נג. אם לדייק, המוטו החדש של האומה האמריקאית לא נולד כתגובה לאתאיזם הכפוי כשלעצמו, שהונהג בברית המועצות (כקטגוריית-על שממנה כבר נגזר השוויון חוצה הכישורים הכפוי). אלא הוא נולד כתגובה למציאת הצידוק להכפתת האתאיזם במדע או, במילים אחרות, לניכוס המשמעויות האובייקטיביות של "הבנת המדע" (המשליכות אוטומטית על משמעות המושג "מדינה") על ידי המטריאליסטים. הסוציאליסטים הדרוויניסטים הפנים נאציונליים, שמתוך "הבנת המדע" זיקקו את הצידוק לשחרר מרחב מחייה מ"גזעים נחותים" לטובת "גזעים עליונים" והסוציאליסטים הדרוויניסטים העל נאציונליים, שמתוך "הבנת המדע" זיקקו את הצידוק להיאבק בבורגנות תוך הכפתת שיווין חוצה כישורים, אינם אלא האחראיים הישירים להכנסת האלוהים לפוליטיקה, על ידי אומות המערב, בעידן שאחרי מלחמת העולם השניה. שנאמר: "במאה התשע עשרה הדת הביאה את דרווין. במאה העשרים דרווין הביא את הדת". האם עלינו ללמוד מכך על קיומו של "פער היסטורי" בין המעמד שלו זוכה תורת דרווין בתודעת אנשי המקצוע למעמד שלו היא זוכה בפולקלור הנאציונל-מונותאיסטי? גישתו של מייקל ביהי לסוגיה הזו היא, לדעתי, הגישה המפוכחת והמתבקשת.
נד. מ"המופעים" במישור המדיני הפורמלי, שבהם נקבתי, מהסוג שבשנות העשרים והשלושים היו נתפסים כחזרה לארכאיות וּודאי נדחים על ידי חוגים מלומדים, המייצגים תסמין ליחסי הציבור הלא טובים של הדרוויניזם בעקבות אושוויץ ושתי מלחמות עולם, נובע שהדתיים (במערב) שנולדו אחרי אושוויץ, הם "דתיים של אושוויץ". אני מעדיף את הביטוי "הדתיים של דרווין" או "הדתיים מהתקופה שבה כבר לא מתקיים תהליך ירידת הדורות". הם "דתיים" מתוקף רצונם של הפוסט דתיים בהיותם דתיים (בדרגת קושי מסוימת) כחלק מהאסטרטגיה החדשה של תפיסת המושג "מדינה" החדש. על הקונטרסט בין הרומנטיקה ביחס למושג "מדינה", ששררה לפני אושוויץ, להוצאה מהכוח אל הפועל של ההתארגנות המדינית שאחרי אושוויץ, מלמד גם "מקומה" של הדת בחזונו המדיני של בנימין זאב הרצל, כמשולבת בחיי המדינה ("מדינת היהודים" 1896), לעומת מדיניותו של דוד בן-גוריון ביחס לדת, כמשולבת בחיי המדינה בפועל (מכתב הסטטוס קוו 1947). הראשון, על אף בקשתו לסנתז פולקלור עבור מדינת היהודים הערגה מהמסורת היהודית האורתודוקסית מזה ומהחכמות החילוניות ובניהן המדע מזה, נתקף חרדת מבוכה ש"כהני הדת" עשויים להביא, מבית ומחוץ, באם ייטלו חלק בניהול המדינה. הרצל מבקש, על אף דרישתו מ"כהני הדת" להחמיר בכבוד המדינה, "לכלא את כהני הדת במקדשי האל", כשם ש"אנשי הצבא נצורים בבתי החילות". השני לאו דווקא קרא ל"כהני הדת" להצטרף אליו לניהול המדינה. הוא רק השמיש, טרם ההכרזה על המדינה, חלקים בפולחן האורתודוקסי כזרוע שלטונית ובכך זרע, למעשה, את זרע הצטרפות "כהני הדת" לניהול המדינה בפועל (16 מושבים בכנסת הראשונה).
