מ. הבנת בעיית הדרוויניזם תלויה, בין הייתר, בהבנת "בעיית שתי התרבויות" של סנואו. זאת משום ש"בעיית שתי התרבויות" של סנואו היא תולדה ישירה של הדרוויניזם. החל מהיום הראשון, לאחר פרסום "מוצא המינים", מוסכם על הכל שטרם מתן תשובה סופית, המקובלת על הכל, לשאלה (שאלת היסוד בתורת דרווין): "האם השינויים במורפולוגיה או בפיזיולוגיה של המינים, החלים בלחץ הסביבה, ברמת האוכלוסיה ובתקופת חיים של מספר דורות, אכן מלמדים על השתנות המינים עד כדי הופעת מינים חדשים", תורת דרווין תמצא בשלב "המבחן המדעי". אלא שמה שנמצא בשלב "המבחן המדעי", נמצא בפועל בסופרפוזיציה. כיצד מתמודדים עם מצב כזה כאשר מדובר בשאלה בעלת השלכה ישירה על תפיסת האדם את עצמו ואת עולמו באופן הבסיסי ביותר? מייצרים "מנגנון טשטוש ממצאים שאינם רצויים מבעוד מועד". מבחינת אנשי המדע, בזכות ההימור, המשותף לכל, על תשובה חיובית לשאלת היסוד בתורת דרווין, אנשי מדעי החברה ילחמו למען סדר יום שיתאפיין בחירות המלאה לעסוק במדע. איש יותר לא ינשוף בעורף ויקבע מראש מהם תחומי המחקר הראויים ואלו תוצאות רצוי שיהיו להם. מבחינת אנשי מדעי החברה, בזכות האישור לכך שהתשובה לשאלת היסוד בתורת דרווין מסתברת כחיובית, יתאפשר להם מלכתחילה להילחם למען סדר יום המתאפיין בחירות המלאה לעסוק במדע. במילים אחרות, משמעות ההתמיינות ל"שתי התרבויות" היא שאנשי מדעי החברה העבירו לאנשי המדע את המסר: תישאר התשובה לשאלת היסוד בתורת דרווין "חיוביות", כולנו נרוויח; יתקיימו גם החירות המלאה לעסוק במדע וגם חברה חופשית מדת. אנשי המדע הסכימו. מאז אנשי המדע מתעניינים בלא יותר מתקציבי המחקר שלהם ותעסוקה: תכנון טילים או מכשור רפואי. להם זה לא משנה (מה להם וליעדים שהטילים משרתים). בדיעבד התברר שככל שהמחקר התקדם, מרגע ההתמיינות וכריתת הברית, עוד במאה התשע עשרה, "שתי התרבויות" התרחקו זו מזו עוד ועוד. בדרך, את מקום "התרבות המשותפת האחת" החסרה או המנוונת, תפסה "תרבות משותפת אחת" אלטרנטיבית או פיקטיבית. התברר שלא יכול להתקיים וואקום בעניין הזה. "תרבות משותפת אחת" זו היא תרבותם של תאי הגזים. ישעיהו ליבוביץ' הוא דוגמה לאלמנט שחמק מעולם ההתמיינות ל"שתי התרבויות", כבר בתקופה שבה עולם זה היה מבוסס דיו. זאת, ככל הנראה, משום שלא הלך לבית ספר, כילד, אלא למד ממורים פרטיים בביתו. לדעתי, אם היה קיים עולם של "תרבות משותפת אחת", ליבוביץ' לא היה מתבלט בו. אומרים: "ברומא התנהג כרומאי". על ליבוביץ' ניתן לומר, במסגרת הניסיון לפתור את מה שמכונה "הסתירות בהגותו": "בפגישתך בשבט של קניבלים התנהג כקניבל. אחרת, ברור לך את מי הם יוכלו". "הציוויליזציה הדרווינית" או "הציוויליזציה השמאל מטריאליסטית", התהוותה תוך כדי התמיינות השכבה המשכילה ל"שתי התרבויות". אין אנו יכולים לתפוס אותה ללא התמיינות זו. התמיינות זו אינה הבעיה של הציוויליזציה הזו אלא הפתרון.
