פה. בשלושה דברים נודע פרופ' ישעיהו ליבוביץ': 1. התפתחות ותורשה. ליבוביץ' הוא מי שהסביר כיצד אנו מבינים שתורשה היא העברת גורמי ההתפתחות (הגנים) מדור לדור, ואינה ההתפתחות בעצמה או פרט מתוכה. כלומר, אין סיבה אמיתית לראות בסדרת אירועי תורשה (התרבות) תהליך מסוג "התפתחות". ליבוביץ' לא המציא את הרעיון הזה. אלא רק הסב את תשומת לבנו אליו, כבר אחרי שהתבארו כל סגולותיה של המוטציה התורשתית – דבר שמן הסתם לא היה ידוע במאה התשע עשרה, עת בה רעיון ההפרדה בין תופעת ההתפתחות לתורשה הופיע לראשונה. 2. הפרדה בין המציאות לבין מה שאנו חושבים על המציאות או עשויים לחשוב עליה, בין אם בתנאים שבהם כבר שמענו על עבודותיהם של דקארט, לייבניץ, לוק, ברקלי ויום ומבינים את ההבדל בין רציונליזם לאמפיריציזם ובין אם לאו. ליבוביץ' לא המציא את הרעיון הזה. אלא רק הסב את תשומת לבנו לכך שרעיון זה הוא הוא יסוד זהותנו, כבני המערב, לפני כל יסוד אחר (עליונות האפיסטמולוגיה על האונטולוגיה. כלומר, עליונות השאלה "כיצד בדיוק הנך מבין 'התפתחות' במערכות שאינן 'הפרט בעל התוכנית המכוונת את התפתחותו'" על השאלה "אם לא המוטציות התורשתיות, מה אתה מציע"). כבר בשלב זה אפשר לחבר אחד ועוד אחד ולהבין את המסר שליבוביץ' מנסה להעביר בנוגע לאונטולוגיה שחוללה את הציוויליזציה המערבית בעידן שאחרי מלחמת העולם השניה. 3. כל מני קשקושים על דת ומדינה, הכנוסים תחת המושג הליבוביציאני "לשמה", שהם משום לחם לפתאים משמאל ומימין שידברו בם, פן איש את רעהו חיים בלעו. חשיבות המונח הליבוביציאני "לשמה" בכך שהוא מציין את הגדרת האבסורד במדעי החברה. במדעי החברה דבר אינו "לשמה", כהשערה, כהנחת יסוד וכמסקנה. הינה המלומד התורן מודיע שאיתר סתירות בהגותו של פרופ' ישעיהו ליבוביץ'. על זה נאמר: "לעולם אין המאור הקטן מאיר את המאור הגדול". איני אומר שישראלים אכלו את הרעיון ש"עבודת אל מדבר" היא פעילות מקבוצת הפעילויות כדוגמת החלפת צמיג או עשיית ניתוח קוסמטי, בתור "אמת אובייקטיבית". אלא אני אומר שהם אכלו את הרעיון הזה כאפשרות מתקבלת על הדעת לכך שהוא "האמת האובייקטיבית" של ליבוביץ'. "האמת האובייקטיבית" של ליבוביץ' הייתה לבלבל את המוח לביומסה שמגלה יכולת עמידות נמוכה לאפשרות שאין אבולוציה בטבע, דרך מוטציות או לא דרך מוטציות. על איזה שיתוף פעולה בכלל אפשר לדבר, כאשר מתייחסים לדמותו של ישעיהו ליבוביץ'?! ליבוביץ' נולד טרם עליית "הציוויליזציה הדרווינית". הוא עוד הכיר באופן אישי את בני הדורות שמצד אחד, היו חילונים לגמרי ומצד שני, התייחסו לתורת דרווין כאל אידאה פרטית לגמרי ולא כאל איזשהו פתרון מקיף כל, סופי ונצחי (על "הדרוויניזם בדומם" אני לא מדבר). "הציוויליזציה הדרווינית" אפילו התכוונה לאכול את ליבוביץ', ישירות, זמן קצר אחרי שעלתה. כבר בשנת 1933 הגסטאפו חיפש את ליבוביץ' בבית הורי אשתו בבון ולא מצא. רוב חייו של ליבוביץ' נפלו על זמן המלחמה הקרה. אני הייתי בן שבע כאשר "הציוויליזציה הדרווינית" סיימה את דרכה. שנת 1988 היא השנה שבה שני הפגרים הנפוחים והמצחינים, "הדרוויניזם" ו"הניאו-דרוויניזם", חוברו בבהלה למכונת אקמו. מי עושה דבר כזה? על מנת להיות מסוגל לענות על שאלה זו, יש להכיר את ישראל אומן. מצד אחד, דמותו של ישראל אומן אינה קונסיסטנטית עם "תהליך ירידת הדורות" ומצד שני, הוא לא איזה "בעל תשובה". כך בדיוק נראה מצב המכונה "המצב שבו מתקיים שיווי משקל נאש". למצב זה יש נקודת שיווי משקל באסטרטגיות דומיננטיות "חזקה". ניתן לכנותה "אפקט ישראל אומן יובל נח הררי". באקדמיה הישראלית איש לא יעז לבקר מצב זה בגלוי (צפוי שכך זה יהיה תחת מנגנון שלטוני מסוג מדינת לאום-דת עם משטר דמוקרטי או איזשהו משטר). ליבוביץ' הוא בן הדור שהיה עד לשתי המהפכות הקוגניטיביות הגדולות שחוותה האנושות אי פעם. הראשונה התרחשה במהלך העשור השני של המאה העשרים והוחלה על החברה המערבית כולה. השניה התרחשה במהלך העשור השביעי. אך הפעם בקרב אנשי מקצוע שמסוגלים להבין את עצם התרחשותה בפועל, בין אם זה נוח למישהו ובין אם לאו. המהפכה הראשונה היא המהפכה במשמעות המושג "התפתחות" (המהפכה הדרווינית באפיסטמולוגיה). מעתה והלאה "השתנות בתכונות הפנוטיפיות, ברמת האוכלוסיה ובתקופת חיים של מספר דורות, בשל שינויים החלים בתפוצת גנוטיפים או קומבינציות של גנוטיפים החולקים/חולקות ביטויים פנוטיפיים דומים או זהים", סווגה כ"מקרה פרטי" של "תופעת ההתפתחות". כלומר, "תופעת ההתפתחות" לפי כיוון וקצב מסוימים (כדוגמת זו של העובר) ו"תופעת ההסתגלות", ברמת האוכלוסיה ובתקופת חיים של מספר דורות, חד המה (זו "התפתחות" של הפרט וזו "התפתחות" של עולם המינים). המהפכה השניה היא המהפכה ביכולת להמשיך לתפוס את "עולם המינים" כ"יש מתפתח", נוכח התבהרות "מנגנון ההסתגלות", שתואר לעיל, עוד ועוד (מה עניין שינויים החלים בתפוצת גנוטיפים או קומבינציות של גנוטיפים החולקים/חולקות ביטויים פנוטיפיים דומים או זהים לסדרות של מוטציות תורשתיות שבדיעבד מציגות שינוי "רציף" או "מגמתי", במורפולוגיה או בפיזיולוגיה, עד כדי הופעת איברים ומינים). במהלך העשור השביעי התחדד עוד ועוד הרעיון שמתוך שתי התופעות הבסיסיות ביותר של הטבע, שהן "אנטרופיה" ו"התפתחות" (אין "יציבות", יש רק "יציבות מדומה"), "התפתחות" חלה בזכות ה-DNA בלבד, כלומר, אינה יכולה להיות מוחזקת כהסבר לקיומו של ה-DNA כשלעצמו (בדמות עולם המינים המוכר לנו מעולמנו). בזמן שהציבור הרחב בילה בניסיון להבין משברים אלו ואחרים במדינאות ובכלכלה (עולם התכונות הפנוטיפיות של ההוויה האנושית), מן הסתם, במנותק מהדיון בשאלת יציבות המינים, התרחשה מהפכה קוגניטיבית הרת גורל בעולם המדע (עולם התכונות הגנוטיפיות של ההוויה האנושית). התברר שהמנגנון שמאחורי "ההשתנות ההסתגלותית הדרווינית", אשר בבסיסו עקרון פוטנציאל הביטוי הפנוטיפי, ברמת המין, כעולה לאין שיעור על הביטוי הפנוטיפי בפועל, ברמת האוכלוסיה התת-מינית, עובד באופן כזה שלא רק שאינו מלמד על אפשרות מוצא המינים זה מזה, אלא שביכולתו לקבור לאלתר את עצם הרעיון שמוצא המינים זה מזה, כשלעצמו. לאחר התרחשות המהפכה הקוגניטיבית הגדולה השניה, במה החל לעסוק ישעיהו ליבוביץ', בעת שנדרש להתייחס ל"עולם התכונות הפנוטיפיות של ההוויה האנושית"? בלבלבל את המוח – הוכנס לשימוש המושג "לשמה" כמתאר את הסיבתיות שכביכול מצא, לפחות עבור עצמו, ישעיהו ליבוביץ' ל"פעילות" מסוג "עבודת אל מדבר". בשנת 1992, כבר אחרי התפרקות