פה2. "הראש" אולי באמת "אשם". אלא שראש הממשלה אינו "הראש". אני טוען שמי שאוהב את ראש הממשלה בתפקיד "הראש", בעצמו "הראש". אחרת, עבורו קיימת רק עוד אלטרנטיבה אחת והיא שהוא מטומטם (מי שאחראי על מיצוב המושג "התפתחות" בראשיהם של מיליארדים, בכל רגע ובאופן ישיר, הוא ורק הוא "הראש"). שוחרי "סדר חברתי" מבוסס מבנים היררכיים, תלויי כניעה וציות, בשם רומנטיקות דתיות ו/או לאומיות, הם מי שבוודאות מבינים את השלכות נקודת שיווי המשקל "נאציונל-מונותאיזם" על "ההוויה". אך הם בלתי-אמפתיים ביחס אליהן לחלוטין! משום שהם מי מקיימים איתן משחק סכום אפס. כאלה בדיוק היו כאן גם לפני שתי מלחמות העולם! אני בפוקוס על "מוסד סטיבן הוקינג" משנות התשעים. הוא לא מריח לי טוב... קיימת ציפייה מישראל אומן שיזרוק איזה עצם בעניין הזה... באמת נדמה לו ש"הרציונליות האינסטרומנטלית" שלו מ"המרכז לחקר הרציונליות" מעניינת יותר מ"מוסד סטיבן הוקינג" (מה פשרו)? אם כן, אז הוא באמת דפוּק. את מה שאני מקבל מהנרי אונגר וממשה צוקרמן על "מעמד הר סיני", אני מצפה לקבל מישראל אומן על "מוסד סטיבן הוקינג" (מה פשרו). נדמה לי כמו זכות אדם בסיסית בסך הכל... בין אם המֵחָבֽרֶת או המֵתָמֽרֶץ מפגר ובין אם הוא מגלם מפגר, הוא עדיין ישאיר אחריו מפגרים באותה מידה (סופרי עוקבים ולייקים, מי שמחשבותיהם, בתגובה לאתגרי ההישרדות הריאליים, נעים מהעיסוק במגדר של עצמם לעיסוק במיניות של עצמם). לשנִיִים אין מושג מה זה בכלל אומר שהם "יהודים". הם רק יודעים שבדיוק בשל כך, משום מה, לפחות חצי עולם שונא אותם ולכן, בלית ברירה עליהם להגן על חייהם, כ"יהודים", בכל מחיר... כאלה בדיוק מתו בשתי מלחמות העולם. הטרום-גריאטריה, הממלאת את מכוני המחקר הישראליים, בכל האוניברסיטאות ובכלל, לא רואה צעירים (בני הדורות שנולדו בשלהי המלחמה הקרה או אחריה) שלא מבינים במי ועל מה הם צריכים להילחם, כל עוד יש להם את המינימום ההכרחי, לפי שיטתם, שהוא כבר אינו איזושהי רומנטיקה אימפריאליסטית, כדי שיוכלו לחיות בכבוד, גם לפי שיטתם. מבחינת הטרום-גריאטריה (לכולם בתים פרטיים וכסף מושקע), כל בן אדם נמצא, בכל רגע, במוֹד מלחמה על משהו; ערכים, שטח, איזושהי השפעה רחבה, דת, משהו... וזאת ללא התלות בתוצאות העיסוק בשאלה האם זה באמת כך, בכלל, וביחס לבני הדורות שנולדו בשלהי המלחמה הקרה או אחריה, בפרט. המלחמות בכלל ומלחמות עולם בפרט, אינן המלחמות של מי שמת בהן! אוכלוסיית אירן צעירה, ילידת שלהי המלחמה הקרה או אחריה. איזה אמביציות אימפריאליות בדיוק אפשר ברצינות לייחס לקונטינגנט הזה?! המלחמות בכלל ומלחמות עולם בפרט, גם אינן מלחמות בין רעיונות אלא בין רעיונאים. אסא כשר לא מוכן להשלים עם מצב שבו בעומק העידן שאחרי מלחמת העולם השניה, "עובד אל מדבר" מהקליבר של תומאס דה טורקמדה, יסתובב אפוא בחופשיות, לא זו אף זו, יתבע אוטונומיה תרבותית וגיאוגרפית ללא גבול בעולמנו. אסא כשר או הנרי אונגר – זה לא משנה. שניהם ילדיו המפגרים של ישעיהו ליבוביץ' באותה מידה... כמו כן, ישראל אומן לא מוכן להשלים עם מצב שבו בעומק העידן שאחרי מלחמת העולם השניה, אלמנט חופשי לגמרי, ימצא "התפתחות" בשפע, על פי המדע, במקומות שבהם על פי המדע בדיוק אין כל "התפתחות" (המוציא "התפתחות" בכל מקום שהמבט נופל עליו מחברו, עליו הראייה מסדר ראשון. אין בידו? הודו ליהוה כי טוב כי לעולם חסדו). ישראל אומן או יחיא סנוואר – זה לא משנה. שניהם אינם מעלים על ראש שמחתם את הגותה של אסכולת פרנקפורט באותה מידה... זה וזה לא יודו בייהרג ואל יעבור הבסיסי ביותר שלהם, משום שזה נותן לזה את כל כולו. אולם בכך אין צורך. בשירות היכולת לעמוד על כך יש כלים של תורת המשחקים. הניסיון מלמד ש"אסא כשר" ו"ישראל אומן" מסוגלים לא להשאיר כאן נפש חיה... לשם כך, כל מה שהם צריכים לעשות הוא לא להשמיע "דברים מסוימים" בפני הסטודנטים (לומר חצאי אמיתות, להציב חומות בין עובדות). זה הכל. הם לא ישמיעו אותם עד המת האחרון... היש "טאבו" אצל אסא כשר ואצל ישראל אומן?! אני מדגים כיצד נשמע "אין טאבו". השואה עובדת בדומה לבעירה במנוע דיזל. במנוע דיזל, על מנת שתהיה בעירה, אין צורך בהצתה, יש צורך בתנאים. יתקיימו התנאים תהיה בעירה. במקרה של השואה, התנאים הם דרוויניזם/מטריאליזם פוסט דרוויני ועבודת אל מדבר/רציונליות. נסיבות חיבורו ופרסומו של ספרו של ג'וליאן האקסלי "אבולוציה-הסינתזה החדשה", הן ערש הציוויליזציה המערבית מהעידן שאחרי מלחמת העולם השניה! איפה זה אצל אסא כשר ואצל ישראל אומן?! מה מעניין אותי קנט ומה מעניין אותי משפט נאש בלי זה?! ברית המועצות התפרקה וחלפה מן העולם בדרכי שלום שלוש שנים אחרי פרסום הספר "קיצור תולדות הזמן". הסמיכות בין שני האירועים האלה היא משהו שיכול להיות זר לדיון הפורמלי או הלגיטימי בתהליכי קבלת החלטות?! אנשי סוכנויות ביון, בכל העולם המערבי, מתקופת המלחמה הקרה, נבוכים לספר על תפקידם ומעשיהם המאתגרים, בשירות ההגנה על "רעיונות חולפים" מסוג "הטוב ביותר האפשרי". הרי אי אפשר לשמוע את זה בלי לחייך... הקצאת משאבים אנושיים ומטריאליים ללא גבול לטובת ההגנה על החיים, כשלעצמם, על כוכב הלכת, יכולים להפוך כך סתם, ברגע אחד, לבדיחה, דהיינו בלי שמישהו (דמות אלמונית/הנעלם שבמשוואה) יתערב ויסדיר (איכשהו) את נושא "הקוגניציה הקולקטיבית" (של "הציוויליזציה הדרווינית")? המלחמה הקרה הסתיימה אבל האקדמיה שהתהוותה באקלים האינפורמטיבי של המלחמה הקרה – לא. משום שרק את זה מכירים האוכלים והסובאים, אסא כשר וישראל אומן. נראה שאיש לא יביך את אסא כשר (דרוויניזם/מטריאליזם פוסט-דרוויני) ואת ישראל אומן (עבודת אל מדבר/רציונליות) ויהיה המחיר שיהיה, כבימים ההם כך בזמן הזה... לאסא כשר ולישראל אומן אין מה להציע לעם היהודי שיצרה הציונות במחצית השניה של המאה העשרים. חד וחלק. אם להם אין אז ליאיר לפיד יהיה?! זו