פה1. בשלושה דברים נודע פרופ' ישעיהו ליבוביץ': 1. התפתחות ותורשה. ליבוביץ' הוא מי שהסביר כיצד אנו מבינים שתורשה היא העברת גורמי ההתפתחות (הגנים) מדור לדור, ואינה ההתפתחות בעצמה או פרט מתוכה. כלומר, אין סיבה אמיתית לראות בסדרת אירועי תורשה (התרבות) תהליך מסוג "התפתחות". ליבוביץ' לא המציא את הרעיון הזה. אלא רק הסב את תשומת לבנו אליו, כבר אחרי שהתבארו כל סגולותיה של המוטציה התורשתית – דבר שמן הסתם לא היה ידוע במאה התשע עשרה, עת בה רעיון ההפרדה בין תופעת ההתפתחות לתורשה הופיע לראשונה. 2. הפרדה בין המציאות לבין מה שאנו חושבים על המציאות או עשויים לחשוב עליה, בין אם בתנאים שבהם כבר שמענו על עבודותיהם של דקארט, לייבניץ, לוק, ברקלי ויום ומבינים את ההבדל בין רציונליזם לאמפיריציזם ובין אם לאו. ליבוביץ' לא המציא את הרעיון הזה. אלא רק הסב את תשומת לבנו לכך שרעיון זה הוא הוא יסוד זהותנו, כבני המערב, לפני כל יסוד אחר (עליונות האפיסטמולוגיה על האונטולוגיה. כלומר, עליונות השאלה "כיצד בדיוק הנך מבין 'התפתחות' במערכות שאינן 'הפרט בעל התוכנית המכוונת את התפתחותו'" על השאלה "אם לא המוטציות התורשתיות, מה אתה מציע"). כבר בשלב זה אפשר לחבר אחד ועוד אחד ולהבין את המסר שליבוביץ' מנסה להעביר בנוגע לאונטולוגיה שחוללה את הציוויליזציה המערבית בעידן שאחרי מלחמת העולם השניה. 3. כל מני קשקושים על דת ומדינה, הכנוסים תחת המושג הליבוביציאני "לשמה", שהם משום לחם לפתאים משמאל ומימין שידברו בם, פן איש את רעהו חיים בלעו. חשיבות המונח הליבוביציאני "לשמה" בכך שהוא מציין את הגדרת האבסורד במדעי החברה. במדעי החברה דבר אינו "לשמה", כהשערה, כהנחת יסוד וכמסקנה. הינה המלומד התורן מודיע שאיתר סתירות בהגותו של פרופ' ישעיהו ליבוביץ'. על זה נאמר: "לעולם אין המאור הקטן מאיר את המאור הגדול". איני אומר שישראלים אכלו את הרעיון ש"עבודת אל מדבר" היא פעילות מקבוצת הפעילויות כדוגמת החלפת צמיג או עשיית ניתוח קוסמטי, בתור "אמת אובייקטיבית". אלא אני אומר שהם אכלו את הרעיון הזה כאפשרות מתקבלת על הדעת לכך שהוא "האמת האובייקטיבית" של ליבוביץ'. "האמת האובייקטיבית" של ליבוביץ' הייתה לבלבל את המוח לביומסה שמגלה יכולת עמידות נמוכה לאפשרות שאין אבולוציה בטבע, דרך מוטציות או לא דרך מוטציות. ליבוביץ' המשיך לבלבל את המוח גם בעידן שפתח סטיבן הוקינג. מישהו פה רוצה להגיד שליבוביץ' פספס את סטיבן הוקינג??? יש לו נכד פסיכיאטר וכן בעל הכובע "חוקר מוח". כלפי חוץ, אתאיסט בסגנון המאה העשרים, דרוויניסט ומטריאליסט (מטריאליסט אחרי דרווין="מטריאליסט פוסט-דרוויני", לא "מטריאליסט קלסי". עמדה רשמית: כל "יש" הוא בבחינת "יש מתפתח" על פי המדע. הראיה: "קנון ההשתנות ההסתגלותית הדרוויני". אם קרה ובא לידי ביטוי "יסוד קוגניטיבי", במרחב הפרטי ו/או הציבורי, בעצימות ובתפוצה יהיו אשר יהיו, דרך מסקנה ו/או הנחת יסוד שעל פי המדע רק "יש" "הפרט בעל התוכנית המכוונת את התפתחותו" הוא בבחינת "יש מתפתח", אזי מדובר ב"הפרעה" שמוצאה בתהליך האבולוציה). הוא כמו עידן שגב. איני מוצא איזה הבדל וואו. אז מה זה משנה לי שהוא איזה צאצא מי יודע מה של ליבוביץ'? בחיים לא אמר משהו חתרני. יותר קונפורמי ממנו אין! לא דר' מנגלה של הפסיכה? כאלה מייצרים "מציאות פסיכיאטרית" יותר מפותרים, דרך ההימנעות מנגיעה ב"שערות שמשון" של "הסדר החברתי" שבו כולנו חיים – חוקרים גוף ונפש כאילו הווייתם אינדיפרנטית ביסודה ליחס בין מופע עלייתן ונפילתן המיידית (במושגים היסטוריים) של האידאולוגיות הסוציאליסטיות החילוניות (נאציונל-מונותאיזם, פשיזם, קומוניזם, ליברליזם) לפרקים בהיסטוריה של תורת האבולוציה (ההחפפה הדרווינית – פנגנזה – מחסום וייסמן – מנדליסטים נגד דרוויניסטים – הגעת התיאוריה לשפל בפופולריות של כל הזמנים במדע, זמן מלחמת העולם השניה, לעומת עלייתה בפופולריות בתרבות במקביל – הסינתזה החדשה – משבר הממצאים הפוליאונטולוגיים נוכח הנחות היסוד של הסינתזה החדשה – משבר תִפקודה של המוטציה התורשתית כפקטור מכניס מידע חדש למאגר הגנטי של עולם המינים, נוכח הצטברות הממצאים האמפיריים בעניין הזה – סטיבן הוקינג – התפרקות השמאל המטריאליסטי – המיסטיקה של חוה יבלונקה). אם אינו אתאיסט בסגנון המאה העשרים, דרוויניסט ומטריאליסט, אלא מגלם אותו, ידווח על כך! "איש בריאות הנפש" עצמו אינו "מכשיר רפואי" ואנחנו איננו חיים בוואקום פוליטי. בכנסת ישראל כל דבר קם ונופל על שאלת "עבודת אל מדבר" ולכן, "איש בריאות הנפש" ישקף את מיקומו במפה הזו, לרבות החשיפה לאיזה מפלגה מצביע. את סבתא שלך תשאל: "איך את מרגישה" בלי לדווח על כך. אינך וטרינר! הפסיכיאטריה היא רפואה סימפטומטית משום שמקור "המצבים הפסיכיאטריים" הוא הממסד הפסיכיאטרי עצמו, במידה רבה. הפסיכיאטר יכול להיות אתאיסט בסגנון המאה העשרים, דרוויניסט ומטריאליסט. וזאת ללא התלות בתהליכים ובמגמות הראליים החלים בכל רגע במדע ובפילוסופיה המערביים, בעלי הזיקה הברורה לשאלת "הזהות" או "הקוגניציה הקולקטיבית". בעוד כל הבט של חיי היומיום, בכל הרמות והמובנים, הוא תולדה של "החלטה פוליטית" של "צד שלישי", מתישהו על ציר הזמן, שני הצדדים של "המצב הפסיכיאטרי", המטפל והמטופל, פתאום נהיים א-פוליטיים או על-פוליטיים! לדוגמה, אם קרה והזדמן לבקר אצל פסיכיאטר שהוא במקרה גם נכדו של ישעיהו ליבוביץ', זכות גדולה (מיהו בכלל בלי זה), אזי השייח צריך להתנהל באופן כזה שבשלב הראשון, דנים בדמותו של ישעיהו ליבוביץ' בכלל ובשאלה האם הוא בלבל כאן לכולם את המוח בפרט, בשלב השני, בנסיבות עלייתו ונפילתו של הזרם המרכזי בתנועה הציונית ובשלב השלישי, אם נשאר זמן, במצבו הנפשי של הפרט האומלל הזה, משלם המסים, מחזיר החובות ושוכל הבנים מהשורה שהגיע לקבל עכשיו איזשהם "שירותים פסיכיאטריים". היכן הוא כבר יכול להפתיע? כולם אותו דבר – לא רוצים להיות שוכלי בנים מהשורה בשביל קצבה. לשם כך יש לעסוק תחילה ברעיונות המטא-רומנטיים (מי ליהוה אלי, הומו-הביליס, הומו-ארקטוס והומו-הרגסטר). הפסיכיאטר אף פעם לא מגיע לשם. יעקב בקנשטיין סבר ש"תיאוריית היקום האלסטי" אינה "מדעית". למה לא לדון בכך יחד עם הפסיכיאטר? לולי יעקב בקנשטיין היה נותן אור ירוק לפעול במישור הביקורתי, ביחס לדרוויניזם בחי ולדרוויניזם בדומם, וזאת נוכח עלייתו המחודשת של השמאל-המטריאליסטי, על כל הקטקליזמים האופייניים לכך, מדוע שמישהו בכלל ייגש לעסוק (ברצינות) בביקורת כזו? לכולם דרישת שלום מיעקב בקנשטיין. השאלה האם "תיאוריית המפץ הגדול" או, בשמה האחר, "תיאוריית היקום האלסטי", "מדעית", שייכת ל"עולם הרעיונות". אם הפסיכיאטר אחוז התפיסה שאין ל"עולם הרעיונות" מה עם תהליכי קבלת החלטות, עולות שלוש שאלות: 1. מדוע הסברה ש"תיאוריה" זו "דווקא מדעית", זוכה בחברות מדעיות לשכבת הגנה, ברמת ערוצי ההסברה האוטוריטריים הפורמליים (עילם גרוס, יובל נח הררי), שלה לא זוכה כל רעיון אחר (מה מיוחד בה). 