השמאל המטריאליסטי העולמי, כמערכת שלטונית מאורגנת, הקוגניציה הא-דיכוטומית, באשר למשמעות המושג "התפתחות", גורפת כמאה מנדטים בבחירות לכנסת ה-25. רק למרצ ולעבודה, שתי המפלגות הנאציונל-דרוויניסטיות הכי כבדות בפוליטיקה הישראלית, יש ביחד 56 מנדטים. אם כן, נוכח נסיבות כגון אלה, במה עוד יכול היה לעסוק ישעיהו ליבוביץ'?! להיות מצד אחד, "חילוני לגמרי" (מתוך מודעות) ומצד שני, להתייחס לתורת דרווין כאל "אידאה פרטית לגמרי" ולא כאל איזשהו פתרון מקיף כל, סופי ונצחי, היה פעם נורמה. זה מה שהיה "נורמלי" וזה בדיוק מה שהשתנה אחרי מלחמת העולם השניה, עם עליית הניאו-דרוויניזם במקום הדרוויניזם. אחרי שהמוטציה התורשתית צומצמה מכזו שמחוללת איבר חדש בשלימות, ואף מין חדש בשלימותו, לכזו שמחוללת גן בודד המשתלב בדיעבד בתוכנית האיבר החדש העתידי, לדעת הסגל האקדמי הבכיר, בכל מדינות הלאום המערביות, ברגע אחד נפתרו כל בעיות הדרוויניזם ולכן, חזקה על "החילוני לגמרי" (יליד שנות הארבעים והילך) לקבל את הדוגמה הדרוויניסטית החדשה כמדע לכל דבר לגמרי. אחרת, הוא בבחינת "אכול תעמולה מבית המסורות העתיקות". סוכני הדרוויניזם, כתיאוריה מדעית לכל דבר, שעלו אחרי מלחמת העולם השניה, בכל העולם המערבי, ברם, דמויות כדוגמת אורן הרמן, דורון לנצט, חגי נצר, אבישי דקל, חוה יבלונקה, מריו ליביו, אריאל צ'יפמן, שמוליק מרקו, עידן שגב, אבשלום אליצור ועוד, יחד או ללא יוצא מהכלל, כמקהלה אחרי ריצ'ארד דוקינס, מתייחסים להתנגדות למיצוב הדרוויניזם, תהיה המודיפיקציה שלו שתהיה, כתיאוריה מדעית לכל דבר, כאל פרט המשתייך לאיזושהי "דת מאורגנת". מה קורה פה??? אני לא קיים??? אני לא קיים יחד עם החלק שלי מהציונות... בברית המועצות הונהגה האידאה שאלוהים לא קיים מתוקף קיומו של "קנון ההשתנות ההסתגלותית הדרוויני". אולם, הדיכוטומיה לאלוהי הנחת היסוד והמסקנה ("האלוהים שמגיע מן האדם") ולנדבך האישיותי של אלוהים, כמתכון מוצלח במיוחד להתמדת קיומם של הסדר החברתי והמנהל הציבורי ("האלוהים שמגיע אל האדם"), לא נפגעה. הדיכוטומיה למניחי תפילין בפרהסיה ולמקבלי הדרוויניזם כתיאוריה מדעית לכל דבר, היא אידאה שבתקופת המלחמה הקרה הונהגה רק במערב. לא היה לנו את זה בברית המועצות. בתקיפת הקוגניציה באופן הזה נתקלתי רק בארץ. לי ברור שזו דיכוטומיית כזב ואילו ליליד הארץ זה לא ברור. נכותו מתבטאת בכך שהוא אפילו אינו מסוגל לשאול את השאלה האלמנטרית, בעלת כל הזכויות שניתן לעלות על הדעת להישאל, במדע ובפילוסופיה, והיא "האם הדרוויניזם, תהיה המודיפיקציה שלו שתהיה, הוא בכלל תיאוריה מדעית לכל דבר" (אין הכוונה לכל ילידי הארץ באופן גורף). ברוב המקרים יליד הארץ בכלל אינו מבין שהוא אדפט פה מטעם משטר/מנגנון שלטוני של המלחמה הקרה, בעידן שאחרי המלחמה הקרה. הוא מת פה בנדיבות, על תקן משאב במלחמות תחזוקה של השוק החופשי, כאילה היה שייך לאיזה חונטה של אנאלפביתים. מדבר על "חשיבה מחוץ לקופסא" ומת כאחרון הפתיים בעידן שאחרי התפרקות ברית המועצות וסיום המלחמה הקרה. זו בדיוק הסיבה שיש להבחין הבחנה חמורה בין "ישראלי" ל"יהודי". "ישראלי" חי בסרט שכבר נגמר ואף מת בו, לא מזקנה, מוות אמיתי לגמרי... ל"יהודי" דבר כזה בחיים לא היה קורה! "דרוויניזם" הוא המשאב הכי יקר בטבע! לא נותנים אותו בחינם! באירופה נותנים בנדיבות כל יום מהבוקר עד הערב. אבל לא בחינם! בעצמי הייתי נותן "דרוויניזם", כמה שצריך, אם הייתי אזרח ליכטנשטיין או משהו כה... "נרטיב" לא מעניין יותר מחיים בסבבה, כאשר כל מי שחי סביבך גם חי בסבבה. "נרטיב" מתחיל לעניין כאשר אחוז הנרטיב וכן בעל ההשפעה הניכרת על סדר היום, לוקח ממך יותר משהוא נותן. רוצים "דרוויניזם"? גם לי יש רשימת דברים שאני רוצה... פה זה לא ליכטנשטיין ולכן, אנרגיה לא יכולה להתפתח לחומר בעצמה, בכוח עצמה וביוזמת עצמה, וזאת אף ללא התלות באם היקום באמת אלסטי או באם לאו. אני מביט בסגל האקדמי הבכיר מביט בי בחוסר שביעות רצון ואף בדאגה, בשל כך שאיני מביע שביעות רצון ואף מבטא דאגה מדמותו "המצוירת" של סטיבן הוקינג, ככזו שכנראה הייתה אמורה לעשות עלי רושם כמי שפתרה אלו שהן "בעיות יסוד". הפיכת "נכה" לאלוהים זו לא איזה פרקטיקה שאינה מוכרת לסוציולוגיה ולאנתרופולוגיה. סטיבן הוקינג אינו ממוצב כאלוהים. אלא כמי שמבין שאין אלוהים. זה אותו דבר... "חילוני לגמרי" (מתוך מודעות) שמתייחס בעלפה ובכתב לכל המודיפיקציות של הדרוויניזם כאל "אידאה פרטית לגמרי", אם קרה ואיזו מהן הוצעה כפתרון שאלת מוצא המינים הנתמך על ידי אישושים רבים, הוא אפוא מופע שהתגלה כמוביל את הסגל האקדמי הבכיר (חובשי כיפות וגלויי ראש כאחד, ילידי שנות הארבעים, החמישים והשישים) לתפוס עמדות קרב יותר מכל מופע אחר. מה קורה פה? יש פוסטמודרניזם! הכל נזיל, הכל יחסי, אין "אמיתות", אין "עובדות", אני בענן של נרטיבים... מצד אחד, אם לא ניתן לחשב את מהירותו של חלקיק, בהינתן היכולת לחשב את מיקומו ולא ניתן לחשב את מיקומו בהינתן היכולת לחשב את מהירותו, אזי לא ניתן להגיע לוודאות לגבי דבר בטבע. מצד שני, מאין השניים יוצאי הדופן: "עבודת אל מדבר" (מוחלטות אי היכולת לדעת מאין החומ"ש ולכן, "הכל אפשרי") ומקור הלימוד על אודות "אבותינו" הומו-הביליס, הומו-ארקטוס והומו-הרגסטר (מוחלטות הסבירות הגבוהה מחצי לכך שקיימת "התפתחות" גם במערכות שאינן "הפרט בעל התוכנית המכוונת את התפתחותו")? אם כן, השאלות החשובות ביותר על המאה העשרים באפיסטמולוגיה הן: 1. "מהן הנסיבות והתנאים שבהם נכתב והתפרסם, ביולי 1942, הספר 'אבולוציה-הסינתזה החדשה'". לחבר בין שתי תיאוריות אבולוציה הקיימות בזמן הווה, "הדרווינית" ו"המנדלית", דרך צמצום גודלה של המוטציה התורשתית – מכזו שבעת התרבות נקודתית מחוללת איבר חדש בשלימותו ואף מין חדש בשלימותו, לכזו שמחוללת גן בודד המשתלב בדיעבד בתוכנית האיבר העתידי, זה מה שהיה כל כך חשוב, מבחינה עיונית, לעסוק בו בעת הזו? 2. "מדוע הרעיון שמה ש'הברירה הטבעית' בוררת לקיימה הוא גנים נקודתיים, שמוצאם במוטציה תורשתית מתישהו על ציר הזמן, עד כדי הופעת איברים ומינים, נמצא כמסביר טוב יותר את 'קנון ההשתנות ההסתגלותית הדרווני' מהרעיון שמה ש'הברירה הטבעית' בוררת לקיימה הוא גנוטיפים או קומבינציות של גנוטיפים החולקים/חולקות ביטויים פנוטיפיים דומים או זהים, על מנת להבטיח את התמדת קיום המינים חרף התחלפות הדורות ו/או חרף התחלפות תנאי הסביבה". 