הסיבה שהאחרון דוחה, הוא וכל מי שאותו הוא לא דוחה. ישראל אומן, אם היה נאמן לפחות למדע של עצמו, כבר מזמן היה מציע לכולם להתאסלם. "העם היהודי שיצרה הציונות במחצית השניה של המאה העשרים" הוא ילד של אף אחד. פעם הייתי מאתיים ושמונים מיליון בני אדם שהם ילד של אף אחד. אז איזה פקקטה "עם", יציר המלחמה הקרה פר-אקסלנס, בעל הנרטיב המעפן ״עם יהודי היסטורי+דרוויניזם״ יהיה?! מי יהיה מוכן לגעת ב"עם" הזה עם מקל אחרי שיעברו מהעולם אסא כשר וישראל אומן?! את שפת עצמו אני ודר' חַטיבּ יודעים יותר טוב ממנו... שיווי משקל נאש זה לא משחק ילדים! מתים מזה! שני אלה ייצמדו לאסטרטגיות שלהם עד הסוף, במחיר חיי מה שזה לא יהיה... ל"עם" "דרוויניסט" שמנופף בקושאן על הארץ מסוג "אלוהים נתנה לנו", יש שני אבות, לא פחות ולא יותר. הינה הם לפנינו: אסא כשר וישראל אומן. אסא כשר, הנרי אונגר, דניאל כהנמן, יובל נח הררי וכו' כולם אותו דבר... פשיסטים של בינוניות... המאחד בניהם הוא תמיכתם, בדרך זו או אחרת, בארבעת התזות המרכזיות של המפלגה הדמוקרטית או האקוויוולנט הישראלי שלה, בעידן שאחרי התפרקות ברית המועצות וסיום המלחמה הקרה: 1. "אוטופיית היזמות והצרכנות לשמם ההומנו-מטריאליסטית החילונית", על תקן המתכון הטוב ביותר האפשרי לסדר חברתי ומנהל ציבורי יעילים ויציבים ככל האפשר, עדיפה על "אוטופיית הקומוניזם ההומנו-מטריאליסטי החילוני". 2. עליונות לבנה; כל גזעי האדם הלא לבנים הם גזעי "האדם הגנרי" (ללא המיון הפנימי לטיפשים וחכמים, מוכשרים ולא מוכשרים, חרוצים ועצלנים וכו'). 3. העיסוק בשאלת המגדר והמיניות של עצמך הוא העיסוק בארכיטיפ החשוב ביותר של מושג החירות. 4. בני הדורות שנולדו בשלהי המלחמה הקרה או אחריה יכולים להסתדר גם בלי לדעת מה קרה לדרוויניזם (תיאוריה שהן מוחזקת כ"מדעית לכל דבר" והן מתפקדת כעוגן קוגניטיבי מרכזי של הציוויליזציה המערבית במאה העשרים ועד זמננו) בזמן מלחמת העולם השניה ומדוע. ארבעת התזות דוחפות אותי חזק להפוך לאופוזיציה לעסקנות הפוליטית המזוהה איתן. איני יכול להיות כבר "אסא כשר" או "ישראל אומן", מתוקף תאריך הלידה שלי, כשם שאיני יכול להיות כבר יבוסי, הלני ובולשביק. הסיבה קלה להבנה: אני כבר בן התקופה שבה מובן עד תום מה בדיוק ראה דרווין באיי הגלפאגוס (נולדתי לתוכה). קרל סייגן, ריצ'ארד דוקינס, סטיבן הוקינג ויובל נח הררי לא כאן בשבילי! זו הסיבה שאני סוֹפר אותם ואת מה שיש להם להציע כמו שיגאל בן נון סוֹפר את מחברי החומש ואת מה שיש להם להציע. לשמאל הישראלי אין יכולת קיום בלי שיהיה לו אלקטורט (משלו) שכל הזמן נלחם על משהו או במשהו, כבעידן שקדם לקריסת ברית המועצות וסיום המלחמה הקרה, כך גם בעידן שבא אחרי (העידן שפתח סטיבן הוקינג). המתכונת "דרווין+כפייה דתית", משנות העשרים של המאה העשרים, מכיחה את עצמה כמוצלחת. זה D9 בעולם הרעיונות. זה מהמם אותך ומפגר אותך ביעילות שאין כדוגמתה, משום שבאופן הזה אינך לומד שאין כפייה דתית בעולם, אלא יש "ריאקציה אנושית" לפסאודו מדע או לפסאודו נאורות (נאציונל-מונותאיזם, פשיזם, קומוניזם, ליברליזם). דברי טעם אמר מי שאמר שהנאציונל-סוציאליזם או הנאציונל-מונותאיזם הם האיום הגדול ביותר על האנושות, כבעידן שפתח סטיבן הוקינג, כך גם בכל זמן אחר... "העם היהודי שיצרה הציונות" יודע איך ועם מי להתעסק כמו ש"הגזע העליון" ידע וכמו שאנחנו ידענו, בשנות השמונים, כאשר למדנו על עצמנו, עד הרגע האחרון, שאנחנו צועדים לעבר עולם שכולו טוב ורק איזשהו "מערב הומוגני", שכולו רע, מסכל זאת כל הזמן... אני פה לא מלח הארץ ולא הכנסת ספר תורה, אין לי סבא בפלמ"ח וסבתא באושוויץ (מפוקס כל יום מהבוקר עד הערב). לפי אבישי בן חיים בכלל שייך לישראל שלא קיימת (זה נכון). מישהו פעם שמע על רוסי "מלח הארץ"? היו, בתחילת המאה העשרים. מלח הארץ=שואל את עצמו: "כיצד אוכל לשרת את הסדר הקיים, מה שיש, כולל מאלה שמוצאם במלחמה הקרה". מאחר ומה שיש פה הוא בכל זאת מדינת לאום-דת עם משטר דמוקרטי, המשטר פה בפרוש מציע לי מילים בתמורה לגוף (אנטישמיות, זריקה לים, עם יהודי היסטורי, דרווין). אם הציונות יצרה יותר מיליונרים מהשוק החופשי, מה לי ולה אם איני אחד המיליונרים האלה??? מאז שאני פה, הציונות לוקחת שפה ותרבות עברית ולא נותנת (נותנת "ממלכתיות"). "הציונים של סטיבן הוקינג" אוהבים את ילדיהם, בני הדורות שנולדו בשלהי המלחמה הקרה או אחריה, סופרים עוקבים ולייקים מזה וששים אלי קרב מזה. ככה זה כשהאידאולוגיה היא "ממלכתיות". כשאני מקשיב לדרוויניזם של אורן הרמן, עילם גרוס, עידן שגב, יורם יובל, ימימה בן מנחם, מריו ליביו, דורון לנצט וחוה יבלונקה, אני שומע דברים אחרים לגמרי מאלה שיליד הארץ שומע. בכך אין שום דבר מיוחד. כשאתה בוגר קריסת משטר חילונו-סוציאליסטי הומנו-מטריאליסטי בסגנון המאה העשרים אחד, זה המצב. נכד של פלמ"ח ושל אושוויץ פה הם בקבוצת סיכון לאכול אותה לפי תסריט ידוע פחות או יותר... הינה השיעור למה שווה מה בדיוק אתה יודע על דרווין... פה זה לא מדינת העם היהודי! אלא מדינתה של שכבת גיל מסוימת, בקרב קולקטיב המכנה את עצמו "עם יהודי", שנולדה מיד אחרי מלחמת העולם השניה או במהלכה (איני חושב שצריך לספר פה למישהו כמה היא דורשת ממני למטר מרובע להשקעה שלה במרכז הארץ). מבחינתה, כפי שזה משתקף לי דרך ערוצי ההסברה האוטוריטריים הפורמליים, העם היהודי שהיה כאן בשנת 1948, הוא אותו עם יהודי שיש היום (עם אותם האתגרים בוּל). כאילו שבמהלך הזמן שחלף, לא התרחשו שינויים הרי גורל במדע ובפילוסופיה המערביים, בעלי הזיקה הברורה לשאלת "הזהות" או "הקוגניציה הקולקטיבית". כנראה שרק אחרי שהיא תלך, "הזכות להגדרה עצמית" שלה גם תלך (תומאס קון שולט). מי ששואב את זכותו להגדרה עצמית מהדרוויניזם ומהמונותאיזם גם יחד, יתחבר לכל "זכות להגדרה עצמית" שתהיה. איזה מן הגדרה עצמית היא "דרווינומונותאיזם"?! אצל