מבוא
א. בשנת 1859 התפרסם הספר "מוצא המינים בדרך הברירה הטבעית..." והשפיע על וקטור ההתקדמות ההיסטורית כמו שלא השפיע אף ספר שאי פעם התפרסם בעולם המערבי, ברוח הנאמנות לאמת האמפירית.
ב. החל מהמאה ה-16, ההתקדמות במדע ובפילוסופיה כרסמה באמינות מקור הסמכות המוסרית בחברה המערבית, עד ההגעה לנקודת האפס במאה ה-19. מקור זה הורכב משני יסודות: 1. "מוסד הנבואה" ששלט בהיבט החברתי ותפקד כהערובה האולטימטיבית להתמדת קיומו של המנהל הציבורי. 2. הפילוסופיה (היציביסטית) של אריסטו ששלטה בתפיסת האדם את עצמו ואת עולמו באופן הבסיסי ביותר ותפקדה כמענה האולטימטיבי לשאלות היסוד של הקיום.
ג. במאה ה-19, בהשפעת ההשלכות החברתיות של המהפכה התעשייתית ובהשראת המהפכות האזרחיות הגדולות, האמריקאית והצרפתית, החלו להישמע קולות חדשים במערב שביקשו להתקדם שלב אחד נוסף במערכת היחסים בין האליטות לשכבות אחרות באוכלוסיה. שלב זה מוצב כשלב שני לשלב שבו המלוכה והכנסייה חלקו את כוחם עם הבורגנות החילונית. עצם קיומה של "בורגנות חילונית", כאליטה אולטימטיבית, צרם לבעלי הקולות החדשים כאקורד אחרון בתהליך התמורות והחלופות, מעצבות הסדר החברתי.
ד. בתנאים החדשים, היכן שאת הצידוק לפערים החברתיים האליטות החדשות כבר לא יכלו לשאוב ממוסד הנבואה, הפילוסופיה המטריאליסטית הפכה לאופנתית יותר ויותר. לא עוד "תודעה מעצבת מציאות" אלא "צרכים ברמת האינסטינקטים האלמנטריים מעצבים תודעה". המושגים "מגוון" "מאבק" ו"שרידות", כמתארים את תנאי היסוד שבהם משהו קורה בעולם החי, שהגיעו מתורת דרווין, לא נמצאו כעומדים בסתירה למטריאליזם ולכן, הסתדרו הן עם הצרכים של הבורגנות החילונית, שסבלה ממחסור בצידוק אובייקטיבי לפערים החברתיים, והן עם הצרכים של בעלי הקולות שלא ראו בבורגנות החילונית את האליטה האולטימטיבית האחרונה.
ה. במפגש בין הסיבות לחיים וחשוב מכך, הסיבות לניצחון בחיים, שהגיעו מתורת דרווין, לבין הצורך בצידוק אובייקטיבי לקיומה של היררכיה שאינה שואבת עוד את זכות קיומה ממוסד הנבואה, ההיסטוריה נכנסה להריון עם אירועי המאה ה-20 הגדולים.
ו. בתחילת המאה ה-20 החברה המערבית מצאה את עצמה בעימות בשתי חזיתות: 1. מול המסורות העתיקות, כחלק מבניית הזהות הפוסט דתית החדשה (לסוגיה). 2. בעימות פנימי בין הגרסאות השונות לזהות הפוסט דתית החדשה. קמו שלוש גרסאות של זהות כזו המחולקות לשתי קטגוריות: קטגוריה אחת הומניסטית-שוויונית או "קוסמופוליטית". אליה נכנסים הליברליזם הקפיטליסטי והקומוניזם (בעלות הברית במלחמת העולם השניה). קטגוריה שניה הומניסטית-לא שוויונית או "א-קוסמופוליטית". אליה נכנס הנאציונל סוציאליזם (מדינות הציר במלחמת העולם השניה). המשותף לשתי הקטגוריות, או לשלושת הגרסאות של הזהות הפוסט דתית החדשה, הוא ההימור על תורת דרווין כמסבירת תהליך הופעת המינים עלי אדמות כשלעצמו ומן הסתם, כבסיס להבנת האדם כשלעצמו. מכאן שהשם המתאים ביותר לחברה המערבית של המאה ה-20 אינו "החברה המדעית" אלא "הציוויליזציה הדרווינית". באיזו מידה "הציוויליזציה הדרווינית" היא גם "חברה מדעית"? הוֹ! זו בדיוק השאלה (שאלת העל) הנידונה בספר "נאציונל מונותאיזם".