2. מדוע הפסיכיאטר עצמו מתחיל להתפחלץ לי פה, נוכח עצם ניסיון החתירה למגע ב"רעיונות" בעלי הרגישות המיוחדת (בא נהיה כנים) מבחינת החברות המדעיות (בסגנון המאה העשרים) עצמן בדיוק. 3. איך תתכן בכלל איזושהי "רגישות" לאיזשהם "רעיונות", נוכח העמידה של המטריאליזם או הריאליזם הפסיכיאטרי הצרוף?! מה הפסיכיאטר יכול להציע לאדם שמצד אחד, שמע הרצאה של ישראל אומן על תהליכי קבלת החלטות ומיד לאחר מכן של יובל נח הררי על מוצא המינים ומצד שני, אינו מתומרץ להתעלם מכך? היום, תרופות בלבד! עד לא לפני הרבה זמן, גם לובוטומיה. מי מגיע לפסיכיאטר? לא אהבלים שתמיד מופתעים מחדש רגע אחד לפני שהם נרצחים או משהו כזה. "פשיזם של בינוניות" מאז ומעולם נאכף על ידי הממסד הפסיכיאטרי! מי חוקר מוח? אתאיסט בסגנון המאה העשרים, דרוויניסט ומטריאליסט? את המוח של מי הוא חוקר? כמה כמוהו יש בעולם? הוא מתנשא או פסיכופט? אני חוקר מוח, בשיטת סוקרטס – שואל בעלי קריירות אקדמיות, ילידי שנות הארבעים, החמישים והשישים, שאלות על התפתחות ותורשה, סטיבן הוקינג וישעיהו ליבוביץ'. שואל ובודק כיצד הפיזיקו-ביו-כימיה מגיבה לעצם "השמעת שאלה". הם אומרים במפורש ש"רעיונות" אינם משקפים את המציאות ברמת ברירת המחדל ולכן, אינם יכולים להיות "הסיבה" ל"מעשים" או ל"התנהגות" ברמת ברירת המחדל. אבל אני רואה בעין שכשאני מתחיל לחפור בתורת האבולוציה, בכלל, ובשאלת החפיפה בין סדרות של מוטציות תורשתיות שבדיעבד מציגות שינוי "רציף" או "מגמתי", במורפולוגיה או בפיזיולוגיה, עד כדי הופעת איברים ומינים, לשינוי בשכיחויות גנוטיפים או קומבינציות של גנוטיפים החולקים/חולקות ביטויים פנוטיפיים דומים או זהים, בפרט, גופם מיד מגיב לכך! ואף באופן שלא רואים כל יום. מי מפחיד? ישראל אומן מפחיד? ישראל אומן לא מפחיד! מפחיד מי שכבר אינו יכול לקשור בין מה שהוא מבין או חושב שהוא מבין למדע ולפילוסופיה המערביים. ישראל אומן לא שַם ובכך חשיבותו. עם מי שכבר אינו קושר או אינו יכול לקשור בין מה שהוא מבין או חושב שהוא מבין, למדע ולפילוסופיה המערביים, הדיבור קצר. אם אינך הורג אותו הוא יהרוג אותך. בחור צעיר תחת שלטון מפלגת מדינת הלכה, רוצה לדעת מהיכן צומחות "שערות שמשון" של מפלגת מדינת הלכה, בחור צעיר תחת שלטון המפלגה הנאצית, רוצה לדעת מהיכן צומחות "שערות שמשון" של המפלגה הנאצית, בחור צעיר תחת שלטון המפלגה הקומוניסטית, רוצה לדעת מהיכן צומחות "שערות שמשון" של המפלגה הקומוניסטית ובחור צעיר תחת שלטון הדמוקרטיות הליברליות המודרניות, בנות העידן שאחרי מלחמת העולם השניה, רוצה לדעת מהיכן צומחות "שערות שמשון" של הדמוקרטיות הליברליות המודרניות. אני על "שערות שמשון" מלידה. משום שאנשים החרדים לשלומם של "רעיונות", לא אוהבים אותי, במיוחד אלה החרדים לשלומו של "הרעיון" שאומר ש"הרעיונות" אינם חשובים או אינם משפיעים על המציאות, בראש ובראשונה, ברמת ברירת המחדל ולכן, אינם יכולים להיות "הסיבה" ל"מעשים" או ל"התנהגות", בראש ובראשונה, ברמת ברירת המחדל. במילים אחרות, פלקטואציות של חלקיקים/ביוכימיה של המוח ומערכות יחסים עם קרובי משפחה ממדרגה ראשונה ושניה, משפיעים על המציאות, בראש ובראשונה, ברמת ברירת המחדל ולכן, מהווים את "הסיבה" ל"מעשים" או ל"התנהגות", בראש ובראשונה, ברמת ברירת המחדל. האחרונים אוהבים את דרווין. גם אני... רעיונות מחוללים מציאות והיגיונות מחוללים רעיונות. זה מעולם לא היה אחרת. בחור צעיר תאב הידיעה מהיכן צומחות "שערות שמשון" נמצא בכל מקום. משום שבכל מקום הוא "בשר תותחים" באותה מידה. הוא רוצה לחיות לא פחות מאיזה מדען-מוח במצב טרום-גריאטרי, אתאיסט בסגנון המאה העשרים, דרוויניסט ומטריאליסט, החי לצידו בעומק העידן שאחרי התפרקות ברית המועצות וסיום המלחמה הקרה. מה עם הבחור הצעיר הזה? מי או מה, בגבולות הדמוקרטיות הליברליות המודרניות, יכול לעזור לו (לדעת את מה שהוא רוצה לדעת)? דר' מנגלה של הפסיכה פה בכל מקום! לא יתנו לו פרור! מוצא "הבינוניות" באלמנטים כדוגמת ישעיהו ליבוביץ'. אם אלמנט כזה חושב שזה לטובתך (בנסיבות הקיימות), זה בדיוק מה שאתה תהיה... אסא כשר "פילוסוף הלאום". פִיזּדֵצּ. "בינוניות" יוצרים דרך הטמעת דיכוטומיית, היררכיית וכרונולוגיית כזב. לדוגמה: מתי שיש להתייחס בתיעדוף גבוה לנסיבות חיבורו ופרסומו של ספרו של ג'וליאן האקסלי "אבולוציה-הסינתזה החדשה", שנאמר: "מג'וליאן האקסלי ועד סטיבן הוקינג לא קם כג'וליאן האקסלי וסטיבן הוקינג", מתייחסים בתיעדוף גבוה לדת ישראל, ארץ ישראל, מדינת ישראל ועם ישראל. על איזה שיתוף פעולה בכלל אפשר לדבר, כאשר מתייחסים לדמותו של ישעיהו ליבוביץ'?! ליבוביץ' נולד טרם עליית "הציוויליזציה הדרווינית", בתקופה שנקראת Belle Époque. הוא עוד הכיר באופן אישי את בני הדורות שמצד אחד, היו חילונים לגמרי ומצד שני, התייחסו לתורת דרווין כאל אידאה פרטית לגמרי ולא כאל איזשהו פתרון מקיף כל, סופי ונצחי (על "הדרוויניזם בדומם" איני מדבר). אנשים אלה, בהתבסס על המדע של זמנם, אחזו בתערו של אוקאם, ביחס לשאלה מה בעולם הזה מתפתח ומה לא, באופן סותר לאופן שבו יאחזו בו בהמשך, בעידן שיפּתח על ידי הספר "אבולוציה-הסינתזה החדשה", החברים מיכאל הרסגור, שולמית אלוני, דורון לנצט, אורן הרמן, עידן שגב, הנרי אונגר ואסא כשר. אם כן, מדוע הראשונים לא קיימו מצוות של אלים מדברים? משום שאין קשר בין השניים. הקשר גם יסונתז בהמשך, מאפס, בעידן שיפּתח על ידי הספר "אבולוציה-הסינתזה החדשה". הקשר ההכרחי, לכאורה, בין התנגדות לדרוויניזם, כתיאוריה מדעית לכל דבר, לאימוץ דרך חיים בסגנון התרבויות העתיקות, עובר כחוט השני במופע הסברת תורת האבולוציה לציבור הרחב, בכל העולם המערבי, מאז מלחמת העולם השניה. הוא מדיניות ממש! קיומו של "קשר הכרחי" זה הרי אינו מתחייב מדבר, זולת המדיניות לגבי מיצובו כהכרחי. "הציוויליזציה הדרווינית" אפילו התכוונה לאכול את ליבוביץ', ישירות, זמן קצר אחרי שעלתה. כבר בשנת 1933 הגסטאפו חיפש את ליבוביץ' בבית הורי אשתו בבון ולא מצא. רוב חייו של ליבוביץ' נפלו על זמן המלחמה הקרה. הייתי בן שבע כאשר "הציוויליזציה הדרווינית" סיימה את דרכה. שנת 1988 היא השנה שבה שני הפגרים הנפוחים והמצחינים, "הדרוויניזם" ו"הניאו-דרוויניזם", חוברו בבהלה למכונת אקמו. מי עושה דבר כזה לתיאוריה מדעית?! על מנת להיות מסוגל לענות על שאלה זו, יש להכיר את ישראל