3. מה הסיפור של סטיבן הוקינג? כל המשתתפים בהפגנה נגד ראש הממשלה או בהפגנה בעד ראש הממשלה יודעים מי זה סטיבן הוקינג. למה הם לא יודעים באותה מידה גם מי זה אנרי פואנקרה? מעולם לא התקיים בטבע אדם שהבין כיצד הופיע היקום והצליח לשכנע בכך אדם נוסף, לרבות סטיבן הוקינג. אזי מה כל כך מיוחד בסטיבן הוקינג? אבשלום אליצור נגד ראש הממשלה ויובל שטייניץ בעד ראש הממשלה. שניהם מבינים את המדע והפילוסופיה המערביים באותה מידה. והינה אתה כבר החלטת אם אתה עם אבשלום אליצור או עם יובל שטייניץ? על סמך מה החלטת? אבשלום אליצור, יובל שטייניץ, אורן הרמן, דורון לנצט, ימימה בן מנחם, חגי נצר, אבישי דקל ומעל כולם יובל נח הררי מתערבים בקוגניציה של האנושות! איפה זה ואיפה "ראש הממשלה"?! מתי לאחרונה "ראש הממשלה" אמר משהו מהותי על העולם והאדם? מישהו פעם שמע את ראש הממשלה אומר "קונטינגנטיות" או "אינדיפרנטי"? תחבר בין האונטולוגיה של יובל נח הררי לאפיסטמולוגיה של ישראל אומן ושום "ראש ממשלה" יותר לא יעניין אותך... מה שקורה בזמננו דומה למה שקרה לפני שתי מלחמות העולם – הממסד המדעי מכין עבורך הפתעות ש"ראש הממשלה" לא חלם עליהן... "דרוויניזם" יחד עם "ישראל אומן"? עוד פעם? לא יכול להיות... מי שאוהב "ענן של נרטיבים" בסוף מקבל את זה... בסך הכל הציונים הגדולים עושים לציונים הקטנים את מה שהנאצים הגדולים עשו לנאצים הקטנים והקומוניסטים הגדולים עשו לקומוניסטים הקטנים. אם זה מה שקורה היום, אחרי שכבר עומדת קתדרלת יד ושם וכל אחד יכול לבקר בה, מה נאמר על הגרמנים של שנות השלושים?! פרקים בהיסטוריה של תורת האבולוציה (ההחפפה הדרווינית – פנגנזה – מחסום וייסמן – מנדליסטים נגד דרוויניסטים – הגעת התיאוריה לשפל בפופולריות של כל הזמנים במדע, זמן מלחמת העולם השניה, לעומת עלייתה בפופולריות בתרבות במקביל – הסינתזה החדשה – משבר הממצאים הפוליאונטולוגיים נוכח הנחות היסוד של הסינתזה החדשה – משבר תִפקודה של המוטציה התורשתית כפקטור מכניס מידע חדש למאגר הגנטי של עולם המינים, נוכח הצטברות הממצאים האמפיריים בעניין הזה – סטיבן הוקינג – התפרקות השמאל המטריאליסטי – המיסטיקה של חוה יבלונקה) עברו ליד הנרי אונגר או עברו באיזשהו עולם מקביל לעולמו האישי והמקצועי של הנרי אונגר, כמרצה הטוב ביותר לפילוסופיה בארץ (נדמה לי). אזי מה נאמר על מישהו אחר?! חשיבותו של הנרי אונגר מתבטאת בכך שהוא האיש בעל היכולת הגבוהה ביותר בזמננו (נדמה לי) להסביר שתהליך התגלות אורח החיים החילוני, מתוך מה שאנו מכנים "המסורות העתיקות" או "המסורות הפולחנו-אלוהיות", מובנה בתהליך העלייה בתפוצה ובעצימות של "האינטלקט האנושי", כלומר, "מופע כרוח בחוקיות" ולא "מופע ספונטני". יחד עם זאת, מדובר במהמר כבד באופן חריג על האפשרות שהדרוויניזם תמ"ש (תהיה המודיפיקציה שלו שתהיה) הוא תיאוריה מדעית לכל דבר הנשענת על אישושים כנדרש או, במילים אחרות, רק מתחזקת בצמוד למגמת העלייה בשיעור הממצאים המדעיים האובייקטיביים. הנרי אונגר נמצא בלופּ עם עצמו: שואל את עצמו: הכל בסדר עם הדרוויניזם תמ"ש? הוא נשען על אישושים רבים כתמול שלשום? ועונה לעצמו: ודאי. מה כבר יכול היה להשתבש מאז שלמדתי בעצמי שהכל בסדר עם הדרוויניזם תמ"ש, בראשית דרכי כשוהה מן המניין במוסדות להשכלה פורמלית באיזשהו גובה, בתחילת העידן שהחל אחרי מלחמת העולם השניה? יובל נח הררי מסתובב בעולם ומלמד את כולם שהמדע מלמד על מה שעליו המדע כלל אינו מלמד, אפילו אינו רומז על בדל של סיכוי לקיומו. המדע לחלוטין אינו תומך בסיפור הבריאה הדרווינו-מוטציוני שיובל נח הררי מקדם כסיפור בריאה שבו המדע כביכול תומך. איזה "ראש ממשלה" יכול להתערב בזה או לפעול נגד זה או בכלל להתייחס לזה? הוא לא יכול לעשות עם זה כלום! כך בדיוק התחילה המאה העשרים... "התפוצצות התעמולה הדרווינו-אבולוציונית" או "התפוצצות התעמולה האבולוציונית הדרווינו-מוטציונית" (תלוי בתקופה שבה מדובר) קורית בפעימות. מיד לאחר כל פעימה מגיע אסון בקנה מידה אוניברסלי. איזה "ראש ממשלה" בדיוק יכול לעשות עם זה משהו? הוא בכלל במעמד שהוא יכול להזמין דברים כאלה??? יובל נח הררי עצמו לא עומד למות בשום קרב בקרוב. הברירה הנכפת על הדעת, בין הייתר גם באמצעות הרטוריקה של יובל נח הררי, בין מיתוס הבריאה הדרווינו-מוטציוני למיתוס הבריאה התנכי, בתור ברירה בין מדע למיסטיקה, היא הסדרת הדעת דרך כשל לוגי שנקרא "ברירה כוזבת". מי שאינו מסוגל לדון באופן מקצועי בסוגיית החפפת תהליך הצטברות המוטציות התורשתיות בשרשרת הדורות, עד כדי הופעת איברים ומינים, עם תהליך הסתגלות האוכלוסיות התת-מיניות לתנאי הסביבה, החלה דרך שינויים החלים בתפוצת גנוטיפים או קומבינציות של גנוטיפים החולקים/חולקות ביטויים פנוטיפיים דומים או זהים, ייפול בכשל הלוגי הזה. מבחינה מדעית, הברירה בין מיתוס הבריאה הדרווינו-מוטציוני למיתוס הבריאה התנכי, היא ברירה בין מיסטיקה למיסטיקה. אם קיים שיתוף פעולה בין הממסד המדעי לתודעת הציבור הרחב, זהו אופי הברירה שעליו להיות מקודם דרך ערוצי ההסברה האוטוריטריים הפורמליים, מתקופת הוגו דה-פריס ועד עולם. זו לא דעתי, זו הבנתי. אם לא קיים שיתוף פעולה, יש לשאול – מדוע. מיד לאחר ששואלים ומקבלים תשובה, תעלה שאלה חדשה: "מי חשב שזה בסדר לתת פרס נובל לכלכלה לישראל אומן". כעקרון, קיים "מיתוס בריאה שלישי". הוא מיתוס הבריאה האדפטיבי. הדרוויניסט חושב שאתה בכיס שלו, תן לו את זה, ברמת השיח התיאורטי בלבד! ממילא אם יש בעיות לדרוויניזם, זה אמור להגיע אליך מהדרוויניסט. לא ההיפך. אותו הדין לגבי אחוזי מיתוסי הבריאה האחרים. מאחר שזמננו הוא בכל זאת זמן הקדנציה של הדרוויניסט, הדרוויניסט לא יעזוב אותך בשקט וידאג לבשל בשבילך מלחמה בכל רגע. את זה אני מבטיח לך. הדרוויניסט מרגיש מאוד בנוח בתנאי מלחמה, משום שהוא לא אוהב להימצא במעמד שבו עליו להתמודד עם האחריות לפתרון "בעיות מורכבות" במדינאות ובכלכלה. החכמה היא לא למות במלחמות שהדרוויניסט מבשל. למאות מיליוני בני אדם במאה העשרים ועד זמננו לא הייתה את החכמה הזו. "הדרוויניסט" הוא לא איזה סבא בענן שלא ניתן להגיע אליו. הוא אורן הרמן, הוא דורון לנצט, הוא חגי נצר, הוא אבישי דקל, הוא חוה יבלונקה, הוא מריו ליביו, הוא עילם גרוס, הוא אריאל צ'יפמן, הוא שמוליק מרקו, הוא עידן שגב, הוא ימימה בן מנחם, הוא אבשלום אליצור. הוא כל אלה ועוד לפני שהוא גם "יובל נח הררי". "יובל נח הררי" מגיע בסוף... כשלא ניתן עוד לסבול את צחנת גופת הדרוויניזם, תהיה המודיפיקציה שלו שתהיה, המונחת