מא. עושה רושם ש"הציוויליזציה הדרווינית" או "הציוויליזציה השמאל מטריאליסטית" עושה סטריליזציה לחשיבה ביקורתית מאפשרות של עיסוק לא מבוקר בשאלת היסוד בתורת דרווין. אמצעי הסטריליזציה הוא, כאמור, ההתמיינות ל"שתי התרבויות". אם זהו המחיר שהציוויליזציה הזו מוכנה לשלם על הישמרות "התשובה הרצויה" לשאלת היסוד בתורת דרווין, כפי שהיא, מחיר שיש בו משום "הקרבת אונה", הדבר רק מלמד על עד כמה עקרוני עבורה העיסוק בשאלת היסוד בתורת דרווין. ההקפדה על הישמרות "התשובה הרצויה" לשאלת היסוד בתורת דרווין, כפי שהיא, עוד מהמאה התשע עשרה, הרי אינה קיימת באופן שאינו תלוי בדבר. זו ראקציה למשהו. אף ראקציה בתנאי בעתה והלם עמוקים. מה זה יכול להיות? בשנת 2005 שאלה זו תקבל משמעות חדשה, לאחר ההכרזה על זכייתו של ישראל אומן בפרס נובל לכלכלה. מי מחליט על הענקת פרס נובל לכלכלה? מועצת חכמי התורה? מועצת גדולי התורה? לא. מי שאמור להימצא בבעתה והלם עמוקים מפאת המסורות העתיקות או, במילים אחרות, מפאת "הציוויליזציה הנבואית". לאחר ההכרזה על זכייתו של ישראל אומן, הסטטוס קוו באשר למצב "התשובה הרצויה" לשאלת היסוד בתורת דרווין השתנה? לא. מה זה אומר? שאני שוב מקבל "תבונה סובייקטיבית" או "תבונה אינסטרומנטלית" ("ליקוי מאורות התבונה", "הדיאלקטיקה של הנאורות") על תקן מודל טוטלי או יסודי או עקרוני וכללי, יחד עם הדרוויניזם. בתקופת חיי ברור יותר מאי פעם שהשערת דרווין שמוצא המינים זה מזה הולבשה על שינויים החלים בתפוצת גנוטיפים או קומבינציות של גנוטיפים החולקים/חולקות ביטויים פנוטיפיים דומים או זהים. הדבר ברור אף ללא התלות באם כבר שולבו בתיאוריה מוטציות תורשתיות, כהסבר להופעת מרכיבי הגנוטיפים עצמם, ובין אם לאו. לאור זאת לא לגמרי ברור מאין נבע הצורך בניסויים מכווני הגילוי האם מוטציה תורשתית כשלעצמה מיטיבה עם יורשיה. בכל אופן, ניסויים כאלה נעשו, חרף חוסר הרלוונטיות שלהם להבנת הקשר בין השערת דרווין לקטגוריית השינויים שעליה היא הולבשה. תוצאת הניסויים תמיד הייתה אחת: גן שמקורו במוטציה תורשתית לא טוב עבור יורשיו. אחרת, לא היינו שומעים על המוטציה מחוללת מחלת הנשימה אנמיה-חרמשית, שאחד מתסמיניה הוא עמידות מסוימת למחלת המלריה. אילו היה ידוע למדע על שפע של מוטציות תורשתיות חיוביות, הוא לא היה ממהר כל הזמן להיזכר דווקא בזו שמעניקה עמידות מסוימת למחלת המלריה, במחיר של חולי באנמיה-חרמשית. בשל הבנתו המיוחדת של דרווין את תהליך הברירה הטבעית, שבין הייתר, תִפקדה גם על תקן "התשתית הקוגניטיבית" בתהליך התהוות "הציוויליזציה הדרווינית" (פשיזם קומוניזם