רציונליות א.
מהי "רציונליות"? (ישראל אומן/המרכז לחקר הרציונליות)
אין "שתיים רציונליות"! אלא יש רציונליות אחת ואי-רציונליות אחת. האי-רציונליות מניחה סדר חברתי אחד עבור אנושות אחת, ואילו את הרציונליות יש לחקור על מנת להבין. הרציונליות היא הפעולה האמצעית להגשמת מטרות שמציב הסדר החברתי הקיים. יש לחתור לסדר חברתי מבוסס מיתוס ("משהו קדוש"), כפי שזה משתמע מלקחי "פרדוקס הסחטן". אחרת, אתה כבשה בעולם של זאבים וכבשים. הרציונליות בפועל, באופן שחוצה שיטות ממשל, תרבויות וזמנים היא הסדרה מודעת ומכוונת של רצון הזולת בשירות הצרכים ברמת האינסטינקטים האלמנטריים של עצמך או של חברי קואליציה כלשהי.
א. היחידה החברתית ההומוגנית-הבסיסית (החלקיק האלמנטרי) מבחינת הדיון בכלכלה, במשפט, בביטחון ובמחשבה מדינית היא קבוצה "מאורגנת פוליטית" המאוחדת סביב "מיתוס נבואי" או כל מיתוס אחר. ב. אופייה הרב-מערכתי/מולטי היררכי של החברה האנושית ומרוץ צבירת העושר לשמו הם בבחינת תנאי יסוד/חוק טבע. ג. אופיו המסוים של הסדר החברתי הקיים הוא בבחינת פרט בעל חשיבות שווה לאפס (שכל אחד יעשה מה שהוא רוצה, לרבות עבודת אל השמש האצטקי או כל אל אחר). ד. אמפטיה או שיתוף פעולה שאינם מופיעים במסגרת נורמות "התא המונותאיסטי", או כל מנגנון שלטוני אחר, הם אמצעי או כסות להשגת מטרות אחרות, שאינן האמפטיה ושיתוף הפעולה כשלעצמם. ה. נטיית המקרה הפרטי, המעיד על הכלל, לשיפור האמצעי לצבור עושר. העובדה שמהלכיהם הן של הפרט והן של הכלל עשויים להיות מכוונים על ידי "הפרשנות המקרית של רצון האלוהים", היא פרט זניח בזהותם. ו. העם בוחר את מנהיגיו. ז. בני אדם יכולים להיות "אמצעי", כמו כל מכונה או חפץ. ח. "מלחמה" היא תמיד תגובה ל"איום" ושניה לו (יש חיילים כי יש מלחמה). ט. בניגוד למה שהתחולל בעולם העתיק, בזמננו יכול להתקיים שלום בין קבוצות "מאורגנות פוליטית", המאוחדת סביב "מיתוס נבואי" או כל מיתוס אחר. העובדה שבמלחמות מתים, כעקרון, צעירים ועניים, אינה פרט מהותי לחקר תופעת המלחמה כשלעצמה (מת מי שמת. הכל אותו צער. מדוע זה משנה מי מת בדיוק?). שאלת התקינות החברתית במצב של התאחדות בשם איזושהי "אמת נצחית" מסוג "מיתוס נבואי" או כל מיתוס אחר, גם אינה פרט מהותי לחקר תופעת המלחמה כשלעצמה. י. לאדם חובות רבות, החלות עליו מפאת המסורת שלתוכה הוא נולד. "אדם בלתי מאורגן פוליטית" לא קיים בטבע. יא. כוח (תוצאת בחירות פורמלית) הוא צדק. יב. המאבק הוא לעולם על אדמה ומשאבים. יג. במלחמות מתים "מעורבים" ו"בלתי מעורבים". יד. מוכנות ראלית לשלום תוביל למלחמה ומוכנות ראלית למלחמה תוביל לשלום. אם עקרון זה התאים לזמנה של האימפריה הרומית, אזי הוא מתאים גם לזמננו. העובדה שקרו המהפכה המדעית ומהפכת מקור הסמכות המוסרית באמצע, היא פרט שולי לעקרון זה. טו. אם כולם יהיו מוכנים ראלית למלחמה, יבוא השלום, בתנאי נוסף אחד והוא שלכולם יהיה גם נשק גרעיני. טז. "עם נבחר" ו"גזע עליון" אלה אינם "רעיונות חופפים". בעוד "גזע עליון" הוא רעיון כזב שבהכרח ימיט חורבן על מי שיאמצו, "עם נבחר" הוא הרעיון הדטרמיניסטי הראשון של התרבות המערבית כולה. הרעיון בטל=התרבות בטלה. הרעיון "עם נבחר" הוא אפוא "טאבו אוניברסלי" ולכן, אינו מנהל שיח עם "מדע" מסוג "חקר תהליכי קבלת החלטות", כשם שהוא אינו מנהל שיח עם כל "מדע" אחר. יז. אין "פתרון אחד מקיף-כל" כי אין "תהליך היסטורי אובייקטיבי אחד מקיף-כל". יש פתרונות בתנאי העדר פתרון כזה עבור "סקטורים" או "קואליציות" בזמן ובמקום מסוימים. גם אם יש "פתרון אחד מקיף-כל", עדיין הקדשת זמן ומאמץ למציאתו תבוא בהכרח על חשבון הזמן והמאמץ למציאת פתרונות בתנאי העדר פתרון כזה. על ידי הקדשת זמן ומאמץ למציאת "פתרון אחד מקיף-כל" האדם מסתכן בלאבד את הכל. יח. התבונה היא האובייקט של האינסטינקט. כל דעה אחרת-נאיבית. יט. פרס נובל לכלכלה הוא אפוא אישור שנותנת הועדה המכובדת בעולם על הוכחת הבנה עמוקה באופן חריג את נפש האדם, את מטרותיו ואת צרכיו החבויים לכאורה. ספרו של מרקוזה "האדם החד-ממדי" אומנם מלא במסרים המנוגדים לפילוסופיית מוסד פרס הנובל לכלכלה. אך זאת משום אי ההבנה המוקדמת של מרקוזה את עקרון נצחיות מצבה הרב-מערכתי או המולטי-היררכי של החברה האנושית.