פה1. בשלושה דברים נודע פרופ' ישעיהו ליבוביץ': 1. התפתחות ותורשה. ליבוביץ' הוא מי שהסביר כיצד אנו מבינים שתורשה היא העברת גורמי ההתפתחות (הגנים) מדור לדור, ואינה ההתפתחות בעצמה או פרט מתוכה. כלומר, אין סיבה אמיתית לראות בסדרת אירועי תורשה (התרבות) תהליך מסוג "התפתחות". ליבוביץ' לא המציא את הרעיון הזה. אלא רק הסב את תשומת לבנו אליו, כבר אחרי שהתבארו כל סגולותיה של המוטציה התורשתית – דבר שמן הסתם לא היה ידוע במאה התשע עשרה, עת בה רעיון ההפרדה בין תופעת ההתפתחות לתורשה הופיע לראשונה. 2. הפרדה בין המציאות לבין מה שאנו חושבים על המציאות או עשויים לחשוב עליה, בין אם בתנאים שבהם כבר שמענו על עבודותיהם של דקארט, לייבניץ, לוק, ברקלי ויום ומבינים את ההבדל בין רציונליזם לאמפיריציזם ובין אם לאו. ליבוביץ' לא המציא את הרעיון הזה. אלא רק הסב את תשומת לבנו לכך שרעיון זה הוא הוא יסוד זהותנו, כבני המערב, לפני כל יסוד אחר (עליונות האפיסטמולוגיה על האונטולוגיה. כלומר, עליונות השאלה "כיצד בדיוק הנך מבין 'התפתחות' במערכות שאינן 'הפרט בעל התוכנית המכוונת את התפתחותו'" על השאלה "אם לא המוטציות התורשתיות, מה אתה מציע"). כבר בשלב זה אפשר לחבר אחד ועוד אחד ולהבין את המסר שליבוביץ' מנסה להעביר בנוגע לאונטולוגיה שחוללה את הציוויליזציה המערבית בעידן שאחרי מלחמת העולם השניה. 3. כל מני קשקושים על דת ומדינה, הכנוסים תחת המושג הליבוביציאני "לשמה", שהם משום לחם לפתאים משמאל ומימין שידברו בם, פן איש את רעהו חיים בלעו. חשיבות המונח הליבוביציאני "לשמה" בכך שהוא מציין את הגדרת האבסורד במדעי החברה. במדעי החברה דבר אינו "לשמה", כהשערה, כהנחת יסוד וכמסקנה. הינה המלומד התורן מודיע שאיתר סתירות בהגותו של פרופ' ישעיהו ליבוביץ'. על זה נאמר: "לעולם אין המאור הקטן מאיר את המאור הגדול". איני אומר שישראלים אכלו את הרעיון ש"עבודת אל מדבר" היא פעילות מקבוצת הפעילויות כדוגמת החלפת צמיג או עשיית ניתוח קוסמטי, בתור "אמת אובייקטיבית". אלא אני אומר שהם אכלו את הרעיון הזה כאפשרות מתקבלת על הדעת לכך שהוא "האמת האובייקטיבית" של ליבוביץ'. "האמת האובייקטיבית" של ליבוביץ' הייתה לבלבל את המוח לביומסה שמגלה יכולת עמידות נמוכה לאפשרות שאין אבולוציה בטבע, דרך מוטציות או לא דרך מוטציות. ליבוביץ' המשיך לבלבל את המוח ואף ביתר שאת גם בעידן שפתח סטיבן הוקינג. מישהו פה רוצה להגיד שליבוביץ' פספס את סטיבן הוקינג??? מצד אחד, הציבוריות הישראלית מלאה באלמנטים שחושבים על עצמם שהם משהו מיוחד וליבוביץ' הוא איזה תמהוני שהינה עוד רגע והם פותרים את התעלומה שלו. מצד שני, יש לו נכד רב. מה זה אומר? שליבוביץ' בלבל את המוח לבני ביתו לא פחות משהוא בלבל את המוח לכל השאר. נכדו הפסיכואנליטיקאי, גם "ילד של זמנו", אתאיסט בסגנון המאה העשרים, דרוויניסט ומטריאליסט (מטריאליסט אחרי דרווין="מטריאליסט פוסט-דרוויני", לא "מטריאליסט קלסי". עמדה רשמית: כל "יש" הוא בבחינת "יש מתפתח" על פי המדע. הראיה: "קנון ההשתנות ההסתגלותית הדרוויני". אם קרה ובא לידי ביטוי "יסוד קוגניטיבי", במרחב הפרטי ו/או הציבורי, בעצימות ובתפוצה יהיו אשר יהיו, דרך מסקנה ו/או הנחת יסוד שעל פי המדע רק "יש" "הפרט בעל התוכנית המכוונת את התפתחותו" הוא בבחינת "יש מתפתח", אזי מדובר אפוא ב"הפרעה" שמוצאה מתישהו בתהליך האבולוציה), בכלל מהמם... הוא כמו עידן שגב. איני מוצא איזה הבדל וואו. אז מה זה בכלל משנה לי שהוא איזה צאצא מי יודע מה של ליבוביץ'? בחיים לא אמר משהו מרגש, חתרני ודאי לא. יותר קונפורמי ממנו אין. לא דר' מנגלה של הפסיכה? זה וכמותו מייצרים "מציאות פסיכיאטרית" יותר מפותרים, על ידי ההימנעות מנגיעה ב"שערות שמשון" של "הסדר החברתי" שבו כולנו חיים – חוקרים גוף ונפש כאילו היו ישויות אינדיפרנטיות ליחס בין מופע עלייתן ונפילתן המיידית (במושגים היסטוריים) של האידאולוגיות הסוציאליסטיות החילוניות (נאציונל-מונותאיזם, פשיזם, קומוניזם, ליברליזם) לפרקים בהיסטוריה של תורת האבולוציה (ההחפפה הדרווינית – פנגנזה – מחסום וייסמן – מנדליסטים נגד דרוויניסטים – הגעת התיאוריה לשפל בפופולריות של כל הזמנים במדע, זמן מלחמת העולם השניה, לעומת עלייתה בפופולריות בתרבות במקביל – הסינתזה החדשה – משבר הממצאים הפוליאונטולוגיים נוכח הנחות היסוד של הסינתזה החדשה – משבר תִפקודה של המוטציה התורשתית כפקטור מכניס מידע חדש למאגר הגנטי של עולם המינים, נוכח הצטברות הממצאים האמפיריים בעניין הזה – סטיבן הוקינג – התפרקות השמאל המטריאליסטי – המיסטיקה של חוה יבלונקה). אם אינו אתאיסט בסגנון המאה העשרים, דרוויניסט ומטריאליסט, אלא מגלם אותו, ידווח על כך! "איש בריאות הנפש" עצמו אינו "מכשיר רפואי" ואנחנו איננו חיים בוואקום פוליטי. בכנסת ישראל כל דבר קם ונופל על שאלת "עבודת אל מדבר" ולכן, "איש בריאות הנפש" ישקף את מיקומו במפה הזו, לרבות החשיפה לאיזה מפלגה מצביע. את סבתא שלך תשאל: "איך את מרגישה" בלי לדווח על כך. אינך וטרינר! הוא יתעלל בך נפשית משום שלא יחשוף למי הוא מצביע. לשיטתו, פרט זה אינו רלוונטי לניסיון לשפר את מצבו הנפשי של המטופל. באיזה עצימות הוא עצמו דרוויניסט, לא ישתף אותך, זה ודאי. הפסיכיאטריה היא