החזון איש ומקס הורקהיימר לא כתוב שום דבר על איזשהו "דרווינומונותאיזם". "דרווינומונותאיזם" זה משהו של אסא כשר ושל ישראל אומן, לרבות ילדיהם שיושבים יחדיו בטנק אמריקאי, כפי שהתבטא ליבוביץ'. זה וזה אינם ששים באותה מידה לעסוק בסוגיית נסיבות חיבורו ופרסומו של ספרו של ג'וליאן האקסלי "אבולוציה-הסינתזה החדשה", בין אם הדבר שייך לתחום עיסוקם המקצועי ובין אם לאו. בדיוק בכך טמון ההבדל בין בעל מנטאליות של בן מדינת לוויין, מתקופת המלחמה הקרה, לבין בעל מנטאליות של בן אימפריה. בעל מנטאליות של בן מדינת לוויין לא יעז לעסוק בכך. הוא בעל משמעת עצמית מסוימת ולא יעבור את הגבול. מרכיב זה לא קיים במנטאליות של בן אימפריה. כמו כן, איזה מין יהודי הוא מי שבאישיותו בכלל קיים איזשהו "מרכיב" של איזשהו "לוויין"?! אני יהודי של החזון איש ושל מקס הורקהיימר וזו יהדות שנמצאת בסתירה עמוקה ליהדות של אסא כשר ושל ישראל אומן. האחרונה מצאה ביטוי בצורת "מתכונת הומוגנית" בדמותו של הרב קוק. "פילוסוף הלאום" זו תופעה שלא קיימת בטבע. לכן, אם מנקים את זה לגמרי, מה מתקבל? "דרוויניסט נקי". ישראל אומן, את מומחיותו להסברת הניואנסים מ"עולם אוטופיית היזמות והצרכנות לשמם החילונית", יכול לדחוף לתוך הכיס האחורי של המכנסיים. זאת משום שהוא מלכתחילה מתייחס לעולם זה לא כאל "אסטרטגיה" או "אלטרנטיבה" (שוות ערך) לקובץ ההצעות מסוג "עולם אוטופיית הסוציאליזם חילוני" שהעיקרית שבהן היא הצעת "הקומוניזם הדרוויניסטי". אם מנקים את מומחיותו לגמרי, מה מתקבל? "עובד אל מדבר" מהקליבר של תומאס דה טורקמדה בתקופה שבה כבר לא מתקיים "תהליך ירידת הדורות". מה אסא כשר וישראל אומן יכולים להציע לבני הדורות שנולדו בשלהי המלחמה הקרה או אחריה, עמהם נמנה אני? "נאציונל-מונותאיזם" (יאיר לפיד, אוסקר דירלוונגר) המנותק, במהותו, כתמול שלשום, מהתהליכים והמגמות הריאליים החלים בזמן הווה במדע ובפילוסופיה המערביים. מה מייצגים החזון איש ומקס הורקהיימר? עמדה ביקורתית לנפלאות התבונה שמציעה "הציוויליזציה הדרווינית" (נאציונל-מונותאיזם, פשיזם, קומוניזם, ליברליזם) בשלימותה. זכותם אף גדולה מזכותי משום שהם תופסים עמדה זו לא בשלהי קיומה. כיצד מזהים את "הדרוויניסט ויהיה המחיר שיהיה" של העידן שאחרי התפרקות ברית המועצות וסיום המלחמה הקרה? הוא מדבר על "תהליכי קבלת החלטות" או על "רצון" דרך איזושהי פריזמה או באיזשהו הקשר, בלי להזכיר את ספריהם של ג'וליאן האקסלי "אבולוציה-הסינתזה החדשה" (יולי 1942), של ריצ'ארד דוקינס "הגן האנוכי" (נובמבר 1976) ושל סטיבן הוקינג "קיצור תולדות הזמן" (אפריל 1988) כ"ספרים מחוללי מציאות" אסטרטגיים מהמעלה הראשונה – מפאת זיקתם הישירה ל"הוויית הזהות". "המציאות" שהספרים האלה מחוללים היא כבר בבחינת "האקלים האינפורמטיבי במובן הבסיסי ביותר" שבמסגרתם או בהשפעתם מתקבלות איזשהן החלטות או מופיע איזשהו "רצון". זה היה עוד יום רגיל בבית הספר לממשל וחברה במכללה האקדמית תל אביב-יפו. סחבק לומד סוציולוגיה אצל פרופ' אבישי ארליך. הוא סוציולוג טוב. הוא טוב עד כמה שאפשר להיות טוב מבחינת הזמן והמקום שלתוכם הוא נולד. אני מחבב אותו. הייתה תחושה נדירה במפגש אתו שהוא מאוד קרוב למה שאני. זה משהו שבדרך כלל לא קורה לי עם ילידי הארץ... אם הוא טועה, הוא טועה כמו ילד. הוא לא ציניקן. אף על פי כן, עוד מעט אני כבר לא שם. הכל רגיל... לומדים על "עבודת אל מדבר", על "זהות" ו"חיברות", משוניס, יש לקרא מאמרים של קון ושל פופר. יש גם הרבה "איום איראני". אבל אין התייחסות לא אליו וגם לא לאפשרות שיש איזשהן בעיות לתורת האבולוציה. בין ללמוד סוציולוגיה כאשר כבר יש אינטרנט לבין ללמוד סוציולוגיה כאשר עדיין אין אינטרנט, יש הבדל גדול, וזאת בניגוד ללימודי פיזיקה או מתמטיקה. כאשר כבר יש אינטרנט, אפשר להגיע לכיתה עם ידע על קיומן של השגות נוספות על תורת האבולוציה שקיימות בטבע ושאינן מוזכרות במסגרת הלימודים הגבוהים הפורמליים, לרבות הידע על כך שהדיון במעמדו, בתודעת הציבור הרחב, של הדרוויניזם (תהיה המודיפיקציה שלו שתהיה), כתיאוריה מדעית לכל דבר, כלל אינו מה שנמצא במוקד הוויכוח בין דתיים לחילונים בראש ובראשונה, אלא מה שנמצא במוקד הוויכוח בין חילונים לחילונים בראש ובראשונה. אם כן, ריצ'ארד דוקינס הוא לא איזה מדען תמים העוסק בתמימות בהנגשת המדע לציבור הרחב, בראש ובראשונה. אלא ציניקן גמור, הפועל מתוך "הבנות מעולם החברה והפוליטיקה" בראש ובראשונה. ועל מה שהוא בגדר "הבנות מעולם החברה והפוליטיקה" בראש ובראשונה, חזקה לעלות לסדר היום האקדמי במסגרת החוג "חברה ופוליטיקה". אחרת, לשם מה התכנסנו כאן מלכתחילה?! הייתה לי תחושה שמשהו לא כשורה עם המקום הזה. פה לא יודעים מי זה ריצ'ארד דוקינס. פה יודעים הכל על מגדר ושום דבר על ריצ'ארד דוקינס. המושג "השמאל הישראלי" מתבאר עוד ועוד... בשנות השמונים מישהו בישל את סטיבן הוקינג. את זה אני מבין כבר אין טעם לעלות... מילא לדבר שטויות ולא למות לא מזקנה. אבל ישראלים מדברים שטויות ומתים לא מזקנה. האלמנט משלם המסים, מחזיר החובות ושוכל הבנים מהשורה פה, אַכַל את סטיבן הוקינג כמו בובלה. בדרך כלל אדם כבר לא משתנה באופן משמעותי אחרי גיל שלושים. אבישי ארליך היה בן שלושים בשנת 1971. מה הוא כבר יכול היה ללמוד עד אז על תורת האבולוציה? תורת האבולוציה היא לא איזה נושא זניח ל"מדעי החברה". היחס בין תורת האבולוציה ל"מדעי החברה" הוא כמו היחס בין לוח הכפל למתמטיקה. ב"מדעי החברה" עוסקים בשאלות על חלוקת עושר ועל זהות, תוך התייחסות לתורת האבולוציה כעניין סגור. היא לא משהו שיכול להימצא בבדיקה של "מדעי החברה". משום שהדבר יוביל לאנטינומיה: "מדעי החברה" (המקום שבו האדם תמיד מחוּבְרַת על ידי בני אדם אחרים שקדמה לו בזמן ובמרחב) תקפים בעיני עצמם רק בזכות כך שאין איזשהן בעיות מיוחדות לתורת