. לי לא יכולה להיות דעה כזו. אם הסתיים "תהליך ירידת הדורות", של איזה "יהודים" בדיוק המדינה הזו? אלה שישראל אומן ויובל נח הררי מהווים יחד את האליטה האוטוריטרית שלהם? במאה העשרים תורת דרווין התפצלה, מבחינת האופן שבו היא ידועה לאדמיניסטרציה ולציבור הרחב. מה שהציבור הרחב מכיר כ"שינוי בתכונות המינים" אינו מה שהאדמיניסטרציה מכירה. בעוד עבור הציבור הרחב, במושג "שינוי בתכונות המינים" הכוונה למשהו מופשט או אמורפי, עבור האדמיניסטרציה הכוונה ל"שלושה סוגי שינוי": 1. "שינוי" בפרופיל של יחסי דומיננטיות של "תכונת מין מורכבת" (המקרה הנפוץ) או "לא מורכבת" (דו-אללית הומולוגית), הַחַל בלחץ הסביבה, ברמת האוכלוסיה ובתקופת חיים של מספר דורות (זהו "השינוי בתכונות המינים" שממנו מלכתחילה התרשם דרווין). לסוג "השינוי" הזה משתייך גם "השינוי" בפרופיל של יחסי דומיננטיות במקרה הפרטי, הַחַל בעת מעבר החומר התורשתי מדור לדור (ההבדל שבין האב לבן). 2. "שוני" ולא "שינוי" ב"תכונות המינים היציבות", המבדיל בין מין למין ומתקיים חרף שינויים החלים בתנאי הסביבה (סנפירים אצל דגים, פרסות אצל איילים). 3. "שינוי" ב"תכונות המינים היציבות", בעל כושר ההישמרות בעת מעבר החומר התורשתי מדור לדור, שעשוי לחול עקב מוטציה תורשתית. במושג "דרוויניזם-מוטציוני" הכוונה לתיאוריה, המקובלת על האדמיניסטרציה, מאז מלחמת העולם השניה ועד זמננו, כתיאוריה שאותה יש להעביר בכיתות הלימוד וכן דרך ממשקים נוספים שהממסד המדעי מקיים עם תודעת הציבור הרחב. ביסודה של תיאוריה זו טשטוש הגבולות בין "שלושת סוגי השינוי" (אחד מהם כלל אינו "שינוי" אלא "שוני"). "אסטרטגיית טשטוש הגבולות" מתפקדת כערובה ליכולת להשליט על הדעת את תפיסת המושג "התפתחות" גם כמתאר את תהליך ההסתגלות הנראה בעין או, במילים אחרות, כמתאר תהליכים החלים גם במערכות שאינן "הפרט בעלת התוכנית המכוונת את התפתחותו". במסגרת "אסטרטגיית טשטוש הגבולות" "השוני" ב"תכונות המינים היציבות" ממוצב כ"מוסבר ומובן". כיצד "מוסבר ומובן", אני שואל. דרך החפפת "השינוי בתכונות המינים" מספר 1 עם "השינוי בתכונות המינים" מספר 3, הממסד המדעי עונה. אין זו "החפפת כזב", אני שואל. הממסד המדעי מפסיק לענות. לאחר השמעת השאלה השניה, הדיאלוג עם הממסד המדעי נגמר. הסיבה לכך שהנאציזם פרץ דווקא בגרמניה, קשורה ל"חוק המתאם החיובי" בקשר שבין הבנת "מנגנון ההסתגלות" בקרב אנשי המקצוע, לאופן הסברתו לציבור הרחב: ככל ש"מנגנון ההסתגלות" מובן במינון ובעצימות גבוהים יותר, כמבוסס על מעברים בין פרופילים נקודתיים של יחסי דומיננטיות (שינויים בתפוצת גנוטיפים, או קומבינציות של גנוטיפים, החולקים/חולקות ביטויים פנוטיפיים דומים או זהים), כך הסברתו לציבור הרחב כמלמד דווקא על תהליך מוצא המינים זה מזה, תתקיים במינון ובעצימות גבוהים יותר. "חוק המתאם החיובי" מתקיים במסגרת מערכת היחסים "הנורמלית" שבין הנוכל לטיפש, המתפקדת כערובה להתמדת קיומו של כל "מנגנון שלטוני" (זה המקום שבו הביולוגיה ומדע המדינה נפגשים). משמעות "מערכת יחסים" זו היא העדר ההומוסטאזיס בהבנת העולם והאדם, כפי שהם, בין האדמיניסטרציה למי שאינו האדמיניסטרציה (לשם הגדלת הפרש הפוטנציאלים בכושר ההישגיות בין האדמיניסטרציה למי שאינו האדמיניסטרציה). בגרמניה של סוף המאה התשע עשרה ותחילת המאה העשרים, פשוט היו יותר מדענים מבכל מקום אחר שהתייחסו ברצינות לתורת דרווין – כתיאוריה מדעית אפשרית (דבר דומה קרה לפרופ' דן גראור בזמננו). מה שגם