רפואה סימפטומטית משום שמקור "המצבים הפסיכיאטריים" הוא הממסד הפסיכיאטרי עצמו בדיוק! כולם שם או כמעט כולם אתאיסטים בסגנון המאה העשרים, דרוויניסטים ומטריאליסטים. וזאת ללא התלות בתהליכים ובמגמות הראליים החלים בכל רגע במדע ובפילוסופיה המערביים, בעלי הזיקה הברורה לשאלת "הזהות" או "הקוגניציה הקולקטיבית". בעוד כל הבט של חיי היומיום, בכל הרמות והמובנים, הוא תולדה של "החלטה פוליטית" של "צד שלישי", מתישהו על ציר הזמן, שני הצדדים של "המצב הפסיכיאטרי", המטפל והמטופל, פתאום נהיים א-פוליטיים או על-פוליטיים! לדוגמה, אם קרה והזדמן לבקר אצל פסיכיאטר שהוא במקרה גם נכדו של ישעיהו ליבוביץ', זכות גדולה (מיהו בכלל בלי זה), אזי השייח צריך להתנהל באופן כזה שבשלב הראשון, דנים בדמותו של ישעיהו ליבוביץ' בכלל ובשאלה האם הוא בלבל כאן לכולם את המוח בפרט, בשלב השני, בנסיבות עלייתו ונפילתו של הזרם המרכזי בתנועה הציונית ובשלב השלישי, אם נשאר זמן, במצבו הנפשי של הפרט האומלל הזה, משלם המסים, מחזיר החובות ושוכל הבנים מהשורה, בפועל או בפוטנציה, שהגיע לקבל עכשיו איזשהם "שירותים פסיכיאטריים". היכן הוא כבר יכול להפתיע? כולם אותו דבר – לא רוצים להיות שוכלי בנים מהשורה בשביל קצבה. לשם כך יש לעסוק תחילה ברעיונות מטא-רומנטיים. הכל מתחיל בהם והפסיכיאטר הוא בדיוק מי שאינו מגיע לשם. הוא בדיוק מי שאינו מוכן לדון אתך בג'וליאן האקסלי וסטיבן הוקינג, אוליינוב ולדימיר איליץ' וחסן אל-בנא, התפתחות ותורשה, מחסום וייסמן וישעיהו ליבוביץ'. יעקב בקנשטיין סבר ש"תיאוריית המפץ הגדול" או, בשמה האחר, "תיאוריית היקום האלסטי", אינה "מדעית". למה לא לדון בכך יחד עם הפסיכיאטר? השאלה האם "תיאוריה" זו "מדעית", שייכת ל"עולם הרעיונות". אם הפסיכיאטר אחוז התפיסה שאין ל"עולם הרעיונות" מה עם תהליכי קבלת החלטות, עולות שלוש שאלות: 1. מדוע הסברה ש"תיאוריה" זו "מדעית" דווקא, זוכה בחברות מדעיות לשכבת הגנה, ברמת ערוצי ההסברה האוטוריטריים הפורמליים (עילם גרוס, יובל נח הררי), שלה לא זוכה כל רעיון אחר (מה מיוחד בה). 2. מדוע הפסיכיאטר עצמו מתחיל להתפחלץ לי פה, נוכח עצם ניסיון החתירה למגע ב"רעיונות" בעלי הרגישות המיוחדת (בא נהיה כנים) מבחינת החברות המדעיות (בסגנון המאה העשרים) עצמן בדיוק. 3. איך תתכן בכלל איזושהי "רגישות" לאיזשהם "רעיונות", נוכח העמידה של המטריאליזם או הריאליזם הפסיכיאטרי הצרוף?! מה הפסיכיאטר יכול להציע לאדם שמצד אחד, שמע הרצאה של ישראל אומן על תהליכי קבלת החלטות ומיד לאחר מכן של יובל נח הררי על מוצא המינים ומצד שני, אינו מתומרץ להתעלם מכך? היום, תרופות בלבד! עד לא לפני הרבה זמן, גם לובוטומיה. מי מגיע לפסיכיאטר? לא אהבלים שתמיד מופתעים מחדש רגע אחד לפני שהם נרצחים או משהו כזה. "פשיזם של בינוניות" מאז ומעולם נאכף על ידי הממסד הפסיכיאטרי! מי חוקר מוח? מה חוקר מוח? אתאיסט בסגנון המאה העשרים, דרוויניסט ומטריאליסט, חוקר מוח? את המוח של מי הוא חוקר? כמה כמוהו יש בעולם? הוא מתנשא או פסיכופט? אני חוקר מוח, בשיטת סוקרטס – שואל בעלי קריירות אקדמיות, ילידי שנות הארבעים, החמישים והשישים, שאלות על התפתחות ותורשה, דרוויניזם ומונותאיזם, סטיבן הוקינג וישעיהו ליבוביץ'. שואל ובודק כיצד הפיזיקו-ביו-כימיה מגיבה לעצם "השמעת שאלה". מי מפחיד? ישראל אומן מפחיד? ישראל אומן לא מפחיד! מפחיד מי שכבר אינו יכול לקשור בין מה שהוא מבין או חושב שהוא מבין למדע ולפילוסופיה המערביים. ישראל אומן לא שַם ובכך חשיבותו. עם מי שכבר אינו יכול לקשור בין מה שהוא מבין או חושב שהוא מבין למדע ולפילוסופיה המערביים, הדיבור קצר. אם אינך הורג אותו הוא יהרוג אותך. בחור צעיר תחת שלטון מפלגת מדינת הלכה, רוצה לדעת מהיכן צומחות "שערות שמשון" של מפלגת מדינת הלכה, בחור צעיר תחת שלטון המפלגה הנאצית, רוצה לדעת מהיכן צומחות "שערות שמשון" של המפלגה הנאצית, בחור צעיר תחת שלטון המפלגה הקומוניסטית, רוצה לדעת מהיכן צומחות "שערות שמשון" של המפלגה הקומוניסטית ובחור צעיר תחת שלטון הדמוקרטיות הליברליות המודרניות (בנות העידן שאחרי מלחמת העולם השניה), רוצה לדעת מהיכן צומחות "שערות שמשון" של הדמוקרטיות הליברליות המודרניות. אני על "שערות שמשון" מהלידה, משום שאנשים החרדים לשלומם של "רעיונות", לא אוהבים אותי, במיוחד אלה החרדים לשלומו של "הרעיון" שאומר ש"הרעיונות" אינם חשובים. האחרונים אוהבים את דרווין. גם אני... רעיונות מחוללים מציאות והיגיונות מחוללים רעיונות. זה מעולם לא היה אחרת. בחור צעיר כזה נמצא בכל מקום. משום שבכל מקום הוא "בשר תותחים" באותה מידה. הוא רוצה לחיות לא פחות מאיזה מדען-מוח בן שישים, אתאיסט בסגנון המאה העשרים, דרוויניסט ומטריאליסט, החי לצידו בעומק העידן שאחרי התפרקות ברית המועצות וסיום המלחמה הקרה. מה עם הבחור הצעיר הזה? מי או מה, בגבולות הדמוקרטיות הליברליות המודרניות, יכול לעזור לו (לדעת את מה שהוא רוצה לדעת)? דר' מנגלה של הפסיכה פה בכל מקום! לא יתנו לו פרור! מוצא "הבינוניות" באלמנטים כדוגמת ישעיהו ליבוביץ'. אם אלמנט כזה חושב שזה לטובתך (בנסיבות הקיימות), זה בדיוק מה שאתה תהיה... אסא כשר "פילוסוף הלאום". פִיזּדֵצּ. "בינוניות" יוצרים דרך הטמעת