ז. בראשית התרשם דרווין מברירה מלאכותית הנעשית על ידי חקלאים. לאחר שזיהה סימנים לתהליך דומה המתרחש בטבע באופן ספונטני, העמיד את תהליך מוצא המינים זה מזה על עקרון השתנות האוכלוסיה דרך זיווגים מכוונים בתוכה, בין אם על ידי אדם ובין אם בלחץ הסביבה. אם נתנסח במושגים מקצועיים, מה שדרווין זיהה הוא את המעבר בין פרופילים נקודתיים של יחסי דומיננטיות, בקבוצות של גנים פולימורפיים, הַחַל ברמת האוכלוסיה ובתקופת חיים של מספר דורות. הוא גילה קשר פונקציונלי בין הגנטיקה לגאוגרפיה ובכך תרם את תרומתו למדע. הפונקציה: התמדת קיום המין חרף שינויים החלים בתנאי הסביבה. השיטה, מורכבת משני יסודות: 1. התמיינות גרסאות גנים מסוימים (הגנים הפולימורפיים), בגנום הדיפלואידי, למשפחת האללים הדומיננטיים ולמשפחת האללים הרצסיביים. 2. הכתבה של רוב תכונות המין על ידי קבוצות גנים. במצב כזה ייתכן מגוון גנוטיפים המבטאים את אותו פנוטיפ. משמעות השיטה היא שמירה על פוטנציאל הביטוי הפנוטיפי, ברמת האוכלוסיה, ביתרון מספרי קבוע על הביטוי הפנוטיפי בפועל. במילים אחרות, דרווין כלל לא איתר "השתנות הסתגלותית של אוכלוסיה" שבה איזשהן מוטציות ממלאות איזשהו תפקיד באופן מובנה. המוטציה התורשתית, שמקורה בשכפול לא תקין בעת המיוזה או בהתחלקות לתאי נבט או בהתחלקות של תאי גזע עובריים, הפכה לפקטור מכניס מידע חדש למאגר הגנטי של עולם המינים בשלב יחסית מאוחר. מוטציה מסוג זה בעצמה עברה אבולוציה – מכזו שבעת התרבות נקודתית מחוללת איבר חדש בשלימותו, מתחילת המאה ה-20 ועד זמן מלחמת העולם השניה, לכזו שמחוללת גן בודד המשתלב בדיעבד בתוכנית האיבר החדש העתידי, מזמן מלחמת העולם השניה ועד זמננו.
ח. בכל אופן, התאמת האוכלוסיות לתנאי הסביבה דרך שינוי בשכיחויות גנוטיפים או, במילים אחרות, דרך מעבר בין פרופילים נקודתיים של יחסי דומיננטיות, בקבוצות של גנים פולימורפיים, נתפסה, מיום פרסום "מוצא המינים" ועד זמן מלחת העולם השניה, כהוכחה גמורה לתהליך מוצא המינים זה מזה.
ט. שינוי בשכיחויות גנוטיפים או, במילים אחרות, מעבר בין פרופילים נקודתיים של יחסי דומיננטיות, בקבוצות של גנים פולימורפיים, הַחַל ברמת האוכלוסיה ובתקופת חיים של מספר דורות, יוצר מצג של שינוי "רציף" או "מגמתי", במורפולוגיה או בפיזיולוגיה, המזכיר באופיו "התפתחות עוברית" (למישהו הוא יכול להזכיר). לכן, ניתן להתרשם ממנו כאילו הוא מציג קטע מתהליך הפיכת המינים למינים חדשים. רושם זה מועבר מדור לדור, בחברה המערבית, מימיו של דרווין ועד זמננו, כאינדיקציה עיקרית הן לרעיון העקרוני שמוצא המינים זה מזה והן כראייה לאפשרות היות "החומר" "כל יכול".