הוביל, מן הסתם, להתפוצצות התעמולה האבולוציונית במידה גדולה יותר מבכל מקום אחר. מדענים אלה מדגימים כיצד אדם עשוי תחילה לאמץ את רעיון מוצא המינים זה מזה על תקן "תיאוריה מדעית לכל דבר", ואף להכריז על כך, ורק לאחר מכן לבחון את אופן עמידתו במבחן ההוכחה המדעית. זה הרי לא חייב להתקיים בסדר הזה. ההכרות עם רעיון מוצא המינים זה מזה, כתהליך שלא רק מוחזק כמתקיים דרך מוטציות תורשתיות שבדיעבד מציגות שינוי "רציף" או "מגמתי", במורפולוגיה או בפיזיולוגיה, אלא גם ככזה הנלמד איכשהו מהשינוי בשכיחויות גנוטיפים החולקים ביטויים פנוטיפיים דומים או זהים, דומה להכרות עם מצוות הנחת תפילין. האדם בחיים לא יגיע לידי הכרות עם שני הרעיונות האלה בכוחות עצמו. אם שני הרעיונות האלה לא יגיעו אליו "מלמעלה", הוא נידון לעקרות מלאה מהידיעה על קיומם! האם קיום "תודעה" שמצד אחד, אינה נגועה ב"עבודת אל מדבר" ומצד שני, כזו שתחילה מבקשת להבין את תהליך מוצא המנים זה מזה ורק לאחר מכן לבחון האם לקבלו כתיאוריה מדעית לכל דבר, אפשרי (בתנאי העדר תמריצים לא לעשות עניין מהאפשרות שתורת דרווין אינה תיאוריה מדעית)? למה לא? תן תמריצים לשם ביטול "החשיבה הביקורתית" – תקבל את ביטול "החשיבה הביקורתית". לא תיתן – תקבל "חשיבה ביקורתית". פשיטא. אני אומר כזה דבר: לשם צמצום, ואף מעבר לכך, של תמותת צעירים במלחמות, על כל אדם בעולם לומר לעצמו: "אם באמת אין יותר 'רומנטיקה', אני רוצה להיות חלק מהקונספירציה. איני חלק מהקונספירציה=איש אינו חלק מהקונספירציה. כלומר, 'פרשנות' המושג 'התפתחות' של ישעיהו ליבוביץ', היא גם 'הפרשנות' שלי וכן 'פרשנות' המושג 'רציונליות' של מקס הורקהיימר, היא גם 'הפרשנות' שלי. אם קרה ולטיפוסים כדוגמת ישראל אומן ויובל נח הררי, שלכל הדעות עושים חיים משוגעים בעולמנו, הדבר עשוי להתגלות כלא נוח, הם בהחלט מוזמנים לבחון מחדש את ידיעותיהם ולא ההיפך". על המיון הבסיסי ביותר לעשירים ציניקנים ולעניים פתיים שמעתי, על המיון הבסיסי ביותר לעובדי אל מדבר ולמשוחררים שמעתי וגם על המיון הבסיסי ביותר לטיפשים ולחכמים שמעתי. על המיון הבסיסי ביותר לחותרים לקנות בזול ולחותרים למכור ביוקר, ללא התלות במה שקורה מסביב מבחינת המצב שבו נמצאים הדרוויניזם והמונותאיזם בכל רגע, עד ששמעתי על ישראל אומן, לא שמעתי. זהו המיון הבסיסי ביותר הכי מטומטם שעליו שמעתי. תאמץ את זה יחד עם המטריאליזם הפוסט-דרוויני של יובל נח הררי, ואתה גמור, ללא הבדל דת, גזע, זוויג, מגדר ונטייה מינית. בזמן מלחמת העולם השניה חוברה תרות דרווין המחודשת המכונה "הסינתזה החדשה". כאמור, הרעיון המרכזי של התורה החדשה הוא צמצום גודלה של המוטציה התורשתית – מכזו שבעת התרבות נקודתית מחוללת איבר חדש בשלימותו ואף מין חדש בשלימותו לכזו שמחוללת גן בודד המשתלב בדיעבד בתוכנית האיבר החדש העתידי. ברור. כיצד לומדים על נפלאות המוטציה התורשתית החדשה? מהמעבר בין פרופילים של יחסי דומיננטיות, בקבוצות של גנים פולימורפיים, הַחַל בלחץ הסביבה, ברמת האוכלוסיה ובתקופת חיים של מספר דורות. התיאוריה החדשה היא אפוא תיאוריית החפפת השינויים החלים בתפוצת גנוטיפים או קומבינציות של גנוטיפים החולקים/חולקות ביטויים פנוטיפיים דומים או זהים, עם תהליך הצטברותן של המוטציות התורשתיות בשרשרת הדורות, באופן שבדיעבד מציג שינוי "רציף" או "מגמתי", במורפולוגיה או בפיזיולוגיה, עד כדי הופעת איברים ומינים. האם לא די בפרט זה לבדו כדי ללמדנו שהדיון במה שקורה מסביב, מבחינת המצב