ליברליזם), הוא הנחיל גם את הרעיון שההבדלים במאפיינים הפרטיים של תכונות המינים, מחוללי האוכלוסיות התת-מיניות, מהותיים לסוגיית השרידות ולכן, קיים קשר בין משתנה התפוצה היחסית של האוכלוסיה התת-מינית למשתנה השרידות. משום כך, במלחמת העולם הראשונה נלחמו אוכלוסיות תת-מיניות של מין האדם שאומנם לא היו עדיין מסודרות לפי איזשהו "רצף איכותי", אך כבר בעלות המודעות לכך שהמאפיינים האתניים הייחודיים שלהן, הם פרט מהותי בזהותן. במלחמת העולם השניה, האוכלוסיות התת-מיניות של מין האדם כבר היו מסודרות לפי "רצף איכותי" ברור (מהקרוב ביותר למין המוצא לרחוק ביותר) ולכן, "הקשר הדרוויני" בין משתנה התפוצה היחסית של האוכלוסיה התת-מינית למשתנה השרידות, לא יכול היה שלא לאותת לאוכלוסיה התת-מינית שנמצאה בראש "מנעד האיכות", לצאת ל"מלחמת שרידות" באוכלוסיות התת-מיניות האחרות. במקביל, בגבולות "הציוויליזציה הדרווינית" המתהווה, החלה להתחלף "התבונה האובייקטיבית" ב"תבונה סובייקטיבית" (הורקהיימר, אדורנו). הסיבה לכך היא התחזקות החשיבה הנובעת מהסתכלות על העולם מתוך תורת דרווין, על חשבון חשיבה הנובעת מהסתכלות על העולם תוך התייחסות לתורת דרווין כ"אידאה פרטית" ולא כאל איזשהו פתרון מקיף כל, סופי ונצחי. מבחינה זו, תורת דרווין למעשה מחזירה את "החשיבה" שני צעדים אחורה, בדילוג על הנאורות, הישאר לתוך תרבויות העולם העתיק. כשם שבעולם זה המסרים האלוהיים הישירים מיינו את החברה ל"אוכלוסיות איכות", כך עשתה זאת גם תורת דרווין, החל מזמנו של דרווין ועד השישי באוגוסט 1945 לפחות. אחר כך הופיע הרעיון האנטי-דרוויני והוא שאין הבדל איכותי בין האוכלוסיות התת-מיניות של מין האדם. בזמננו הוא מאוד פופולרי. הוא הצליח להשפיע על "החשיבה האבולוציונית", אך לא באופן משמעותי. אולי על "החשיבה האבולוציונית" של אחרוני הפתיים. אופן חלוקת העושר העולמי, בזמננו, הלא שוויוני באופן קיצוני, מלמד על כך שאיפה שהוא צריך היה להשפיע הוא לא השפיע. בכל אופן, "תורת דרווין", בכל המודיפיקציות שלה, קודמת, מבחינה היררכית וכרונולוגית, למוטיב התחזקות "התבונה הסובייקטיבית" על חשבון "התבונה האובייקטיבית". משמעות "התבונה האובייקטיבית" היא הסתכלות מתוך "קטגוריות גדולות" על "קטגוריות קטנות" ועשיית השלכה מפרשנות הראשונות על משמעות השניות (אנושות – ציוויליזציה – מדינה – משפחה). משמעות "התבונה הסובייקטיבית" היא הסתכלות מתוך "קטגוריות קטנות" על "קטגוריות גדולות" ועשיית השלכה בהתאם (משפחה – חמולה – מדינה – אנושות). אצל בעלי "תבונה סובייקטיבית" דומיננטית, אפקט הדעיכה של תחושת האחריות פעול באופן כזה שככל שהקטגוריה מרוחקת יותר מקטגוריית המשפחה הגרעינית, כך תחושת האחריות לגביה דועכת. זו הסיבה שרק "תבונה