לעיני כולם... הם גם אוהבים סטודנטים שיודעים להתכונן למבחן ונצמדים ל"כתיבה אקדמית". אל תבוא אליהם עם חידושים... אני אומר מה הם אוהבים בפועל. לא מה הם אומרים שהם אוהבים... הם "קבוצת אינטרס" שכל הזמן קולטת אינפורמציה, הן מהמדע המעשי הנעשה בזמן אמת והן מהסטודנטים שחלקם עוד מצליח לחשוב איזשהן "מחשבות מקוריות", מעבדת אותה ומוציאה את הפלט שתורת דרווין, תהיה המודיפיקציה שלה שתהיה, היא תיאוריה מדעית לכל דבר הנתמכת על ידי אישושים רבים ולכן, עונה על שאלת מוצא המינים... מצד אחד, "קבוצת אינטרס" זו מתפקדת כמקור הרעיון שלא קיימת השפעה הדדית בין מצבה הראלי של תורת דרווין, תהיה המודיפיקציה שלה שתהיה, באור מבחן ההוכחה המדעית בכל רגע, לתהליכים ומגמות במדינאות ובכלכלה במאה העשרים ועד זמננו ומצד שני, כאשר מי מחבריה נדרש להתמודד עם שאלת הבנת תהליך השתנות המינים עד כדי הופעת מינים חדשים, מתוך שינויים החלים בתפוצת גנוטיפים או קומבינציות של גנוטיפים החולקים/חולקות ביטויים פנוטיפיים דומים או זהים, מתגלה ההונאה. שפת גופם לבד חושפת את האמת עליהם והיא העדר הסימטריה בקרבם בין מה שהם חושבים על "ההשפעה ההדדית", למה שהם מכוונים את הסטודנטים לחשוב שהם חושבים... היחס בין "קבוצת אינטרס" זו ל"אזרח הישראלי הגנרי" (משלם מיסים, מחזיר חובות ושוכל בנים מהשורה) הוא מיני מודל של היחס בין הממסד המדעי באופן כללי לביומסה, בכל העולם המערבי, שהתקיים טרם פרוץ שתי מלחמות העולם וכן מתקיים גם בזמננו... לי, בתור מהגר במדינת לאום-דת עם משטר דמוקרטי, בעידן שאחרי התפרקות ברית המועצות וסיום המלחמה הקרה, יש פריווילגיה לעבוד עם סגל אקדמי בכיר ישראלי. אני רואה אותו רנטגן. יכולת זו אינה קיימת אצל ילידי הארץ, משום שעבורם זו הפעם הראשונה. אני אתו כבר במחזור שני. היו אצלנו כאלה בדיוק ודיברו באותו האופן בדיוק: "עם", "מולדת", "אבות", "אויבים", "דרווין". ילידי הארץ אינם מניחים שמי שמכין עבורם את הרע מכל, הן הדמיות שעליהן הם סומכים יותר מכל (כך זה עובד תמיד, רק כך). שוחרי סדר חברתי מבוסס מבנים היררכיים, תלויי כניעה וציות, בשם רומנטיקות דתיות ו/או לאומיות (הבערות הקולקטיבית כמנוע התמדת קיומם של הסדר החברתי והמנהל הציבורי האולטימטיבי), הראשונים במעלה, אינם הפוליטיקאים הפרונטליים ו/או אנשי עסקים, היום וכן מאז ומעולם! ראש הממשלה יכול ללכת לישון... הוא לא מעניין... מניסיון... אם הרכב תקול, למי מפנים שאלות בעדיפות ראשונה? למי שיודע כיצד לנהוג ברכב או למי שיודע כיצד בנוי הרכב, וכן יודע מהם בדיוק כל תהליכי ייצור הרכב (מהנקודה הסינגולרית ועד ההומוספיאנס)? בני "קבוצת אינטרס" זו הם מי שבוודאות מבינים את השלכות נקודת שיווי המשקל "נאציונל-מונותאיזם" על "ההוויה". אך הם בלתי-אמפתיים ביחס אליהן לחלוטין! משום שהם מי מקיימים איתן משחק סכום אפס. כאלה בדיוק היו כאן גם לפני שתי מלחמות העולם. היש לעלות על הדעת שבני "קבוצת אינטרס" זו אינם בעלי היכולת לפתוח בפני הסטודנטים, בני הדורות שנולדו בשלהי המלחמה הקרה או אחריה, על הקשר בין דרוויניזם לאידאולוגיות הסוציאליסטיות החילוניות שקמו ונפלו במאה העשרים? יכולים פעמיים ביום... בין אם המֵחָבֽרֶת או המֵתָמֽרֶץ מפגר ובין אם הוא מגלם מפגר, הוא עדיין ישאיר אחריו מפגרים באותה מידה (סופרי עוקבים ולייקים, מי שמחשבותיהם, בתגובה לאתגרי ההישרדות הריאליים, נעים מהעיסוק במגדר של עצמם לעיסוק במיניות של עצמם). לשנִיִים אין מושג מה זה בכלל אומר שהם "יהודים". הם רק יודעים שבדיוק בשל כך, משום מה, לפחות חצי עולם שונא אותם ולכן, בלית ברירה עליהם להגן על חייהם, כ"יהודים", בכל מחיר... "העם היהודי שיצרה הציונות" יודע איך ועם מי להתעסק כמו ש"הגזע העליון" ידע וכמו שאנחנו ידענו, בשנות השמונים, כאשר למדנו על עצמנו, עד הרגע האחרון, שאנחנו צועדים לעבר עולם שכולו טוב ורק איזשהו "מערב הומוגני", שכולו רע, מסכל זאת כל הזמן... כיצד מזהים את "הדרוויניסט ויהיה המחיר שיהיה" של העידן שאחרי התפרקות ברית המועצות וסיום המלחמה הקרה? הוא מדבר על "תהליכי קבלת החלטות" או על "רצון" דרך איזושהי פריזמה או באיזשהו הקשר, בלי להזכיר את ספריהם של ג'וליאן האקסלי "אבולוציה-הסינתזה החדשה" (יולי 1942) ושל סטיבן הוקינג "קיצור תולדות הזמן" (אפריל 1988), כ"ספרים מחוללי מציאות" אסטרטגיים מהמעלה הראשונה – מפאת זיקתם הישירה ל"הוויית הזהות". "המציאות" שהספרים האלה מחוללים היא כבר בבחינת "האקלים האינפורמטיבי במובן הבסיסי ביותר" שבמסגרתם או בהשפעתם מתקבלות איזשהן החלטות או מופיע איזשהו "רצון". זה היה עוד יום רגיל בבית הספר לממשל וחברה במכללה האקדמית תל אביב-יפו. אני לומד סוציולוגיה אצל פרופ' אבישי ארליך. הוא סוציולוג טוב. הוא טוב עד כמה שאפשר להיות טוב מבחינת הזמן והמקום שלתוכם הוא נולד. אני מחבב אותו. הייתה תחושה נדירה במפגש אתו שהוא מאוד קרוב למה שאני. זה משהו שבדרך כלל לא קורה לי עם ילידי הארץ... אם הוא טועה, הוא טועה כמו ילד. הוא לא ציניקן. אף על פי כן, עוד מעט אני כבר לא שם. הכל רגיל... לומדים על "עבודת אל מדבר", על "זהות" ו"חיברות", משוניס, יש לקרא מאמרים של קון ושל פופר. יש גם הרבה "איום איראני". אבל אין התייחסות לא אליו וגם לא לאפשרות שיש איזשהן בעיות לתורת האבולוציה. בין ללמוד סוציולוגיה כאשר כבר יש אינטרנט לבין ללמוד סוציולוגיה כאשר עדיין אין אינטרנט, יש הבדל גדול, וזאת בניגוד ללימודי פיזיקה או מתמטיקה. כאשר כבר יש אינטרנט, אפשר להגיע לכיתה עם ידע על קיומן של השגות נוספות על תורת האבולוציה שקיימות בטבע ושאינן מוזכרות במסגרת הלימודים הגבוהים הפורמליים. בדרך כלל אדם כבר לא משתנה באופן משמעותי אחרי גיל שלושים. אבישי ארליך היה בן שלושים בשנת 1971. מה הוא כבר יכול היה ללמוד עד אז על תורת האבולוציה? תורת האבולוציה היא לא איזה נושא זניח ל"מדעי החברה". היחס בין תורת האבולוציה ל"מדעי החברה" הוא כמו היחס בין לוח הכפל למתמטיקה. ב"מדעי החברה" עוסקים בשאלות על חלוקת עושר ועל זהות, תוך התייחסות לתורת האבולוציה כעניין סגור. היא לא משהו שיכול להימצא בבדיקה של "מדעי החברה". משום שהדבר יוביל לאנטינומיה: "מדעי החברה" תקפים בעיני עצמם רק בזכות כך שאין איזשהן בעיות מיוחדות לתורת האבולוציה – כתיאוריה מדעית לכל דבר. אלא שההבדל בין היחס בין לוח הכפל למתמטיקה ליחס בין תורת האבולוציה ל"מדעי החברה", בכל זאת קיים. איש אינו חש שהמתמטיקה אינה עובדת. אלו משאבים