י. בשל עקרון אי היכולת להסביר את התפתחות המין מתוך הבנת התפתחות הפרט, שייסד הביולוג הגרמני אוגוסט וייסמן (1834-1914), במחצית השניה של המאה ה-20 סדרות של מוטציות תורשתיות, הקשורות בסדרות של מקרי התרבות נקודתיים, שולבו כהסבר להשתנות ההסתגלותית הדרווינית, במה שמכונה "הסינתזה החדשה". לאור הבנתנו את חוקי התורשה, את כללי ההשתנות ההסתגלותית הדרווינית ואת עקרון ההשלכה הכוזבת מהתפתחות הפרט להתפתחות המין, בין הייתר, ננסה למיין מחדש את אידאת הסדרה של מוטציות תורשתיות, המתפקדת כמנוע השתנות המינים עד כדי הופעת מינים חדשים גם בזמננו, לדיסציפלינת האם (מדעי החיים? מדעי החברה?).
יא. הנחת היסוד של המדע המודרני היא שקיומן של סדרות של מוטציות תורשתיות שבדיעבד מציגות שינוי "רציף" או "מגמתי", במורפולוגיה או בפיזיולוגיה, כאות לתהליך השתנות המינים עד כדי הופעת מינים חדשים, מוסבר על ידי השינוי בשכיחויות גנוטיפים, הַחַל בלחץ הסביבה. דהיינו, מוסבר על ידי השינוי "הרציף" או "המגמתי", במורפולוגיה או בפיזיולוגיה, שממנו מלכתחילה התרשם דרווין. הספר "נאציונל מונותאיזם" בודק את הקשר בין השניים, דרך נגיעה בנימי תהליך השתנות המינים עד כדי הופעת מינים חדשים, ברמת הסיבות לכך בלבד! לדיון באינדיקציה לתהליך כזה, כדוגמת התנאים שבהם הוא מתרחש, תוצאותיו או קצבו, כבר הוקדשה ספרות פופולרית והיא זמינה בשוק למכביר. ניתן לומר שספר זה הוא גם אפוא "קיצור תולדות המחשבה האבולוציונית במאה העשרים ועד זמננו".
יב. זכייתו של ישראל אומן, סמל ההתנגדות המדעית לקוסמופוליטיות, אנטי סוציאליסט חילוני מוצהר ואנטי מעלה על ראש שמחתו את הגותה של אסכולת פרנקפורט מובהק, בפרס נובל לכלכלה, היא שהובילה, כעקרון, לפתיחתו מחדש של תיק דרווין. בניגוד למתנגדים קודמים לקוסמופוליטיות, שלא היו מתמטיקאים יותר משהיו רומנטיקנים, ישראל אומן כבר מגיע למאבק בקוסמופוליטיות מגוּבּה במודלים מתמטיים ולא רק... אלא שלא די בישראל אומן לבדו כדי לעורר עניין מי יודע מה בדרווין. הוא עדיין רק "תערובת ניטריטית". יובל נח הררי הוא "הגליצרין". בחומרים הפרוגרסיביים שהשני מפרסם, הממוחזרים מחומרים פרוגרסיביים ידועים משנות העשרים והשלושים, יש מינון גבוה מדי של דרוויניזם, דרוויניזם נבזי כזה של "תנאים", "תוצאות" ו"קצב" ולא דרוויניזם של "סיבות".
יג. ההתנגדות המדעית לקוסמופוליטיות של ישראל אומן והדרוויניזם המוכר והידוע מהמאה ה-20 של יובל נח הררי מהווים יחדיו יסוד הומוגני של "נורמות מקובלות" או "פורמליזם מדעי מקיף כל" (שיווי משקל באסטרטגיות דומיננטיות). מה עושים? המיליונים הידועים רומזים לי שיש לבדוק דחוף מה בדיוק ראה דרווין באיי הגלפאגוס.