אומן. מצד אחד, דמותו של ישראל אומן אינה קונסיסטנטית עם "תהליך ירידת הדורות" ומצד שני, הוא לא איזה "בעל תשובה". "בעל תשובה" מאז ומעולם מפגר ברחוב החרדי. זאת משום ש"חרדי מבית" הוא בדיוק מי ששואל את עצמו: "מי זה המפגר הזה שנכנס לפה מרצונו החופשי". אם כן, הופעתו ישראל אומן מובילה להופעת מצב המכונה "המצב שבו מתקיים שיווי משקל נאש", עם נקודת שיווי משקל נאש "חזקה". ניתן לכנותה "אפקט ישראל אומן יובל נח הררי". אני דוגמה למי שלא נמצא בה. רוב החברה הישראלית היא דוגמה למי שכן. משמעות שני התנאים היא שבתנאי שבו אינך נמצא בה, אינך סוֹפר את מקודמי ההיררכיות הסמכותניות הישראליות, ברם, כל "יסוד אוטוריטרי" שהוא בבחינת "נשא של רומנטיקה נאציונל-מונותאיסטית", ואילו הם סוֹפרים אותך. בתנאי השני מתקיים היחס ההפוך. במדינת לאום-דת עם משטר דמוקרטי או איזשהו משטר, מדובר במשחק סכום אפס מוחלט, תמיד, בכל זמן ותנאי. "לא סוֹפר" לאו דווקא אומר "לא חותר לקשר ידידותי". אלא אומר "חותר לקשר ידידותי לא מעמדת נחיתות". במילים אחרות, לסבתא שלך תספר על תיאוריית המפץ הגדול ותורת האבולוציה או בא תשמע מה לי יש לספר לך על תיאוריית המפץ הגדול ותורת האבולוציה. ליבוביץ' הוא בן הדור שהיה עד לשתי המהפכות הקוגניטיביות הגדולות שחוותה האנושות אי פעם. הראשונה התרחשה במהלך העשור השני של המאה העשרים והוחלה על החברה המערבית כולה. השניה התרחשה במהלך העשור השביעי. אך הפעם בקרב אנשי מקצוע שמסוגלים להבין את עצם התרחשותה בפועל, בין אם זה נוח למישהו ובין אם לאו. המהפכה הראשונה היא המהפכה במשמעות המושג "התפתחות" (המהפכה הדרווינית באפיסטמולוגיה). מעתה והלאה "השתנות בתכונות הפנוטיפיות, ברמת האוכלוסיה ובתקופת חיים של מספר דורות, בשל שינויים החלים בתפוצת גנוטיפים או קומבינציות של גנוטיפים החולקים/חולקות ביטויים פנוטיפיים דומים או זהים", סווגה כ"מקרה פרטי" של "תופעת ההתפתחות". כלומר, "תופעת ההתפתחות" לפי תזמון וקצב מסוימים (כדוגמת זו של העובר) ו"תופעת ההסתגלות", ברמת האוכלוסיה ובתקופת חיים של מספר דורות, חד המה (זו "התפתחות" של הפרט וזו "התפתחות" של עולם המינים). המהפכה השניה היא המהפכה ביכולת להמשיך לתפוס את "עולם המינים" כ"יש מתפתח", נוכח התבהרות מנגנון "ההשתנות ההסתגלותית הדרווינית", שתואר לעיל, עוד ועוד (מה עניין שינויים החלים בתפוצת גנוטיפים או קומבינציות של גנוטיפים החולקים/חולקות ביטויים פנוטיפיים דומים או זהים לסדרות של מוטציות תורשתיות שבדיעבד מציגות שינוי "רציף" או "מגמתי", במורפולוגיה או בפיזיולוגיה, עד כדי הופעת איברים ומינים). במהלך העשור השביעי התחדד עוד ועוד הרעיון שמתוך שתי התופעות הבסיסיות של הטבע, "אנטרופיה" ו"התפתחות", "התפתחות" חלה רק בזכות ה-DNA ולמעשה אינה יכולה להיות מוחזקת כהסבר לעצם קיומו של ה-DNA כשלעצמו (בדמות עולם המינים המוכר לנו מעולמנו). בזמן שהציבור הרחב בילה בניסיון להבין משברים אלו ואחרים במדינאות ובכלכלה (עולם התכונות הפנוטיפיות של ההוויה האנושית), מן הסתם, במנותק מהדיון בשאלת יציבות המינים, התרחשה מהפכה קוגניטיבית הרת גורל בעולם המדע (עולם התכונות הגנוטיפיות של ההוויה האנושית). התברר שהמנגנון שמאחורי "ההשתנות ההסתגלותית הדרווינית", אשר בבסיסו עקרון פוטנציאל הביטוי הפנוטיפי, ברמת המין, כעולה לאין שיעור על הביטוי הפנוטיפי בפועל, ברמת האוכלוסיה התת-מינית, עובד באופן כזה שלא רק שאינו מלמד על אפשרות של מוצא המינים זה מזה, אלא שביכולתו לקבור לאלתר את עצם הרעיון שמוצא המינים זה מזה, כשלעצמו. המהפכה הקוגניטיבית הגדולה השניה, היא מהפכה שהתרחשה בעולם האמיתי או אפוא בקשר האמיתי בין הקוגניציה לתפיסת המציאות כפי שהיא, המשתקפת בממצאים המדעיים. דבר אינו דומה לכך, במובן של השלכת הממצאים המדעיים, כפי שהם, על תפיסת האדם את עצמו ואת עולמו, כפי שהם. בתור מי שייוולד בעתיד הרחוק, יחסית לשעת התרחשות המהפכה הקוגניטיבית הגדולה השניה, בדיעבד הייתי רוצה לנחול, באופן מסודר, את הידיעה על התרחשות זו (איני אורח בעולם הזה). במקום זה, תחילה נחלתי את החילונו-סוציאליזם הומנו-מטריאליזם, בשנות התשעים את דת ישראל, את ארץ ישראל ואת עם ישראל ובשנות האלפיים, עת הפיכתי לסטודנט במכללה האקדמית תל אביב-יפו, שוב את החילונו-סוציאליזם הומנו-מטריאליזם. לולי הייתי מגלה על שתי המהפכות הקוגניטיבית הגדולות, שהתרחשו במאה העשרים, בכוחותיי שלי, איש בחיים לא היה מספר לי עליהן. אין כל מניעה מכך שהמהפכה הקוגניטיבית הגדולה הראשונה תוליד גיבורי תרבות אינטלקטואלים, כדוגמת מיכאל הרסגור (1924), הנרי אונגר (1951) ודייוויד צ'אלמרס (1966). הם כמו רבי עקיבה (המאה הראשונה) שגם היה גיבור תרבות אינטלקטואלי, אדֵפט של הצו"פ (ציניות ואופורטוניזם) שהתקיים מאות שנים לפניו. זה היום אנו יכולים לקבל מושג, הודות להתקדמות ביכולת הביקורתית, כפועל יוצא של התקדמות במדע ובפילוסופיה המערביים, על אופי הצו"פ שאפיין את התקופה שבה חובר החומש. רבי עקיבה היה עיוור וחירש ביחס אליו (עניין של רוח הזמן/אקלים אינפורמטיבי). באותו האופן מיכאל הרסגור, הנרי אונגר ודייוויד צ'אלמרס יכולים להיות עיוורים וחרשים ביחס לצו"פ שאפיין את התקופה שבה התרחשה המהפכה הקוגניטיבית הגדולה הראשונה. מי שלא חווה את המהפכה הקוגניטיבית הגדולה השניה, לא חי בעולם האמתי! אלא הוא חי באיזושהי פיקציה שבה סביר ליחס לסמלי הסוציאליזם החילוני, בסגנון המאה העשרים, כדוגמת שלל המפלגות הציוניות, את הכושר להוות אפוא מענה אולטימטיבי לצורך האנושי בסדר חברתי ובמנהל ציבורי יעילים ויציבים ככל האפשר. הינה הולך ומתחזק הרושם של"השתנות ההסתגלותית הדרווינית" שהיא "ההשתנות ההסתגלותית החלה בלחץ הסביבה, ברמת האוכלוסיה ובתקופת חיים של מספר דורות", אחראיים צירופים שונים וייחודיים, במידה מסוימת ברמת הפרט ובמידה מסוימת אחרת ברמת האוכלוסיה, של אותם גנים בדיוק לאורך כל שרשרת הדורות (תהיה אורכה שתהיה), ואתה עוסק לי פה בנתנה לנו או לא נתנה לנו??? לאחר התרחשות המהפכה הקוגניטיבית הגדולה השניה, במה החל לעסוק ישעיהו ליבוביץ', בעת שנדרש להתייחס ל"עולם התכונות הפנוטיפיות של ההוויה האנושית"? בלבלבל את המוח – הוכנס לשימוש המושג "לשמה" כמתאר את הסיבתיות שכביכול מצא, לפחות עבור עצמו, ישעיהו ליבוביץ' לפעילות מסוג "עבודת אל מדבר". בשנת 1992, כבר אחרי התפרקות השמאל המטריאליסטי העולמי, כמערכת שלטונית מאורגנת, "הקוגניציה הא-דיכוטומית באשר למשמעות המושג התפתחות" גורפת כמאה מנדטים בבחירות לכנסת ה-25. רק למרצ ולעבודה, שתי המפלגות הנאציונל-דרוויניסטיות הכי כבדות בפוליטיקה הישראלית, יש ביחד 56 מנדטים. אם כן, נוכח נסיבות כגון אלה, במה עוד יכול היה לעסוק ישעיהו ליבוביץ'?! יש שלושה ישעיהו ליבוביץ': 1. זה שהתקיים עד שנות השישים. מדובר בנאציונל-מונותאיסט מהסוג שבקלות יכול היה להשתלב עכשיו באיזה התנחלות ואף להפוך שם למטיף הראשי של רעיון הפיכת תורת ישראל לחוקה הרשמית של המדינה. 