האבולוציה – כתיאוריה מדעית לכל דבר. אלא שההבדל בין היחס בין לוח הכפל למתמטיקה ליחס בין תורת האבולוציה ל"מדעי החברה", בכל זאת קיים. איש אינו חש שהמתמטיקה אינה עובדת. אלו משאבים החברה משקיעה במכוני המחקר מכווני חברה ומדיניות ציבורית, במחלקות למדעי החברה באוניברסיטאות ובין הייתר, גם בבית הספר לממשל וחברה שבו נפל בחלקי להיות סטודנט (לזמן קצר)? ומה החברה מקבלת בתמורה? לא עוד איזה התארגנות קהילתית שתורתה אומנותה במקרה? מישהו מצליח לדמיין עולם שמתוכו ברגע אחד נעלמים הסוציולוגים, וכתוצאה מכך משהו משתנה באופן משמעותי? רק קרובי משפחה והמכרים הישירים בכלל יבחינו בכך. אני אומר לסוציולוגים שהסוציולוגיה מתחילה בדיון בשאלת הקשר בין מצבה הריאלי של תורת האבולוציה, באור מבחן ההוכחה המדעית, בכל רגע, לתהליכים במדינאות ובכלכלה בכל הזמנים בכלל ובמאה העשרים ועד זמננו בפרט. הם לא מבינים על מה אני מדבר... אין ציוויליזציה ללא אונטולוגיה! לכן, בידיעת הבעיות הגדולות באונטולוגיה של הציוויליזציה שלך בדיוק עלך לשלוט, על מנת להיחשב בפועל "הסוציולוג" של הציוויליזציה הזו. מי שמסוגל לכתוב ספרים כמו "אבולוציה-הסינתזה החדשה", "הגן האנוכי" ו"קיצור תולדות הזמן" הוא הסוציולוג האמתי של הציוויליזציה המערבית מהעידן שאחרי מלחמת העולם השניה ולא אחרת. לא ככה? מבחינת "מדעי החברה", מי מתחברת? "אתאיסט בסגנון המאה העשרים, דרוויניסט ומטריאליסט"? לא! רק "עובד אל מדבר" מתחברת. באמת? יוסוף אל-קרדאווי מחוברת מכף רגל ועד ראש והנרי אונגר לא. המקבילה של הנרי אונגר לא חיה בזמננו! כך בדיוק נמצאה הפרצה ב"מדעי החברה", בזכות ידיעותיי בנושא מצבה הריאלי של תורת האבולוציה, המעודכן לזמן הווה. פשוט מאוד. ואז זה קורה. מגיעה הסצנה של ישראל אומן. שמש בגבעון דום וירח בעמק אילון. מה שהתרחש עכשיו נקרא "שיווי משקל נאש באסטרטגיות דומיננטיות", משום שסטיבן הוקינג כבר היה כאן קודם (המתין בסבלנות לישראל אומן). בשפה הרוסית מצב זה מתואר באמצעות המילה: "פִיזּדֵצּ". פה יהיה בלאגן עכשיו... בהרצאת הנובל שלו, ששמה הוא "מלחמה ושלום", ישראל אומן מציע לחקור "מלחמה" תוך התייחסות לפעילות מסוג "עבודת אל מדבר" כאל משהו שקיים בטבע כמו שהפוטוסינתזה קיימת בטבע (אחד רוכב אופניים, השני מטפס הרים, השלישי "עובד אל מדבר"). זה חלום? גם ישעיהו ליבוביץ' יכול היה לזרוק משהו דומה. אבל אצלו זה היה שונה. הוא בלבל את המוח במודע. ישראל אומן כנראה באמת מאמין בזה. אותי זה לא מצחיק. אני בגיל שבו משתתפים במלחמה במובן הישיר ואיני מצליח לדמיין "מלחמה" ללא "עבודת אל מדבר". אם כן, לאיזה "מלחמה" בדיוק התכוון ישראל אומן? על כל מריע ועל כל צורח ועל כל שואג, זה רק חלום אמר רלטיביסט אחד פלאי עומד לצידי שהרגיש בי שהייתי הולך ונעשה דואג, זה רק חלום וזה לא הכל ולא תשכח זאת ידידי. שאלתי את העומד לצידי מי הוא ומי המתפלשים בשפכיו ונותנים לו מלוכה. ענה זה קוראים לו דמוקרסי או דמוקדתי ואלה הנותנים לו הם בני עמך. שאלתי אותו מהר אם עוד יש מקום לשקול בדחיפות חיובית דחיפות חיובית ביותר, את יציאתי המוקדמת לאלתר מזה החלום והעברתי המיידית לחלום אחר. ענה אפשר לסדר לך שתתעורר איש צעיר. אך זה בכלל לא מומלץ להיחפז ולהחליף חלום, שלא תמצא את עצמך יום אחד מתחרט מצטער, או אפילו מתגעגע למה שכה דוחה אותך היום. ישראל אומן גם מציע לחקור "מלחמה" כפי שחוקרים סרטן. דהיינו להתייחס לאדם כאל לא יותר מישות מטאבולית שהופכת חמצן לפחמן דו-חמצני, מזדווגת, אוכלת ומחרבנת, בונה ומחריבה, לעתים עד כדי הגעה לקורבנות בנפש אין ספור והרס תשתיות – מעשי ידי דורות רבים... התרשמתי מאוד... אם כן, מאין מתחילים? אני מציע להתחיל בניסיון לענות על שתי שאלות: 1. באלו נסיבות, מפאת אלו מטרות ועל ידי מי בדיוק חוברו הדיאלוגים שמתחילים במילים "וידבר יהוה אל משה לאמור" ובמילים "וידבר משה אל יהוה לאמור". 2. באלו נסיבות, מפאת אלו מטרות ועל ידי מי בדיוק חוברו הספרים שהם סמלי הציוויליזציה המערבית מהעידן שאחרי מלחמת העולם השניה: "אבולוציה-הסינתזה החדשה" (יולי 1942), "הגן האנוכי" (נובמבר 1976) ו"קיצור תולדות הזמן" (אפריל 1988). אני צריך להתרשם מכך שהנאציונל-מונותאיזם הפריט את עצמו, אחרי מלחמת העולם השניה, לשתי ישויות נפרדות (ישראל אומן ויובל נח הררי) במקום להתבטא דרך ישות הומוגנית אחת (אוסקר דירלוונגר) ולהירדם עקב כך על המשמר מפני הגעת השיאים שאליהם הנאציונל-מונותאיזם, כשלעצמו, יכול להגיע? איזה דברי חן משמיע אבישי ארליך על "נאציונל-מונותאיזם" ועל "עבודת אל מדבר". אני המום. אחרים משמיעים ג'יבריש פלורליסטי מה זה משעמם בעניין הזה. פה מפיק מרגליות אבישי ארליך. אני מצפה לשמוע דברים דומים מישראל אומן על סטיבן הוקינג, או לפחות על "הדרוויניזם בדומם" באופן עקרוני וכללי (אני צריך לנחש מה ישראל אומן חושב על סטיבן הוקינג?! אני צריך לשמוע מה ישראל אומן חושב על סטיבן הוקינג, פעמיים ביום. מה יותר חשוב מזה?!). "מוסד סטיבן הוקינג" הוא בבחינת "מעמד הר סיני המטריאליסטי" שכל מי שחי היום הוא בבחינת בני הדורות שחווים את האירוע הזה בעת התרחשותו. אין מה לדבר עם ישראל אומן על תורת המשחקים, לפני שמדברים אתו על סטיבן הוקינג. אם תנאי זה לא מתקיים, יישומי תורת המשחקים יהיו "הגיוניים" או "קבילים" רק במסגרת תפיסת המושג "רציונליות" הפרטית של ישראל אומן. יופיע הצורך להיות "ישראל אומן" מלכתחילה כדי להבין מה הוא אומר על "תורת המשחקים" ועל "רציונליות". הדבר היחיד שהבנתו משותפת לישראל אומן ולכולי עלמא הוא "הדרוויניזם בדומם". לכן, אם יש לדבר עם ישראל אומן על משהו אחד, על הדבר הזה להיות "הדרוויניזם בדומם" (היכן ש"החומר" "כל יכול", לרבות היכולת להופיע ביוזמת עצמו, כדרך אחד משני כיווני העבודה של נוסחת שקילות המסה והאנרגיה, אפוא באופן אנלוגי ל"התפתחות העוברית" וכן להתארגן, עדיין