אובייקטיבית" יכולה להוליד רעיונות הנדסיים רוחביים, המתייחסים לרווחתן של "הקטגוריות הקטנות" דרך השלכה עליהן מחשיבה ברמת "הקטגוריות הגדולות". דוגמאות לרעיונות כאלה הן: הנדסת ערים, מחזור אשפה ואיסוף אשפה, הנחת תשתיות בפריסה גלובלית, איגודים מקצועיים, תקנים אוניברסליים, שיתופי פעולה ברמה גלובלית בפרויקטים תובעניים במיוחד, כדוגמת הפעלת תחנת החלל הבין-לאומית, לרבות ספורט תחרותי, תיאטרון וקונסרבטוריום (אין דברים כאלה ב"ספרי הקודש"). אצל בעלי "תבונה סובייקטיבית" דומיננטית ניתן לזהות נטייה לביטול ערך "התחום המשותף". דהיינו, מה שלא בבעלותי או בבעלות זולתי, באופן ברור, שטח הפקר הוא (לא כולל מקדשים). דוגמה נוספת היא השקעת אנרגיה בעימותים אין סופיים בין משפחות ברמת החמולה, בין חמולות ברמת המדינה ובין מדינות ברמת הציוויליזציה. הופעתו בשנת 2005 של "האינטלקטואל האינסטרומנטליסט", מהקשוחים בעידן שאחרי התפרקות ברית המועצות וסיום המלחמה הקרה, ישראל אומן, כבר במדי בעל האפוטרופסות על ההסברה "רציונליות מהי", מסמלת אפוא את העתיד לבוא, בפעם השלישית. "אינסטרומנטליזם קשה", כשל ישראל אומן, שכבר מקבל מעמד של "אורים ותומים בכל מכל כל עבור כולי עלמא", הוא אפוא סימפטום של פער קיצוני בין מעמדה של תורת דרווין בתודעת הציבור הרחב, כתיאוריה מדעית לכל דבר, למעמדה ככזו בתודעת אנשי המקצוע.
מב. ספרו של האקסלי, דרוויניסט ידוע, התפרסם בבריטניה כמה חודשים אחרי "הקרב על בריטניה". לא מן הנמנע שהאקסלי אף עמל על כתיבתו בזמן הבליץ או לפחות מיד אחריו. בעת הזו "אדם סביר" מתפנה לעסוק בחיבור בין שתי תיאוריות עתירות דופי על עולם ומלואו, המוחזקות להיות "מדעיות"? באותו רגע יש ודאי לא מעט תיאוריות בעלות מעמד דומה בתחומי מדע שונים. היש לעלות על הדעת שהן עשויות לעניין מישהו בעת הזו, בהנחה ואין להן איזשהו קשר למאמץ המלחמתי? לדעתי זה בדיוק מה שמצא האקסלי בשתי התיאוריות האלה על עולם ומלאו, את הקשר למאמץ המלחמתי. הימצאות "הסבר מדעי" לרעיון שמוצא המינים זה מזה, זהו העקרון היחיד המאחד בין הצדדים המצויים כעת במלחמה (בעקבות תעמולה פרוגרסיבית, בגיבוי המדענים עצמם, משנות העשרים והשלושים). זהו גם העקרון שנמצא בבעיה גדולה: מצבו "בתרבות" אינו משקף את מצבו "במדע". יש להתייחס בכובד ראש לאווירה ששררה בתקופה זו בעולם המדע, סביב מעמדן "המדעי" של כל "תיאוריות האבולוציה" שנמצאו בזמן הווה. דווקא בשל המאמץ של המדענים, שעסקו ישירות בחקר האבולוציה, להסביר כיצד האבולוציה פועלת מזה ועד כמה טועים עמיתיהם, בעלי ההצעות האלטרנטיביות מזה, הרעיון העקרוני שמוצא המינים זה מזה, כשלעצמו, הגיע לשפל של כל הזמנים בפופולריות בעולם המדע. מייקל ביהי התייחס למעמד שלו זוכה תורת