נה. יש לא להתבלבל בין ההתנגדות לשילוב אלמנטים "שיודעים מה אלוהים רוצה" בניהול המדינה, האופיינית למחשבה על המושג "מדינה" ששלטה במערב לפני אושוויץ, לביקורת (הפילוסופית) על המושג "אלוהים" כשלעצמו, הידוע גם כ"האל הקוגניטיבי" או "האל הפיזיקלי" או "אלוהי הנחת היסוד והמסקנה" או "אלוהי הפילוסופים". כשמדובר במיצוב המושג "מדינה" (בעת החדשה), כנוטה להיקשר למושג "אלוהים" (כמו באסלאם), או לא להיקשר (כמו בנאורות שלפני אושוויץ) או להיקשר למחצה (כמו בנאורות שאחרי אושוויץ), אין הכוונה במושג "אלוהים" במובן של המושג "אלוהי הפילוסופים". אלא במובן של המוטיבציה של אלמנטים "שיודעים מה אלוהים רוצה" להיות מעורבים בניהול המדינה, כנתון יציב שבו ממילא יש להתחשב במסגרת המחשבה על המושג "מדינה" כשלעצמו.
נו. המושג "אלוהים", במובן של המושג "אלוהי הפילוסופים", אינו גוזר אפליקציה מדינית. כלומר, מאז ומעולם, מבחינה מדינית, "אלוהים" לא מעניין. "דבר אלוהים" מעניין. דרווין חולל את המהפך. אחריו, מבחינה מדינית, גם "אלוהים" החל לעניין. הדרוויניסטים מייחסים לדרווין גילוי שאין שני לו מבחינת גודל ההשפעה על "הוויית הזהות" או "הקוגניציה הקולקטיבית" (תפיסת האדם את עצמו ואת עולמו באופן הבסיסי ביותר). זה נכון. דרווין גילה יחס מתאמי בין הגנומים לכוכב הלכת. היחס נמצא כמתבטא בשינויים ב"מאפיינים הפרטיים של תכונות המינים", החלים בלחץ הסביבה, ברמת האוכלוסיה ובתקופת חיים של מספר דורות. בהמשך יתברר שמנגנון התאמת הגנומים (המינים), המתקיימים על כוכב הלכת בצורת האוכלוסיות התת-מיניות, לתנאי הסביבה המשתנים, מבוסס על שינויים החלים בתפוצת גנוטיפים או קומבינציות של גנוטיפים החולקים/חולקות ביטויים פנוטיפיים דומים או זהים – דבר שמן הסתם לא היה מתאפשר לולי הגנים (אחוז מסוים של הגנים) לא היו ממוינים, באופן מובנה, למשפחת האללים הדומיננטיים ולמשפחת האללים הרצסיביים. "מנגנון ההתאמה" יתברר במלואו רק בעשור השביעי של המאה העשרים, כמאה שנים אחרי פרסום "מוצא המינים". בהשפעת הרושם מ"מנגנון ההתאמה", כפי שפורש על ידי דרווין, התהלכו כאן במאה העשרים מפלצות ענק שידעו שאין אלוהים (סטיבן הוקינג ידע שאין אלוהים גם במאה העשרים ואחת). דבר זה רק מוכיח את צדקת הדרוויניסטים. אכן אין שני לגיליו של דרווין, מבחינת גודל ההשפעה על "הוויית הזהות" או "הקוגניציה הקולקטיבית". איני חושב שמפלצות אלה מרתקות פחות מהמפלצות שאיתם אלוהים מדבר. סגולות של אלה ושל אלה ודאי אינן מנת חלקי. מנת חלקי היא "הסדר החברתי" שאותו המפלצות מנחיתות. אני אומר כזה דבר: אם אתה יודע שאין אלוהים או שאתה יודע שאלוהים מדבר עם בני אדם, ולא על נשים, מוזיקה או אומנות, אלא על נושאים הנוגעים ישירות לעניין "הסדר החברתי" ו"המנהל הציבורי", איני רוצה לדעת עליך. אני יודע עליך=אתה אובייקט