דיכוטומיית, היררכיית וכרונולוגיית כזב. לדוגמה: מתי שיש להתייחס בתיעדוף גבוה לנסיבות חיבורו ופרסומו של ספרו של ג'וליאן האקסלי "אבולוציה-הסינתזה החדשה", שנאמר: מג'וליאן האקסלי ועד סטיבן הוקינג לא קם כג'וליאן האקסלי וסטיבן הוקינג, מתייחסים בתיעדוף גבוה לדת ישראל, ארץ ישראל, מדינת ישראל ועם ישראל. הדיון, בעל הזיקה לתהליכי קבלת החלטות, בנסיבות חיבורו ופרסומו של ספרו של האקסלי, קודם בחשיבותו לכל דיון כזה בכל "דת", "ארץ", "מדינה" ו"עם". אחרת, איננו בני "החברות המדעיות". אם אכן איננו, מה לי ולמלחמות של החברות האלה? על איזה שיתוף פעולה בכלל אפשר לדבר, כאשר מתייחסים לדמותו של ישעיהו ליבוביץ'?! ליבוביץ' נולד טרם עליית "הציוויליזציה הדרווינית". הוא עוד הכיר באופן אישי את בני הדורות שמצד אחד, היו חילונים לגמרי ומצד שני, התייחסו לתורת דרווין כאל אידאה פרטית לגמרי ולא כאל איזשהו פתרון מקיף כל, סופי ונצחי (על "הדרוויניזם בדומם" אני לא מדבר). "הציוויליזציה הדרווינית" אפילו התכוונה לאכול את ליבוביץ', ישירות, זמן קצר אחרי שעלתה. כבר בשנת 1933 הגסטאפו חיפש את ליבוביץ' בבית הורי אשתו בבון ולא מצא. רוב חייו של ליבוביץ' נפלו על זמן המלחמה הקרה. אני הייתי בן שבע כאשר "הציוויליזציה הדרווינית" סיימה את דרכה. שנת 1988 היא השנה שבה שני הפגרים הנפוחים והמצחינים, "הדרוויניזם" ו"הניאו-דרוויניזם", חוברו בבהלה למכונת אקמו. מי עושה דבר כזה לתיאוריה מדעית?! על מנת להיות מסוגל לענות על שאלה זו, יש להכיר את ישראל אומן. מצד אחד, דמותו אינה קונסיסטנטית עם "תהליך ירידת הדורות" ומצד שני, הוא לא איזה "בעל תשובה". "בעל תשובה" מאז ומעולם מפגר ברחוב החרדי. זאת משום ש"חרדי מבית" הוא בדיוק מי ששואל את עצמו: "מי זה המפגר הזה שנכנס לפה מרצונו החופשי" (במקום שאליו בעלי תשובה מגיעים, ראשי ישיבות גמורים מתמלאים חמלה). אם כן, הופעתו ישראל אומן יוצרת מצב המכונה "המצב שבו מתקיים שיווי משקל נאש". יש לו נקודת שיווי משקל נאש (באסטרטגיות דומיננטיות) "חזקה". ניתן לכנותה "אפקט ישראל אומן יובל נח הררי". אני דוגמה למי שלא נמצא בה. רוב החברה הישראלית היא דוגמה למי שכן. משמעות שני התנאים היא שבתנאי שבו אינך נמצא בה, על בסיס אינסטינקטיבי ממש, אינך סוֹפר את מקודמי ההיררכיות הסמכותניות הישראליות, כלומר, כל יסוד אוטוריטרי שהוא בבחינת "נשא של רומנטיקה נאציונל-מונותאיסטית" (הנהגת הציבור החרדי, הנהגת הציבור הדתי-לאומי, כל אנ"ש בב"ח, הדרג האקדמי הבכיר, הבעלות הפרטית על משאבי טבע ואמצעי ייצור שיצרה הציונות ועוד, לא כולל אנשי מנגנוני הביטחון ואנשי צבא) ואילו הם סוֹפרים אותך. בתנאי השני מתקיים היחס ההפוך. במדינת לאום-דת עם משטר דמוקרטי או איזשהו משטר, מדובר במשחק סכום אפס מוחלט, תמיד, בכל זמן ותנאי. "לא סוֹפר" לאו דווקא אומר "לא חותר לקשר ידידותי". אלא אומר "חותר לקשר ידידותי לא מעמדת נחיתות". במילים אחרות, לסבתא שלך תספר על תיאוריית המפץ הגדול ותורת האבולוציה או בא תשמע מה לי יש לספר לך על תיאוריית המפץ הגדול ותורת האבולוציה. ליבוביץ' הוא בן הדור שהיה עד לשתי המהפכות הקוגניטיביות הגדולות שחוותה האנושות אי פעם. הראשונה התרחשה במהלך העשור השני של המאה העשרים והוחלה על החברה המערבית כולה. השניה התרחשה במהלך העשור השביעי. אך הפעם בקרב אנשי מקצוע שמסוגלים להבין את עצם התרחשותה בפועל, בין אם זה נוח למישהו ובין אם לאו. המהפכה הראשונה היא המהפכה במשמעות המושג "התפתחות" (המהפכה הדרווינית באפיסטמולוגיה). מעתה והלאה "השתנות בתכונות הפנוטיפיות, ברמת האוכלוסיה ובתקופת חיים של מספר דורות, בשל שינויים החלים בתפוצת גנוטיפים או קומבינציות של גנוטיפים החולקים/חולקות ביטויים פנוטיפיים דומים או זהים", סווגה כ"מקרה פרטי" של "תופעת ההתפתחות". כלומר, "תופעת ההתפתחות" לפי תזמון וקצב מסוימים (כדוגמת זו של העובר) ו"תופעת ההסתגלות", ברמת האוכלוסיה ובתקופת חיים של מספר דורות, חד המה (זו "התפתחות" של הפרט וזו "התפתחות" של עולם המינים). המהפכה השניה היא המהפכה ביכולת להמשיך לתפוס את "עולם המינים" כ"יש מתפתח", נוכח התבהרות מנגנון "ההשתנות ההסתגלותית הדרווינית", שתואר לעיל, עוד ועוד (מה עניין שינויים החלים בתפוצת גנוטיפים או קומבינציות של גנוטיפים החולקים/חולקות ביטויים פנוטיפיים דומים או זהים לסדרות של מוטציות תורשתיות שבדיעבד מציגות שינוי "רציף" או "מגמתי", במורפולוגיה או בפיזיולוגיה, עד כדי הופעת איברים ומינים). במהלך העשור השביעי התחדד עוד ועוד הרעיון שמתוך שתי התופעות הבסיסיות של הטבע, "אנטרופיה" ו"התפתחות", "התפתחות" חלה רק בזכות ה-DNA ולמעשה אינה יכולה להיות מוחזקת כהסבר לעצם קיומו של ה-DNA כשלעצמו (בדמות עולם המינים המוכר לנו מעולמנו). בזמן שהציבור הרחב בילה בניסיון להבין משברים אלו ואחרים במדינאות ובכלכלה (עולם התכונות הפנוטיפיות של ההוויה האנושית), מן הסתם, במנותק מהדיון בשאלת יציבות המינים, התרחשה מהפכה קוגניטיבית הרת גורל בעולם המדע (עולם התכונות הגנוטיפיות של ההוויה האנושית). התברר שהמנגנון שמאחורי "ההשתנות ההסתגלותית הדרווינית", אשר בבסיסו עקרון פוטנציאל הביטוי הפנוטיפי, ברמת המין, כעולה לאין שיעור על הביטוי הפנוטיפי