2. זה שנולד בשנות השישים ושאותו איש אינו מכיר. הוא גילם את ישעיהו ליבוביץ' מספר 3 שכולם מכירים. דרך האחרון ישעיהו ליבוביץ' מספר 2 העביר, בעת ובעונה אחת, מסרים מוצפנים לאלה שמבינים או שמסוגלים להבין מה קורה פה ולאלה שלא. להיות מצד אחד, "חילוני לגמרי" (מתוך מודעות) ומצד שני, להתייחס לתורת דרווין כאל "אידאה פרטית לגמרי" ולא כאל איזשהו פתרון מקיף כל, סופי ונצחי, היה פעם נורמה. זה מה שהיה "נורמלי" וזה בדיוק מה שהשתנה אחרי מלחמת העולם השניה, עם עליית הניאו-דרוויניזם במקום הדרוויניזם. אחרי שהמוטציה התורשתית צומצמה מכזו שמחוללת איבר חדש בשלימות, ואף מין חדש בשלימותו, לכזו שמחוללת גן בודד המשתלב בדיעבד בתוכנית האיבר החדש העתידי, לדעת הסגל האקדמי הבכיר, בכל מדינות הלאום המערביות, ברגע אחד נפתרו כל בעיות הדרוויניזם ולכן, חזקה על "החילוני לגמרי" (יליד שנות הארבעים והילך) לקבל את הדוגמה הדרוויניסטית החדשה כמדע לכל דבר לגמרי. אחרת, הוא בבחינת "אכול תעמולה מבית המסורות העתיקות". אני איוולד בעתיד הרחוק, ביחס לנקודה בזמן שבה נולד הקונצנזוס הרחב במדע שאומר: "חילוני לגמרי"="דרוויניסט לגמרי" ("דרוויניסט" תרתי משמע: 1. מוצא תהליך מסוג "התפתחות" גם במערכות שאינן "הפרט בעל התוכנית המכוונת את התפתחותו", כדוגמת "עולם המינים". 2. מוצא את תהליך הופעת האיברים והמינים, הַחַל דרך סדרות של מוטציות תורשתיות, בעולם "ההשתנות ההסתגלותית הדרווינית") ואני הולך להיות מי שכבר אינו מתחבר, אינטלקטואלית וסנטימנטלית, הן למונותאיזם שעתיד להיוולד בשנות השישים והן לדרוויניזם של "הסינתזה החדשה" שנולד ביולי 1942. זה וזה לא משרתים את צרכי בשום אופן, נוכח מצב המדע והפילוסופיה המערביים המעודכנים לזמן הווה. הקונצנזוס הרחב במדע שאומר: "חילוני לגמרי"="דרוויניסט לגמרי" הוא בדיוק מה שגוזל ממני את הבית שלי להשקעה במרכז הארץ ולא נותן. אוטופיית היזמות והצרכנות לשמם החילונית, אינה "ערך" עבורי. מה לי ולזה? מה לעידן שאחרי התפרקות ברית המועצות וסיום המלחמה הקרה ולזה? אסא כשר והנרי אונגר לא יכולים לחבר משהו יותר מעניין? מי הם שני האנשים האלה? הנרי אונגר – אני מבין – הוא מרצה טוב לפילוסופיה. מה עם השני? הוא נשמע כמו ראש הממשלה: ירקו עליך – תירק בחזרה, לא ירקו עליך – אל תירק על איש, שרטו אותך – שרוט בחזרה, לא שרטו – אל תשרוט איש. מה זה הרמה הזו??? סוכני הדרוויניזם, כתיאוריה מדעית לכל דבר, שעלו בעידן שאחרי מלחמת העולם השניה, ברם, אלמנטים כדוגמת אורן הרמן, חוה יבלונקה, דורון לנצט, עילם גרוס, יורם יובל, ימימה בן מנחם, מריו ליביו, עידן שגב, אבשלום אליצור ועוד, יחד או ללא יוצא מהכלל, כמקהלה אחרי ריצ'ארד דוקינס, מתייחסים להתנגדות למיצוב הדרוויניזם כמדע, כאל פרט השייך לאיזושהי "דת מאורגנת". מה זה הדבר הזה??? אני לא קיים??? מה זה הריביות האלה על המשכנתא??? מי יחזיר את זה ומאיפה??? הדרוויניסטים רוצים יותר מדי על הבית! לפי פירמידת הצרכים (המטריאליסטית) של מאסלו – קודם כל הריביות על המשכנתא, אחר כך מחסום וייסמן! בברית המועצות הונהגה האידאה שאלוהים לא קיים מתוקף קיומו של "קנון ההשתנות ההסתגלותית הדרוויני". אולם, הדיכוטומיה לאלוהי הנחת היסוד והמסקנה ("האלוהים שמגיע מן האדם") ולנדבך האישיותי של אלוהים, כמתכון מוצלח במיוחד להתמדת קיומם של הסדר החברתי והמנהל הציבורי ("האלוהים שמגיע אל האדם"), לא נפגעה. הדיכוטומיה למניחי תפילין בפרהסיה ולמקבלי הדרוויניזם כתיאוריה מדעית לכל דבר, היא אידאה שבתקופת המלחמה הקרה הונהגה רק במערב. לא היה לנו את זה בברית המועצות. בתקיפת הקוגניציה באופן הזה, נתקלתי רק בארץ. לי ברור שזו דיכוטומיית כזב (מטרתה לשנמך את האינטלקט האנושי) ואילו ליליד הארץ זה לא ברור. תשאל דרוויניסט ישראלי ותגלה שהוא נגוע בזה, פתי כציניקן, אבשלום אליצור כאחרים (אני קורה לזה "תסמונת ריצ'ארד דוקינס": שאלו אותך משהו על מחסום וייסמן, משמעותו שלא שאלו אותך שום דבר על ביצה שנולדה בשבת. מה זה עניינך בכלל באיזה יחסים אני עם הביצה הזו? שאלו אותך מדע, דבר מדע). נכותו של יליד הארץ מתבטאת בכך שהוא אפילו אינו מסוגל לשאול את השאלה האלמנטרית, בעלת כל הזכויות שניתן לעלות על הדעת להישאל, במדע ובפילוסופיה, והיא "האם הדרוויניזם, תהיה המודיפיקציה שלו שתהיה, הוא בכלל תיאוריה מדעית לכל דבר" (אין הכוונה לכל ילידי הארץ באופן גורף). ברוב המקרים יליד הארץ בכלל אינו מבין שהוא אדֵפט פה מטעם משטר/מנגנון שלטוני של המלחמה הקרה, בעידן שאחרי המלחמה הקרה. הוא מת פה בנדיבות, על תקן משאב במלחמות תחזוקה של השוק החופשי, כאילו היה שייך לאיזה חונטה של אנאלפביתים. "מלחמות תחזוקה של השוק החופשי", בתנאי אי-ודאות, יהיו גם יהיו... כשלת במשימה לא להיות מי שבפועל מת בהן=אתה הדפוּק! הדפוּק שמדבר על "חשיבה מחוץ לקופסא". "מחוץ לקופסא" חשב מי שבישל פה בשבילך את סטיבן הוקינג. זו בדיוק הסיבה לכך שיש להבחין הבחנה חמורה בין "ישראלי" ל"יהודי". "ישראלי" חי בסרט שכבר נגמר ואף מת בו בנדיבות מוות אמיתי לגמרי... ל"יהודי" דבר כזה בחיים לא היה קורה! את יליד הארץ לימודו שהוא פה איזה שלב מתקדם של "היהודי הגלותי". וולאק היה מת! מי זה שם מתנפל על הפירורים של הנאציונליזם והמונותאיזם בכיכר דיזינגוף? "יהודי" פטריוט בחינם של מנגנון שלטוני מסוג "מדינת לאום-דת עם משטר דמוקרטי", בעידן שאחרי התפרקות ברית המועצות וסיום המלחמה הקרה? אין מצב בטבע! בין אם מדובר ב"יהודי" בסגנון אסכולת פרנקפורט ובין אם מדובר ב"יהודי" בסגנון החזון איש. במילים אחרות: "יהודי של סטיבן הוקינג"=חילול המותג. כאן אני חייב להסכים עם העולם הערבי. ישראלים אינם יהודים! אני אוהב את הביטוי "אמריקאים דוברי עברית (אינסטרומנטאלית)". אני טוען שהציונות מהעידן שפתח סטיבן הוקינג היא אידאולוגיה אנטישמית. בכל הפעמים שבהם יהודים מתו לא מזקנה בעת החדשה, זה קרה מתוקף הטמטום של מישהו אחר. רק הציונות, בכלל, וזו מהעידן שפתח סטיבן הוקינג, בפרט, מציעה יהודים שמתים מתוקף הטמטום של עצמם. בדרך גם הורגים אחרים... ההבדל בין "ישראלי" ל"יהודי" על רגל אחת הוא ש"ישראלי" סוֹפר את הצהרת בלפור, "יהודי" מתעניין בשאלה האם בית המלוכה האנגלי הוא אטביזם של התרבות האנושית בעת החדשה. איזה כוח יש להצהרת בלפור מבחינת הנצח? מי זה בכלל בלפור? זה מישהו