ההתעניינות מספר אחד של "הסוציולוגיה של המדע" או "המחשבה המדינית". אם כן, המושג "אלוהים" הוא נקודת הייחוס הבסיסית ב"חשיבה מדינית". "סדר חברתי" הוא מושג היסוד. אם אתה יודע שאין אלוהים, איני רוצה לדעת עליך לא משום כך שלי יש להשמיע הצעה אלטרנטיבית בעניין הזה. אלא משום כך ש"ידיעתך" זו מעוררת שדים שאת הימצאותם אני מעדיף במצב "רדום". מפאת "ידיעות" כאלה עולה דינאמיקה מסוג "תפירת נתיב" (בלשון הטייסים) שאיני מרוויח ממנה דבר באופן אישי, ואף אט אט נדחק אל מחוץ ליכולת ההשפעה על החיים הציבוריים (הופך ללא רלוונטי). וזאת בלי לחדול לשלם בפועל, דרך מסי מדינה ומעורבות ב"חובות לאומיות" או "חובות מדיניות" אחרות, על חייהם של מי שיוצאים נשכרים בפועל מהדינאמיקה הזו. מה שווה רק רווחם האישי של ישראל אומן ויובל נח הררי מהדינאמיקה הזו, על מנת להזכיר לי פעם נוספת מי בדיוק יוצא נשכר כאן, בסופו של דבר, מהדינאמיקה העולה עקב פופולריזציה של "ידיעות" כדוגמת "הידיעה" שאין אלוהים. פרשנותו המיוחדת של דרווין את "מנגנון ההתאמה" היא שייסדה את הרעיון שהמדע ("המדע הקתולי", יש לומר) אינו נותן סיבות להניח את אלוהים או בכלל אינו המקום לחיפוש הסיבות לקיומו של אלוהים מלכתחילה. ראו מה גודלה ומה כוחה של "המהפכה הדרווינית באפיסטמולוגיה". לפני דרווין חשבו אחרת – המדענים עצמם בדיוק ולפני כולם. האם המדענים האלה טעו? כראות הסוציולוגיה של המדע – כן, בתנאי שאתה "מחפיף דרווינית". "המהפכה הדרווינית באפיסטמולוגיה" היא המהפכה בדומיננטיות "הקוגניציה הא-דיכוטומית", באשר למשמעות המושג "התפתחות", על "הקוגניציה הפרו-דיכוטומית", ברמת הממשק של "הממסד המדעי" עם "תודעת הציבור הרחב". דומיננטיות "הקוגניציה הפרו-דיכוטומית" יוצרת עולם של "שאלות פתוחות" על המציאות הפיזית שדומיננטיות "הקוגניציה הא-דיכוטומית" סוגרת. הביקורת על התנאי שבו "הקוגניציה הפרו-דיכוטומית" דומיננטית היא שבו קוגניציה זו נוטה להתבטא ב"התנהגות מניפסטטיבית" של עצם קיומה "במצב דומיננטי" – דרך לבוש, לפני אוכל, אחרי אוכל, לפני שינה, אחרי שינה, סתם ככה במהלך היום, נוכח לידה, נוכח מיתה, במסגרת יחסים בין אדם לחברו, בין אדם למקום ובין אדם לסובלימציה של עצם קיומה של "הקוגניציה הפרו-דיכוטומית" "במצב דומיננטי". אני הרי יליד ברית המועצות. עד גיל תשע על מעוזים שבהם "הקוגניציה הפרו-דיכוטומית" דומיננטית, לא היה ידוע לי. לקח איזשהו פרק זמן לצאת מההלם לאחר המפגש איתם. המפגש שלי עם "הדמוקרטיה" הוליד שאלה אחת שבה נחבטתי שנים רבות: "כיצד הוא שלהפוך למפגר, שכל הזמן מתומרץ לעסוק באוכל שהוא אוכל ובבגדים שהוא לובש, ללא התלות בטיב התהליכים והמגמות הגלובליים המתרחשים בעולמו בזמן אמת, הוא 'צעד אחד קדימה'" (שיעור התמריצים, מטעם המוסדות האוטוריטריים הפורמליים בישראל, לעסוק באופן