לג. הביקורת כלפי המנדליסטים הייתה שתורתם אינה כוללת תהליך "רציף" או "מגמתי" ועל ידי כך מבטלת באופן עקרוני את תופעת ההתפתחות, בה בעת שהתופעה הזו בפועל נצפית בטבע, לפחות ברמת הפרט. כמו כן, גם למנדליסטים עצמם היה ברור ששיעור העדויות להמוני טרנסמוטציות "נכשלות" לצד מיעוט של טרנסמוטציות "מצליחות" אינו עולה על שיעור העדויות להמוני רצפים "נכשלים" לצד מיעוט של רצפים "מצליחים". אך הקושי הכי גדול, שאתו נאלצו להתמודד המנדליסטים, נבע מהצורך להודות בכך שהטרנסמוטציה מתרחשת באותו האופן ובאותו הזמן, במספר פרטים בני אותה האוכלוסיה. אחרת, עם מי יזדווג הפרט הבודד אם ייוולד כמין חדש לתוך אוכלוסיה שכל פרטיה אינם בני מינו.
לד. רק בזמן מלחמת העולם השניה נולדה האסטרטגיה ליצור "התיישבות" בין שתי התיאוריות. תורת דרווין המאוחדת, היכן שמצד אחד, מופיע פקטור מכניס מידע חדש למאגר הגנטי של עולם המינים ומצד שני, מופיעות מוטציות תורשתיות שמתרחשות בסדרות "רציפות" או "מגמתיות", לראשונה קיבלה ביטוי פורמלי בספרו של ג'וליאן האקסלי "אבולוציה-הסינתזה החדשה" שהתפרסם ביולי 1942. הפרמטר ששונה במטרה לאחד בין שתי התיאוריות הוא פרק הזמן שלוקח לפעימה בודדת של תהליך "רציף" או "מגמתי", ברמת תכונת מין כלשהי, להתרחש, ב"סינתזה החדשה" כבר כתוצאה של סדרת מוטציות. אם בדרוויניזם המוקדם פרק הזמן שבו התרחשה "פעימה" כזו היה תקופת חיים של דורות בודדים עד עשרות בודדות (שיעור הדורות הנדרש כדי שפרופיל של יחסי דומיננטיות, ברמת תכונת מין כלשהי, ישנה את אופיו בלחץ הסביבה), אזי בדרוויניזם של הסינתזה החדשה פרק הזמן הזה גדל לתקופת חיים של מאות אלפי עד מיליוני דורות. היום, אם מרצה או סטודנט לביולוגיה נשען, בהצגת "התהליך האבולוציוני", על הסתגלות "רציפה" או "מגמתית", הניתנת לתיעוד בזמן אמת (יש לא מעט דוגמאות לכך), הוא עושה זאת במסגרת "הדרוויניזם המוקדם". דהיינו, בניגוד להבנות שהונחלו על ידי הסינתזה החדשה.
לה. מצד אחד, הסינתזה החדשה חתמה את עידן היריבות בין שתי הגישות להסברת הרעיון העקרוני שמוצא המינים זה מזה ומצד שני, היא גם חתמה את עידן הנזקקות להסבר קוהרנטי של הרעיון הזה כתנאי לקבלתו. בעידן שפתחה הסינתזה החדשה, כל דבר נהייה "ראייה לאבולוציה". עץ גדל בגינה, זה ראייה לאבולוציה. התרחשה מוטציה, זה ראייה לאבולוציה. מוטציה עברה בתורשה, זה ראייה לאבולוציה. לא עברה? גם ראייה לאבולוציה. נמצא דמיון אנלוגי או הומולוגי בין תכונות מין של מינים שונים, זה ראייה לאבולוציה. לא נמצא? גם ראייה לאבולוציה. נצפתה הסתגלות בתקופת חיים של חמש דורות, זה ראייה לאבולוציה. לא נצפתה? גם ראייה לאבולוציה. כשנוח לדלג לדרוויניזם המוקדם, מדלגים, כשלא נוח, לא מדלגים. מצב שאינו אופייני ל"תיאוריה מדעית" שכזה יצר "אקדמאיים" שמצד אחד, מעידים על עצמם שהם דרוויניסטים נאמנים ומצד שני, כשמנסים להיכנס אתם לפרטים, הם נסוגים תוך השמעת המשפט: "אני לא מבין בדברים האלה" (מאמין במה שאינו מובן ולא רוצה להבין במה שמאיים על האמונה. קלסיקה). זה לא היה כך במאה התשע עשרה ובמחצית הראשונה של המאה העשרים. "נאמנים למדע" ידעו מה לדרוש מזה שבא