דרווין בתרבות המערב באמירתו: "איך אפשר בכלל לעסוק במשהו אחר לפני שעוסקים בזה". לאור העובדה שהסינתזה החדשה חוללה ציוויליזציה, את הציוויליזציה המערבית של המחצית השניה של המאה העשרים, אני מאמין שזו הייתה גם דעתו של האקסלי. אני מניח שהקשר בין מציאות חברתית טעונה ליחס בין מצבה של תורת דרווין במדע לעומת מצבה בתרבות, בזמן אמת, עשוי לעבור בראשם של בני אדם. יחס זה אינו איזה פרט זניח לסוגיית הזהות. "הסינתזה החדשה", שהיא התגלמות הניאו-דרוויניזם בצורת "תיאוריה סדורה", הולידה עקרון שטרם התמודדה עם כמותו חשיבתנו המופשטת והביקורתית. הוא עקרון "המקריות המסודרת". ניתן אף לומר שהציוויליזציה המערבית של המחצית השניה של המאה העשרים, היא אפוא הציוויליזציה של ההימור על עקרון "המקריות המסודרת" בתור עוגן קוגניטיבי של תפיסת המציאות הפיזית בכללותה. גלוי וידוע שכל שלבי ההתפתחות, מהסוג שאנו רואים בעין, אינם מקריים. אחרת, התפתחות של עובר אנושי אחד לא הייתה דומה להתפתחות של עובר אנושי אחר. אם כן, "התפתחות" היא אנטיתזה ל"סדרת אירועים מקריים". הדרוויניזם, כידוע, הושפע ממעברים בין פרופילים נקודתיים של יחסי דומיננטיות, בקבוצות של גנים פולימורפיים. מעברים אלה עשויים לחול בהשפעת שינויים בתנאי הסביבה, דרך ירידה בשכיחות גנוטיפים מסוימים ועלייה בשכיחות גנוטיפים מסוימים אחרים, ברמת האוכלוסיה ובתקופת חיים של מספר דורות. מעברים אלה אכן מציגים שינוי "רציף" או "מגמתי", במורפולוגיה או בפיזיולוגיה, מה שהצליח לחולל אצל הדרוויניסטים, שפעלו מימיו של דרווין ועד יציאת ספרו של האקסלי, רושם כאילו גם כאן מדובר בתהליך של התפתחות. בדרוויניזם, שינויים בתנאי הסביבה מתפקדים כפקטור המכוון את השתנות המינים עד כדי הופעת מינים חדשים. עם זאת, ניכר על הדרוויניסטים שהם לא חשו בנוח עם הרעיון שפילים אכן גלומים איכשהו בדגים, כשם שהגפיים גלומות איכשהו בעובר בן השבועיים. אחרי יציאת ספרו של האקסלי, שינוי "רציף" או "מגמתי", במורפולוגיה או בפיזיולוגיה, הַחַל בהשפעת תנאי הסביבה, מן הסתם נשאר במקומו בתור עדות מרכזית לתהליך השתנות המינים עד כדי הופעת מינים חדשים. אך בנוסף לשינויים בתנאי הסביבה, כפקטור המכוון את השתנות המינים עד כדי הופעת מינים חדשים, הופיע גם פקטור כניסת המידע החדש למאגר הגנטי של עולם המינים, בדמות המוטציה התורשתית. עם הופעת הפקטור החדש, במטרה לפתור את בעיית הימצאות הפוטנציאל אצל הדגים להפוך, בתהליך הברירה הטבעית, לפילים וקרנפים, נולד גם עקרון "המקריות המסודרת". עקרון זה ירדוף את הדרוויניסט או את הניאו-דרוויניסט לעולם. ב"סינתזה החדשה" המינים עדיין ממשיכים להתפתח ממינים אחרים, דרך מעברים בין פרופילים נקודתיים של יחסי דומיננטיות, בקבוצות של גנים