ביקורתי בשאלה "מה בדיוק ראה דרווין באיי הגלפאגוס" הוא אפס. מה שמעניק את ההזדמנות להיות "היהודי" ב"מדינת היהודים". שירגישו מה זה, אחרי שגם להם פתאום יש מנגנון שלטוני עצמי, עם אליטות כלכליות ואוטוריטריות, צבא+משפחות שכולות, מוסדות מדינה, סמלי שלטון ואיזושהי רומנטיקה). הביקורת על התנאי שבו "הקוגניציה הא-דיכוטומית" דומיננטית היא שבו קוגניציה זו אינה עקבית עם התהליכים הריאליים המתרחשים במדע. המדע יכול לתמוך בהשערת דרווין שתהליכי התאמת האוכלוסיות התת-מיניות לתנאי הסביבה, החלים דרך שינויים בשכיחויות גנוטיפים, מלמדים על השתנות המינים עד כדי הופעת מינים חדשים, ויכול לא לתמוך. דומיננטיות "הקוגניציה הא-דיכוטומית" לא תושפע מכך. כלומר, בתנאי שבו "הקוגניציה הא-דיכוטומית" דומיננטית, היא שתקבע במה המדע תומך ובמה לא ולא המדע עצמו. דוגמאות לדמויות בולטות שדרכן מתבטאת דומיננטיות "הקוגניציה הא-דיכוטומית" יכולות להיות שולמית אלוני, מיכאל הרסגור, מריו ליביו, דורון לנצט ואורן הרמן. דוגמאות לדמויות בולטות שדרכן מתבטאת דומיננטיות "הקוגניציה הפרו-דיכוטומית" יכולות להיות ישעיהו ליבוביץ', יעקב בקנשטיין, יוסוף אל-קרדאווי, אלישע האס וישראל אומן (למעשה שתי הרשימות כוללות מיליוני בני אדם). גלוי וידוע שהעיסוק ב"מדע" מתחיל ב"שאלות מעניינות". אני טוען ששאלת היחס בין "שתי הקוגניציות", המצויות, בין הייתר, גם בעימות אחת עם השניה (עימות שעשוי להוביל לאבדות בנפש והרס תשתיות – וזה כבר מכניס אותי לעניין באופן אישי), יכולה להיות דוגמה לשאלה כזו. אולי בתחומי האקדמיה "שתי הקוגניציות" יכולות להפגין יחסי ידידות מסוימים ואף לשתף פעולה בסינתזה של איזושהי "מסגרת לאומית מאחדת" שדה-פקטו תסדיר את המתח בניהן. אלא שזה לא מה שקורה ברמת המספרים הגדולים (עולמו התרבותי של הציבור הרחב). אחרי דרווין הופיעה "נאורות חדשה", מעין גרסה של הנאורות. היא "הנאורות הלא דאיסטית". סימן ההיכר שלה הוא הערבוב או הבלבול בין המושגים "נאורות" ו"מטריאליזם". מכאן גם נובע הערבוב או הבלבול, המזוהה עמה, בין "התנגדות דתית" ל"התנגדות של דתיים", למשל למיצוב של תורת דרווין כתיאוריה מדעית לכל דבר, בעידן שאחרי מלחמת העולם השניה. סוכני "נאורות" זו ניתן לזהות דרך השאלה שהם שואלים: "אם לא המוטציות התורשתיות, מה אתה מציע". מי אני שיציע? בעל הקריירה האקדמית צריך להציע! הנרי אונגר צריך להציע. בדרישה להציע הייתי מתחיל ממכוני המחקר, נשיאי מוסדות אקדמיים, רקטורים, דיקנים, ראשי חוגים וחברי האקדמיה הלאומית למדעים ("אקדמיה לאומית למדעים" יכולה להיות. "אקדמיה תאיסטית למדעים" לא). אשמע קודם את מה שלהם יש להציע ורק אז, אם בכלל, יהיה גם לי מה להציע. מי שמתפרנס מלחקור, להבין, לדעת ובסופו של דבר גם להציע, עליו להציע. כשם שעל אחד העם לתמוה, לא להבין ולשאול.