לספר להם על כך שמוצא המינים זה מזה. קיימת דעה שצמד המילים "דרוויניסט מנומק" הוא אוקסימורון. דעה זו מבוססת על ההנחה שמשמעות ההכרה בחוקיות בטבע, תוך הפגנת בקיאות בדוגמאות השונות לה, אינה הבנתה. אם הבנת החוקיות טרם הושלמה, מאין היכולת לבנות רק על סמך ההכרה בקיומה תלי תלים של פרשנויות לכל מכל כל? בחתירה של הדרוויניסטים המקצועיים המודרניים לעימות פומבי עם "בריאתנים תנ"כיים", לעומת אי-קיומה של תופעת החתירה שלהם לעימות, במתכונת דומה, עם השאלה המרכזית על הסינתזה החדשה ("האם יש בכוחו של השינוי "הרציף" או "המגמתי", במורפולוגיה או בפיזיולוגיה, המתקיים דרך שינוי בשכיחויות גנוטיפים בלחץ הסביבה, ברמת האוכלוסיה ובתקופת חיים של מספר דורות, ללמדנו על קיומן של סדרות של מוטציות תורשתיות שבדיעבד מציגות "רציפות" או "מגמה", כקטע מתהליך שבו מופיעים איברים ומינים"), ניתן לראות אפוא "מנגנון פיצוי" על חוסר היכולת לנמק את המבוקש.
לו. עד פרסום ספרו של האקסלי מצד אחד, לדגים יש גנים של פילים וקרנפים או, לחילופין, הדגים צוברים אותם בהדרגה תוך התמודדות עם האתגרים שמציבים תנאי הסביבה ומצד שני, למוטציות אין כל קשר לתהליך התגלות הפילים והקרנפים מתוך הדגים באופן "רציף" או "מגמתי". עד יולי 1942 יש שתי תיאוריות יריבות, המבקשות להסביר מאין המינים, כאשר כל אחת מהן קורסת תחת הכשלים שממלאים אותה, כבר ברמת המבחן המחשבתי הראשוני. במילים אחרות, גם אם אנו חיים בעולם שבו "הסינתזה החדשה" היא פריצת דרך בהבנת תורת דרווין, לפחות עד רגע פרסום ספרו של האקסלי, אין בעולם "תיאוריה מדעית" שמסבירה מאין המינים! יש הנחת יסוד שמוצא המינים זה מזה, אך, כאמור, היא יתומה מתיאוריה. לעובדה זו הייתי רוצה להסב תשומת לב מיוחדת מאחר שביולי 1942 קרמטוריום 1 באושוויץ 1 כבר פועל במשך שנתיים ואושוויץ בירקנאו החל לקלוט את המשלוחים הגדולים. "גזעים נחותים" דורכים על הארץ עוד מספטמבר 1935 ומשפט הקופים הפרובוקטיבי, שרק הצליח לחזק את מעמדה של תורת דרווין כתיאוריה מדעית לכל דבר, כבר בן שבע עשרה שנים. מה לא בסדר פה? לפחות עד יולי 1942 מתחייב שמעמדה של תורת דרווין בתודעת הציבור הרחב, על כל פרשנויותיה והשלכותיה על המציאות, הן ברמת הפולקלור והן ברמת המדיניות הפורמלית, אינו מסונכרן עם מעמדה בתודעת אנשי המקצוע.
לז. האפשרות ש"הציבור הרחב" הוא ישות שיודעת להתארגן בעצמה ולבחור עבור עצמה את דרכה בעצמה, היא תופעה שלא קיימת בטבע. "הציבור הרחב" לעולם בן ערובה של "גורם מתווך" או "צד שלישי" שמצד אחד, קולט עובדות (כפי שהן בזמן הווה) על המציאות כפי שהיא, מאת הגורמים המקצועיים שעמלים על בירורה ומצד שני, לאחר עיבוד, פולט נורמות ותבניות חשיבה בהתאם למטרותיו שלו עצמו הקשורות, לרוב, ל"מודל פרטי" כלשהו של "הסדר החברתי האידיאלי". מבחינה זו "הציבור הרחב" של המחצית הראשונה של המאה העשרים בברית המועצות, בארצות הברית ובאירופה אינו יוצא דופן! הפער בין מעמדה של תורת דרווין "בתרבות" לעומת מעמדה "במדע" בתקופה זו, מחייב את קיומו של "גורם מתווך" כזה! דבר אחד אני יכול לומר עליו בוודאות: הוא לא אוהב את "הציוויליזציה הנבואית".