פולימורפיים או, במילים אחרות, דרך ירידה בשכיחות גנוטיפים מסוימים ועלייה בשכיחות גנוטיפים מסוימים אחרים. אך מעתה חומר הגלם של הגנוטיפים (הגנים) אינו קיים עוד מבעוד מועד, בצורת חומר גלם של גנוטיפים אחרים, אלא מופיע דרך סדרות של מוטציות תורשתיות בכל אירוע נקודתי של שינוי "רציף" או "מגמתי", במורפולוגיה או בפיזיולוגיה, הַחַל בלחץ הסביבה, ברמת האוכלוסיה ובתקופת חיים של מספר דורות. המוטציות התורשתיות, כשלעצן, אומנם מקריות על פי "הסינתזה החדשה". אך כל אחת מהן כבר מתרחשת בעיתוי שאינו מקרי או שאינו יכול להיות מקרי. לא זו אף זו, המוטציות התורשתיות התגלו כבעלות טעם מסוים. נמצא שהן מאוד אוהבות שני זוויגים וסימטריה – הן כל הזמן עושות את אותו הדבר... מפאת הפרדוקס הנובע מעקרון "המקריות המסודרת", בספרו "התפתחות ותורשה – פרקי יסוד" ישעיהו ליבוביץ' אינו מתייחס להשתנות המינים עד כדי הופעת מינים חדשים כאל תהליך מסוג "התפתחות" פר-אקסלנס, אלא כאל ביטוי של גיוס תופעת ההתפתחות, כמטאפורה, על מנת לתאר את תהליך השתנות המינים עד כדי הופעת מינים חדשים, המתחולל דרך מוטציות תורשתיות שהן מקריות מזה, אך שמופיעות בעיתוי שאינו מקרי או שאינו יכול להיות מקרי מזה.
מג. מה הדג יודע על המים שבהם הוא שוחה כל חייו? עבור הדג, בניגוד לכל מה שנמצא במים, המים עצמם אינם פרמטר. היכן, אם כן, מתחילים "המים" של האדם? באקלים האינפורמטיבי שיוצר המדינאי? באקלים האינפורמטיבי שיוצר מאותגר צבירת העושר? באקלים האינפורמטיבי שיוצר הפילוסוף? נדמה לי שלדעתו של האקסלי, ולא רק, לפחות בזמנו, "המים" של האדם מתחילים באקלים האינפורמטיבי שיוצרת התשובה לשאלה "מה בדיוק ראה דרווין באיי הגלפאגוס". אם כן, לדעתו של האקסלי, אם איני טועה לגביו, מי שמחפש תשובות לשאלות העל-אינסטרומנטליות שלו בכל דבר אחר, לפני שהוא מחפש אותן בניסיון להבין מה בדיוק ראה דרווין באיי הגלפאגוס, יחשב כ"דג". לפי צורת חשיבה זו, השאלה "מה בדיוק ראה דרווין באיי הגלפאגוס" קודמת בחשיבותה לשאלות אחרות, במדע ובפילוסופיה, בעלות הקשר המיידי לעניין "הסדר החברתי". במילים אחרות, אל תדלג על העיסוק בשאלה: "מה בדיוק ראה דרווין באיי הגלפאגוס" לפני שאתה מבזבז חיים שלמים על העיסוק בשאלת הגוף והנפש. הפער בין היכולת להבין (בזמננו) את המכאניקה של ההשתנות ההסתגלותית שממנה התרשם דרווין (בזמנו) למוכנות ואף ליכולת של מרבית המשכילים הפורמליים (בזמננו) לדון באופן ביקורתי במיצוב הפורמלי של המכאניקה הזו, בזמנו של האקסלי ובזמננו, עשויה לתמוך באפשרות שהאקסלי צדק, לפחות לגבי זמנו.