בפועל, ברמת האוכלוסיה התת-מינית, עובד באופן כזה שלא רק שאינו מלמד על אפשרות של מוצא המינים זה מזה, אלא שביכולתו לקבור לאלתר את עצם הרעיון שמוצא המינים זה מזה, כשלעצמו. המהפכה הקוגניטיבית הגדולה השניה, היא מהפכה שהתרחשה בעולם האמיתי או אפוא בקשר האמיתי בין הקוגניציה לתפיסת המציאות כפי שהיא, המשתקפת בממצאים המדעיים. דבר אינו דומה לכך, במובן של השלכת הממצאים המדעיים החדשים, כפי שהם, על תפיסת העולם והאדם, כפי שהם, לרבות המהפכה הקוגניטיבית הגדולה הראשונה. מי שלא חווה אותה, לא חי בעולם האמתי. אלא הוא חי באיזושהי פיקציה שבה סביר ליחס לסמלי הסוציאליזם החילוני בסגנון המאה העשרים (נאציונל-דרוויניזם, הומנו-מטריאליזם), כדוגמת "שלל המפלגות הציוניות", את הכושר להוות אפוא מענה אולטימטיבי לצורך האנושי בסדר חברתי ובמנהל ציבורי יעילים ויציבים ככל האפשר. הינה הולך ומתחזק הרושם של"השתנות ההסתגלותית הדרווינית" שהיא "ההשתנות ההסתגלותית החלה בלחץ הסביבה, ברמת האוכלוסיה ובתקופת חיים של מספר דורות", אחראיים צירופים שונים וייחודיים, במידה מסוימת ברמת הפרט ובמידה מסוימת אחרת ברמת האוכלוסיה, של אותם גנים בדיוק לאורך כל שרשרת הדורות (תהיה אורכה שתהיה), ואתה עוסק לי פה בנתנה לנו או לא נתנה לנו??? לאחר התרחשות המהפכה הקוגניטיבית הגדולה השניה, במה החל לעסוק ישעיהו ליבוביץ', בעת שנדרש להתייחס ל"עולם התכונות הפנוטיפיות של ההוויה האנושית"? בלבלבל את המוח – הוכנס לשימוש המושג "לשמה" כמתאר את הסיבתיות שכביכול מצא, לפחות עבור עצמו, ישעיהו ליבוביץ' ל"פעילות" מסוג "עבודת אל מדבר". בשנת 1992, כבר אחרי התפרקות השמאל המטריאליסטי העולמי, כמערכת שלטונית מאורגנת, "הקוגניציה הא-דיכוטומית באשר למשמעות המושג התפתחות" גורפת כמאה מנדטים בבחירות לכנסת ה-25. רק למרצ ולעבודה, שתי המפלגות הנאציונל-דרוויניסטיות הכי כבדות בפוליטיקה הישראלית, יש ביחד 56 מנדטים. אם כן, נוכח נסיבות כגון אלה, במה עוד יכול היה לעסוק ישעיהו ליבוביץ'?! יש שלושה ישעיהו ליבוביץ': 1. זה שהתקיים עד שנות השישים. מדובר בנאציונל-מונותאיסט מהסוג שבקלות יכול היה להשתלב עכשיו באיזה התנחלות ואף להפוך שם למטיף הראשי של רעיון הפיכת תורת ישראל לחוקה הרשמית של המדינה. 2. זה שנולד בשנות השישים ושאותו איש אינו מכיר. הוא גילם את ישעיהו ליבוביץ' מספר 3 שכולם מכירים. דרך האחרון ישעיהו ליבוביץ' מספר 2 העביר, בעת ובעונה אחת, מסרים מוצפנים לאלה שמבינים או שמסוגלים להבין מה קורה פה ולאלה שלאו. להיות מצד אחד, "חילוני לגמרי" (מתוך מודעות) ומצד שני, להתייחס לתורת דרווין כאל "אידאה פרטית לגמרי" ולא כאל איזשהו פתרון מקיף כל, סופי ונצחי, היה פעם נורמה. זה מה שהיה "נורמלי" וזה בדיוק מה שהשתנה אחרי מלחמת העולם השניה, עם עליית הניאו-דרוויניזם במקום הדרוויניזם. אחרי שהמוטציה התורשתית צומצמה מכזו שמחוללת איבר חדש בשלימות, ואף מין חדש בשלימותו, לכזו שמחוללת גן בודד המשתלב בדיעבד בתוכנית האיבר החדש העתידי, לדעת הסגל האקדמי הבכיר, בכל מדינות הלאום המערביות, ברגע אחד נפתרו כל בעיות הדרוויניזם ולכן, חזקה על "החילוני לגמרי" (יליד שנות הארבעים והילך) לקבל את הדוגמה הדרוויניסטית החדשה כמדע לכל דבר לגמרי. אחרת, הוא בבחינת "אכול תעמולה מבית המסורות העתיקות". אני איוולד בעתיד הרחוק, ביחס לנקודה בזמן שבה נולד הקונצנזוס הרחב במדע שאומר: "חילוני לגמרי"="דרוויניסט לגמרי" ("דרוויניסט" תרתי משמע: 1. מוצא תהליך מסוג "התפתחות" גם במערכות שאינן "הפרט בעל התוכנית המכוונת את התפתחותו", כדוגמת "עולם המינים". 2. מוצא את תהליך הופעת האיברים והמינים, הַחַל דרך סדרות של מוטציות תורשתיות, בעולם "ההשתנות ההסתגלותית הדרווינית") ואני הולך להיות מי שכבר אינו מתחבר, אינטלקטואלית וסנטימנטלית, הן למונותאיזם שעתיד להיוולד בשנות השישים והן לדרוויניזם של "הסינתזה החדשה" שנולד ביולי 1942. זה וזה לא משרתים את צרכי בשום אופן, נוכח מצב המדע והפילוסופיה המערביים המעודכנים לזמן הווה. אוטופיית היזמות והצרכנות לשמם החילונית, אינה "ערך" עבורי. מה לי ולזה? מה לעידן שאחרי התפרקות ברית המועצות וסיום המלחמה הקרה ולזה? אסא כשר והנרי אונגר לא יכולים לחבר משהו יותר מעניין? מי הם שני האנשים האלה? מהו תפקידם החברתי? הנרי אונגר – אני מבין – הוא מרצה טוב לפילוסופיה. מה עם השני? הוא נשמע כמו ראש הממשלה: ירקו עליך – תירק בחזרה, לא ירקו עליך – אל תירק על איש, שרטו אותך – שרוט בחזרה, לא שרטו – אל תשרוט איש. מה זה הרמה הזו??? סוכני הדרוויניזם, כתיאוריה מדעית לכל דבר, שעלו אחרי מלחמת העולם השניה, ברם, אלמנטים כדוגמת אורן הרמן, חוה יבלונקה, דורון לנצט, עילם גרוס, יורם יובל, ימימה בן מנחם, מריו ליביו, עידן שגב, אבשלום אליצור ועוד, יחד או ללא יוצא מהכלל, כמקהלה אחרי ריצ'ארד דוקינס, מתייחסים להתנגדות למיצוב הדרוויניזם כמדע, כאל פרט המשתייך לאיזושהי "דת מאורגנת". מה זה הדבר הזה??? אני לא קיים??? מה שאני יודע שווה בית ממוצע בכפר שמריהו לפחות וזאת בלי לשרת בצבא ובכלל, בלי להיות חייב למישהו משהו... בברית המועצות הונהגה האידאה שאלוהים לא קיים מתוקף קיומו של "קנון ההשתנות ההסתגלותית הדרוויני". אולם, הדיכוטומיה