החברה משקיעה במכוני המחקר מכווני חברה ומדיניות ציבורית, במחלקות למדעי החברה באוניברסיטאות ובין הייתר, גם בבית הספר לממשל וחברה שבו נפל בחלקי להיות סטודנט (לזמן קצר)? ומה החברה מקבלת בתמורה? לא עוד איזה התארגנות קהילתית שתורתה אומנותה במקרה? מישהו מצליח לדמיין עולם שמתוכו ברגע אחד נעלמים הסוציולוגים, וכתוצאה מכך משהו משתנה באופן משמעותי? רק קרובי משפחה והמכרים הישירים בכלל יבחינו בכך. אני אומר לסוציולוגים שהסוציולוגיה מתחילה בדיון בשאלת הקשר בין מצבה הריאלי של תורת האבולוציה, באור מבחן ההוכחה המדעית, בכל רגע, לתהליכים במדינאות ובכלכלה בכל הזמנים בכלל ובמאה העשרים ועד זמננו בפרט. הם לא מבינים על מה אני מדבר... אין ציוויליזציה ללא אונטולוגיה! לכן, בידיעת הבעיות הגדולות באונטולוגיה של הציוויליזציה שלך בדיוק עלך לשלוט, על מנת להיחשב בפועל "הסוציולוג" של הציוויליזציה הזו. מי שמסוגל לכתוב ספרים כמו "אבולוציה-הסינתזה החדשה", "הגן האנוכי" ו"קיצור תולדות הזמן" הוא הסוציולוג האמתי של הציוויליזציה המערבית בעידן שאחרי מלחמת העולם השניה ולא אחרת. לא ככה? מבחינת "מדעי החברה", מי מתחברת? "אתאיסט בסגנון המאה העשרים, דרוויניסט ומטריאליסט"? לא! רק "עובד אל מדבר" מתחברת. באמת? כך בדיוק נמצאה הפרצה ב"מדעי החברה", בזכות ידיעותיי בנושא מצבה הריאלי של תורת האבולוציה, המעודכן לזמן הווה. פשוט מאוד. ואז זה קורה. מגיעה הסצנה של ישראל אומן. שמש בגבעון דום וירח בעמק אילון. בהרצאת הנובל שלו, ששמה הוא "מלחמה ושלום", ישראל אומן מציע לחקור "מלחמה" תוך התייחסות ל"עבודת אל מדבר" כאל משהו שקיים בטבע כמו שהפוטוסינתזה קיימת בטבע (אחד רוכב אופניים, השני מטפס הרים, השלישי "עובד אל מדבר"). זה חלום? גם ישעיהו ליבוביץ' יכול היה לזרוק משהו דומה. אבל אצלו זה היה שונה. הוא בלבל את המוח במודע. ישראל אומן כנראה באמת מאמין בזה. אותי זה לא מצחיק. אני בגיל שבו משתתפים במלחמה במובן הישיר ואיני מצליח לדמיין "מלחמה" ללא "עבודת אל מדבר". אם כן, לאיזה "מלחמה" בדיוק התכוון ישראל אומן? על כל מריע ועל כל צורח ועל כל שואג, זה רק חלום אמר רלטיביסט אחד פלאי עומד לצידי, שהרגיש בי שהייתי הולך ונעשה דואג, זה רק חלום וזה לא הכל ולא תשכח זאת ידידי. שאלתי את העומד לצידי מי הוא ומי המתפלשים בשפכיו ונותנים לו מלוכה. ענה זה קוראים לו דמוקרסי או דמוקדתי ואלה הנותנים לו הם בני עמך. שאלתי אותו מהר אם עוד יש מקום לשקול בדחיפות חיובית דחיפות חיובית ביותר, את יציאתי המוקדמת לאלתר מזה החלום והעברתי המיידית לחלום אחר. ענה אפשר לסדר לך שתתעורר איש צעיר. אך זה בכלל לא מומלץ להיחפז ולהחליף חלום, שלא תמצא את עצמך יום אחד מתחרט מצטער, או אפילו מתגעגע למה שכה דוחה אותך היום. ישראל אומן גם מציע לחקור "מלחמה" כפי שחוקרים סרטן. דהיינו להתייחס לאדם כאל לא יותר מישות מטאבולית שהופכת חמצן לפחמן דו-חמצני, מזדווגת, אוכלת ומחרבנת, בונה ומחריבה, לעתים עד כדי הגעה לקורבנות בנפש אין ספור והרס תשתיות – מעשי ידי דורות רבים... התרשמתי מאוד... אם כן, מאין מתחילים? אני מציע להתחיל בניסיון לענות על שתי שאלות: 1. באלו נסיבות, מפאת אלו מטרות ועל ידי מי בדיוק חוברו הדיאלוגים שמתחילים במילים "וידבר יהוה אל משה לאמור" ובמילים "וידבר משה אל יהוה לאמור". 2. מה בדיוק ראה דרווין באיי הגלפאגוס. אני צריך להתרשם מכך שהנאציונל-מונותאיזם הפריט את עצמו, אחרי מלחמת העולם השניה, לשתי ישויות נפרדות (ישראל אומן ויובל נח הררי) במקום להתבטא דרך ישות הומוגנית אחת (אוסקר דירלוונגר) ולהירדם עקב כך על המשמר מפני הגעת השיאים שאליהם הנאציונל-מונותאיזם, כשלעצמו, יכול להגיע? איזה דברי חן משמיע אבישי ארליך על "נאציונל-מונותאיזם" ועל "עבודת אל מדבר". אני המום. אחרים משמיעים ג'יבריש פלורליסטי מה זה משעמם בעניין הזה. פה מפיק מרגליות אבישי ארליך. אני מצפה לשמוע דברים דומים מישראל אומן על סטיבן הוקינג, או לפחות על "הדרוויניזם בדומם" באופן עקרוני וכללי (אני צריך לנחש מה ישראל אומן חושב סטיבן הוקינג?! אני צריך לשמוע מה ישראל אומן חושב על סטיבן הוקינג, פעמיים ביום. מה יותר חשוב מזה?). "מוסד סטיבן הוקינג" הוא בבחינת "מעמד הר סיני המטריאליסטי" שכל מי שחי היום הוא בבחינת בני הדורות שחווים את האירוע הזה בעת התרחשותו. אין מה לדבר עם ישראל אומן על תורת המשחקים, לפני שמדברים אתו על סטיבן הוקינג. אם תנאי זה אינו מתקיים, יישומי תורת המשחקים יהיו "הגיוניים" או "קבילים" רק במסגרת תפיסת המושג "רציונליות" הפרטית של ישראל אומן. יופיע הצורך להיות "ישראל אומן" מלכתחילה כדי להבין מה הוא אומר על "תורת המשחקים" ועל "רציונליות". הדבר היחיד שהבנתו משותפת לישראל אומן ולכולי עלמא הוא "הדרוויניזם בדומם". לכן, אם יש לדבר עם ישראל אומן על משהו אחד, על הדבר הזה להיות "הדרוויניזם בדומם" (היכן ש"החומר" "כל יכול", לרבות היכולת להופיע ביוזמת עצמו, כדרך אחד משני כיווני העבודה של נוסחת שקילות המסה והאנרגיה, אפוא באופן אנלוגי ל"התפתחות העוברית" וכן להתארגן, עדיין ביוזמת עצמו, לגרמי שמים דווקא, אפוא באופן אנלוגי ל"התפתחות העוברית" גם). ישראל אומן לא מבין ש"מוסד סטיבן הוקינג" הוא בבחינת "מעמד הר סיני המטריאליסטי"? מבין כל יום מהבוקר עד הערב, כשם שאני מבין את זה. אלא שאני מבין את זה כסוציולוג (חובב). תראו מה אני צריך לכתוב כדי להסביר דבר כה אלמנטרי. ישראל אומן יכול להגיע להישג דומה דרך השמעת משפט אחד. הוא רק צריך להגיד ש"מוסד סטיבן הוקינג" הוא מה שאני אומר שהוא. ככה, בלי להוסיף דבר. אחרת, לעם ישראל העתידי יהיו "שניים מעמד הר סיני": אחד "מטריאליסטי", השני "רציונלי". אחד מלמד כיצד נוצר היקום – באופן שאיש אינו מבין, זולת סטיבן הוקינג, וזאת חרף קיומה של האפשרות שהיקום נוצר באופן שאיש אינו מבין, לרבות סטיבן הוקינג. השני מלמד כיצד יש לנהוג. ישראל אומן, מה קורה עם כמה מילים על סטיבן הוקינג? משהו למען עם ישראל העתידי? עד עכשיו היה לו אחד "מעמד הר סיני". החל משנת 1988 יש לו שניים. איזה חוצפה זה לספר לי על כך שקיים אדם בטבע שמבין כיצד נוצר היקום. נוכח כל מה שאני מבין במדע ובפילוסופיה, אני צריך ליהנות מאיזשהם תמריצים כדי לא לעשות מזה עניין. היכן התמריצים? נולדתי בשלהי המלחמה הקרה ואחרי שישעיהו ליבוביץ' עשה את הריענון ל"מחסום וייסמן", על מנת שיהיה ידוע ונהיר לכולם – כבר נוכח ממצאי המדע המודרני. אני כבר מי שאמור היה להתחיל