שאפשר היה לדבר אתו על התפתחות ותורשה, תומאס קון וישעיהו ליבוביץ'? איפה הצהרת בלפור ואיפה העיסוק בשאלה באלו נסיבות, מפאת אלו מטרות ועל ידי מי בדיוק חוברו הספרים שהם סמלי הציוויליזציה המערבית מהעידן שאחרי מלחמת העולם השניה: "אבולוציה-הסינתזה החדשה" (יולי 1942), "הגן האנוכי" (נובמבר 1976) ו"קיצור תולדות הזמן" (אפריל 1988)?! מוצא כל אברי אלוהי הציוויליזציה הדרווינית הגדולים – בבית המלוכה האנגלי: צ'ארלס דרווין, ג'וליאן האקסלי, ריצ'ארד דוקינס וסטיבן הוקינג. מה שאומר שבבית המלוכה האנגלי יש מן המתמצאים היטב בבעיית ההחפפה הדרווינית, בבעיית הפוזיטיביזם המוטציוני ובבעיית ההשלכה האנתרופומורפית "אני מתפתח=הדומם מתפתח". לעומת זאת, כל אברי הביקורת על אלוהי הציוויליזציה הדרווינית הגדולים – יהודים: קרל פופר (תכנית מחקר מטפיזית), תומאס קון (הניאו-דרוויניזם, בדומה לדרוויניזם, יחלוף ברגע), ישעיהו ליבוביץ' (החלת המושג "התפתחות" על כל מה שאינו "הפרט בעל התוכנית המכוונת את התפתחותו" נעשית דרך מטאפורה) וסחבק (מהי הברירה הטבעית). איש מהארבעה אינו דרוויניסט. אני חושב שבמזרח התיכון לכל אחד צריך להיות ברור שלבלפור לא נותנים כך סתם פרור מהדרוויניזם. כוונותיו של השמאל המטריאליסטי ברורות, כבימים ההם כך בזמן הזה: יש בעיות לתורת האבולוציה? קבלו את יובל נח הררי=אין בעיות לתורת האבולוציה. אלה לא באים להחיות פה אלא להרוג והם לא החובבנים שביקרו בשרלי הבדו. התיאבון של הראשונים הוא מספרים אחרים לגמרי... מה שווה רק המבט פִיטְבּוּל של נעמי חזן בתגובה לעצם השמעת שאלה (לא במקום) על למה יכולה או לא יכולה להיות אחראית בעולם הזה המוטציה התורשתית... אני, לתומי, משוכנע פה, בעידן שאחרי שתי מלחמות עולם, בשם איזשהם ערכים חילונו-סוציאליסטיים הומנו-מטריאליסטיים, שואת יהודי אירופה ואלמנטים אחרים, עלייתו ונפילתו של הגוש הקומוניסטי, ישעיהו ליבוביץ' ודן גראור שהדיון בהומניזם/ליברליזם/דמוקרטיה/זכויות אדם וכו', לרבות בתהליכי קבלת החלטות של ישראל אומן, אינו מתחיל או אינו יכול להתחיל אלא בדיון בשאלת מעמדו באור מבחן ההוכחה המדעית של הדרוויניזם. עבורי זה טריוויאלי, כמו פוטוסינתזה או מטבוליזם או התפתחות הפרט בעל התוכנית המכוונת את התפתחותו (אחרת, איננו יצורים תבוניים/לא יכול להיות שאני היצור התבוני היחיד פה – נוכח אתגרי ההישרדות הריאליים, לא מתעניין בפרטים מחייהם האישיים של דוגמניות וזמרים). אומנם אני מתורגל, עוד מאוהלה של תורה, בכך שלא אוהבים אותי משום שאיני מפגר (משם התמריצים). השמאל הישראלי האמת הפתיע אותי בעניין הזה, כאשר הראה לאן עוד אפשר להגיע עם שפת הגוף והמלמולים בסגנון "לא מרוצה" האלה שאני האמת כבר מכיר היטב... "האלמנט האנטי ביקורתי" שחרט "ביקורתיות" על דגלו, הבלתי עמיד בעליל לגילוי של עצמו על תכונתו האנטרופית של הדומם המייתמת אותו, באופן מובנה, מאיזושהי תיאוריה התפתחותית משל עצמו, מוכר לי לא משמועה ולא מאתמול. הוא מסוכן לעצמו ולעולם מרגע הופעתו, בצורת "חברה מאורגנת פוליטית", בראשית המאה העשרים. הוא מגיע לכל מקום כדי למצוץ שם את הדם (נאציונל-מונותאיזם, פשיזם, קומוניזם, ליברליזם, רב-תרבותיות, מיניות ומגדר), תולה את הכרזות שלו (תלחם! תעבוד! שוויון מגדרי! זכות להגדרה עצמית! כפייה דתית!), ידו בכל חוץ מבעצמו, עושה אבו עלי כפסיכופט הכי גדול בטבע, מחלק זכויות להגדרה עצמית לכולם כאילו הן של אבא שלו ותמיד לא מוכן לדון אתך בסוגיית קנון ההשתנות ההסתגלותית הדרוויני, בסוגיית מחסום וייסמן, בסוגיית ההחפפה הדרווינית, בסוגיית הפוזיטיביזם המוטציוני, בסוגיית ההשלכה האנתרופומורפית "אני מתפתח=הדומם מתפתח" ובסוגיית "מוסד סטיבן הוקינג" (מה פשרו). בסך הכל, ים נושאים במדע ובפילוסופיה. הוא אוהב לפנות לקהל לא משכיל ודרך כך, בשלב הראשון, לכבוש את ליבו באמצעות רטוריקה מכוונת מענה לצרכים ברמת האינסטינקטים האלמנטריים (לכולם על חשבון כולם ובאופן שווה), על ידי כך, בשלב השני, ליצור ביומסה קריטית שבשם עצם קיומה, בשלב השלישי, יתאפשר לו לדרוך איפה שהוא רוצה ועל מה שהוא רוצה. הוא לא אומר "שלום" מ"נאום השלום" של ג'מאל זחאלקה וגם לא יתחבר לרעיון הדיון אתך בדמותו של ישעיהו ליבוביץ'. יש לו פה נכסים בבעלותו, לרבות דירות להשקעה בכל הארץ והוא דופק לך מחיר למטר מרובע כאילו אין מחר. לקח הכל מהדורות שקדמו לו ומה שרק אפשר מהדורות שהוא בעצמו הביא. מי יקנה את זה ממנו? הוא הרי יצטרך מלחמה בסוף כדי להרוג בה את מי שכבר לא יוכל לקנות את זה ממנו, כמו בפעם שעברה. לסוציאליזם החילוני שלו, הפנים-נאציונלי או העל-נאציונלי, ההומנו-מטריאליסטי כך או כך, אין מה להתחבר. מה לזה ולחיים? הינה בני גנץ (המחנה הממלכתי, ישראל לפני הכל) ויאיר גולן (ציונות סוציאליסטית) אינם מציעים אלא את האטביזם הזה בדיוק. הקנה שעליו הם יושבים אינו אלא דמותם, כפי שיוצקה בתודעת הציבור הרחב, של קרל סייגן, ריצ'ארד דוקינס, סטיבן הוקינג ויובל נח הררי (גם דמותו של ג'וליאן האקסלי. אלא שאני חושד בשני אלה שהם לא יודעים בכלל מי זה). דמותם של שחקני מפתח פה בבניית "הקוגניציה הקולקטיבית", בעידן שאחרי מלחמת העולם השניה, אינה אלא מקור הצדק והמוסר האזרחי-הגנרי במובן הבסיסי ביותר (של מערכת המשפט הישראלית), ברם, מקור הצדק והמוסר האולטימטיביים ברוח אוטופיית היזמות והצרכנות לשמם החילונית, לרבות רוח העיסוק במגדר ובמיניות של עצמך כעיסוק בארכיטיפ החשוב ביותר של מושג החירות. מה שביכולתו לרוצץ את הקנה, כתמול שלשום, הוא "החשיבה הביקורתית" בגוף המדע והפילוסופיה המערביים. דהיינו, לעבר תהומות הבערות הקולקטיבית, הצייתנות הכלבית ומוסר המבוסס על צרכים ברמת האינסטינקטים האלמנטריים, הנאציונל-סוציאליסטים או הנאציונל-מונותאיסטים, כבר בני העידן שפתח סטיבן הוקינג, מציעים לצעוד בצעדים רחבים, כבימים ההם כך בזמן הזה... מילה רעה אחת לא ישמיעו לא על ישראל אומן ולא על יובל נח הררי (על נקודת שיווי המשקל "ישראל אומן-יובל נח הררי"). אולי אינם יכולים או אינם מסוגלים להשמיע... אם כן, איזה מן אישיות ציבורית היא זו שאינה יכולה או אינה מסוגלת להשמיע ביקורת על ישראל אומן ועל יובל נח הררי (על נקודת שיווי המשקל "ישראל אומן-יובל נח הררי")?! רק אישיות ציבורית שאינה מציעה אלא את הנאציונל-סוציאליזם או, כפי שהוא החל להיקרא אחרי מלחמת העולם השניה, נאציונל-מונותאיזם, בתור המתכון הטוב ביותר האפשרי לסדר חברתי ומנהל ציבורי יעילים ויציבים ככל האפשר... סטיבן הוקינג, בזמננו, זה צ'ארלס דרווין בתחילת המאה העשרים: אין לך מושג במה מדובר אבל אתה יודע שהוא הצליח להסביר את המציאות (אין לך פרט אחד, מתוך כל מה