לח. החל משנת 1900 ועד יציאת ספרו של האקסלי "הטרנסמוטציה", כהסבר אפשרי לכניסת מידע חדש למאגר הגנטי של עולם המינים, נחלשה בהדרגה, עד שפרשה מהקונצנזוס בכל סדר גודל. במקביל, הלך והתחזק הרושם שההשתנות ההסתגלותית הדרווינית היא: 1. מחזורית ומתקיימת בגבולות תכונות המינים. 2. מקורה בצירופים שונים וייחודיים, במידה מסוימת ברמת הפרט ובמידה מסוימת אחרת ברמת האוכלוסיה, של אותם הגנים בדיוק לאורך כל שרשרת הדורות (תהיה אורכה שתהיה). משתי המגמות לא ניתן היה להימלט בשל ממצאי המחקרים האמפיריים שהציעו המחנות המנדלי והדרוויני כאחד. הינה לפניכם ההסבר לשקיעת תורת דרווין בעולם המדע, החל משנת 1900 ועד ההגעה לנקודת האפס – זמן מלחמת העולם השניה. מהו, אם כן, הפקטור מכניס המידע החדש למאגר הגנטי של עולם המינים? בדיוק ביכולת לענות על שאלה זו נבדלים חברי הקהילה המדעית שלפני מלחמת העולם השניה מחברי הקהילה המדעית שאחרי מלחמת העולם השניה. הראשונים לא הצליחו לענות על שאלה זו, במסגרת מערכת היחסים מורה-תלמיד, ואילו האחרונים מצליחים. האחרונים עונים תשובות שבלוניות, אחידות לכולם. כולם בשלב מסוים מגיעים לאותו הגבול, ממנו הם כבר לא מצליחים לרדת לפרטים ונצמדים לסיסמאות באופן יציב. המהפך התחולל ביום אחד. ביום אחד "סדרת מוטציות תורשתיות" הפכה מתופעה מקבילה לתהליכים "רציפים" או "מגמתיים" בביולוגיה לתופעה שיכולה להיות גם "רציפה" או "מגמתית" בעצמה. "הוכחה" או לפחות "רמז" לקיומה בפועל של "סדרת מוטציות תורשתיות" כזו הפך להיות "הביטוי החזותי" של מה שמכונה בזמננו "השינוי בשכיחויות גנוטיפים בלחץ הסביבה" או, במילים אחרות, "מעבר בין פרופילים נקודתיים של יחסי דומיננטיות, בקבוצות של גנים פולימורפיים, הַחַל ברמת האוכלוסיה ובתקופת חיים של מספר דורות". את השינוי בטרמינולוגיה שחוללה הסינתזה החדשה גם ראוי לציין. השינוי הוא שהמונח "אבולוציה", שמיום פרסום "מוצא המינים" תיאר את השינוי בשכיחויות גנוטיפים בלחץ הסביבה, עבר לתאר סדרות של מוטציות תורשתיות שבדיעבד מציגות "רציפות" או "מגמה", כקטע מתהליך שבו מופיעים איברים ומינים. "מיקרו אבולוציה" הוא המונח שהחל לתאר את השינוי בשכיחויות גנוטיפים בלחץ הסביבה. הטרמינולוגיה החדשה נועדה לתמוך בקונספציה לפיה התהליך שהחל להיקרא "מיקרו אבולוציה" הוא מעין "פאזה ראשונה" בתהליך שהחל להיקרא "אבולוציה" או מעין "תהליך חופף" לתהליך שהחל להיקרא "אבולוציה" או מעין "סימן הכר" לתהליך שהחל להיקרא "אבולוציה" או "משהו שקשור איכשהו" לתהליך שהחל להיקרא "אבולוציה". בעוד שהתהליך שהחל להיקרא "מיקרו אבולוציה", לא יכול להיות "אבולוציה" בכל סדר גודל (ננו אבולוציה או קוונטו אבולוציה) משום שאינו נמצא כתומך בהשערה הדרווינית שמוצא המינים זה מזה – ההשערה הדרווינית שהתגבשה מתוך ההתרשמות הדרווינית מתהליך השינוי בשכיחויות גנוטיפים בלחץ הסביבה או, במילים אחרות, ממעבר בין פרופילים נקודתיים של יחסי דומיננטיות, בקבוצות של גנים פולימורפיים, הַחַל ברמת האוכלוסיה ובתקופת חיים של מספר דורות.