לאלוהי הנחת היסוד והמסקנה ("האלוהים שמגיע מן האדם") ולנדבך האישיותי של אלוהים, כמתכון מוצלח במיוחד להתמדת קיומם של הסדר החברתי והמנהל הציבורי ("האלוהים שמגיע אל האדם"), לא נפגעה. הדיכוטומיה למניחי תפילין בפרהסיה ולמקבלי הדרוויניזם כתיאוריה מדעית לכל דבר, היא אידאה שבתקופת המלחמה הקרה הונהגה רק במערב. לא היה לנו את זה בברית המועצות. בתקיפת הקוגניציה באופן הזה, נתקלתי רק בארץ. לי ברור שדיכוטומיה זו היא דיכוטומיית כזב ואילו ליליד הארץ זה לא ברור. תשאל דרוויניסט ישראלי ותגלה שהוא נגוע בזה, פתי כציניקן, אבשלום אליצור כאחרים... נכותו מתבטאת בכך שהוא אפילו אינו מסוגל לשאול את השאלה האלמנטרית, בעלת כל הזכויות שניתן לעלות על הדעת להישאל, במדע ובפילוסופיה, והיא "האם הדרוויניזם, תהיה המודיפיקציה שלו שתהיה, הוא בכלל תיאוריה מדעית לכל דבר" (אין הכוונה לכל ילידי הארץ באופן גורף). ברוב המקרים יליד הארץ בכלל אינו מבין שהוא אדֵפט פה מטעם משטר/מנגנון שלטוני של המלחמה הקרה, בעידן שאחרי המלחמה הקרה. הוא מת פה בנדיבות, על תקן משאב במלחמות תחזוקה של השוק החופשי, כאילה היה שייך לאיזה חונטה של אנאלפביתים. "מלחמות תחזוקה של השוק החופשי", בתנאי אי-ודאות, יהיו גם יהיו... כשלת במשימה לא להיות מי שבפועל מת בהן=אתה הדפוּק! הדפוּק שמדבר על "חשיבה מחוץ לקופסא". "מחוץ לקופסא" חשב מי שבישל פה בשבילך את סטיבן הוקינג. זו בדיוק הסיבה לכך שיש להבחין הבחנה חמורה בין "ישראלי" ל"יהודי". "ישראלי" חי בסרט שכבר נגמר ואף מת בו בנדיבות מוות אמיתי לגמרי... ל"יהודי" דבר כזה בחיים לא היה קורה! את יליד הארץ לימודו שהוא פה איזה שלב מתקדם של "היהודי הגלותי". וואלק היה מת! מי זה שם מתנפל על הפירורים של הנאציונליזם והמונותאיזם בכיכר דיזינגוף? "יהודי" פטריוט בחינם של מנגנון שלטוני מסוג "מדינת לאום-דת עם משטר דמוקרטי", בעידן שאחרי התפרקות ברית המועצות וסיום המלחמה הקרה? אין מצב בטבע! בין אם מדובר ב"יהודי" בסגנון אסכולת פרנקפורט ובין אם מדובר ב"יהודי" בסגנון החזון איש. במילים אחרות: "יהודי של סטיבן הוקינג"=חילול המותג. כאן אני חייב להסכים עם העולם הערבי. ישראלים אינם יהודים! אני אוהב את הביטוי "אמריקאים דוברי עברית (אינסטרומנטאלית)". אני טוען שהציונות מהעידן שפתח סטיבן הוקינג היא אידאולוגיה אנטישמית. בכל הפעמים שבהם יהודים מתו לא מזקנה בעת החדשה, זה קרה מתוקף הטמטום של מישהו אחר. ררק הציונות, בכלל, וזו מהעידן שפתח סטיבן הוקינג, בפרט, מציעה יהודים שמתים מתוקף הטמטום של עצמם. בדרך גם הורגים אחרים... ההבדל בין "ישראלי" ל"יהודי" על רגל אחת הוא ש"ישראלי" מייחס חשיבות להצהרת בלפור, "יהודי" עוסק בשאלה האם בית המלוכה האנגלי הוא אטביזם של התרבות האנושית בעת החדשה. איזה כוח יש להצהרת בלפור מבחינת הנצח? מי זה בכלל בלפור? זה מישהו שאפשר היה לדבר אתו על התפתחות ותורשה? איפה הצהרת בלפור ואיפה העיסוק בשאלה באלו נסיבות, מפאת אלו מטרות ועל ידי מי בדיוק חוברו הספרים שהם סמלי הציוויליזציה המערבית מהעידן שאחרי מלחמת העולם השניה: "אבולוציה-הסינתזה החדשה" (יולי 1942), "הגן האנוכי" (נובמבר 1976) ו"קיצור תולדות הזמן" (אפריל 1988)?! כוונותיו של השמאל המטריאליסטי ברורות, כבימים ההם כך בזמן הזה: יש בעיות לתורת האבולוציה? קבלו את יובל נח הררי=אין בעיות לתורת האבולוציה. אלה לא באים להחיות פה אלא להרוג והם לא החברי שביקרו בשרלי הבדו. התיאבון שלהם הוא מספרים אחרים לגמרי... "האלמנט האנטי ביקורתי" שחרט "ביקורתיות" על דגלו, הבלתי עמיד בעליל לגילוי של עצמו על תכונתו האנטרופית של הדומם המייתמת אותו, באופן מובנה, מאיזושהי תיאוריה התפתחותית משל עצמו, מוכר לי לא משמועה ולא מאתמול. הוא מסוכן לעצמו ולעולם מרגע הופעתו, בצורת "חברה מאורגנת פוליטית", בראשית המאה העשרים. הוא מגיע לכל מקום כדי למצוץ שם את הדם (נאציונל-מונותאיזם, פשיזם, קומוניזם, ליברליזם, רב-תרבותיות, מיניות ומגדר), תולה את הכרזות שלו (תלחם! תעבוד! שוויון מגדרי! כפייה דתית!), ידו בכל חוץ מבעצמו, עושה אבו עלי כפסיכופט הכי גדול בטבע, מחלק זכויות להגדרה עצמית לכולם כאילו הן של אבא שלו ותמיד לא מוכן לדון בסוגיית "קנון ההשתנות ההסתגלותית הדרוויני", בסוגיית "מחסום וייסמן" ובסוגיית "מוסד סטיבן הוקינג" (מה פשרו). הוא לא אומר "שלום" מ"נאום השלום" של ג'מאל זחאלקה ואיני מוצא על מה עוד לדבר אתו... לסוציאליזם החילוני שלו, הפנים-נאציונלי או העל-נאציונלי, אין מה להתחבר. מה לזה ולחיים? הינה בני גנץ ויאיר גולן אינם מציעים אלא את האטביזם הזה בדיוק. הקנה שעליו הם יושבים אינו אלא דמותם של קרל סייגן, ריצ'ארד דוקינס, סטיבן הוקינג ויובל נח הררי (גם דמותו של ג'וליאן האקסלי. אלא שיכול להיות שהם כלל אינם יודעים מי זה). דמותם של האחרונים אינה אלא מקור הצדק והמוסר האזרחי-הגנרי במובן הבסיסי ביותר (של מערכת המשפט הישראלית), ברם, מקור הצדק והמוסר האולטימטיביים ברוח אוטופיית היזמות והצרכנות לשמם החילונית, לרבות העיסוק במגדר ובמיניות של עצמך כעיסוק בארכיטיפ החשוב ביותר של מושג החירות. מה שביכולתו לרוצץ את הקנה, כתמול שלשום, הוא "החשיבה הביקורתית" בגוף המדע והפילוסופיה