התפתחות א.
מהי "התפתחות"? (יובל נח הררי/הלובי הדרווינומוטציוני בקהילייה המדעית)
יש התפתחות אחת של עולם ומלואו! לכן, לא תתכן דיכוטומיה במשמעות המושג "התפתחות"–להתפתחות ברמת הפרט, הנראית בעין, ששלביה ידועים מראש, ולהתפתחות ברמת עולם המינים וגרמי השמים, שאינה נראית בעין ומותנית פרשנות. ההשלכה מהשינוי "הרציף" או "המגמתי", במורפולוגיה או בפיזיולוגיה, המתחולל בלחץ הסביבה, ברמת האוכלוסיה ובתקופת חיים של מספר דורות, דרך שינוי בשכיחויות גנוטיפים או, במילים אחרות, דרך שינוי ביחסי דומיננטיות בקבוצות של גנים פולימורפיים, על תהליך השתנות המינים עד כדי הופעת מינים חדשים, אינה בבחינת "פרשנות" אלא בבחינת "תיאור העולם כפי שהוא". משום כך, בעיית מוצא המינים וגרמי השמיים אינה נשארת בגבולות המושג "יצירה". באופן עקרוני וכללי, כל דבר הוא תוצאה של "התפתחות", החל מהאטום הבודד, דרך המינים הביולוגיים ועד היקום בשלימותו, ללא התלות באם תהליך ההתפתחות, זה או אחר, נראה בעין או באם לאו.
א. השינוי "הרציף" או "המגמתי", בתכונות הפנוטיפיות, החל ברמת האוכלוסיה ובתקופת חיים של מספר דורות, ליניארי וחורג מגבולות תכונות המינים. עיקרון היציבות/התמדה (אדם מוליד אדם, צפרדע מולידה צפרדע) ועיקרון השכלול/התאמה (אדם גבוה מוליד אדם נמוך, צפרדע ירוקה מולידה צפרדע חומה) חד הם ונלמדים זה מזה. במילים אחרות, "עולם הגזעים" הוא קטגוריית המוצא של "עולם המינים" כשם ש"עולם המינים" יכול להיות גם קטיגוריית המוצא של "עולם הגזעים". ב. תהליך ההיבנות בשלבים של איבר או חלקו, דרך סדרת מוטציות תורשתיות, חופף לתהליך השינוי "הרציף" או "המגמתי", בתכונות הפנוטיפיות, החל דרך שינוי בשכיחויות גנוטיפים בלחץ הסביבה, ברמת האוכלוסיה ובתקופת חיים של מספר דורות. ג. המוטציה היא הסיבה לעולם המינים! כוכב לכת, ברירה טבעית ומשתנים אחרים אלה "תנאים" בלבד. המוטציה היא הסיבה. "התנאים" יכולים להביא לידי הופעת "תכונות חדשות". אבל בגנטיקה "תכונות חדשות" לאו דווקא אומר "גנים חדשים". אלא גם "שינוי ביחסי דומיננטיות של גרסאות הגנים, הקיימים ממילא ברמת המאגר הגנטי היציב". כל עוד אין גנים חדשים, אין תהליך הפיכת המינים למינים חדשים. לכן, מאחר ואין כניסת גנים לטבע אלא דרך מוטציה, הסיבה לעולם המינים יכולה להיות רק המוטציה. כלומר, לא משהו אחר או משהו נוסף. ד. יש מוטציות=יש מוטציות מועילות בתנאי סביבה מסוימים. יש מוטציות מועילות בתנאי סביבה מסוימים=יש מוטציות מועילות בכל תנאי סביבה. יש מוטציות מועילות בכל תנאי סביבה=יש סדרות של מוטציות כאלה שבדיעבד מציגות שינוי "רציף" או "מגמתי", במורפולוגיה או בפיזיולוגיה, כחלק מתהליך שבו מופיעים איברים ומינים. על כך אנו לומדים, עוד מהמאה ה-19, מתוך השינוי "הרציף" או "המגמתי", בתכונות הפנוטיפיות, החל דרך שינוי בשכיחויות גנוטיפים בלחץ הסביבה, ברמת האוכלוסיה ובתקופת חיים של מספר דורות. ה. חשיבות ממצאי הניסוי המדעי, המכוון לגלות את גורל המוטציה התורשתית בטבע, שווה לאפס. השערת הופעתן של מוטציות תורשתיות בטבע, שבמקרה גם מגיעות לקיבוע ברמת המין, וכן השערת הופעתן של סדרות של מוטציות כאלה (המציגות בדיעבד שינוי "רציף" או "מגמתי", במורפולוגיה או בפיזיולוגיה), הן אפוא "הסבר מדעי" של עולם המינים. ו. הדמיון בין המינים ברמה המולקולרית, ברמה הפיזיולוגית וברמה המורפולוגית, מעיד