נז. "הנאורות" שהופיעה אחרי דרווין התפצלה במאה העשרים לשלושה זרמים: פשיזם, קומוניזם וליברליזם קפיטליסטי (האחרון מקדם בזמננו את ערך הצרכנות לשמה לצד הזהות הרב-מגדרית, כביטויים מעשיים אולטימטיביים של רעיונות צד שלישי כגון "דמוקרטיה", "חירות" ו"זכויות אדם"). לא ממש התחברתי לכל אחד מהזרמים. שלא לדבר על עד כמה כל אחד מהם גם לא התחבר אלי. הוֹ הוֹ.
נח. ידוע למחקר המדעי על מופע תמוה, לכאורה, של סולידריות בקרב ההנהגה הדתית עם תורת דרווין, כתיאוריה מדעית אפשרית. סולידריות זו התקיימה מסוף המאה התשע עשרה ועד זמן מלחמת העולם השניה. זאת בניגוד להתנגדות לתורת דרווין, כתיאוריה מדעית לכל דבר, שהחלה להתעורר בקרב אותה ההנהגה בעידן שאחרי מלחמת העולם השניה, לאחר שנת 1948, לייתר דיוק, כאשר תורת דרווין הפכה מעניין למדע בלבד למדיניות – כתהליך של הצטברות מוטציות תורשתיות שהברירה הטבעית מסדרת לכדי הופעת איברים ומינים מזה (השיטה המערבית), וכתהליך המושפע מאתגרים שתנאי הסביבה מציבים בפני המינים, בהם גלום מבעוד מועד הפוטנציאל להפוך למינים חדשים, מזה (השיטה המזרחית). מאין התמיהה? המופע אינו עקבי עם רצף המסרים, מטעם המוסדות האוטוריטריים הפורמליים, בכל מדינות הלאום המערביות, בנושא אחד הנוגע לתפיסת האדם את עצמו ואת עולמו באופן הבסיסי ביותר. הוא נושא תורת דרווין. המסרים ברורים ואינם משתמעים לשתי פנים: תורת דרווין רק הולכת ומתחזקת עם השנים, במקביל להתקדמות במחקר המדעי. כלומר, המחקר המדעי רק חיזק את הרעיון הבסיסי של תורת דרווין והוא שאין להפריד בין שאלת ההשתנות ההסתגלותית של המינים, ברמת האוכלוסיה ובתקופת חיים של מספר דורות, לשאלת מוצא המינים. אלא יש לראותן כשתי שאלות הנשאלות על אותו הדבר. ביטויים בולטים של הסולידריות עם תורת דרווין ניתן למצא אצל דמויות כמו ג'מאל א-דין אל-אפגאני (1838-1897), מוחמד עבדו (1849-1905), רשיד רידא (1865-1935), עבד א-רחמן אל-כוואכבי (1854-1902) ואברהם יצחק הכהן קוק (1865-1935). המשותף לכולם הוא ההכרה בכך ש-1. כוחה של האמת גדול מכח השקר. 2. את כוחה האמת שואבת מתוך ההוכחה. היכן שתהיה ההוכחה שם תהיה האמת ואתה גם הגבורה והניצחון. עד זמן לכתה של קבוצת אישים אלה, תורת דרווין אינה אלא רומנטיקה. כינוי תורת דרווין בתואר "תיאוריה מדעית", תוך התייחסות למצבה במאה התשע עשרה ובתחילת המאה העשרים, הוא מטבע לשון שבעתיד מאוד יאהבו להשתמש בו. מטבע לשון זה אינו מתאר את המציאות, גם מנקודת מבטם של בני תקופתו של דרווין שכבר אינם מגיעים משורות ההנהגה הדתית, אלא משורות הקהילה המדעית, כדוגמת הביולוג תומאס הנרי האקסלי. כך כותב האקסלי באחד ממכתביו שנאסף לספר "חייו ומכתביו של תומאס האנרי האקסלי" שהתפרסם בשנת 1900: "כל עוד כל בעלי החיים והצמחים שהאדם בורר מאותו אב מוצא, פוריים זה עם זה וצאצאיהם פוריים זה עם זה, חוליית המעבר בין המינים עודנה חסרה. לפיכך, אני מאמץ את ההיפותזה של דרווין, בתנאי שתמצא ההוכחה שמינים פיזיולוגיים יכולים להיווצר דרך ברירה."