שמגיע דרך ערוצי ההסברה האוטוריטריים הפורמליים, שבכוחו לגרום לך לא לדעת על קיומה של "הצלחה" זו). אני טוען שמי שלא הוכיח מעבר לכל ספק סביר שהוא מתמצא ברעיונות היסוד של התרבות המערבית; ברירה טבעית, התפתחות ותורשה, משפט נאש, תרמודינמיקה, ישעיהו ליבוביץ' וצמדים של מושגי יסוד בפילוסופיה המערבית ("אונטולוגיה ואפיסטמולוגיה", "אידאליזם ומטריאליזם", "אינדוקציה ודדוקציה" ו"רציונליזם ואמפיריציזם"), לא יכול להיות אישיות ציבורית, כל שכן לא יכול להכריז על מלחמה. אאבד את חיי במלחמה שעליה יכריז איזה מעפן?! הדם קופא רק מהמחשבה שמישהו כמו יאיר לפיד יכול להכריז על מלחמה. שירותים ציבוריים לא הייתי חולק אתו! הפרשנות שלי של הדמוקרטיה היא שהדמוקרטיה היא מאבק על הרמה האישית והאינטלקטואלית של "האישיות הציבורית", בין מיעוטי היכולת למרובי היכולת. זאת משום שלמיעוטי היכולת אין משאבים מטריאליים, מקצועיים ואינטלקטואליים (נדרשים), מעניקי היכולת ללחום על צרכיהם מול מרובי היכולת ולכן, חזקה עליהם לדאוג (דרך בחירות) לרמה אישית ואינטלקטואלית גבוהה ככל האפשר (לפי ראות עיניהם, מתוך כל מה שהונח לפניהם) של "האישיות הציבורית". אולם, עשוי להגיע הרגע שבו מרובי היכולת ומיעוטי היכולת יאכלו אותה באופן שווה (ימותו הבנים של אלה ושל אלה ויהרסו התשתיות של אלה ושל אלה), משום שמרובי היכולת, שהם בעלי המשאבים המטריאליים, המקצועיים והאינטלקטואליים (הנדרשים) מעניקי היכולת ללחום על צרכיהם מול מיעוטי היכולת, יתחילו לאהוב יותר מדי "אישיות ציבורית" בעלת רמה אישית ואינטלקטואלית כמו של יאיר לפיד (בהמשך יהיה פירוט למה בדיוק הכוונה "יאיר לפיד"). אנחנו חברה מדעית וטכנולוגית ברמה הגבוהה ביותר. "יאיר לפיד" זה לא לעניין... גם "סטיבן הוקינג" זה לא לעניין... אלא שזה כבר נושא נפרד. יכול להיות שכשיש "סטיבן הוקינג" יהיה גם "יאיר לפיד"... "דרוויניזם" (אי היכולת לא למצא קשר בין סדרות של מוטציות תורשתיות שבדיעבד מציגות שינוי "רציף" או "מגמתי", במורפולוגיה או בפיזיולוגיה, עד כדי הופעת איברים ומינים, לשינוי בשכיחויות גנוטיפים או קומבינציות של גנוטיפים החולקים/חולקות ביטויים פנוטיפיים דומים או זהים) הוא המשאב הכי יקר בטבע! לא נותנים אותו בחינם! באירופה נותנים בנדיבות כל יום מהבוקר עד הערב. אבל לא בחינם! בעצמי הייתי נותן "דרוויניזם", כמה שצריך, אם הייתי אזרח ליכטנשטיין או משהו כה... "נרטיב" לא מעניין יותר מחיים בסבבה, כאשר כל מי שחי סביבך גם חי בסבבה. "נרטיב" מתחיל לעניין כאשר אחוז הנרטיב וכן בעל ההשפעה הניכרת על סדר היום, לוקח ממך יותר משהוא נותן. פה זה לא ליכטנשטיין ולכן 1. אנרגיה לא יכולה להתפתח לחומר בעצמה, בכוח עצמה וביוזמת עצמה, וזאת אף ללא התלות באם היקום באמת אלסטי או באם לאו. 2. אין מצב בטבע שבו "תיאוריה מדעית" תתקיים בזכות הוכחות "מסדר שני" לפני שיהיו לה גם הוכחות "מסדר ראשון". במילים אחרות, מי שרוצה דרוויניזם צריך לתת ליכטנשטיין. לא נותן ליכטנשטיין, לא מגיע לו דרוויניזם. אני מביט בסגל האקדמי הבכיר מביט בי בחוסר שביעות רצון ואף בדאגה, בשל כך שאיני מביע שביעות רצון ואף מבטא דאגה מדמותו "המצוירת" של סטיבן הוקינג, ככזו שכנראה הייתה אמורה לעשות עלי רושם כמי שפתרה אלו שהן "בעיות יסוד". הפיכת "נכה" לאלוהים זו לא איזה פרקטיקה שאינה ידועה לסוציולוגיה ולאנתרופולוגיה. סטיבן הוקינג אינו ממוצב כאלוהים. אלא כמי שמבין שאין אלוהים. זה אותו דבר... "חילוני לגמרי" (מתוך מודעות) שמתייחס בעלפה ובכתב לכל המודיפיקציות של הדרוויניזם כאל "אידאה פרטית לגמרי", אם קרה ואיזו מהן הוצעה כפתרון שאלת מוצא המינים הנתמך על ידי אישושים רבים, הוא אפוא מופע שהתגלה כמוביל את הסגל האקדמי הבכיר לתפוס עמדות קרב יותר מכל מופע אחר. מה קורה פה? יש פוסטמודרניזם! הכל נזיל, הכל יחסי, אין "אמיתות", אין "עובדות", אני בענן של נרטיבים... מצד אחד, אם לא ניתן לחשב את מהירותו של חלקיק, בהינתן היכולת לחשב את מיקומו ולא ניתן לחשב את מיקומו בהינתן היכולת לחשב את מהירותו, אזי לא ניתן להגיע לוודאות לגבי דבר בטבע. מצד שני, מאין השניים יוצאי הדופן: "עבודת אל מדבר" (מוחלטות אי היכולת לדעת מאין החומש ולכן, "הכל אפשרי") ומקור הלימוד על "אבותינו" הומו-הביליס, הומו-ארקטוס והומו-הרגסטר (מוחלטות הסבירות הגבוהה מחצי לכך שקיימת "התפתחות" גם במערכות שאינן "הפרט בעל התוכנית המכוונת את התפתחותו")? אם כן, השאלות החשובות ביותר על המאה העשרים באפיסטמולוגיה הן: 1. "מהן הנסיבות והתנאים שבהם נכתב והתפרסם, ביולי 1942, הספר 'אבולוציה-הסינתזה החדשה'". לחבר בין שתי תיאוריות אבולוציה הקיימות בזמן הווה, "הדרווינית" ו"המנדלית", דרך צמצום גודלה של המוטציה התורשתית – מכזו שבעת התרבות נקודתית מחוללת איבר חדש בשלימותו ואף מין חדש בשלימותו, לכזו שמחוללת גן בודד המשתלב בדיעבד בתוכנית האיבר העתידי, זה מה שהיה כל כך חשוב, מבחינה עיונית, לעסוק בו בעת הזו? 2. "מדוע הרעיון שמה ש'הברירה הטבעית' בוררת לקיימה הוא גנים נקודתיים, שמוצאם במוטציה תורשתית מתישהו על ציר הזמן, עד כדי הופעת איברים ומינים, נמצא כמסביר טוב יותר את 'קנון ההשתנות ההסתגלותית הדרווני' מהרעיון שמה ש'הברירה הטבעית' בוררת לקיימה הוא גנוטיפים או קומבינציות של גנוטיפים החולקים/חולקות ביטויים פנוטיפיים דומים או זהים, על מנת להבטיח את התמדת קיום המינים, חרף התחלפות הדורות ו/או חרף התחלפות תנאי הסביבה". 3. מה הסיפור של סטיבן הוקינג? כל המשתתפים בהפגנה נגד ראש הממשלה או בהפגנה בעד ראש הממשלה יודעים מי זה סטיבן הוקינג. למה הם לא יודעים באותה מידה גם מי זה אנרי פואנקרה? מעולם לא התקיים בטבע אדם שהבין כיצד הופיע היקום והצליח לשכנע בכך אדם נוסף, לרבות סטיבן הוקינג. אזי מה כל כך מיוחד בסטיבן הוקינג? אבשלום אליצור נגד ראש הממשלה ויובל שטייניץ בעד ראש הממשלה. שניהם מבינים את המדע והפילוסופיה המערביים באותה מידה. והינה אתה כבר החלטת אם אתה עם אבשלום אליצור או עם יובל שטייניץ? על סמך מה החלטת? אבשלום אליצור, יובל שטייניץ, אורן הרמן, דורון לנצט, חגי נצר, אבישי דקל, חוה יבלונקה, מריו ליביו, עילם גרוס, אריאל צ'יפמן, שמוליק מרקו, עידן שגב, יורם יובל, ימימה בן מנחם ומעל כולם יובל נח הררי מתערבים בקוגניציה של האנושות (קובעים כיצד ההמונים יחוו את העולם: האם דרך תפיסת תופעת ההתפתחות כמקרה פרטי של תופעת האנטרופיה או דרך תפיסת תופעת האנטרופיה כמקרה פרטי של תופעת ההתפתחות)! איפה זה ואיפה "ראש הממשלה"?! מתי לאחרונה "ראש הממשלה" אמר משהו מהותי על העולם והאדם? מישהו פעם שמע את ראש הממשלה אומר "קונטינגנטיות"? תחבר בין