ביוזמת עצמו, לגרמי שמים דווקא, אפוא באופן אנלוגי ל"התפתחות העוברית" גם). ישראל אומן לא מבין ש"מוסד סטיבן הוקינג" הוא בבחינת "מעמד הר סיני המטריאליסטי"? מבין כל יום מהבוקר עד הערב, כשם שאני מבין זאת. אלא שאני מבין זאת כסוציולוג (חובב). תראו מה אני צריך לכתוב כדי להסביר דבר כה אלמנטרי. ישראל אומן יכול להגיע להישג דומה דרך השמעת משפט אחד. הוא רק צריך להגיד ש"מוסד סטיבן הוקינג" הוא מה שאני אומר שהוא. ככה, בלי להוסיף דבר. אחרת, לעם ישראל העתידי יהיו "שניים מעמד הר סיני": אחד "מטריאליסטי", השני "רציונלי". אחד מלמד כיצד נוצר היקום – באופן שאיש אינו מבין, זולת סטיבן הוקינג, וזאת חרף קיומה של האפשרות שהיקום נוצר באופן שאיש אינו מבין, לרבות סטיבן הוקינג. השני מלמד כיצד יש לנהוג. ישראל אומן, מה קורה עם כמה מילים על סטיבן הוקינג? משהו למען עם ישראל העתידי? עד עכשיו היה לו אחד "מעמד הר סיני". החל משנת 1988 יש לו שניים. איזה חוצפה זה לספר לי על כך שקיים אדם בטבע שמבין כיצד נוצר היקום. נוכח כל מה שאני מבין במדע ובפילוסופיה, אני צריך ליהנות מאיזשהם תמריצים כדי לא לעשות מזה עניין. היכן התמריצים? נולדתי בשלהי המלחמה הקרה ואחרי שישעיהו ליבוביץ' עשה את הריענון ל"מחסום וייסמן", על מנת שיהיה ידוע ונהיר לכולם – כבר נוכח ממצאי המדע המודרני. אני כבר מי שאמור היה להתחיל ליהנות מעולם שהוא הטוב ביותר מבין כל העולמות. ומה קיבלתי? את הקטליזטור של העולם שהוא הרע ביותר מבין כל העולמות: שניים (ישראל אומן ויובל נח הררי) שהם אחד (אוסקר דירלוונגר). "מוסד סטיבן הוקינג" הוא האירוע המרכזי בעולמנו כמסדיר את הדעת (תודעת הציבור הרחב) או, במילים אחרות, כמסדיר את "הקוגניציה הקולקטיבית", מאז הופעתו. לכן, מבחינת "הסוציולוגיה של המדע", לשם קידום הבנתנו את עולמנו, בזיקה לנושאים כמו "סדר חברתי" ו"מנהל ציבורי", יש לשאוף להכיר כל פרט השייך ל"מוסד סטיבן הוקינג". זו לא דעתי. זו הבנתי. ישראל אומן הוא יליד 1930. "דרווינומונותאיזם" או "נאציונל-מונותאיזם" הוא האקלים האינפורמטיבי היחיד שהוא מכיר ושמן הסתם עבר אדפטציה מוצלחת אליו, ביחס לרבים אחרים. ראו לאיזה שיאים הוא הגיע באופן אישי באקלים האינפורמטיבי הזה. עלי לפעול לשם החלפת האקלים האינפורמטיבי הפרו-דרווינומונותאיסטי בשלימותו, כדי שאוכל בכלל להיכנס, בחופשיות, לאיזשהו מוסד אקדמי. מאחר שבשנים 2005-2008 לא התרחשה "המלחמה הבין-ציוויליזציונית", הופיע "מודל פשרה" של "האדם החופשי החדש": טרנסג'נדר-ג'יהדיסט, חולה ונכה, בעל מנת משכל פחותה מהממוצע. אחרת, מי ימחא כפיים לישראל אומן וליובל נח הררי?! אם כן, האקלים האינפורמטיבי הזה וישראל אומן מקיימים מצב סימביוטי. אותו הדין לגבי כל השאר: הנרי אונגר, אבישי ארליך, משה צוקרמן, דני גוטוויין, נעמי חזן, מריו ליביו, חוה יבלונקה, דורון לנצט, עילם גרוס, אבישי דקל, חגי נצר, יורם יובל, ימימה בן מנחם, אבשלום אליצור. הם בחיים לא יפרצו מתוך מערת האקלים האינפורמטיבי הזה. למה להם? בני הדורות שנולדו בשלהי המלחמה הקרה או אחריה (אחרי 1970), כבר מתקשים להבין את אנשי המערה האלה. זאת משום שהשניים אינם חולקים עם הראשונים את אותן "הבעיות הגדולות במדע". בעוד עבור הראשונים "בעיה גדולה במדע" יכולה להיות הקושי ליישב בין תורת היחסות לפיזיקת הקוונטים, עבור השניים "בעיה גדולה במדע" יכולה להיות הקושי ליישב בין הבעיות שיש לתורת האבולוציה עם ג'יהאד, שנאמר: "אם ישראל אומן חתן פרס נובל לכלכלה, מה אתה רוצה מיחיא סנוואר". הראשונים אינם מכירים בקיומה של "בעיה גדולה במדע" זו. משום שמבחינתם אין בעיות מיוחדות לתורת האבולוציה. והאמת היא שיש – קטנות, לא משהו רציני. והינה די רק בהן כדי שיהיה "ג'יהאד". אם הראשונים ימשיכו להיות המורים של השניים, התוצאה של זה עשויה להיות שהשניים יתרגשו וישמחו, למשל, נוכח ההכרזה על גילויו של החלקיק בוזון היגס, כאירוע דרמטי ביותר במדע, רגע לפני שהג'יהאדיסט מפוצץ להם את המוח. "מאין צץ הג'יהאדיסט הפלאי הזה" ישאלו את עצמם האומללים האלה באותו הרגע. אני במיילים עם הממסד המדעי משנת 2005 על כך ש"הבעיה הגדולה במדע" של בני הדורות שנולדו בשלהי המלחמה הקרה או אחריה היא הקושי ליישב בין הבעיות שיש לתורת האבולוציה עם ג'יהאד, ולא הבעיות כדוגמת הקושי ליישב בין תורת היחסות לפיזיקת הקוונטים. משום שהממסד המדעי אינו מכיר בקיומה של "בעיה גדולה במדע" זו ומשום שמשום כך היא הרי לא תעלם לשום מקום, אני צריך פה לשבת ולכתוב את המסמך הזה. אין לי יותר מה לעשות בחיים?! כיצד מזהים את הסטרא אחרא? הוא לא אוהב את ראש הממשלה. הסטרא אחרא נכנס לכיתה מלאה בבני הדורות שנולדו בשלהי המלחמה הקרה או אחריה, בלי לגמגם ובלי למצמץ, ממלא אותם ב"דרוויניזם בדומם", בפלורליזם דרווינומונותאיסטי ובליברליזם רב-מגדרי, על ידי כך מחולל מציאות כגורם מחולל מציאות אסטרטגי מהמעלה הראשונה, ואחר כך מצפה מראש הממשלה לנהוג כיצד בדיוק? ראש הממשלה יודע להרצות על קנט ועל ניטשה, על יחסי דומיננטיות, תרמודינמיקה, ישעיהו ליבוביץ', התפתחות ותורשה? אם אינו יודע או אינו עוסק בזה, למה בדיוק הוא יכול להיות אחראי? איני מוצא כל אחריות באינסטנציות כדוגמת הדרג המדיני והצבאי, לרבות מנגנוני הבטחון, למה שזה לא יהיה, החל ממלחמת העולם הראשונה ועד עולם. כל האחריות – על הממסד המדעי. עד העשירי באוקטובר 2005, יום ההכרזה על זכייתו של ישראל אומן בפרס נובל לכלכלה, עמדה לזכותו של הממסד המדעי הטענה שמפאת קיומו של "ישראל אומן", חזקה על הממסד המדעי לבחור באסטרטגיית העוררות בתודעת הציבור הרחב של עקרון העמידה במבחן ההוכחה המדעית של "הדרוויניזם בדומם". לאחר תאריך זה, מה עומד לזכותו של הממסד המדעי? דמותו של ישראל אומן היא בכלל הסיבה מלכתחילה לקיומה של האידאולוגיה שאומרת ש"רעיונות" אינם משקפים את המציאות ברמת ברירת