שבו נמצאים הדרוויניזם והמונותאיזם בכל רגע, קודם בחשיבותו לדיון במיון, הבסיסי ביותר, לכאורה, לחותרים לקנות בזול ולחותרים למכור ביוקר? התורה החדשה הסדירה את הקוגניציה של החברה המערבית למשך עשורים קדימה. איפה זה ואיפה "קניות במבצע"?! סיפורה של "הסינתזה החדשה" הוא סיפור המסגרת של כל מה שקרה כאן אחרי מלחמת העולם השניה, החל בסיפורו האישי של כל מי שנולד מאז וכלה באירועים גדולים יותר, כדוגמת שלל אירועי המלחמה הקרה הגדולים, לרבות אירוע היוסדה של מדינת ישראל (מדינת לאום-דת באופן רשמי ומעוגן בחוקי המדינה, בעלת כל המוטיבים האופייניים, כאמור. אך הפעם עם משטר דמוקרטי – את משבצת "התוכן" יתפוס העיסוק בשאלה "מיהו יהודי". לכך יש לי שתי תשובות: 1. סבתא שלי. 2. מי שאינו מבזבז את זמנו על העיסוק בשאלה "מיהו יהודי"). זאת משום ש"הסינתזה החדשה" היא האונטולוגיה הרשמית, בעלת הזיקה הברורה לענייני "עולם ומלואו", של החברה המערבית בת זמננו, על כל הפוטנציאל הגרעיני, הטכנולוגי והמחשובי שלה. כשאני מגיע ללמוד במוסד אקדמי מוכר על ידי המל"ג ומשחרר לטבת העניין סכום כסף רציני בסך הכל, ארבע עשרה שנים אחרי התפרקות ברית המועצות וסיום המלחמה הקרה, התמורה שאני מצפה לקבל כוללת את ההתייחסות לסיפור המסגרת שהזכרתי. נראה לי כמו דרישה לגיטימית בסך הכל... איני מצפה למצא באקדמיה איזשהו "טאבו" הנוגע לשאלות מרכזיות באונטולוגיה. כשם ש"טאבו" כזה אינו קיים ברמת השייח העממי (שאינו כולל מילים כמו "קנט", "ניטשה", "תרמודינמיקה" ו"יחסי דומיננטיות"), אני מצפה שבאופן דומה הוא גם לא יתקיים באקדמיה. אני מגיע לאקדמיה ומה אני מגלה? ים "עובדי אל מדבר" במחלקות למדעים, ולא איזה פריירים (חיים סומפולינסקי נראה למישהו פרייר?!), אתאיסטים קוגניטיביים ברמה שכבר חשבתי שלא קיימת בטבע במחלקות למדעי החברה ו"תוכן" פלורליסטי ביחס לדרוויניזם ולמונותאיזם. היכן העיסוק האמיתי בניסיון "לפתור בעיות"? אני עוסק בשאלה "היכן מוכרים משהו במבצע", חרף כל מה שקורה מסביב מבחינת המצב שבו נמצאים הדרוויניזם והמונותאיזם, שומע מוזיקת היפהופ ומפגין פטריוטיזם פרו דרווינו-מונותאיסטי? אם לא, איני קיים, אין בן אדם כזה (בקרב ילידי שנות השלושים יש, בקרב ילידי שנות השמונים אין. את זה לא אני אומר, המדע אומר, המדע של ישראל אומן. "מדע-האבולוציה" גם אומר דברים... בעולם המדע פר-אקסלנס אני חי, כך אומרים לי. לא נראה לי...). מה יש? רק את ההפך מזה. אצלנו ב"עממיות" אדם יכול בקלות לחבר משפט כמו "תורת דרווין אינה תיאוריה מדעית". הסגל האקדמי הבכיר, בדגש על כזה שניתן לשייך לזרם המרכזי, התגלה כמי שאינו מסוגל לעשות זאת, במיוחד אם הוא יושב טוב וגורלו נקשר באופן ברור בגורל המנגנון השלטוני. אם אחרת, אזי הוא לוחש את זה ולא בחשק רב מי יודע מה. בתור יליד ברית המועצות, מוכרת לי "לחישת דברים". לאן נעלמה "חרות המחשבה"? על הדרוויניזם! על מה עוד?! אני שואל את הזרם המרכזי, באמת נראה לו שהפלסטינים יאמצו עכשיו את הזהות הנאציונל-דרוויניסטית ויבנו את מסגרתם המדינית סביבה, כפי שזה קרה לציונים לפני מאה שנים, או שהוא מגלם את מי שזה נראה לו? הסופר דוד גרוסמן למשל דפוק או שהוא מגלם דפוק? הוא יכול לנהל שיחה על תרמודינמיקה, מוטציות, אללים, גנוטיפים ופנוטיפים שהוא כזה מגדלור פה של "ערכים" וכו'? איני חש בנוח לעלוב בסופר דוד גרוסמן. אלא שאיני חושב שלבני הדורות שנולדו בשלהי המלחמה הקרה ואחריה יתאים להיות "דוד גרוסמן". הוא נראה לי דרוויניסט לגמרי...