מד. "ליקוי החמה של הדרוויניזם" זהו הביטוי שבו השתמש האקסלי בספרו כדי לתאר את התקופה שקדמה לניסיונות השילוב של חוקי מנדל בתהליך הברירה הטבעית הדרוויני. ארנסט מאייר, מי שתרומתו לשילוב חוקי מנדל בתהליך הברירה הטבעית הדרוויני מסתכמת בכך שאימץ את "סדרת המוטציות" של מורגן, כעדות ל"תכונה רציפה דרך מוטציות", כתב במאמרו "הסינתזה האבולוציונית" (1998) שבשנת 1930 רוב ספרי הלימוד כבר כללו מנגנונים לא דרוויניים כהסבר לרעיון העקרוני שמוצא המינים זה מזה. למעשה עד פרסום ספרו של האקסלי, מי שחיפש קונצנזוס בקרב "אנשי מקצוע" שמלאכתם כרוכה בברור המציאות הביולוגית גרידא, לגבי המנגנון שמסביר את הרעיון העקרוני שמוצא המינים זה מזה, העלה חרס בידו. לעומת זאת, באותה העת, מי שחיפש קונצנזוס לגבי תהליך הברירה הטבעית כמנגנון המסביר למופת את אותו הרעיון העקרוני, בקרב "אנשי מקצוע" שמלאכתם כרוכה בתוכנית להשבחת הגזע ובשאר אפליקציות הנוגעות ישירות לעניין "הסדר החברתי", מצא שלל רב. את התקופה שקדמה ליציאת ספרו של האקסלי ניתן לסכם בכך שבמהלכה משמעות המושג "הברירה הטבעית" צברה פופולריות, כמציינת הסבר לרעיון העקרוני שמוצא המינים זה מזה, במקביל לניסיון המקצועי לאתר את הקשר בין השניים ולא כתוצאה ממנו. כלל חשוב ניתן ללמוד מכך על הקוגניציה והוא שאת הרעיון העקרוני שמוצא המינים זה מזה, אשר קיבל את השם "אבולוציה" במאה התשע עשרה (שלא בצדק לדעתו של פרופ' ישעיהו ליבוביץ'), ניתן לגדל בתודעת הציבור הרחב במנותק מ"מנגנון הסברתי" כלשהו או ללא התלות בנהירות הקשר ל"מנגנון הסברתי" כלשהו.
מה. הרגע הזה שבו נוצרת דוקטרינה פרוגרסיבית היברידית בסגנון המאה העשרים (חיבור בין "סוציאליזם חילוני", פנים-נאציונלי או על-נאציונלי, עם הדרוויניזם), כאשר בעל האג'נדה (מסוג "סוציאליזם חילוני") מקבל החלטה אסטרטגית כיצד למצב את משמעות המושג "הברירה הטבעית" בגבולות השפעתו ואף מעבר להן, בטענה ש"משמעות" זו חסרת השלכה מעשית על חיי היומיום ולכן, ראויה להסללה (בשירות השגות מתחומי עיון שאומנם אינם "מדע מדויק" אך בעלי הקשר המיידי לעניין "הסדר החברתי"), הוא מה שמעניין אותי. "היברידיות" זו החלה לקבל צורה בשנות השלושים והולידה סדר יום. נדמה לי שהמנגנונים שהובילו להופעת הפרוגרסיביזם ההיברידי בשנות השלושים, קיימים ותקפים גם בזמננו. ההשתנות ההסתגלותית הדרווינית, בעלת החוקיות ביחס בין שינויים בתנאי הסביבה לשינויים במאפיינים הפרטיים של תכונות המינים, כשלעצמה אינה ערובה לאינטואיציה שההשתנות הזו היא: 1. מחזורית ומתקיימת בגבולות תכונות המינים. 