נט. הפומרניאן הוא גזע כלבים שגובהו נע בין 13 ל-28 ס"מ ומשקלו נע בין 2 ל-3.5 ק"ג. דני ענק הוא גזע כלבים שגובהו נע בין 70 ל-86 ס"מ ומשקלו נע בין 45 ל-90 ק"ג. אלה שתי אוכלוסיות תת-מיניות של הכלב שמצד אחד, נשארות פוריות זו לזו ומצד שני, מסיבות טכניות כבר לא יכולות להתערבב. תיאורטית, לחצי ברירה שונים על אוכלוסיה גנרית של כלבים יכולים להוביל גם לידי הופעת שתי אוכלוסיות כאלה. מה זה אומר? לפי ארנסט מאייר, מנסח מושג המין האופייני לצורת החשיבה במאה העשרים, די בעדות למחסום רבייתי מסיבות טכניות, כדוגמת זה שמציגים הפומרניאן והדני ענק, כדי להכריז על הופעת מינים חדשים. בכך נבדלת משמעות המושג "מין" האופיינית לצורת החשיבה במאה העשרים מהמשמעות שאפיינה את צורת החשיבה במאות קודמות. בעוד שבמאות הקודמות ההבדל בין המינים עמד רק על חוסר היכולת הביולוגית להתרבות, ללא ההתחשבות ביכולת הטכנית, במאה העשרים היה די כבר בחוסר היכולת הטכנית. מה נכון? מה שבעל השליטה בערוצי ההסברה טוען שהוא נכון או מה שהמסה הקריטית באוכלוסיה טוענת שהוא נכון או מה שבעל השליטה בערוצי ההסברה טוען שהמסה הקריטית באוכלוסיה טוענת שהוא נכון.
ס. בני תקופתו של דרווין ביקורתיים כלפי תורת דרווין ומקבלים אותה, כהיפותזה, לגמרי דרך הביקורת ולא חרף הביקורת. בחייהם אין רפרנס של השלכת הקשר בין האידיאליזציה של תורת דרווין לאמביציות חברתיות ומדיניות על סדר היום, מהסוג שיש בחיינו. בני תקופה זו יכולים להתרווח ולהיות מאוד ליברליים כלפי רעיונות עקרוניים וכלליים על עולם ומלואו, בניהם גם רעיון השתנות המינים עד כדי הופעת מינים חדשים בדרך שהציע דרווין. בתשובה לשאלתו של מיכאל ששר לישעיהו ליבוביץ', אם חזה בשנת 1933, כשעזב את גרמניה, את העתיד להתרחש, השיב לו ליבוביץ' שלא היה אפשר לחזות את השואה אפילו בחלום. אם כן, מה נאמר על בני המאה התשע עשרה כבעלי היכולת לשער מה עתידה להוציא מעצמה תורת דרווין? אף על פי כן, היו גם במאה התשע עשרה שמצאו בתורת דרווין פוטנציאל הרסני (אברהם יצחק הכהן קוק אינו אחד מהם). לא ניתן להבין את השואה ללא הבנת מהותה של תורת דרווין והפריווילגיה לא להבין את שתיהן, מדוע שתעמוד לזכותנו? לפחות לשם הבנת מהותה של תורת דרווין, דרווין עצמו לא השאיר הרבה עבודה. כך הוא כותב בפסקה האחרונה של ספרו: "ממלחמת הטבע, מרעב וממוות, נובע ישירות הדבר הנעלה ביותר שנוכל להעלות בדעתנו, התהוות בעלי החיים העילאיים." על פי דרווין אין החיים מתהווים עלי אדמות אלא מתוך המלחמה, הרעב והמוות. לא מוות מזקנה, אלא ממאבק, של צורות החיים כולן.