על כך שמוצא המינים ב"אב קדמון משותף אחד". "מוטיבים יציבים", האופייניים ל"עולם המינים", כדוגמת "ארבע גפיים", "סימטריה" ו"שני זוויגים", הופיעו בשלבים הראשונים של תהליך אבולוציית "עולם המינים" דרך מוטציות תורשתיות. יד המקרה הובילה דווקא לכך ולא לאחרת. ז. מוצא האדם לא מהקוף! טעות המעידה על חוסר התמצאות בתורת האבולוציה תהיה לטעון כך. מוצא האדם ביצור שהוא אב קדמון משותף לבני האדם ולקופים. ח. אין טקסונומיה יציבה אחת של עולם המינים! מאחר ואין מאגר גנטי יציב. קיומן של מוטציות תורשתיות בטבע הוא עובדה! ט. תיאוריית שיווי המשקל המקוטע של גולד ואלדריג', שנועדה להסדיר את בעיית הממצאים הפוליאונטולוגיים בראי אידאת מוצא המינים זה מזה, הרמונית עם הנחת היסוד של הניאו-דרוויניזם. בעוד הנחת היסוד של הניאו-דרוויניזם מתייחסת ל"מקרה פרטי" של "הופעת מין חדש", דרך "השינוי התמידי", במורפולוגיה או בפיזיולוגיה, תיאוריית שיווי המשקל המקוטע של גולד ואלדריג' מציעה דווקא את רעיון יציבות המורפולוגיה או הפיזיולוגיה, הנקטעת לפרקים על ידי "השינוי הזמני", כהסבר של "הופעת מין חדש" ב"מקרה פרטי" אחר. י. "שיווי משקל הארדי-ויינברג" משלים את "מחסום וייסמן" על ידי הוספת נדבך ל"עקרון ההפרדה" בין "התפתחות מכוונת על ידי תוכנית", הצרובה ביסודות כימיים, ל"התפתחות לא מכוונת", אלא כזו המלמדת על מעורבות מוטציות תורשתיות בתהליך "ההשתנות ההסתגלותית הדרווינית". תוצאת ההשלמה היא אישוש של מופע "ההשתנות ההסתגלותית הדרווינית" כתהליך מנציח השמטה והתווספות גנים, ברמת עולם המינים, בשל חלות מוטציות תורשתיות בכל רגע. השלמת "מחסום וייסמן" על ידי "שיווי משקל הארדי-ויינברג" אינה אלא חיזוק תיאוריית האבולוציה דרך מוטציות תורשתיות "המחודשת" (1942). יא. "הסינתזה החדשה" (ג'וליאן האקסלי, אוקטובר 1942) אינה אלא התקדמות "לפי פופר" בהבנת תהליך מוצא המינים זה מזה, ביחס ל"מצב הקודם" שבו התקיימו "שתי תורות אבולוציה" (גישת ההשתנות ההסתגלותית, החלה ברמת האוכלוסיה ובתקופת חיים של מספר דורות, דרך שינוי "רציף" או "מגמתי", במורפולוגיה או בפיזיולוגיה וגישת כניסת "מידע חדש" למאגר הגנטי של עולם המינים, דרך "מוטציות תורשתיות", באופן שאינו יכול להיות אפוא שינוי "רציף" או "מגמתי" במורפולוגיה או בפיזיולוגיה). "המצב החדש" שבו קיימת "תורת אבולוציה אחת" (גישת המוטציה התורשתית "המצומצמת" שביום אחד הפכה מכזו שבעת התרבות נקודתית מחוללת איבר חדש בשלימותו ואף מין חדש בשלימותו לכזו שמחוללת גן בודד המשתלב בדיעבד בתוכנית האיבר החדש העתידי) אינו אלא התבארות סדר גודל הפקטור מכניס "מידע חדש" למאגר הגנטי של עולם המינים. בעוד "המצב הקודם" היווה מכשול בדרך להבנת תמונת העולם הביולוגית, "המצב החדש" מסיר מכשול זה דרך השלמה קוהרנטית של דיסציפלינות שונות זו את זו. יב. המדע כבר פסע כברת דרך במסלול הבנת תהליך מוצא המינים, דהיינו, תהליך הופעת הגנים ואחריהם הגנומים. יש אומנם עדיין חורים בהבנת תהליך זה. אך הם הולכים ונסגרים ככל שעובר הזמן, וכבר קרב הרגע שבו לא יהיו עוד חורים. יג. היחס בין תולדות האנושות לתהליך מוצא המינים זה מזה הוא שהראשון הוא תופעת-בת של השני (מאבק על משאבים וברירה טבעית–מי לחיים ומי למוות–מחוללים היסטוריה). מכאן נובע שהבנת הראשון מותנית בהבנת השני, ללא התלות באם הבנת השני בכלל אפשרית.