רציונליות ב.
מהי "רציונליות"? (מקס הורקהיימר/אסכולת פרנקפורט)
אין "אי-רציונליות"! אלא יש רציונליות א' ורציונליות ב'. רציונליות אחת צריכה להיות "המלכה" ואילו השנייה "שפחתה". "המלכה" היא החתירה לסדר חברתי אחד עבור אנושות אחת, שיתבסס על חשיבה ביקורתית (על המיתוס) ומבחן ההוכחה, ואילו "השפחה" היא הפעולה האמצעית להגשמת מטרות שמציבה הרציונליות הראשונה. הרציונליות בפועל היא הסדרה מודעת ומכוונת של צרכי האדם ברמת האינסטינקטים האלמנטריים.
א. היחידה החברתית ההומוגנית-הבסיסית (החלקיק האלמנטרי) מבחינת הדיון בכלכלה, במשפט, בביטחון ובמחשבה מדינית היא רובד סוציואקונומי שרצונו מתורגם למדיניות או, לחילופין, למטרה להתיישר עם המדיניות. ב. אופייה הרב-מערכתי/מולטי היררכי של החברה האנושית ומרוץ צבירת העושר לשמו הם בבחינת נתון שאינו מובן מאליו/טעון רדוקציה. ג. אופיו המסוים של הסדר החברתי הקיים הוא בבחינת פרט הנמצא תמיד תחת מבחן (שכל אחד יעשה מה שהוא רוצה. לשם כך תחילה על כל אחד להשתחרר מהצורך בעבודת אל השמש האצטקי או כל אל אחר). ד. נורמות "התא המונותאיסטי", או כל מנגנון שלטוני אחר, שבמסגרתן מופיעים האמפטיה או שיתוף הפעולה, אינן הערובה האולטימטיבית להופעתם. למעשה נורמות אלה מתנות את החופש לחוות אמפטיה או לשתף פעולה בהזדהות עם נרטיב שמקורו במגלומניה של צד שלישי. ה. נטיית הציוויליזציה האנושית לחילון, צמצום פערים חברתיים ושוויון הזדמנויות. ו. השלטון המרכזי מקנפג לעצמו עם. ז. בני אדם הם לעולם "המטרה", בניגוד למכונה או חפץ. ח. "מלחמה" היא תמיד מזמינת "האיום" וראשונה לו (יש מלחמה כי יש חיילים). ט. בזמננו, כבעולם העתיק, לא ייתכן שלום בין קבוצות "מאורגנות פוליטית", המאוחדת סביב "מיתוס נבואי" או כל מיתוס אחר. העובדה שבמלחמות מתים, כעקרון, צעירים ועניים, היא פרט מהותי מהמעלה הראשונה לחקר תופעת המלחמה כשלעצמה (מוות דווקא של צעירים ועניים במלחמות, זהו אינו פרט מקרי!). שאלת התקינות החברתית במצב של התארגנות בשם איזושהי "אמת נצחית" מסוג "מיתוס נבואי" או כל מיתוס אחר, היא גם פרט מהותי מהמעלה הראשונה לחקר תופעת המלחמה כשלעצמה. י. לאדם חובה אחת בלבד: לא לפגוע בחירותו של אדם אחר. גם אם לא לגמרי ברור במה בדיוק מדובר. יא. מבחן ההוכחה הוא הבסיס לצדק. יב. המאבק הוא לעולם על רעיונות כיצד לנהוג באדמה ומשאבים. השְלַטְתַ רעיון כזה מטעמך, אדמה ומשאבים כבר יתקבלו מעצמם ("עבודת אל מדבר" היא דוגמה לרעיון כזה). יג. במלחמות מתים רק "בלתי מעורבים". "המעורבים" לא מתים במלחמות. הם מי שמגיעים להסדרים וחותמים על הסכמי שלום אחר כך. יד. מוכנות ראלית לשלום תוביל לשלום ומוכנות ראלית למלחמה תוביל למלחמה. בזמננו, לאחר שקרו המהפכה המדעית ומהפכת מקור הסמכות המוסרית, הדרך היחידה לשלום היא המוכנות הראלית לשלום. טו. אם כולם יהיו מוכנים ראלית למלחמה, המלחמה תפרוץ, בשל חוק שימור האנרגיה. בהינתן נשק גרעיני, גם השימוש בו הוא לא מן הנמנע. טז. "עם נבחר" ו"גזע עליון" אלה "רעיונות חופפים". מאמץ את זה או את זה, מזמין עבור עצמו התמודדות עם אימת החורבן, על בסיס יומיומי, באופן מובנה. "עם נבחר" היה הרעיון הדטרמיניסטי הראשון של התרבות המערבית כולה עד המאה השבע-עשרה. הרעיון בטל=התרבות בטלה, הרעיון אינו בטל=ערי מדינה בסגנון ימי הביניים. אם הרעיון "עם נבחר" הוא אפוא "טאבו אוניברסלי", אזי קיומו של "מדע" מסוג "חקר תהליכי קבלת החלטות" בלתי אפשרי. עם קיומם של "מדעים" אחרים אין את אותה הבעיה. יז. יש "פתרון אחד מקיף-כל" כי יש "תהליך היסטורי אובייקטיבי אחד מקיף-כל" ויש להקדיש זמן ומאמץ למציאתו. חייבים להיות במקביל גם פתרונות בתנאי העדר פתרון כזה. אלא שהמודעות להיותם "שניים במעלה" צריכה להיות כרוכה בהם. הקדשת זמן ומאמץ למציאת "פתרון אחד מקיף-כל", היא גם הערובה היחידה לאמונה ש"המלחמה" אינה אינטגרלית ל"אדם". יח. התבונה היא הסובייקט של האינסטינקט. משום כך, חקירת רציונליות "השפחה" או, בשמה האחר, "התבונה הסובייקטיבית" או "התבונה האינסטרומנטלית", על תקן מודל "טוטלי" או "יסודי" או "עקרוני וכללי", אינה אלא עלייה על הדרך לקטסטרופה. יט. חתן פרס נובל לכלכלה, דע את מקומך! את הפרס החלו להעניק בשנת 1969, שנה אחרי הפרות הסדר ושביתת הסטודנטים בצרפת שפרצו אחרי שבני הדורות שכבר לא חוו את מלחמת העולם השניה, קראו את הפרסומים של אנשינו מהמרכז למחקר חברתי, כדוגמת ספרו של מרקוזה "האדם החד-ממדי". מוסד פרס הנובל לכלכלה ריאקציוני להגות שביקרה את הרציונליות האינסטרומנטלית בעידן הקפיטליסטי-צרכני, בתור מה שנתפס על ידה כסוג חדש של "טוטליטריות".