המחדל ולכן, אינם יכולים להיות "הסיבה" ל"מעשים" או ל"התנהגות" ברמת ברירת המחדל. הכוונה לכל "הרעיונות"? כן, זולת אחד: רעיון ההתפתחות כתופעה החלה גם במערכות שאינן "הפרט בעל התוכנית המכוונת את התפתחותו". עד העשירי באוקטובר 2005, מי שמע על הכת מ"המרכז לחקר הרציונליות"?! פעילותה הדתית של הכת היא בשלב הראשון, הוצאה מהקשר של "הרציונליות האינסטרומנטלית" של הורקהיימר ואדורנו, בשלב השני, הפיכת "רציונליות" זו למודל "טוטלי" או "יסודי" או "עקרוני וכללי" להבנת "טבע האדם" ובשלב השלישי, נקיטה בפעולת הסברה של "הרציונליות האינסטרומנטלית" כבר לאחר מיצובה החדש (הנוח יותר או המתאים יותר לעיסוק בשאלת הרציונליות במדינת לאום-דת עם משטר דמוקרטי או איזשהו משטר), כלומר, תוך ביטול מלא הן של תרומתה של אסכולת פרנקפורט להבנת שאלת "הרציונליות" והן של העיסוק בשאלה "מה בדיוק ראה דרווין באיי הגלפאגוס" כשאלת יסוד על הקוגניציה. לפי רפאל פלק, ביולוג ישראלי שחקר את הקשר בין ביולוגיה לאידאולוגיה במאה העשרים, "הציונות" או "התנועה הציונית" היא אידאולוגיה מקבוצת האידאולוגיות הנאציונל-דרוויניסטיות, בעלת כל המוטיבים האופייניים: מצעדים צבאיים, שבועה על "ספר קדוש", כריאוגרפיה קבוצתית, "זריקה לים", הצדעות, לפידים, חצוצרות, תרנים ודגלים. רק "עוף דורס" אינו סמל המדינה. יש סמלים אחרים. כולם בעלי הזיקה הברורה לתרבויות העולם העתיק. כאמור, מדובר בעם המשול לאותה דמות מסרטי מדע בדיוני שברגע מסוים בחייה, שותלים לתוך מוחה "היסטוריה וחוויות" (תולדות וחוויות עם יהודי היסטורי+תולדות וחוויות הומו-הביליס, הומו-ארקטוס והומו-הרגסטר) ומאותו רגע היא מתנהלת בהתאם למה שהושתל. אם כן, איזה "רציונליות" בדיוק מסוגלים לראות אדפטים כאלה? משהו שהציע מקס הורקהיימר? פה הרי מתחילים לאכול שואה עם חלב אם ("שואה לישראלים". יש שתיים שואה: 1. "שואה לישראלים": מעשי הנאצים וביורוקרטיה עניינית ויעילה בכל מחיר. 2. "שואה": דרוויניזם ורציונליות שמהם עשויים להיוולד מעשי הנאצים וביורוקרטיה עניינית ויעילה בכל מחיר). אין להשיג את "מיין קאמפף" בעברית. מה זה הדבר הזה?! מישהו פעם למד על האסלאם, בכפוף לאיזושהי משמעת מדעית, בלי לקרא את הקוראן?! המכון הבין-לאומי לחקר השואה נמצא פה וספר הספרים של האידאולוגיה הנאצית, לא נמצא. עושים ממני צחוק??? אם נוער במצוקה "ניאו-נאצי", שלכל הדעות אינו מהווה איום אסטרטגי, אינו יכול לעבור בלי שאכולי השואה יבחינו בו, מה נאמר על האבא והאמא הביולוגיים של השואה, ישראל אומן ויובל נח הררי, כבעלי היכולת לעבור בלי שמישהו, שאינו יליד הארץ ובמקרה יכול להיות אחוז הרגישות המיוחדת לנושאים כמו שואה, דת ומדינה, יבחין בהם? האם ייתכן משהו חמור משואה? כן. הומוסטאזיס בהבנת העולם והאדם בין האדמיניסטרציה למי שאינו האדמיניסטרציה. איני מביע כאן את דעתי אלא מציין דעה שקיימת. אני מהגר במדינת לאום-דת עם משטר דמוקרטי או איזשהו משטר, בעידן שאחרי התפרקות ברית המועצות וסיום המלחמה הקרה, וכן בגיל שבו משתתפים במלחמה במובן הישיר. לי לא יכולה להיות דעה כזו. אם הסתיים "תהליך ירידת הדורות", של איזה "יהודים" בדיוק המדינה הזו? אלה שישראל אומן ויובל נח הררי מהווים יחד את האליטה האוטוריטרית שלהם? במאה העשרים תורת דרווין התפצלה, מבחינת האופן שבו היא ידועה לאדמיניסטרציה ולציבור הרחב. מה שהציבור הרחב מכיר כ"שינוי בתכונות המינים" אינו מה שהאדמיניסטרציה מכירה. בעוד עבור הציבור הרחב, במושג "שינוי בתכונות המינים" הכוונה למשהו מופשט או אמורפי, עבור האדמיניסטרציה הכוונה ל"שלושה סוגי שינוי": 1. "שינוי" בפרופיל של יחסי דומיננטיות של "תכונת מין מורכבת" (המקרה הנפוץ) או "לא מורכבת" (דו-אללית הומולוגית), הַחַל בלחץ הסביבה, ברמת האוכלוסיה ובתקופת חיים של מספר דורות (זהו "השינוי בתכונות המינים" שממנו מלכתחילה התרשם דרווין). לסוג "השינוי" הזה משתייך גם "השינוי" בפרופיל של יחסי דומיננטיות במקרה הפרטי, הַחַל בעת מעבר החומר התורשתי מדור לדור (ההבדל שבין האב לבן). 2. "שוני" ולא "שינוי" ב"תכונות המינים היציבות", המבדיל בין מין למין ומתקיים חרף שינויים החלים בתנאי הסביבה (סנפירים אצל דגים, פרסות אצל איילים). 3. "שינוי" ב"תכונות המינים היציבות", בעל כושר ההישמרות בעת מעבר החומר התורשתי מדור לדור, שעשוי לחול עקב מוטציה תורשתית. במושג "דרוויניזם-מוטציוני" הכוונה לתיאוריה, המקובלת על האדמיניסטרציה, מאז מלחמת העולם השניה ועד זמננו, כתיאוריה שאותה יש להעביר בכיתות הלימוד וכן דרך ממשקים נוספים שהממסד המדעי מקיים עם תודעת הציבור הרחב. ביסודה של תיאוריה זו טשטוש הגבולות בין "שלושת סוגי השינוי" (אחד מהם כלל אינו "שינוי" אלא "שוני"). "אסטרטגיית טשטוש הגבולות" מתפקדת כערובה ליכולת להשליט על הדעת את תפיסת המושג "התפתחות" גם כמתאר את תהליך ההסתגלות הנראה בעין או, במילים אחרות, כמתאר תהליכים החלים גם במערכות שאינן "הפרט בעלת התוכנית המכוונת את התפתחותו". במסגרת "אסטרטגיית טשטוש הגבולות" "השוני" ב"תכונות המינים היציבות" ממוצב כ"מוסבר ומובן". כיצד "מוסבר ומובן", אני שואל. דרך החפפת "השינוי בתכונות המינים" מספר 1 עם "השינוי בתכונות המינים" מספר 3, הממסד המדעי עונה. אין זו "החפפת כזב", אני שואל. הממסד המדעי מפסיק לענות. לאחר השמעת השאלה השניה, הדיאלוג עם הממסד המדעי נגמר. הסיבה לכך שהנאציזם פרץ דווקא בגרמניה, קשורה ל"חוק המתאם החיובי" בקשר שבין הבנת מנגנון "ההשתנות ההסתגלותית הדרווינית", בקרב אנשי המקצוע, לאופן הסברתו לציבור הרחב: ככל שמנגנון "ההשתנות ההסתגלותית הדרווינית" מובן במינון ובעצימות גבוהים יותר, כמבוסס על מעברים בין פרופילים נקודתיים של יחסי דומיננטיות (שינויים בתפוצת גנוטיפים או קומבינציות של גנוטיפים החולקים/חולקות ביטויים פנוטיפיים דומים או זהים), כך הסברתו לציבור הרחב כמלמד