לט. על מנת להבין את אופי הקהילה המדעית שאחרי מלחמת העולם השניה, יש להתייחס לשני "מופעים" הרלוונטיים למחצית הראשונה של המאה העשרים: 1. נושא הגילויים המדעיים. בתקופה זו נעשו גילויים רבים בתחומי מדע שונים, כמו גם חידושים רבים בתחומי החברה והרוח. 2. נושא האסונות הגדולים. בתקופה זו גם התרחשו המשבר הכלכלי העולמי ושתי מלחמות עולם. אצל הדורות שחוו את האסונות האלה, הסמיכות של התפוצצות "הידע המדעי" או "הידע המדעי בזמן אמת" (מי יודע להבחין?) לאסונות, יצרה תחושת דחייה מסוימת לידע כשלעצמו, בדגש על ידע מולטידיסצפלינרי. זה היכן שבשלב הראשון, המדע מסביר את האדם ואת החברה המאורגנת כשלעצמם ובשלב השני, הופך הן לצידוק והן לאמצעי בשירות מטרות תיעול וטיפוח של האדם ושל החברה המאורגנת כשלעצמם, ביחס ל"מצב הקודם" וביחס ל"מצב האפשרי". "בעיית מידור הידע", האופיינית ל"עידן הדרוויני", זוהתה בשנת 1959 על ידי צ'ארלס פרסי סנואו כ"בעיית שתי התרבויות". בעיה זו רק הלכה והחמירה אצל הדורות שחוו את האסונות הגדולים, בהשפעת הרושם ש"הידע" כשלעצמו עשוי להתגלות גם כ"איום". תגובת הדורות האלה התבטאה בכך שהם החלו להתייחס בחיוב למוטיבים כדוגמת "הלא מוחלט" או "הלא ברור" או "הלא פסקני" בתוכניות החינוך של ילדיהם (הפוסטמודרניזם הוא תסמונת אושוויץ יותר משהוא תסמונת של כל דבר אחר). אצל הדורות שנולדו בשנות הארבעים, החמישים והשישים (במערב) אכן מורגשת, לדוגמה, אהדה לחשיבה אינדוקטיבית לעומת חשיבה דדוקטיבית וכן ספקנות רבתי לגבי יכולותיה של המולטידיסצפלינריות. סנואו תיאר מגמה של היווצרות "שתי תרבויות" בקרב חוגים מלומדים: "תרבות המדענים" ו"תרבות האינטלקטואלים הספרותיים", במקום "תרבות משותפת אחת" שקדמה להן. ביקורתו הופנתה לכך ששתי התרבויות מתרחקות זו מזו, על ידי כך שהן חדלות להתעניין (ולהתמצא) בידע אחת של השניה. לדעת סנואו, המעבר ממצב של "תרבות משותפת אחת" למצב של "שתי תרבויות" מהווה מכשול בפני פתרון בעיות העולם, מאחר ומעבר כזה מבטל את הנחת היסוד שההתקדמות בהבנת "בעיות העולם" אינה אפשרית אלא דרך השלמת חלקי הידע ההומניים על ידי חלקי הידע הריאליים. אני נוטה לחשוב (בהשפעת הממצאים מזמננו) שבני הדורות שחוו את המשבר הכלכלי העולמי ואת שתי מלחמות העולם, מי מהם אולי גם את אושוויץ, דווקא הרגישו בנוח עם המכשול בדרך להשלמת חלקי הידע ההומניים על ידי חלקי הידע הריאליים. כמזהה "מגמה", סנואו התייחס אל העתיד לא פחות מאשר אל ההווה. לכן, עלינו לצפות ש"בעיית שתי התרבויות" צריכה להיות קשה יותר בזמננו משהיא הייתה בזמנו של סנואו.