המערביים. דהיינו, לעבר תהומות הבערות הקולקטיבית, הצייתנות הכלבית ומוסר המבוסס על צרכים ברמת האינסטינקטים האלמנטריים, הנאציונל-סוציאליסטים או הנאציונל-מונותאיסטים, כבר בני העידן שפתח סטיבן הוקינג, מציעים לצעוד בצעדים רחבים, כבימים ההם כך בזמן הזה... מילה רעה אחת לא ישמיעו לא על ישראל אומן ולא על יובל נח הררי (על נקודת שיווי המשקל "ישראל אומן-יובל נח הררי"). אולי אינם יכולים או אינם מסוגלים להשמיע... אם כן, איזה מן אישיות ציבורית היא זו שאינה יכולה או אינה מסוגלת להשמיע ביקורת על ישראל אומן ועל יובל נח הררי (על נקודת שיווי המשקל "ישראל אומן-יובל נח הררי")?! רק אישיות ציבורית שאינה מציעה אלא את הנאציונל-סוציאליזם או, כפי שהוא החל להיקרא אחרי מלחמת העולם השניה, נאציונל-מונותאיזם, בתור המתכון הטוב ביותר האפשרי לסדר חברתי ומנהל ציבורי יעילים ויציבים ככל האפשר... סטיבן הוקינג, בזמננו, זה כמו צ'ארלס דרווין בתחילת המאה העשרים: אין לך מושג במה מדובר אבל אתה יודע שהוא הצליח להסביר את המציאות (אין לך פרט אחד, מתוך כל מה שמגיע דרך ערוצי ההסברה האוטוריטריים הפורמליים, שבכוחו לגרום לך לא לדעת על קיומה של "הצלחה" זו). אני טוען שמי שלא הוכיח מעבר לכל ספק סביר שהוא מתמצא ברעיונות היסוד של התרבות המערבית; ברירה טבעית, התפתחות ותורשה, משפט נאש, תרמודינמיקה, ישעיהו ליבוביץ' וצמדים של מושגי יסוד בפילוסופיה המערבית ("אונטולוגיה ואפיסטמולוגיה", "אידאליזם ומטריאליזם", "אינדוקציה ודדוקציה" ו"רציונליזם ואמפיריציזם"), לא יכול להיות אישיות ציבורית, כל שכן לא יכול להכריז על מלחמה (אאבד את חיי במלחמה שעליה יכריז איזה מעפן?!). "דרוויניזם" (אי היכולת לא למצא קשר בין סדרות של מוטציות תורשתיות שבדיעבד מציגות שינוי "רציף" או "מגמתי", במורפולוגיה או בפיזיולוגיה, עד כדי הופעת איברים ומינים, לשינוי בשכיחויות גנוטיפים או קומבינציות של גנוטיפים החולקים/חולקות ביטויים פנוטיפיים דומים או זהים) הוא המשאב הכי יקר בטבע! לא נותנים אותו בחינם! באירופה נותנים בנדיבות כל יום מהבוקר עד הערב. אבל לא בחינם! בעצמי הייתי נותן "דרוויניזם", כמה שצריך, אם הייתי אזרח ליכטנשטיין או משהו כה... "נרטיב" לא מעניין יותר מחיים בסבבה, כאשר כל מי שחי סביבך גם חי בסבבה. "נרטיב" מתחיל לעניין כאשר אחוז הנרטיב וכן בעל ההשפעה הניכרת על סדר היום, לוקח ממך יותר משהוא נותן. פה זה לא ליכטנשטיין ולכן 1. אנרגיה לא יכולה להתפתח לחומר בעצמה, בכוח עצמה וביוזמת עצמה, וזאת אף ללא התלות באם היקום באמת אלסטי או באם לאו. 2. אין מצב בטבע שבו "תיאוריה מדעית" תתקיים בזכות הוכחות "מסדר שני" לפני שיהיו לה גם הוכחות "מסדר ראשון". במילים אחרות, מי שרוצה דרוויניזם צריך לתת ליכטנשטיין. לא נותן ליכטנשטיין לא מגיע לו דרוויניזם. אני מביט בסגל האקדמי הבכיר מביט בי בחוסר שביעות רצון ואף בדאגה, בשל כך שאיני מביע שביעות רצון ואף מבטא דאגה מדמותו "המצוירת" של סטיבן הוקינג, ככזו שכנראה הייתה אמורה לעשות עלי רושם כמי שפתרה אלו שהן "בעיות יסוד". הפיכת "נכה" לאלוהים זו לא איזה פרקטיקה שאינה ידועה לסוציולוגיה ולאנתרופולוגיה. סטיבן הוקינג אינו ממוצב כאלוהים. אלא כמי שמבין שאין אלוהים. זה אותו דבר... "חילוני לגמרי" (מתוך מודעות) שמתייחס בעלפה ובכתב לכל המודיפיקציות של הדרוויניזם כאל "אידאה פרטית לגמרי", אם קרה ואיזו מהן הוצעה כפתרון שאלת מוצא המינים הנתמך על ידי אישושים רבים, הוא אפוא מופע שהתגלה כמוביל את הסגל האקדמי הבכיר לתפוס עמדות קרב יותר מכל מופע אחר. מה קורה פה? יש פוסטמודרניזם! הכל נזיל, הכל יחסי, אין "אמיתות", אין "עובדות", אני בענן של נרטיבים... מצד אחד, אם לא ניתן לחשב את מהירותו של חלקיק, בהינתן היכולת לחשב את מיקומו ולא ניתן לחשב את מיקומו בהינתן היכולת לחשב את מהירותו, אזי לא ניתן להגיע לוודאות לגבי דבר בטבע. מצד שני, מאין השניים יוצאי הדופן: "עבודת אל מדבר" (מוחלטות אי היכולת לדעת מאין החומ"ש ולכן, "הכל אפשרי") ומקור הלימוד על "אבותינו" הומו-הביליס, הומו-ארקטוס והומו-הרגסטר (מוחלטות הסבירות הגבוהה מחצי לכך שקיימת "התפתחות" גם במערכות שאינן "הפרט בעל התוכנית המכוונת את התפתחותו")? אם כן, השאלות החשובות ביותר על המאה העשרים באפיסטמולוגיה הן: 1. "מהן הנסיבות והתנאים שבהם נכתב והתפרסם, ביולי 1942, הספר 'אבולוציה-הסינתזה החדשה'". לחבר בין שתי תיאוריות אבולוציה הקיימות בזמן הווה, "הדרווינית" ו"המנדלית", דרך צמצום גודלה של המוטציה התורשתית – מכזו שבעת התרבות נקודתית מחוללת איבר חדש בשלימותו ואף מין חדש בשלימותו, לכזו שמחוללת גן בודד המשתלב בדיעבד בתוכנית האיבר העתידי, זה מה שהיה כל כך חשוב, מבחינה עיונית, לעסוק בו בעת הזו? 2. "מדוע הרעיון שמה ש'הברירה הטבעית' בוררת לקיימה הוא גנים נקודתיים, שמוצאם במוטציה תורשתית מתישהו על ציר הזמן, עד כדי הופעת איברים ומינים, נמצא כמסביר טוב יותר את 'קנון ההשתנות ההסתגלותית הדרווני' מהרעיון שמה ש'הברירה הטבעית' בוררת לקיימה הוא גנוטיפים או קומבינציות של גנוטיפים החולקים/חולקות ביטויים פנוטיפיים דומים או זהים, על מנת להבטיח את התמדת קיום המינים, חרף התחלפות הדורות ו/או חרף התחלפות תנאי הסביבה". 