2. מקורה בצירופים שונים וייחודיים, במידה מסוימת ברמת הפרט ובמידה מסוימת אחרת ברמת האוכלוסיה, של אותם הגנים בדיוק לאורך כל שרשרת הדורות (תהיה אורכה שתהיה). "ההסברה" קודמת לאינטואיציה במקרה הזה והיא שקובעת על מה בדיוק מלמדת "ההשתנות ההסתגלותית הדרווינית". מציאות בת זמננו היא שהפרוגרסיביסטים שאחרי מלחמת העולם השניה, בדומה לפרוגרסיביסטים שלפני מלחמת העולם השניה, אינם אדישים לאפשרות שניתן לשלוט באמצעות "הסברה" באינטואיציה הקשורה להשתנות ההסתגלותית הדרווינית, בעלת החוקיות ביחס בין השינויים בתנאי הסביבה לשינויים במאפיינים הפרטיים של תכונות המינים. אם כן, אין להתייחס לדיון בהשתנות ההסתגלותית הדרווינית כאל קטגוריה במדעי החיים תחילה, אלא כאל קטגוריה במדעי החברה תחילה. ליובל נח הררי אתייחס בהרחבה בהמשך. בשלב הזה רק אציין שמי שהתוודע לפועלו האינטלקטואלי ואולי אף רכש את ספריו וקרא אותם, יוכל להבין טוב יותר למה בדיוק הכוונה בצמד המילים "פרוגרסיביזם היברידי", בימים ההם ובזמן הזה.
מו. הראייה לגמישות משמעות המושג "הברירה הטבעית", אצל האלמנט שבאופן מסורתי מייחס ל"משמעות" זו כוח הסברתי לרעיון העקרוני שמוצא המינים זה מזה, מצויה במהפכה ש"המשמעות" הזו עברה ברמת ההשלכות המעשיות. החל משנות השבעים של המאה התשע עשרה ועד לסוף העשור השמיני של המאה העשרים, "משמעות" זו שקפה את "הצורך האובייקטיבי" בהשבחת המין האנושי. המודל שיחסית אליו יכולנו לאבחן "ראויים להקרבה" הוגדר היטב, על פי פרמטרים שגם הם הוגדרו היטב. והינה, בזמננו, מבחינת אותו האלמנט שבאופן מסורתי מייחס למשמעות המושג "הברירה הטבעית" את הכוח ההסברתי הידוע, המודל שיחסית אליו אנו יכולים לאבחן "ראויים להקרבה" מצד אחד, השתנה לחלוטין באופיו (לאנטיתזה של תורת הגזע) ומצד שני, הפרמטרים שעל פיהם יש להגדירו נשארו במקומם כפי שהיו. כיצד קרה שהן קיימים בכלל פרמטרים להגדרת "מודל מועדף" של המין האנושי והן שאופיו מצד אחד, גמיש כל כך ומצד שני, בעל השפעה רבה כל כך על סדר היום, חרף השינויים הספונטניים שבו? כיצד קרה שלבן, בריא, גבוה, בעל מנת משכל גבוהה מהממוצע (לפי הפרמטרים המקובלים), משכיל, בורגני, מוכשר, חרוץ, בעל זהות אתנית ומגדרית ברורה, הפך כהרף עין ללא לבן, בעל לקות בריאותית כלשהי, לא גבוה מדי, אופוזיציה למצוינות, מאותגר ויתור על החשיבה שבז לדפוסים והכללות, מחוסר השתייכות אתנית, מעורער מגדרית, נתמך כלכלית, בעל יכולת להיות שמח או עצוב לפי דרישה, חותר למימוש מטרות ברמת האינסטינקטים האלמנטריים ושומע שירים על מטרות ברמת האינסטינקטים האלמנטריים? התשובה לכך מצויה באפשרות שהאלמנט שבאופן מסורתי מייחס למשמעות המושג "הברירה הטבעית" כוח הסברתי לרעיון העקרוני שמוצא המינים זה מזה, פשוט טועה בהבנת "משמעות" זו לאורך כל הדרך. בכל אופן, המחזיק במונופול הן על משמעות צמד המילים "הברירה הטבעית" והן על משמעות ההשלכה האנתרופומורפית "אני מתפתח=הדומם מתפתח", בין אם בצדק ובין אם לאו, מחזיק באדם או, בצורה יותר עדינה: בעל יכולת גבוהה לחזות את מה שקורה ולהשפיע על מה שקורה.