האונטולוגיה של יובל נח הררי לאפיסטמולוגיה של ישראל אומן ושום "ראש ממשלה" יותר לא יעניין אותך... מה שקורה בזמננו דומה למה שקרה לפני שתי מלחמות העולם – הממסד המדעי מכין עבורך הפתעות ש"ראש הממשלה" לא חלם עליהן! "דרוויניזם" יחד עם "ישראל אומן"? עוד פעם? לא יכול להיות... מי שאוהב "ענן של נרטיבים" בסוף מקבל את זה... בסך הכל הציונים הגדולים עושים לציונים הקטנים את מה שהנאצים הגדולים עשו לנאצים הקטנים והקומוניסטים הגדולים עשו לקומוניסטים הקטנים. אם זה מה שקורה היום, אחרי שכבר עומדת קתדרלת יד ושם וכל אחד יכול לבקר בה, מה נאמר על הגרמנים של שנות השלושים?! פרקים בהיסטוריה של תורת האבולוציה (ההחפפה הדרווינית – פנגנזה – מחסום וייסמן – מנדליסטים נגד דרוויניסטים – הגעת התיאוריה לשפל בפופולריות של כל הזמנים במדע, זמן מלחמת העולם השניה, לעומת עלייתה בפופולריות בתרבות במקביל – הסינתזה החדשה – משבר הממצאים הפוליאונטולוגיים נוכח הנחות היסוד של הסינתזה החדשה – משבר תִפקודה של המוטציה התורשתית כפקטור מכניס מידע חדש למאגר הגנטי של עולם המינים, נוכח הצטברות הממצאים האמפיריים בעניין הזה – סטיבן הוקינג – התפרקות השמאל המטריאליסטי – המיסטיקה של חוה יבלונקה) עברו ליד הנרי אונגר, המרצה הטוב ביותר לפילוסופיה בארץ (נדמה לי). אם כן, מה נאמר על מישהו אחר?! חשיבותו של הנרי אונגר מתבטאת בכך שהוא האיש בעל היכולת הגבוהה ביותר בזמננו (נדמה לי) להסביר שתהליך התגלות אורח החיים החילוני, מתוך מה שאנו מכנים "המסורות העתיקות" או "המסורות הפולחנו-אלוהיות", מובנה בתהליך העלייה בתפוצה ובעצימות של "האינטלקט האנושי", כלומר, "מופע כרוח בחוקיות" ולא "מופע ספונטני". יחד עם זאת, מדובר במהמר כבד באופן חריג על האפשרות שהדרוויניזם תמ"ש (תהיה המודיפיקציה שלו שתהיה) הוא תיאוריה מדעית לכל דבר הנשענת על אישושים כנדרש או, במילים אחרות, רק מתחזקת בצמוד למגמת העלייה בשיעור הממצאים המדעיים האובייקטיביים. הנרי אונגר נמצא בלופּ עם עצמו: שואל את עצמו: הכל בסדר עם הדרוויניזם תמ"ש? הוא נשען על אישושים רבים כתמול שלשום? ועונה לעצמו: ודאי. מה כבר יכול היה להשתבש מאז שלמדתי בעצמי שהכל בסדר עם הדרוויניזם תמ"ש, בראשית דרכי כשוהה מן המניין במוסדות להשכלה פורמלית באיזשהו גובה, בתחילת העידן שהחל אחרי מלחמת העולם השניה? הנרי אונגר תופס את המונותאיזם שנולד בשנות השישים, כביטוי של אקזיסטנציה מונותאיסטית רציפה, ולא כאל "ריאקציה אנושית" "אידאליסטית" לעלייתם, מתוך החירות הגמורה לחשוב, של האלמנטים המטריאליסטיים הפוסט-דרוויניים, כדוגמת הנרי אונגר עצמו בדיוק. הנרי אונגר הוא הדוגמה לבעל קריירה אקדמית מהעידן שאחרי מלחמת העולם השניה, שאף אדם או ארגון אינו כופה עליו או דורש ממנו לא להתייחס להחלה של עצמו את המושג "התפתחות" על מערכות שאינן "הפרט בעל התוכנית המכוונת את התפתחותו", כדוגמת עולם המינים, כאל החלה הנעשית דרך מטאפורה או בהשאלה. כשהנרי אונגר היה צעיר, לא היה בוּרקה, מדינה אסלאמית ושרלי הבדו, ישראל אומן היה "סולידי", בזיקה לפעילות מסוג "עבודת אל מדבר", ואורי זוהר עשה את "מציצים". מה הבעיה שלו? היכן הסיבוך בלהתייחס להחלה של עצמך את המושג "התפתחות" על מערכות שאינן "הפרט בעל התוכנית המכוונת את התפתחותו", כאל החלה הנעשית דרך מטאפורה או בהשאלה, ולא כאל החלה הנעשית דרך איתור או הבחנה בתופעת ההתפתחות פר-אקסלנס? הרי נוכח ממצאי המדע המודרני, אדם המתייחס להחלה של עצמו את המושג "התפתחות" על מערכות שאינן "הפרט בעל התוכנית המכוונת את התפתחותו", כאל החלה הנעשית דרך איתור או הבחנה בתופעת ההתפתחות פר-אקסלנס, ולא כאל החלה הנעשית דרך מטאפורה או בהשאלה, נוהג כך מפאת הטיפשות או הנוכלות. אין מצב ביניים. על מנת להצליח לנהוג מפאת הטיפשות, על האדם לנקוט באסטרטגיית ההחמצה או ההימנעות ביחס להתמצאות בחמישה נושאים (חמשת הנושאים שבהם צריכים להתמצא/להיות בעלי היכולת לדון באופן מקצועי שני אנשים: הנרי אונגר ויאיר גולן, כדי שלא יהיה כמו בפעם שעברה): 1. נושא העברת גורמי ההתפתחות (הגנים) מדור לדור, במובן של ההעברה הדואלית. ברם, העברת גורמי ההתפתחות במובן של תכונות המינים (עקרון היציבות/התמדה) והעברת גורמי ההתפתחות במובן של המאפיינים הפרטיים של תכונות המינים (עקרון השכלול/התאמה). 2. נושא מנגנוני בקרה על שכפול גנים. ברם, הכרת מוטיב השקעת האנרגיה של הטבע בתהליך שכפול הגנים, מוכוון שימור הסימטריה בין "התוכנית", הגלומה בגנים, לביטוי הפיזי שלה (במרחב) כתוצאה מתהליך הביוסינתזה המוכוון על ידי הגנים. 3. נושא קצב ותזמון התפשטות גנוטיפים או קומבינציות של גנוטיפים, ברמת האוכלוסיה ובתקופת חיים של מספר דורות, תוך קיום איזשהו מתאם עם תנאי הסביבה. 4. נושא שאלת ההתיישבות בין העקרון הניאו-דרוויניסטי באשר לקצב ולתזמון ההשתנות ההסתגלותית (רציפה, ברמת האוכלוסיה ובתקופת חיים של מספר דורות, עד כדי הופעת איברים ומינים/אפס יציבות לכל יחידת זמן), לתיאוריה השלטת על אודות מוצא המינים בפוליאונטולוגיה: "שיווי משקל מקוטע" (יציבות רציפה ברמת תכונות המינים במשך מיליוני דורות/שינויים במורפולוגיה או בפיזיולוגיה בפרקי זמן קצרים ובדידים, עד כדי הופעת איברים ומינים). 5. פרקים בהיסטוריה של תורת האבולוציה (ההחפפה הדרווינית – פנגנזה – מחסום וייסמן – מנדליסטים נגד דרוויניסטים – הגעת התיאוריה לשפל בפופולריות של כל הזמנים במדע, זמן מלחמת העולם השניה, לעומת עלייתה בפופולריות בתרבות במקביל – הסינתזה החדשה – משבר הממצאים הפוליאונטולוגיים נוכח הנחות היסוד של הסינתזה החדשה – משבר תִפקודה של המוטציה התורשתית כפקטור מכניס מידע חדש למאגר הגנטי של עולם המינים, נוכח הצטברות הממצאים האמפיריים בעניין הזה – סטיבן הוקינג – התפרקות השמאל המטריאליסטי – המיסטיקה של חוה יבלונקה). הכרוּת עם דמותו של פרופ' ישעיהו ליבוביץ', טובה ככל האפשר, יכולה להיות בונוס שגם אותו אפשר להחמיץ או כאילו להחמיץ. האם הנרי אונגר נוקט באסטרטגיית ההחמצה או ההימנעות, ביחס להתמצאות באחד או יותר מחמשת הנושאים? בתשובה לכך טמון פתרון התעלומה האם הנרי אונגר הוא נוכל או טיפש. יובל נח הררי מסתובב בעולם ומלמד את כולם שהמדע מלמד על מה שעליו המדע כלל אינו מלמד, אפילו אינו רומז על בדל של סיכוי לקיומו. המדע לחלוטין אינו תומך בסיפור הבריאה הדרווינו-מוטציוני שיובל נח הררי מקדם כסיפור בריאה שבו המדע כביכול תומך. איזה "ראש ממשלה" יכול להתערב בזה או לפעול נגד זה או בכלל להתייחס לזה? הוא לא יכול לעשות עם זה כלום! כך בדיוק התחילה המאה העשרים... "התפוצצות התעמולה הדרווינו-אבולוציונית" או "התפוצצות התעמולה האבולוציונית