ליהנות מעולם שהוא הטוב ביותר מבין כל העולמות. ומה קיבלתי? את הקטליזטור של העולם שהוא הרע ביותר מבין כל העולמות: שניים (ישראל אומן ויובל נח הררי) שהם אחד (אוסקר דירלוונגר). "מוסד סטיבן הוקינג" הוא האירוע המרכזי בעולמנו כמסדיר את הדעת (תודעת הציבור הרחב) או, במילים אחרות, כמסדיר את "הקוגניציה הקולקטיבית", מאז הופעתו. לכן, מבחינת "הסוציולוגיה של המדע", לשם קידום הבנתנו את עולמנו, בזיקה לנושאים כמו "סדר חברתי" ו"מנהל ציבורי", יש לשאוף להכיר כל פרט השייך ל"מוסד סטיבן הוקינג". זו לא דעתי. זו הבנתי. ישראל אומן הוא יליד 1930. "דרווינומונותאיזם" או "נאציונל-מונותאיזם" הוא האקלים האינפורמטיבי היחיד שהוא מכיר ושמן הסתם עבר אדפטציה מוצלחת אליו, ביחס לרבים אחרים. ראו לאיזה שיאים הוא הגיע באופן אישי באקלים האינפורמטיבי הזה. עלי לפעול לשם החלפת האקלים האינפורמטיבי הפרו-דרווינומונותאיסטי בשלימותו, כדי שאוכל בכלל להיכנס, בחופשיות, לאיזשהו מוסד אקדמי. מאחר שבשנים 2005-2006 לא התרחשה "המלחמה הבין-ציוויליזציונית", הופיע "מודל פשרה" של "האדם החופשי החדש": טרנסג'נדר-ג'יהדיסט, חולה ונכה, בעל מנת משכל פחותה מהממוצע. אחרת, מי ימחא כפיים לישראל אומן וליובל נח הררי?! אם כן, האקלים האינפורמטיבי הזה וישראל אומן מקיימים מצב סימביוטי. אותו הדין לגבי הנרי אונגר, אבישי ארליך, משה צוקרמן, דני גוטוויין, נעמי חזן, יולי תמיר, אסא כשר, מריו ליביו, חוה יבלונקה, דורון לנצט, אבישי דקל, חגי נצר, ימימה בן מנחם, אבשלום אליצור, כל אלה... הם בחיים לא יפרצו מתוך מערת האקלים האינפורמטיבי הזה. למה להם? בני הדורות שנולדו בשלהי המלחמה הקרה או אחריה (אחרי 1970), כבר מתקשים להבין את אנשי המערה האלה. זאת משום שהשניים אינם חולקים עם הראשונים את אותן "הבעיות הגדולות במדע". בעוד עבור הראשונים "בעיה גדולה במדע" יכולה להיות הקושי ליישב בין תורת היחסות לפיזיקת הקוונטים, עבור השניים "בעיה גדולה במדע" יכולה להיות הקושי ליישב בין הבעיות שיש לתורת האבולוציה עם ג'יהאד, שנאמר: "אם ישראל אומן חתן פרס נובל לכלכלה, מה אתה רוצה מיחיא סנוואר". הראשונים אינם מכירים בקיומה של "בעיה גדולה במדע" זו. משום שמבחינתם אין בעיות מיוחדות לתורת האבולוציה. והאמת היא שיש – קטנות, לא משהו רציני. והינה די רק בהן כדי שיהיה "ג'יהאד". אם הראשונים ימשיכו להיות המורים של השניים, התוצאה של זה יכולה להיות שהשניים עשויים להתרגש ולשמוח, למשל, נוכח ההכרזה על גילויו של החלקיק בוזון היגס, כאירוע דרמטי ביותר במדע, רגע לפני שהג'יהאדיסט מפוצץ להם את המוח. "מאין צץ הג'יהאדיסט הפלאי הזה" ישאלו את עצמם האומללים האלה באותו הרגע. אני מתריע החל משנת 2005 ש"הבעיה הגדולה במדע" של בני הדורות שנולדו בשלהי המלחמה הקרה או אחריה היא הקושי ליישב בין הבעיות שיש לתורת האבולוציה עם ג'יהאד, ולא הבעיות כדוגמת הקושי ליישב בין תורת היחסות לפיזיקת הקוונטים. משום שהממסד המדעי אינו מכיר בקיומה של "בעיה גדולה במדע" זו ומשום שמשום כך היא הרי לא תעלם לשום מקום, אני צריך פה לשבת ולכתוב את המסמך הזה. אין לי יותר מה לעשות בחיים?! כיצד מזהים את הסטרא אחרא? הוא לא אוהב את ראש הממשלה. הסטרא אחרא נכנס לכיתה מלאה בבני הדורות שנולדו בשלהי המלחמה הקרה או אחריה, בלי לגמגם ובלי למצמץ, ממלא אותם ב"דרוויניזם בדומם", בפלורליזם דרווינומונותאיסטי ובליברליזם רב-מגדרי, על ידי כך מחולל מציאות כגורם מחולל מציאות אסטרטגי מהמעלה הראשונה, ואחר כך מצפה מראש הממשלה לנהוג כיצד בדיוק? ראש הממשלה יודע להרצות על קנט ועל ניטשה, על יחסי דומיננטיות, תרמודינמיקה, ישעיהו ליבוביץ', התפתחות ותורשה? אם אינו יודע או אינו עוסק בזה, למה בדיוק הוא יכול להיות אחראי? איני מוצא כל אחריות באינסטנציות כדוגמת הדרג המדיני והצבאי, לרבות מנגנוני הבטחון, למה שזה לא יהיה, החל ממלחמת העולם הראשונה ועד עולם. כל האחריות – על הממסד המדעי. עד העשירי באוקטובר 2005, יום ההכרזה על זכייתו של ישראל אומן בפרס נובל לכלכלה, עמדה לזכותו של הממסד המדעי הטענה שמפאת קיומו של "ישראל אומן", חזקה על הממסד המדעי לבחור באסטרטגיית העוררות בתודעת הציבור הרחב של עקרון העמידה במבחן ההוכחה המדעית של "הדרוויניזם בדומם". לאחר תאריך זה, מה עומד לזכותו של הממסד המדעי? דמותו של ישראל אומן היא בכלל הסיבה לקיומה של האידאולוגיה שאומרת ש"רעיונות" אינם משקפים את המציאות ברמת ברירת המחדל ולכן, אינם יכולים להיות "הסיבה" ל"מעשים" או ל"התנהגות". כל "הרעיונות"? כן, חוץ מאחד: רעיון ההתפתחות כתופעה שחלה בכל מכל כל ולא רק ברמת "הפרט בעל התוכנית המכוונת את התפתחותו". עד תאריך זה, מי שמע על הכת מ"המרכז לחקר הרציונליות"?! פעילותה הדתית של הכת היא בשלב הראשון, הוצאה מהקשר של "הרציונליות האינסטרומנטלית" של הורקהיימר ואדורנו, בשלב השני, הפיכת "רציונליות" זו למודל "טוטלי" או "יסודי" או "בלעדי" או "עקרוני וכללי" להבנת "טבע האדם" ובשלב השלישי, נקיטה בפעולת הסברה של "הרציונליות האינסטרומנטלית" כבר לאחר מיצובה החדש (הנוח יותר או המתאים יותר לעיסוק בשאלת הרציונליות במדינת לאום-דת עם משטר דמוקרטי או איזשהו משטר), כלומר, תוך ביטול מלא הן של תרומתה של "אסכולת פרנקפורט" להבנת שאלת "הרציונליות" והן של העיסוק בשאלה "מה בדיוק ראה דרווין באיי הגלפאגוס" כשאלת יסוד על הקוגניציה. לפי רפאל פלק, ביולוג ישראלי שחקר את הקשר בין ביולוגיה לאידאולוגיה במאה העשרים, "הציונות" או "התנועה הציונית" היא אידאולוגיה מקבוצת האידאולוגיות הנאציונל-דרוויניסטיות, בעלת כל המוטיבים האופייניים: מצעדים צבאיים, שבועה על "ספר קדוש", טקסים המשלבים כריאוגרפיה קבוצתית, הצדעות, לפידים, חצוצרות, תרנים ודגלים. רק "עוף דורס" אינו סמל המדינה. יש סמלים אחרים. כולם בעלי הזיקה הברורה לתרבויות העולם העתיק. אם כן, איזה "רציונליות" בדיוק מסוגלים לראות אדפטים של אידאולוגיה זו? משהו שהציע מקס הורקהיימר? פה הרי מתחילים לאכול שואה עם חלב אם ("שואה לישראלים". יש שתי שואות: 1. שואה לישראלים: מעשי הנאצים וביורוקרטיה עניינית ויעילה בכל מחיר. 2. שואה: דרוויניזם ורציונליות שמהם עשויים להיוולד מעשי הנאצים וביורוקרטיה עניינית ויעילה בכל מחיר). אם נוער במצוקה "ניאו-נאצי", שלכל הדעות אינו מהווה איום אסטרטגי, אינו יכול לעבור בלי שאכולי השואה יבחינו בו, מה נאמר על האבא והאמא הביולוגיים של השואה, ישראל אומן ויובל נח הררי, כבעלי היכולת לעבור