הרעיון המרכזי
הרעיון המרכזי של הספר הוא מצב שנקרא "בעיית שיווי המשקל המרכזית", בו מתקיים "שיווי משקל נאש". "בעיית שיווי המשקל המרכזית" נלמדת משילוב הרעיונות המובאים בספריהם של מקס הורקהיימר ("ליקוי מאורות התבונה" שדן במשמעות המושג "רציונליות") וישעיהו ליבוביץ´ ("התפתחות ותורשה" שדן במשמעות המושג "התפתחות"). הבעיה כרוחה בתפיסה ובשימוש ההמוני במושגים "התפתחות" ו"רציונליות". שני הספרים מתארים דואליזם בתפיסה ובשימוש ההמוני במושגים "התפתחות" ו"רציונליות". הם מדברים על שינוי של 180 מעלות שחל בתפיסה ובשימוש של שני המושגים הללו (בעולם המערבי) מאז פרסום "מוצא המינים" של צ´רלס דרווין, כנקודת המפנה האולטימטיבית. הספר "נאציונל מונותאיזם" דן בתהליכים שהובילו לכדי הופעת המצב שבו מתקיים "שיווי משקל נאש" (הנאציונל מונותאיזם). מצב זה הוא שילוב בין אחת הגישות הקוגניטיביות שבהן דן ליבוביץ´ (אסטרטגיה 1 עבור שחקן 1) לאחת השיטות הרציונליות שבהן דן הורקהיימר (אסטרטגיה 1 עבור שחקן 2). מה הם, בקצרה, "בעיית שיווי המשקל המרכזית", "שיווי משקל נאש בבעיית שיווי המשקל המרכזית", שני השחקנים, שתי האסטרטגיות לכל שחקן, ארבעת המשחקים ומטריצת התשלום, מתואר בכתובת whatisnaturalselection.com. רוב רובו של הספר "נאציונל מונותאיזם" מתרכז בהדגמה כיצד נשמע או אמור להישמע, בגוף ראשון, "המצב הנגדי" למצב המתקבל כ"שיווי משקל נאש" ב"בעיית שיווי המשקל המרכזית". "המצב הנגדי" הוא המצב שבו מתקיים שילוב בין אסטרטגיות (אסטרטגיה 2 עבור שחקן 1 ו-אסטרטגיה 2 עבור שחקן 2) שיחדיו יוצרות את האנטיתזה למצב "דרוויניסט ירא שמים" או "נאציונל מונותאיסט". המצב "דרוויניסט ירא שמים" או "נאציונל מונותאיסט", בכל עצימות ובכל יחס (הם משתנים מאדם לאדם), הוא יסוד זהותו של האזרח הגנרי, מטעם הדמוקרטיות הליברליות המודרניות, בנות העידן שאחרי מלחמת העולם השניה. הספר מתחיל ב"עיקר" שהוא משמעות צמד המילים "הברירה הטבעית". "הברירה הטבעית", בקצרה, היא "נטיית ההשתמרות של האוכלוסיה התת-מינית, חרף שינויים החלים בתנאי הסביבה". ההשתמרות קיימת תמיד ובאופן ברור וזאת כתוצאה משינויים החלים, בכל רגע, בתפוצת גנוטיפים, בהתאם למידת תאימות "מכלול התכונות הפנוטיפיות הקולקטיביות" לתנאי הסביבה. בעוד לתהליך האבולוציה רבתי (מהנקודה הסינגולרית ועד ההומוספיאנס) ניתן להתייחס דרך פרשנות, זו או אחרת, לתהליך "הברירה הטבעית", לא ניתן. הוא עצמו אינו תיאוריה, אלא הבסיס לתיאוריה, אחת הפרשנויות שלו, לייתר דיוק. מכאן נובע שעל מנת להתמצא היטב בתורת האבולוציה, יש תחילה להתמצא היטב בתהליך "הברירה הטבעית". ההתמצאות בזה ובזה הכרחית, טרם הדיון בכל פרט וכלל בהיסטוריה של המאה העשרים והילך. משום כך, הפרקים הראשונים של הספר "נאציונל מונותאיזם" (א-יב), סוגרים תחילה את פינת השליטה בנושא "הברירה הטבעית". הנחת היסוד של המחבר היא שכל אדם, יליד המאה העשרים והילך, שאינו שולט בנושא "הברירה הטבעית", אינו כשיר לדון (באופן מקצועי) בשום פרט וכלל מעולם הדיונים בסוגיית "הסדר החברתי" ובסוגיית "המנהל הציבורי" (ערכים, דת, מדינה, כלכלה, מלחמה).