הדרווינו-מוטציונית" (תלוי בתקופה שבה מדובר) קורית בפעימות. מיד לאחר כל פעימה מגיע אסון בקנה מידה אוניברסלי. איזה "ראש ממשלה" בדיוק יכול לעשות עם זה משהו? הוא בכלל במעמד שהוא יכול להזמין דברים כאלה?! יובל נח הררי עצמו לא עומד למות בשום קרב בקרוב. הברירה הנכפת על הדעת, בין הייתר גם באמצעות הרטוריקה של יובל נח הררי, בין מיתוס הבריאה הדרווינו-מוטציוני למיתוס הבריאה התנכי, בתור ברירה בין מדע למיסטיקה, היא הסדרת הדעת דרך כשל לוגי שנקרא "ברירה כוזבת". מי שאינו מסוגל לדון באופן מקצועי בסוגיית החפפת תהליך הצטברות המוטציות התורשתיות בשרשרת הדורות, עם תהליך הסתגלות האוכלוסיות התת-מיניות לתנאי הסביבה דרך שינויים החלים בתפוצת גנוטיפים או קומבינציות של גנוטיפים, ייפול בכשל הלוגי הזה. מבחינה מדעית, הברירה בין מיתוס הבריאה הדרווינו-מוטציוני למיתוס הבריאה התנכי, היא ברירה בין מיסטיקה למיסטיקה. אם קיים שיתוף פעולה בין הממסד המדעי לתודעת הציבור הרחב, זהו אופי הברירה שעליו להיות מקודם דרך ערוצי ההסברה האוטוריטריים הפורמליים, מתקופת הוגו דה-פריס ועד עולם. זו לא דעתי, זו הבנתי. אם לא קיים שיתוף פעולה, יש לשאול – מדוע. מיד לאחר ששואלים ומקבלים תשובה, תעלה שאלה חדשה: "מי חשב שזה בסדר לתת פרס נובל לכלכלה לישראל אומן". כעקרון, קיים "מיתוס בריאה שלישי". הוא מיתוס הבריאה האדפטיבי. הדרוויניסט חושב שאתה בכיס שלו, תן לו את זה, ברמת השיח התיאורטי בלבד! ממילא אם יש בעיות לדרוויניזם, זה אמור להגיע אליך מהדרוויניסט. לא ההיפך. אותו הדין לגבי אחוזי מיתוסי הבריאה האחרים. מאחר שזמננו הוא בכל זאת זמן הקדנציה של הדרוויניסט, הדרוויניסט לא יעזוב אותך בשקט וידאג לבשל בשבילך מלחמה בכל רגע. את זה אני מבטיח לך. הדרוויניסט מרגיש מאוד בנוח בתנאי מלחמה, משום שהוא לא אוהב להימצא במעמד שבו עליו להתמודד עם האחריות לפתרון "בעיות מורכבות" במדינאות ובכלכלה. החכמה היא לא למות במלחמות שהדרוויניסט מבשל. למאות מיליוני בני אדם במאה העשרים ועד זמננו לא הייתה את החכמה הזו. "הדרוויניסט" הוא לא איזה סבא בענן שלא ניתן להגיע אליו. הוא אורן הרמן, הוא דורון לנצט, הוא חגי נצר, הוא אבישי דקל, הוא חוה יבלונקה, הוא מריו ליביו, הוא עילם גרוס, הוא אריאל צ'יפמן, הוא שמוליק מרקו, הוא עידן שגב, הוא יורם יובל, הוא ימימה בן מנחם, הוא אבשלום אליצור. הוא כל אלה ועוד לפני שהוא גם "יובל נח הררי". "יובל נח הררי" מגיע בסוף... כשלא ניתן עוד לסבול את צחנת גופת הדרוויניזם, תהיה המודיפיקציה שלו שתהיה, המונחת לעיני כולם... הם גם אוהבים סטודנטים שיודעים להתכונן למבחן ונצמדים ל"כתיבה אקדמית". אל תבוא אליהם עם חידושים. אני אומר מה הם אוהבים בפועל. לא מה הם אומרים שהם אוהבים... הם "קבוצת אינטרס" שכל הזמן קולטת אינפורמציה, הן מהמדע המעשי הנעשה בזמן אמת והן מהסטודנטים שחלקם עוד מצליח לחשוב איזשהן "מחשבות מקוריות", מעבדת אותה ומוציאה את הפלט שתורת דרווין, תהיה המודיפיקציה שלה שתהיה, היא תיאוריה מדעית לכל דבר הנתמכת על ידי אישושים רבים ולכן, עונה על שאלת מוצא המינים... מצד אחד, "קבוצת אינטרס" זו מתפקדת כמקור הרעיון שלא קיימת השפעה הדדית בין מצבה הראלי של תורת דרווין באור מבחן ההוכחה המדעית לתהליכים ומגמות במדינאות ובכלכלה במאה העשרים ועד זמננו ומצד שני, כאשר מי מחבריה נדרש להתמודד עם שאלת הבנת תהליך השתנות המינים עד כדי הופעת מינים חדשים, מתוך שינויים החלים בתפוצת גנוטיפים או קומבינציות של גנוטיפים החולקים/חולקות ביטויים פנוטיפיים דומים או זהים, מתגלה ההונאה. שפת גופם לבד חושפת את האמת עליהם והיא העדר הסימטריה בקרבם בין מה שהם חושבים על "ההשפעה ההדדית", לבין מה שהם מכוונים את הסטודנטים לחשוב שהם חושבים... היחס בין "קבוצת אינטרס" זו ל"אזרח הישראלי הגנרי" הוא מיני מודל של היחס בין הממסד המדעי באופן כללי לביומסה, בכל העולם המערבי, שהתקיים טרם פרוץ שתי מלחמות העולם וכן מתקיים גם בזמננו... לי, בתור מהגר במדינת לאום-דת עם משטר דמוקרטי, בעידן שאחרי התפרקות ברית המועצות וסיום המלחמה הקרה, יש פריווילגיה לעבוד עם סגל אקדמי בכיר ישראלי. אני רואה אותו רנטגן. יכולת זו אינה קיימת אצל ילידי הארץ, משום שעבורם זו הפעם הראשונה. אני אתו כבר בסיבוב שני. היו אצלנו כאלה בדיוק ודיברו באותו האופן בדיוק: "עם", "מולדת", "אבות", "אויבים", "זריקה לים", "דרווין". ילידי הארץ אינם מניחים שמי שמכין עבורם את הרע מכל, הן הדמיות שעליהן הם סומכים יותר מכל (כך זה עובד תמיד, רק כך). מציאת קשר סיבתי בין עלייתן ונפילתן המיידית (במושגים היסטוריים) של האידאולוגיות הסוציאליסטיות החילוניות (נאציונל-מונותאיזם, פשיזם, קומוניזם, ליברליזם) לפרקים בהיסטוריה של תורת האבולוציה (ההחפפה הדרווינית – פנגנזה – מחסום וייסמן – מנדליסטים נגד דרוויניסטים – הגעת התיאוריה לשפל בפופולריות של כל הזמנים במדע, זמן מלחמת העולם השניה, לעומת עלייתה בפופולריות בתרבות במקביל – הסינתזה החדשה – משבר הממצאים הפוליאונטולוגיים נוכח הנחות היסוד של הסינתזה החדשה – משבר תִפקודה של המוטציה התורשתית כפקטור מכניס מידע חדש למאגר הגנטי של עולם המינים, נוכח הצטברות הממצאים האמפיריים בעניין הזה – סטיבן הוקינג – התפרקות השמאל המטריאליסטי – המיסטיקה של חוה יבלונקה) היא בכלל הערובה האולטימטיבית לצלילות הדעת, ההיגיון הבריא, יכולת ההבחנה הנכונה ויכולת השיפוט החברתי התקין. קשר סיבתי זה הוא הפרספקטיבה או נקודת היחוס האלמנטארית בהתייחסות לכל פיפס של חיים הציבוריים לאורך כל המאה העשרים כמעט, החל מזמנו של הוגו דה-פריס, מחלוצי המבחינים בין "עולם הגזעים" ל"עולם המינים" ותפיסת "עולם המינים" כקטגוריית המוצא של "עולם הגזעים" ולא את "עולם הגזעים" כקטגוריית המוצא של "עולם המינים", ועד סטיבן הוקינג, גדול מביני "התפתחות הדומם", בכל הזמנים, שכמובן לא ניתן לשאול אותו שום דבר... מציאת קשר סיבתי זה אינה בבחינת "עודף חכמה" אלא בבחינת "חכמה אלמנטרית". במילים אחרות, מישהו פה לקח את "המולד" ולא לא אוסיף איזשהו "בונוס". שוחרי "סדר חברתי" מבוסס מבנים היררכיים, תלויי כניעה וציות, בשם רומנטיקות דתיות ו/או לאומיות (הבערות הקולקטיבית כמנוע התמדת קיומם של הסדר החברתי והמנהל הציבורי האולטימטיבי), הראשונים במעלה, אינם הפוליטיקאים הפרונטליים ו/או אנשי עסקים, היום וכן מאז ומעולם! ראש הממשלה יכול ללכת לישון. הוא לא מעניין... מניסיון... אם הרכב תקול, למי מפנים שאלות בעדיפות ראשונה? למי שיודע כיצד לנהוג ברכב או למי שיודע כיצד בנוי הרכב, וכן יודע מהם בדיוק כל תהליכי ייצור הרכב (מהנקודה הסינגולרית ועד ההומוספיאנס)?