בלי שמישהו, שאינו יליד הארץ ובמקרה יכול להיות אחוז הרגישות המיוחדת לנושאים כמו שואה, דת ומדינה, יבחין בהם? האם ייתכן משהו חמור משואה? כן. הומוסטאזיס בהבנת העולם והאדם בין האדמיניסטרציה למי שאינו האדמיניסטרציה. איני מביע כאן את דעתי אלא מציין דעה שקיימת. אני מהגר במדינת לאום-דת עם משטר דמוקרטי או איזשהו משטר, בעידן שאחרי התפרקות ברית המועצות וסיום המלחמה הקרה, וכן בגיל שבו משתתפים במלחמה במובן הישיר. לי לא יכולה להיות דעה כזו. אם הסתיים "תהליך ירידת הדורות", של איזה "יהודים" בדיוק המדינה הזו? אלה שישראל אומן ויובל נח הררי מהווים יחד את האליטה האוטוריטרית שלהם? במאה העשרים תורת דרווין התפצלה, מבחינת האופן שבו היא ידועה לאדמיניסטרציה ולציבור הרחב. מה שהציבור הרחב מכיר כ"שינוי בתכונות המינים" אינו מה שהאדמיניסטרציה מכירה. בעוד עבור הציבור הרחב, במושג "שינוי בתכונות המינים" הכוונה למשהו מופשט או אמורפי, עבור האדמיניסטרציה הכוונה ל"שלושה סוגי שינוי": 1. "שינוי" בפרופיל של יחסי דומיננטיות של "תכונת מין מורכבת" (המקרה הנפוץ) או "לא מורכבת" (דו-אללית הומולוגית), הַחַל בלחץ הסביבה, ברמת האוכלוסיה ובתקופת חיים של מספר דורות (זהו "השינוי בתכונות המינים" שממנו מלכתחילה התרשם דרווין). לסוג "השינוי" הזה משתייך גם "השינוי" בפרופיל של יחסי דומיננטיות במקרה הפרטי, הַחַל בעת מעבר החומר התורשתי מדור לדור (ההבדל שבין האב לבן). 2. "שוני" ולא "שינוי" ב"תכונות המינים היציבות", המבדיל בין מין למין ומתקיים חרף שינויים החלים בתנאי הסביבה (סנפירים אצל דגים, פרסות אצל איילים). 3. "שינוי" ב"תכונות המינים היציבות", בעל כושר ההישמרות בעת מעבר החומר התורשתי מדור לדור, שעשוי לחול עקב מוטציה תורשתית. במושג "דרוויניזם-מוטציוני" הכוונה לתיאוריה, המקובלת על האדמיניסטרציה, מאז מלחמת העולם השניה ועד זמננו, כתיאוריה שאותה יש להעביר בכיתות הלימוד וכן דרך ממשקים נוספים שהממסד המדעי מקיים עם תודעת הציבור הרחב. ביסודה של תיאוריה זו טשטוש הגבולות בין "שלושת סוגי השינוי" (אחד מהם כלל אינו "שינוי" אלא "שוני"). "אסטרטגיית טשטוש הגבולות" מתפקדת כערובה ליכולת להשליט על הדעת את תפיסת המושג "התפתחות" גם כמתאר את תהליך ההסתגלות הנראה בעין או, במילים אחרות, כמתאר תהליכים החלים גם במערכות שאינן "הפרט בעלת התוכנית המכוונת את התפתחותו". במסגרת "אסטרטגיית טשטוש הגבולות" "השוני" ב"תכונות המינים היציבות" ממוצב כ"מוסבר ומובן". כיצד "מוסבר ומובן", אני שואל. דרך החפפת "השינוי בתכונות המינים" מספר 1 עם "השינוי בתכונות המינים" מספר 3, הממסד המדעי עונה. אין זו "החפפת כזב", אני שואל. הממסד המדעי מפסיק לענות. לאחר השמעת השאלה השניה, הדיאלוג עם הממסד המדעי נגמר. הסיבה לכך שהנאציזם פרץ דווקא בגרמניה, קשורה ל"חוק המתאם החיובי" בקשר שבין הבנת "מנגנון ההסתגלות", בקרב אנשי המקצוע, לאופן הסברתו לציבור הרחב: ככל ש"מנגנון ההסתגלות" מובן במינון ובעצימות גבוהים יותר, כמבוסס על מעברים בין פרופילים נקודתיים של יחסי דומיננטיות (שינויים בתפוצת גנוטיפים או קומבינציות של גנוטיפים החולקים/חולקות ביטויים פנוטיפיים דומים או זהים), כך הסברתו לציבור הרחב כמלמד דווקא על תהליך מוצא המינים זה מזה, תתקיים במינון ובעצימות גבוהים יותר. "חוק המתאם החיובי" מתקיים במסגרת מערכת היחסים "הנורמלית" שבין הנוכל לטיפש, המתפקדת כערובה להתמדת קיומו של כל "מנגנון שלטוני" (זהו המקום שבו הביולוגיה ומדע המדינה נפגשים). משמעות "מערכת יחסים" זו היא העדר ההומוסטאזיס בהבנת העולם והאדם, כפי שהם, בין האדמיניסטרציה למי שאינו האדמיניסטרציה (לשם הגדלת הפרש הפוטנציאלים בכושר ההישגיות בין האדמיניסטרציה למי שאינו האדמיניסטרציה). בגרמניה של סוף המאה התשע עשרה ותחילת המאה העשרים, פשוט היו יותר מדענים מבכל מקום אחר שהתייחסו ברצינות לתורת דרווין – כתיאוריה מדעית אפשרית (דבר דומה קרה לפרופ' דן גראור בזמננו. הוא המדען-האבולוציוניסט שבשנות השמונים קבר את המוטציה התורשתית כפקטור-אפשרי מכניס מידע חדש למאגר הגנטי של עולם המינים). מה שגם הוביל, מן הסתם, להתפוצצות התעמולה האבולוציונית במידה גדולה יותר מבכל מקום אחר. מדענים אלה מדגימים כיצד אדם עשוי תחילה לאמץ את רעיון מוצא המינים זה מזה על תקן "תיאוריה מדעית לכל דבר", ואף להכריז על כך, ורק לאחר מכן לבחון את אופן עמידתו במבחן ההוכחה המדעית. זה הרי לא חייב להתקיים בסדר הזה. בלי לשער זאת מבעוד מועד, מדענים אלה אט אט מתחילים לאהוב "אידאולוגיות קניבליסטיות", על תקן "הרקע" שעל גביו "הציבור הרחב" יאכל את כל מה שיהיה להם להציע לו, בתחום "המחשבה המדינית הפרו-דרווינית", בדמות הליברליזם או הדמוקרטיה. את תפקיד "האידאולוגיה הקניבליסטית", בשנות השלושים, מילא "ההיטלריזם" ולאחר קריסת רעיון תִפקוד המוטציה התורשתית, כפקטור-אפשרי מכניס מידע חדש למאגר הגנטי של עולם המינים, "המודג'הדיניזם". לראיה: במאה העשרים והילך, אין תקיפת רעיונות בעולם המערבי! מטריאליסטים פוסט-דרוויניים מוצהרים, בני כל הדרגים באקדמיה, לא תוקפים רעיונות (כל "רעיון רומנטי" הוא "רעיון לגיטימי"): נער עם מטען נפץ על גופו – הוא הבעיה! בו הבעיה מתחילה ובו היא נגמרת ולכן, על מיטב המשאבים, האנושיים והמטריאליים, מכווני סיכול האיומים, להיות מופנים לטיפול בנער עצמו ולא ב"איזשהם רעיונות". מישהו פעם שמע "קול מערבי", מעל בימת היכל האומות המאוחדות, שאומר שעליית "תוכן" מסוג "עבודת אל מדבר", כבסיס להתארגנות חברתית בצורת "מדינה", בעידן שאחרי מלחמת העולם השניה, היא ביזאר? שערך "הרב-תרבותיות", כביטוי של השוואה או הקבלה בין "פרויקט הנאורות" למה שבתגובה אליו בכלל התקיים "פרויקט הנאורות" או שבתגובה אליו בכלל מובן "פרויקט הנאורות" (בעל שני השלבים: המהפכה המדעית, בשלב הראשון, ועליית רעיונות קוסמופוליטיים בזיקה לעניין הסדר החברתי והמנהל הציבורי, בשלב השני), זה ביזאר? ההכרות עם רעיון מוצא המינים זה מזה, כתהליך שלא רק מוחזק כמתקיים דרך מוטציות תורשתיות שבדיעבד מציגות שינוי "רציף" או "מגמתי", במורפולוגיה או בפיזיולוגיה, אלא גם ככזה הנלמד איכשהו מהשינוי בשכיחויות גנוטיפים או קומבינציות של גנוטיפים החולקים/חולקות ביטויים פנוטיפיים דומים או זהים, דומה להכרות עם מצוות הנחת תפילין. האדם בחיים לא יגיע לידי הכרות עם שני הרעיונות האלה בכוחות עצמו. אם שני הרעיונות האלה לא יגיעו אליו "מלמעלה", הוא נידון