דווקא על תהליך מוצא המינים זה מזה, תתקיים במינון ובעצימות גבוהים יותר. "חוק המתאם החיובי" מתקיים במסגרת מערכת היחסים "הנורמלית" שבין הנוכל לטיפש. מערכת יחסים זו היא הערובה להתמדת קיומו של כל "מנגנון שלטוני" בתנאי אי-ודאות. משמעות "מערכת יחסים" זו היא העדר ההומוסטאזיס בהבנת העולם והאדם, כפי שהם, בין האדמיניסטרציה למי שאינו האדמיניסטרציה (לשם הגדלת הפרש הפוטנציאלים בכושר ההישגיות בין האדמיניסטרציה למי שאינו האדמיניסטרציה). בגרמניה של סוף המאה התשע עשרה ותחילת המאה העשרים, פשוט היו יותר מדענים מבכל מקום אחר שהתייחסו ברצינות לתורת דרווין – כתיאוריה מדעית אפשרית (דבר דומה קרה לפרופ' דן גראור בזמננו. הוא המדען-האבולוציוניסט שבשנות השמונים קבר את המוטציה התורשתית כפקטור-אפשרי מכניס מידע חדש למאגר הגנטי של עולם המינים). מה שגם הוביל, מן הסתם, להתפוצצות התעמולה האבולוציונית במידה גדולה יותר מבכל מקום אחר. התפוצצות התעמולה האבולוציונית, בעקבות התקדמות בהבנת מופע "ההשתנות ההסתגלותית הדרווינית", כתהליך המתחולל באופן בלעדי בגבולות "המאגר הגנטי היציב", בגין שינויים החלים בשכיחויות גנוטיפים או קומבינציות של גנוטיפים החולקים/חולקות ביטויים פנוטיפיים דומים או זהים, התרחשה בארץ השואה, אצל עם השואה, עם קתדרלת יד ושם באמצע. אז מה נאמר על הגרמנים של שנות השלושים?! "המדענים הדרוויניסטים" או "המדענים הדרוויניסטים המוטציוניסטים" (תלוי בתקופה שבה מדובר) מדגימים כיצד אדם עשוי תחילה לאמץ את רעיון מוצא המינים זה מזה, על תקן "תיאוריה מדעית לכל דבר", ואף להכריז על כך, ורק לאחר מכן לבחון את אופן עמידתו במבחן ההוכחה המדעית. זה הרי לא חייב להתקיים בסדר הזה. בלי לשער זאת מבעוד מועד, מדענים אלה אט אט מתחילים לאהוב "אידאולוגיות קניבליסטיות", על תקן "הרקע" שעל גביו "הציבור הרחב" יאכל את כל מה שיהיה להם להציע בתחום "המחשבה המדינית הפרו-דרווינית", בדמות הליברליזם או הדמוקרטיה. את תפקיד "האידאולוגיה הקניבליסטית", בשנות השלושים, מילא "ההיטלריזם" ולאחר קריסת רעיון תִפקוד המוטציה התורשתית, כפקטור-אפשרי מכניס מידע חדש למאגר הגנטי של עולם המינים, "המודג'הדיניזם". לראיה: אין "תקיפת רעיונות" בעולם המערבי! מטריאליסטים פוסט-דרוויניים, בני כל הדרגים באקדמיה, לא תוקפים רעיונות (כל "רעיון רומנטי" הוא "רעיון לגיטימי")! לדוגמה: נער עם מטען נפץ על גופו – הוא הבעיה! בו הבעיה מתחילה ובו היא נגמרת ולכן, על מיטב המשאבים, האנושיים והמטריאליים, מכווני סיכול האיומים, להיות מופנים לטיפול בנער עצמו (אולי הוא לא קיבל מספיק אהבה בבית) ולא ב"איזשהם רעיונות". אותו הדין לגבי הנוער מרקע סוציואקונומי שמאפשר ליהנות מהחיים, במובן המטריאלי, באופן מספק למדי, בעלי הנטייה הדכדכנית והאובדנית. שם הכדורים יפתרו הכל... אני יוצא פה בהפסד, רק משום כך שאיזה מנדהו לא עמיד למדע ולא מסתדר לו טוב שהתפתחות בפועל חלה רק בהכוונת DNA. אני מעדיף באופן חמור במקום "אי קבלת מספיק אהבה בבית" ו"כדורים יפתרו הכל", התפתחות בפועל רק היכן שיש התפתחות בהכוונת DNA. לאיזה מנדהו מסתדר לאתר את תופעת התפתחות גם בתהליכים שאינם מוכוונים על ידי איזשהו DNA, מדומיינים ושאינם מדומיינים, יעשה כן במודע דרך מטאפורה או בהשאלה ולא דרך חוויית איתור תופעת ההתפתחות בפועל. אחרת, אין זה כבר מתחום עניינו האישי, משום שבכוחו לחולל "מציאות כזב" בדמיונותיהם ובאישיותם של שלל רכי הלבב והסומים, הבאים להבין ולדעת, פן יכשלו, בני כל הגילאים וקווי הרוחב. אבותינו, בני המאות התשע עשרה והעשרים, אכלו אותה בגין "מחדל איתור הכזב של תופעת ההתפתחות" בדיוק (השם ירחם). מישהו פעם שמע קול שאומר שעליית "תוכן" מסוג "עבודת אל מדבר", כבסיס להתארגנות חברתית בצורת "מדינה", בעידן שאחרי מלחמת העולם השניה, זה ביזאר? או שערך "הרב-תרבותיות", כביטוי של השוואה או הקבלה בין "פרויקט הנאורות" למה שבתגובה אליו בכלל התקיים "פרויקט הנאורות" או שבתגובה אליו בכלל מובן "פרויקט הנאורות" (בעל שני השלבים: 1. המהפכה המדעית ו-2. עליית רעיונות קוסמופוליטיים בזיקה לסוגיית הסדר החברתי ולסוגיית המנהל הציבורי), זה ביזאר? אחרי ההכרזה על זכייתו של ישראל אומן בפרס נובל לכלכלה, יתחיל להיות לא קל אפילו לחשוב על "ביזאר" כזה, שלא לדבר על להשמיע. נקודת שיווי המשקל "נאציונל-מונותאיזם" תגיע בשנת 2005 לרמת העצימות הגבוהה ביותר שלה (בצורת "האקלים האינפורמטיבי הציבורי"), בפעם השניה בתוך 66 שנים. אלה התנאים שבהם נולדות מלחמות עולם. בין שנת 2005 עד שנת 2008, שנת המשבר הכלכלי העולמי, התקיים פרק הזמן שבו הייתה יכולה להתקיים מלחמה כזו. בשנת 2011 יופיע יובל נח הררי. יש לובי מגובש באקדמיה שמאבטח את מיצוב "מוסד סטיבן הוקינג", בתודעת הציבור הרחב, כמוסד בעל החכמה יוצאת הדופן, עד כדי כך שרק היא בכלל בעלת היכולת לפתור את בעיות העולם (רק סטיבן הוקינג יכול). ההכרות עם רעיון מוצא המינים זה מזה, כתהליך שלא רק מוחזק כמתקיים דרך מוטציות תורשתיות שבדיעבד מציגות שינוי "רציף" או "מגמתי", במורפולוגיה או בפיזיולוגיה, אלא גם ככזה הנלמד איכשהו מהשינוי בשכיחויות גנוטיפים או קומבינציות של גנוטיפים החולקים/חולקות ביטויים פנוטיפיים דומים או זהים, דומה להכרות עם מצוות הנחת תפילין. האדם בחיים לא יגיע לידי הכרות עם שני הרעיונות האלה בכוחות עצמו. אם שני הרעיונות האלה לא יגיעו אליו "מלמעלה", הוא נידון לעקרות מלאה מהידיעה על קיומם! האם קיום "תודעה" שמצד אחד, אינה נגועה ב"עבודת אל מדבר" ומצד שני, כזו שתחילה מבקשת להבין את תהליך מוצא המנים זה מזה ורק לאחר מכן לבחון האם לקבלו כתיאוריה מדעית לכל דבר, אפשרי? למה לא? תן תמריצים לשם ביטול "החשיבה הביקורתית" – תקבל את ביטול "החשיבה הביקורתית". לא תיתן – תקבל "חשיבה ביקורתית". אני אומר כזה דבר: לשם צמצום, ואף מעבר