3. מה הסיפור של סטיבן הוקינג? כל המשתתפים בהפגנה נגד ראש הממשלה או בהפגנה בעד ראש הממשלה יודעים מי זה סטיבן הוקינג. למה הם לא יודעים באותה מידה גם מי זה אנרי פואנקרה? מעולם לא התקיים בטבע אדם שהבין כיצד הופיע היקום והצליח לשכנע בכך אדם נוסף, לרבות סטיבן הוקינג. אזי מה כל כך מיוחד בסטיבן הוקינג? אבשלום אליצור נגד ראש הממשלה ויובל שטייניץ בעד ראש הממשלה. שניהם מבינים את המדע והפילוסופיה המערביים באותה מידה. והינה אתה כבר החלטת אם אתה עם אבשלום אליצור או עם יובל שטייניץ? על סמך מה החלטת? אבשלום אליצור, יובל שטייניץ, אורן הרמן, דורון לנצט, עידן שגב, חוה יבלונקה, יורם יובל, ימימה בן מנחם, חגי נצר, אבישי דקל ומעל כולם יובל נח הררי מתערבים בקוגניציה של האנושות! איפה זה ואיפה "ראש הממשלה"?! מתי לאחרונה "ראש הממשלה" אמר משהו מהותי על העולם והאדם? מישהו פעם שמע את ראש הממשלה אומר "קונטינגנטיות"? תחבר בין האונטולוגיה של יובל נח הררי לאפיסטמולוגיה של ישראל אומן ושום "ראש ממשלה" יותר לא יעניין אותך... מה שקורה בזמננו דומה למה שקרה לפני שתי מלחמות העולם – הממסד המדעי מכין עבורך הפתעות ש"ראש הממשלה" לא חלם עליהן! "דרוויניזם" יחד עם "ישראל אומן"? עוד פעם? לא יכול להיות... מי שאוהב "ענן של נרטיבים" בסוף מקבל את זה... בסך הכל הציונים הגדולים עושים לציונים הקטנים את מה שהנאצים הגדולים עשו לנאצים הקטנים והקומוניסטים הגדולים עשו לקומוניסטים הקטנים. אם זה מה שקורה היום, אחרי שכבר עומדת קתדרלת יד ושם וכל אחד יכול לבקר בה, מה נאמר על הגרמנים של שנות השלושים?! פרקים בהיסטוריה של תורת האבולוציה (ההחפפה הדרווינית – פנגנזה – מחסום וייסמן – מנדליסטים נגד דרוויניסטים – הגעת התיאוריה לשפל בפופולריות של כל הזמנים במדע, זמן מלחמת העולם השניה, לעומת עלייתה בפופולריות בתרבות במקביל – הסינתזה החדשה – משבר הממצאים הפוליאונטולוגיים נוכח הנחות היסוד של הסינתזה החדשה – משבר תִפקודה של המוטציה התורשתית כפקטור מכניס מידע חדש למאגר הגנטי של עולם המינים, נוכח הצטברות הממצאים האמפיריים בעניין הזה – סטיבן הוקינג – התפרקות השמאל המטריאליסטי – המיסטיקה של חוה יבלונקה) עברו ליד הנרי אונגר, המרצה הטוב ביותר לפילוסופיה בארץ (נדמה לי). אם כן, מה נאמר על מישהו אחר?! חשיבותו של הנרי אונגר מתבטאת בכך שהוא האיש בעל היכולת הגבוהה ביותר בזמננו (נדמה לי) להסביר שתהליך התגלות אורח החיים החילוני, מתוך מה שאנו מכנים "המסורות העתיקות" או "המסורות הפולחנו-אלוהיות", מובנה בתהליך העלייה בתפוצה ובעצימות של "האינטלקט האנושי", כלומר, "מופע כרוח בחוקיות" ולא "מופע ספונטני". יחד עם זאת, מדובר במהמר כבד באופן חריג על האפשרות שהדרוויניזם תמ"ש (תהיה המודיפיקציה שלו שתהיה) הוא תיאוריה מדעית לכל דבר הנשענת על אישושים כנדרש או, במילים אחרות, רק מתחזקת בצמוד למגמת העלייה בשיעור הממצאים המדעיים האובייקטיביים. הנרי אונגר נמצא בלופּ עם עצמו: שואל את עצמו: הכל בסדר עם הדרוויניזם תמ"ש? הוא נשען על אישושים רבים כתמול שלשום? ועונה לעצמו: ודאי. מה כבר יכול היה להשתבש מאז שלמדתי בעצמי שהכל בסדר עם הדרוויניזם תמ"ש, בראשית דרכי כשוהה מן המניין במוסדות להשכלה פורמלית באיזשהו גובה, בתחילת העידן שהחל אחרי מלחמת העולם השניה? יובל נח הררי מסתובב בעולם ומלמד את כולם שהמדע מלמד על מה שעליו המדע כלל אינו מלמד, אפילו אינו רומז על בדל של סיכוי לקיומו. המדע לחלוטין אינו תומך בסיפור הבריאה הדרווינו-מוטציוני שיובל נח הררי מקדם כסיפור בריאה שבו המדע כביכול תומך. איזה "ראש ממשלה" יכול להתערב בזה או לפעול נגד זה או בכלל להתייחס לזה? הוא לא יכול לעשות עם זה כלום! כך בדיוק התחילה המאה העשרים... "התפוצצות התעמולה הדרווינו-אבולוציונית" או "התפוצצות התעמולה האבולוציונית הדרווינו-מוטציונית" (תלוי בתקופה שבה מדובר) קורית בפעימות. מיד לאחר כל פעימה מגיע אסון בקנה מידה אוניברסלי. איזה "ראש ממשלה" בדיוק יכול לעשות עם זה משהו? הוא בכלל במעמד שהוא יכול להזמין דברים כאלה?! יובל נח הררי עצמו לא עומד למות בשום קרב בקרוב. הברירה הנכפת על הדעת, בין הייתר גם באמצעות הרטוריקה של יובל נח הררי, בין מיתוס הבריאה הדרווינו-מוטציוני למיתוס הבריאה התנכי, בתור ברירה בין מדע למיסטיקה, היא הסדרת הדעת דרך כשל לוגי שנקרא "ברירה כוזבת". מי שאינו מסוגל לדון באופן מקצועי בסוגיית החפפת תהליך הצטברות המוטציות התורשתיות בשרשרת הדורות, עם תהליך הסתגלות האוכלוסיות התת-מיניות לתנאי הסביבה דרך שינויים החלים בתפוצת גנוטיפים או קומבינציות של גנוטיפים, ייפול בכשל הלוגי הזה. מבחינה מדעית, הברירה בין מיתוס הבריאה הדרווינו-מוטציוני למיתוס הבריאה התנכי, היא ברירה בין מיסטיקה למיסטיקה. אם קיים שיתוף פעולה בין הממסד המדעי לתודעת הציבור הרחב, זהו אופי הברירה שעליו להיות מקודם דרך ערוצי ההסברה האוטוריטריים הפורמליים, מתקופת הוגו דה-פריס ועד עולם. זו לא דעתי, זו הבנתי. אם לא קיים שיתוף פעולה, יש לשאול – מדוע. מיד לאחר ששואלים ומקבלים תשובה, תעלה שאלה חדשה: "מי חשב שזה בסדר לתת פרס נובל לכלכלה לישראל אומן". כעקרון, קיים "מיתוס בריאה שלישי". הוא מיתוס הבריאה האדפטיבי. הדרוויניסט