לעקרות מלאה מהידיעה על קיומם! האם קיום "תודעה" שמצד אחד, אינה נגועה ב"עבודת אל מדבר" ומצד שני, כזו שתחילה מבקשת להבין את תהליך מוצא המנים זה מזה ורק לאחר מכן לבחון האם לקבלו כתיאוריה מדעית לכל דבר, אפשרי? למה לא? תן תמריצים לשם ביטול "החשיבה הביקורתית" – תקבל את ביטול "החשיבה הביקורתית". לא תיתן – תקבל "חשיבה ביקורתית". פשיטא. אני אומר כזה דבר: לשם צמצום, ואף מעבר לכך, של תמותת צעירים במלחמות, על כל אדם בעולם לומר לעצמו: "אם באמת אין יותר 'רומנטיקה', אני רוצה להיות חלק מהקונספירציה. איני חלק מהקונספירציה=איש אינו חלק מהקונספירציה. כלומר, 'פרשנות' המושג 'התפתחות' של ישעיהו ליבוביץ', היא גם 'הפרשנות' שלי וכן 'פרשנות' המושג 'רציונליות' של מקס הורקהיימר, היא גם 'הפרשנות' שלי. אם קרה ולטיפוסים כדוגמת ישראל אומן ויובל נח הררי, שלכל הדעות עושים חיים משוגעים בעולמנו, הדבר עשוי להתגלות כלא נוח, הם בהחלט מוזמנים לבחון מחדש את ידיעותיהם ולא ההיפך". על המיון הבסיסי ביותר לעשירים ציניקנים ולעניים פתיים שמעתי, על המיון הבסיסי ביותר לעובדי אל מדבר ולמשוחררים שמעתי וגם על המיון הבסיסי ביותר לטיפשים ולחכמים שמעתי. על המיון הבסיסי ביותר לחותרים לקנות בזול ולחותרים למכור ביוקר, תוך הפגנת אדישות למה שקורה מסביב, מבחינת המצב שבו נמצאים הדרוויניזם והמונותאיזם בכל רגע, עד ששמעתי על ישראל אומן, לא שמעתי. זהו המיון הבסיסי ביותר הכי מטומטם שעליו שמעתי. בזמן מלחמת העולם השניה חוברה תרות דרווין המחודשת – "הסינתזה החדשה". כאמור, הרעיון המרכזי של התורה החדשה הוא צמצום גודלה של המוטציה התורשתית – מכזו שבעת התרבות נקודתית מחוללת איבר חדש בשלימותו ואף מין חדש בשלימותו לכזו שמחוללת גן בודד המשתלב בדיעבד בתוכנית האיבר החדש העתידי. ברור. כיצד לומדים על נפלאות המוטציה התורשתית החדשה? מהמעבר בין פרופילים נקודתיים של יחסי דומיננטיות, בקבוצות של גנים פולימורפיים, הַחַל בלחץ הסביבה, ברמת האוכלוסיה ובתקופת חיים של מספר דורות. התיאוריה החדשה היא אפוא תיאוריית החפפת השינויים החלים בתפוצת גנוטיפים או קומבינציות של גנוטיפים החולקים/חולקות ביטויים פנוטיפיים דומים או זהים, עם תהליך הצטברותן של מוטציות תורשתיות בשרשרת הדורות, באופן שבדיעבד מציג שינוי "רציף" או "מגמתי", במורפולוגיה או בפיזיולוגיה, עד כדי הופעת איברים ומינים. האם לא די בפרט זה לבדו כדי ללמדנו שהדיון במה שקורה מסביב, מבחינת המצב שבו נמצאים הדרוויניזם והמונותאיזם, בכל רגע, קודם בחשיבותו לדיון במיון הבסיסי ביותר, לכאורה, לחותרים לקנות בזול ולחותרים למכור ביוקר? "הסינתזה החדשה" הסדירה את הקוגניציה של החברה המערבית למשך עשורים קדימה. איפה זה ואיפה "קניות במבצע"?! סיפורה של "הסינתזה החדשה" הוא סיפור המסגרת של כל מה שקרה כאן אחרי מלחמת העולם השניה, החל בסיפורו האישי של כל מי שנולד מאז וכלה באירועים גדולים יותר, כדוגמת שלל אירועי המלחמה הקרה הגדולים, לרבות אירוע היוסדה של מדינת ישראל (מדינת לאום-דת באופן רשמי ומעוגן בחוקי המדינה, בעלת כל המוטיבים האופייניים, כאמור. אך הפעם עם משטר דמוקרטי – את משבצת "התוכן" יתפוס העיסוק בשאלה "מיהו יהודי". לכך יש לי שתי תשובות: 1. סבתא שלי. 2. מי שאינו מבזבז את זמנו על העיסוק בשאלה "מיהו יהודי"). זאת משום ש"הסינתזה החדשה" היא האונטולוגיה הרשמית, בעלת הזיקה הברורה לענייני "עולם ומלואו", של החברה המערבית בת זמננו, על כל הפוטנציאל הגרעיני, הטכנולוגי והמחשובי שלה. כשאני מגיע ללמוד במוסד אקדמי מוכר על ידי המל"ג ומשחרר לטבת העניין סכום כסף רציני בסך הכל, ארבע עשרה שנים אחרי התפרקות ברית המועצות וסיום המלחמה הקרה, התמורה שאני מצפה לקבל כוללת את ההתייחסות לסיפור המסגרת שהזכרתי. נראה לי כמו דרישה לגיטימית בסך הכל... איני מצפה למצא באקדמיה איזשהו "טאבו" הנוגע לשאלות מרכזיות באונטולוגיה. כשם ש"טאבו" כזה אינו קיים ברמת השייח העממי (שאינו כולל מילים כמו "קנט", "ניטשה", "תרמודינמיקה" ו"יחסי דומיננטיות"), אני מצפה שבאופן דומה הוא גם לא יתקיים באקדמיה. אני מגיע לאקדמיה ומה אני מגלה? ים "עובדי אל מדבר" במחלקות למדעים, ולא איזה פריירים (חיים סומפולינסקי נראה למישהו פרייר?!), אתאיסטים קוגניטיביים ברמה שכבר חשבתי שלא קיימת בטבע במחלקות למדעי החברה ו"תוכן" פלורליסטי ביחס לדרוויניזם ולמונותאיזם. היכן העיסוק האמיתי בניסיון "לפתור בעיות"? אני עוסק בשאלה "היכן יש מחירי סוף עונה" ומחפש לעשות FUN, חרף כל מה שקורה מסביב בזמן אמת מבחינת המצב שבו נמצאים הדרוויניזם והמונותאיזם, שומע שירים על צורכי הגוף הבסיסיים ביותר, מניף סמרטוט המחובר למוט ומפגין פטריוטיזם בחינם של הממלכתיות כשלעצה (מטעם מדינת לאום-דת עם משטר דמוקרטי, בעידן שאחרי התפרקות ברית המועצות וסיום המלחמה הקרה)? אם לא, איני קיים, אין בן אדם כזה (בקרב ילידי שנות השלושים יש, בקרב ילידי שנות השמונים אין. את זה לא אני אומר, המדע אומר, המדע של ישראל אומן. "מדע-האבולוציה" גם אומר דברים... בעולם המדע פר-אקסלנס אני חי. כך אומרים לי... לא נראה לי...). מה קיים? רק ההפך מזה. כיצד קרה שבחיים האמיתיים יש "הנביא מוחמד ועריפת ראשים" ובכיתות הלימוד יש "מניות וחוזים"? איפה "הנביא מוחמד ועריפת ראשים" שלי בכיתות הלימוד??? חוששני שמישהו פה רוצה להיות שלגיה ו/או לא רוצה לפגוע בנפשם הרכה של פוקדי פסטיגלים ובומבומלות, בני משתתפים בבחירות דמוקרטיות, משלמי מסים, מחזירי חובות ושוכלי בנים מהשורה, שהגיעו ללמוד "לימודים גבוהים" עכשיו במה שמכונה בשפה האנגלית HUMANITIES. אצלנו ב"עממיות" אדם יכול בקלות לחבר משפט כמו "תורת דרווין ותיאוריית המפץ הגדול אינן תיאוריות מדעיות". הסגל האקדמי הבכיר, במיוחד כזה שניכר עליו שהוא "יושב טוב" וגורלו נקשר באופן מהותי בגורל המנגנון השלטוני, התגלה כמי שאינו מסוגל לעשות זאת. אם אחרת, אזי הוא לוחש את זה ולא באיזה חשק רב... לאן נעלמה "חרות המחשבה"? על הדרוויניזם!!! על מה עוד?! בשנת 1988 נולד בישראל עם חדש: "עם שיש לו דעות, דעות לנצח". האמונה בעליית זהות נאציונל-מונותאיסטית חדשה ובניית מסגרת מדינית סביבה (עם מדינאים וסגל אקדמי כמו שולמית אלוני ויובל נח הררי), איפשהו במזרח התיכון, אחרי שנת 1988, היא אמונה שכיצד יש להתייחס אליה, נוכח כל מה שידוע על העולם והאדם, בהתאם לכללי ההגעה ל"מצב ידיעה" הנוקשים של המדע והפילוסופיה המערביים? כאל אמונה ברעיון שבכוחו להביא לידי מה בדיוק?