לכך, של תמותת צעירים במלחמות, על כל אדם בעולם לומר לעצמו: "אם באמת אין יותר 'רומנטיקה', אני רוצה להיות חלק מהקונספירציה. איני חלק מהקונספירציה=איש אינו חלק מהקונספירציה. כלומר, 'פרשנות' המושג 'התפתחות' של ישעיהו ליבוביץ', היא גם 'הפרשנות' שלי וכן 'פרשנות' המושג 'רציונליות' של מקס הורקהיימר, היא גם 'הפרשנות' שלי. אם קרה ולטיפוסים כדוגמת ישראל אומן ויובל נח הררי, שלכל הדעות עושים חיים משוגעים בעולמנו, הדבר עשוי להתגלות כלא נוח, הם בהחלט מוזמנים לבחון מחדש את ידיעותיהם ולא ההיפך". על המיון הבסיסי ביותר לעשירים ציניקנים ולעניים פתיים שמעתי, על המיון הבסיסי ביותר לעובדי אל מדבר ולמשוחררים שמעתי וגם על המיון הבסיסי ביותר לטיפשים ולחכמים שמעתי. על המיון הבסיסי ביותר לחותרים לקנות בזול ולחותרים למכור ביוקר, תוך הפגנת אדישות למה שקורה מסביב, מבחינת המצב שבו נמצאים הדרוויניזם והמונותאיזם, בכל רגע, עד ששמעתי על ישראל אומן, לא שמעתי. זהו המיון הבסיסי ביותר הכי מטומטם שעליו שמעתי. בזמן מלחמת העולם השניה חוברה תרות דרווין המחודשת – "הסינתזה החדשה". כאמור, הרעיון המרכזי של התורה החדשה הוא צמצום גודלה של המוטציה התורשתית – מכזו שבעת התרבות נקודתית מחוללת איבר חדש בשלימותו ואף מין חדש בשלימותו לכזו שמחוללת גן בודד המשתלב בדיעבד בתוכנית האיבר החדש העתידי. התיאוריה החדשה היא אפוא תיאוריית החפפת השינויים החלים בתפוצת גנוטיפים או קומבינציות של גנוטיפים החולקים/חולקות ביטויים פנוטיפיים דומים או זהים, עם תהליך הצטברותן של מוטציות תורשתיות בשרשרת הדורות, באופן שבדיעבד מציג שינוי "רציף" או "מגמתי", במורפולוגיה או בפיזיולוגיה, עד כדי הופעת איברים ומינים. האם לא די בפרט זה לבדו כדי ללמדנו שהדיון במה שקורה מסביב, מבחינת המצב שבו נמצאים הדרוויניזם והמונותאיזם, בכל רגע, קודם בחשיבותו לדיון במיון הבסיסי ביותר, לכאורה, לחותרים לקנות בזול ולחותרים למכור ביוקר? "הסינתזה החדשה" הסדירה את הקוגניציה של החברה המערבית למשך עשורים קדימה! איפה זה ואיפה "קניות במבצע"?! סיפורה של "הסינתזה החדשה" הוא סיפור המסגרת של כל מה שקרה כאן אחרי מלחמת העולם השניה, החל בסיפורו האישי של כל מי שנולד מאז וכלה באירועים גדולים יותר, כדוגמת שלל אירועי המלחמה הקרה הגדולים, לרבות אירוע היוסדה של מדינת ישראל (מדינת לאום-דת באופן רשמי ומעוגן בחוקי מדינה, בעלת כל המוטיבים האופייניים, כאמור. אך הפעם עם משטר דמוקרטי – את משבצת "התוכן" יתפוס העיסוק בשאלה "מיהו יהודי". לכך יש לי שתי תשובות: 1. סבתא שלי. 2. מי שאינו מבזבז את זמנו על העיסוק בשאלה "מיהו יהודי"). זאת משום ש"הסינתזה החדשה" היא האונטולוגיה הרשמית, בעלת הזיקה הברורה לענייני "עולם ומלואו", של החברה המערבית בת זמננו, על כל הפוטנציאל הגרעיני, הטכנולוגי והמחשובי שלה. כשאני מגיע ללמוד במוסד אקדמי מוכר על ידי המל"ג ומשחרר לטבת העניין סכום כסף רציני בסך הכל, ארבע עשרה שנים אחרי התפרקות ברית המועצות וסיום המלחמה הקרה, התמורה שאני מצפה לקבל כוללת את ההתייחסות לסיפור המסגרת שהזכרתי. נראה לי כמו דרישה לגיטימית בסך הכל... איני מצפה למצא באקדמיה איזשהו "טאבו". כשם ש"טאבו" כזה אינו קיים ברמת השייח העממי (שאינו כולל מילים כמו "קנט", "ניטשה", "תרמודינמיקה" ו"יחסי דומיננטיות"), אני מצפה שבאופן דומה הוא גם לא יתקיים באקדמיה. אני מגיע לאקדמיה ומה אני מגלה? ים "עובדי אל מדבר" במחלקות למדעים, ולא איזה פריירים (חיים סומפולינסקי נראה למישהו פרייר?!), אתאיסטים קוגניטיביים ברמה שכבר חשבתי שלא קיימת בטבע במחלקות למדעי החברה ו"תוכן" פלורליסטי ביחס לדרוויניזם ולמונותאיזם ("הנרי אונגר בשפה הרוסית" לא קיים יותר בשום מקום, נכחד מהעולם). היכן העיסוק האמיתי בניסיון "לפתור בעיות"? אני עוסק בשאלה "היכן יש מחירי סוף עונה" ומחפש לעשות FUN, חרף כל מה שקורה מסביב מבחינת המצב שבו נמצאים הדרוויניזם והמונותאיזם, שומע שירים על צורכי הגוף הבסיסיים ביותר ומניף סמרטוט המחובר למוט לתפארת מדינת לאום-דת עם משטר דמוקרטי, בעידן שאחרי התפרקות ברית המועצות וסיום המלחמה הקרה? אם לאו, איני קיים, אין בן אדם כזה. בקרב ילידי שנות השלושים יש, בקרב ילידי שנות השמונים אין. את זה לא אני אומר, המדע אומר, המדע של ישראל אומן... "מדע-האבולוציה" גם אומר דברים... בעולם המדע פר-אקסלנס אני חי. כך שמעתי... יכול להיות שכן. אבל גם יכול להיות שלא. כיצד קרה שבחיים האמיתיים יש "הנביא מוחמד ועריפת ראשים" ובכיתות הלימוד יש "מניות וחוזים"? איפה "הנביא מוחמד ועריפת ראשים" שלי בכיתות הלימוד??? איפה תאי גזים ומשרפות, שיווין כפוי חוצה כישורים ושירים על צורכי הגוף הבסיסים ביותר, לרבות פרטים מחייהם האישיים של דוגמניות וזמרים? חוששני שמישהו פה רוצה להיות שלגיה ו/או לא רוצה לפגוע בנפשם הרכה של פוקדי פסטיגלים ובומבומלות, בני משתתפים בבחירות דמוקרטיות, משלמי מסים, מחזירי חובות ושוכלי בנים מהשורה, שהגיעו ללמוד "לימודים גבוהים" עכשיו במה שמכונה בשפה האנגלית HUMANITIES. אצלנו ב"עממיות" אדם יכול בקלות לחבר משפט כמו "תורת דרווין ותיאוריית המפץ הגדול אינן תיאוריות מדעיות". הסגל האקדמי הבכיר, חובש כיפה וגלוי ראש כאחד, התגלה כמי שאינו מסוגל לעשות זאת. אם אחרת, אזי הוא לוחש את זה ולא באיזה חשק רב... לאן נעלמה "חרות המחשבה"? על הדרוויניזם!!! על מה עוד?! בשנת 1988 נולד בישראל עם חדש: "עם שיש לו דעות, דעות לנצח". האמונה בעליית זהות נאציונל-מונותאיסטית חדשה ובניית מסגרת מדינית סביבה (עם מדינאים וסגל אקדמי כמו שולמית אלוני ויובל נח הררי), איפשהו במזרח התיכון, אחרי שנת 1988, היא אמונה שכיצד יש להתייחס אליה, נוכח כל מה שידוע על העולם והאדם, בהתאם לכללי ההגעה ל"מצב ידיעה" הנוקשים של המדע והפילוסופיה המערביים? כאל אמונה ברעיון שבכוחו להביא לידי מה בדיוק?