חושב שאתה בכיס שלו, תן לו את זה, ברמת השיח התיאורטי בלבד! ממילא אם יש בעיות לדרוויניזם, זה אמור להגיע אליך מהדרוויניסט. לא ההיפך. אותו הדין לגבי אחוזי מיתוסי הבריאה האחרים. מאחר שזמננו הוא בכל זאת זמן הקדנציה של הדרוויניסט, הדרוויניסט לא יעזוב אותך בשקט וידאג לבשל בשבילך מלחמה בכל רגע. את זה אני מבטיח לך. הדרוויניסט מרגיש מאוד בנוח בתנאי מלחמה, משום שהוא לא אוהב להימצא במעמד שבו עליו להתמודד עם האחריות לפתרון "בעיות מורכבות" במדינאות ובכלכלה. החכמה היא לא למות במלחמות שהדרוויניסט מבשל. למאות מיליוני בני אדם במאה העשרים ועד זמננו לא הייתה את החכמה הזו. "הדרוויניסט" הוא לא איזה סבא בענן שלא ניתן להגיע אליו. הוא אורן הרמן, הוא דורון לנצט, הוא חגי נצר, הוא אבישי דקל, הוא חוה יבלונקה, הוא מריו ליביו, הוא עילם גרוס, הוא אריאל צ'יפמן, הוא שמוליק מרקו, הוא עידן שגב, הוא יורם יובל, הוא ימימה בן מנחם, הוא אבשלום אליצור. הוא כל אלה ועוד לפני שהוא גם "יובל נח הררי". "יובל נח הררי" מגיע בסוף... כשלא ניתן עוד לסבול את צחנת גופת הדרוויניזם, תהיה המודיפיקציה שלו שתהיה, המונחת לעיני כולם... הם גם אוהבים סטודנטים שיודעים להתכונן למבחן ונצמדים ל"כתיבה אקדמית". אל תבוא אליהם עם חידושים. אני אומר מה הם אוהבים בפועל. לא מה הם אומרים שהם אוהבים... הם "קבוצת אינטרס" שכל הזמן קולטת אינפורמציה, הן מהמדע המעשי הנעשה בזמן אמת והן מהסטודנטים שחלקם עוד מצליח לחשוב איזשהן "מחשבות מקוריות", מעבדת אותה ומוציאה את הפלט שתורת דרווין, תהיה המודיפיקציה שלה שתהיה, היא תיאוריה מדעית לכל דבר הנתמכת על ידי אישושים רבים ולכן, עונה על שאלת מוצא המינים... מצד אחד, "קבוצת אינטרס" זו מתפקדת כמקור הרעיון שלא קיימת השפעה הדדית בין מצבה הראלי של תורת דרווין באור מבחן ההוכחה המדעית לתהליכים ומגמות במדינאות ובכלכלה במאה העשרים ועד זמננו ומצד שני, כאשר מי מחבריה נדרש להתמודד עם שאלת הבנת תהליך השתנות המינים עד כדי הופעת מינים חדשים, מתוך שינויים החלים בתפוצת גנוטיפים או קומבינציות של גנוטיפים החולקים/חולקות ביטויים פנוטיפיים דומים או זהים, מתגלה ההונאה. שפת גופם לבד חושפת את האמת עליהם והיא העדר הסימטריה בקרבם בין מה שהם חושבים על "ההשפעה ההדדית", לבין מה שהם מכוונים את הסטודנטים לחשוב שהם חושבים... היחס בין "קבוצת אינטרס" זו ל"אזרח הישראלי הגנרי" הוא מיני מודל של היחס בין הממסד המדעי באופן כללי לביומסה, בכל העולם המערבי, שהתקיים טרם פרוץ שתי מלחמות העולם וכן מתקיים גם בזמננו... לי, בתור מהגר במדינת לאום-דת עם משטר דמוקרטי, בעידן שאחרי התפרקות ברית המועצות וסיום המלחמה הקרה, יש פריווילגיה לעבוד עם סגל אקדמי בכיר ישראלי. אני רואה אותו רנטגן. יכולת זו אינה קיימת אצל ילידי הארץ, משום שעבורם זו הפעם הראשונה. אני אתו כבר בסיבוב שני. היו אצלנו כאלה בדיוק ודיברו באותו האופן בדיוק: "עם", "מולדת", "אבות", "אויבים", "דרווין". ילידי הארץ אינם מניחים שמי שמכין עבורם את הרע מכל, הן הדמיות שעליהן הם סומכים יותר מכל (כך זה עובד תמיד, רק כך). מציאת קשר סיבתי בין עלייתן ונפילתן המיידית (במושגים היסטוריים) של האידאולוגיות הסוציאליסטיות החילוניות (נאציונל-מונותאיזם, פשיזם, קומוניזם, ליברליזם) לפרקים בהיסטוריה של תורת האבולוציה (ההחפפה הדרווינית – פנגנזה – מחסום וייסמן – מנדליסטים נגד דרוויניסטים – הגעת התיאוריה לשפל בפופולריות של כל הזמנים במדע, זמן מלחמת העולם השניה, לעומת עלייתה בפופולריות בתרבות במקביל – הסינתזה החדשה – משבר הממצאים הפוליאונטולוגיים נוכח הנחות היסוד של הסינתזה החדשה – משבר תִפקודה של המוטציה התורשתית כפקטור מכניס מידע חדש למאגר הגנטי של עולם המינים, נוכח הצטברות הממצאים האמפיריים בעניין הזה – סטיבן הוקינג – התפרקות השמאל המטריאליסטי – המיסטיקה של חוה יבלונקה) היא בכלל הערובה האולטימטיבית לצלילות הדעת, ההיגיון הבריא, יכולת ההבחנה הנכונה ויכולת השיפוט החברתי התקין. קשר סיבתי זה הוא הפרספקטיבה או נקודת היחוס האלמנטארית בהתייחסות לכל פיפס של חיים הציבוריים לאורך כל המאה העשרים כמעט, החל מזמנו של הוגו דה-פריס, מחלוצי המבחינים בין "עולם הגזעים" ל"עולם המינים" ותפיסת "עולם המינים" כקטגוריית המוצא של "עולם הגזעים" ולא את "עולם הגזעים" כקטגוריית המוצא של "עולם המינים", ועד סטיבן הוקינג, גדול מביני "התפתחות הדומם", בכל הזמנים, שכמובן לא ניתן לשאול אותו שום דבר... מציאת קשר סיבתי זה אינה בבחינת "עודף חכמה" אלא בבחינת "חכמה אלמנטרית". במילים אחרות, מישהו פה לקח את "המולד" ולא לא אוסיף איזשהו "בונוס". שוחרי "סדר חברתי" מבוסס מבנים היררכיים, תלויי כניעה וציות, בשם רומנטיקות דתיות ו/או לאומיות (הבערות הקולקטיבית כמנוע התמדת קיומם של הסדר החברתי והמנהל הציבורי האולטימטיבי), הראשונים במעלה, אינם הפוליטיקאים הפרונטליים ו/או אנשי עסקים, היום וכן מאז ומעולם! ראש הממשלה יכול ללכת לישון. הוא לא מעניין... מניסיון... אם הרכב תקול, למי מפנים שאלות בעדיפות ראשונה? למי שיודע כיצד לנהוג ברכב או למי שיודע כיצד בנוי הרכב, וכן יודע מהם בדיוק כל תהליכי ייצור הרכב (מהנקודה הסינגולרית ועד ההומוספיאנס)?