מ. הבנת בעיית הדרוויניזם תלויה, בין הייתר, בהבנת "בעיית שתי התרבויות" של סנואו. זאת משום ש"בעיית שתי התרבויות" של סנואו היא תולדה ישירה של הדרוויניזם. החל מהיום הראשון, לאחר פרסום "מוצא המינים", מוסכם על הכל שטרם מתן תשובה סופית, המקובלת על הכל, לשאלה (שאלת היסוד בתורת דרווין): "האם השינויים במורפולוגיה או בפיזיולוגיה של המינים, החלים בלחץ הסביבה, ברמת האוכלוסיה ובתקופת חיים של מספר דורות, אכן מלמדים על השתנות המינים עד כדי הופעת מינים חדשים", תורת דרווין תמצא בשלב "המבחן המדעי". אלא שמה שנמצא בשלב "המבחן המדעי", נמצא בפועל בסופרפוזיציה. כיצד מתמודדים עם מצב כזה כאשר מדובר בשאלה בעלת השלכה ישירה על תפיסת האדם את עצמו ואת עולמו באופן הבסיסי ביותר? מייצרים "מנגנון טשטוש ממצאים שאינם רצויים מבעוד מועד". מבחינת אנשי המדע, בזכות ההימור, המשותף לכל, על תשובה חיובית לשאלת היסוד בתורת דרווין, אנשי מדעי החברה ילחמו למען סדר יום שיתאפיין בחירות המלאה לעסוק במדע. איש יותר לא ינשוף בעורף ויקבע מראש מהם תחומי המחקר הראויים ואלו תוצאות רצוי שיהיו להם. מבחינת אנשי מדעי החברה, בזכות האישור לכך שהתשובה לשאלת היסוד בתורת דרווין מסתברת כחיובית, יתאפשר להם מלכתחילה להילחם למען סדר יום המתאפיין בחירות המלאה לעסוק במדע. במילים אחרות, משמעות ההתמיינות ל"שתי התרבויות" היא שאנשי מדעי החברה העבירו לאנשי המדע את המסר: תישאר התשובה לשאלת היסוד בתורת דרווין "חיוביות", כולנו נרוויח; יתקיימו גם החירות המלאה לעסוק במדע וגם חברה חופשית מדת. אנשי המדע הסכימו. מאז אנשי המדע מתעניינים בלא יותר מתקציבי המחקר שלהם ותעסוקה: תכנון טילים או מכשור רפואי. להם זה לא משנה (מה להם וליעדים שהטילים משרתים). בדיעבד התברר שככל שהמחקר התקדם, מרגע ההתמיינות וכריתת הברית, עוד במאה התשע עשרה, "שתי התרבויות" התרחקו זו מזו עוד ועוד. בדרך, את מקום "התרבות המשותפת האחת", החסרה או המנוונת, תפסה "תרבות משותפת אחת" אלטרנטיבית או פיקטיבית. התברר שלא יכול להתקיים וואקום בעניין הזה. "תרבות משותפת אחת" זו היא תרבותם של תאי הגזים. ישעיהו ליבוביץ' הוא דוגמה לאלמנט שחמק מעולם ההתמיינות ל"שתי התרבויות", כבר בתקופה שבה עולם זה היה מבוסס דיו. זאת, ככל הנראה, משום שלא הלך לבית ספר, כילד, אלא למד ממורים פרטיים בביתו. לדעתי, אם היה קיים עולם של "תרבות משותפת אחת", ליבוביץ' לא היה מתבלט בו. אומרים: "ברומא התנהג כרומאי". על ליבוביץ' ניתן לומר, במסגרת הניסיון לפתור את מה שמכונה "הסתירות בהגותו": "בפגישתך בשבט של קניבלים התנהג כקניבל. אחרת, ברור לך את מי הם יוכלו". "הציוויליזציה הדרווינית" או "הציוויליזציה השמאל מטריאליסטית", התהוותה תוך כדי התמיינות השכבה המשכילה ל"שתי התרבויות". אין אנו יכולים לתפוס אותה ללא התמיינות זו. התמיינות זו אינה הבעיה של הציוויליזציה הזו אלא הפתרון.
מא. עושה רושם ש"הציוויליזציה הדרווינית" או "הציוויליזציה השמאל מטריאליסטית" עושה סטריליזציה לחשיבה ביקורתית מאפשרות של עיסוק לא מבוקר בשאלת היסוד בתורת דרווין. אמצעי הסטריליזציה הוא, כאמור, ההתמיינות ל"שתי התרבויות". אם זהו המחיר שהציוויליזציה הזו מוכנה לשלם על הישמרות "התשובה הרצויה" לשאלת היסוד בתורת דרווין, כפי שהיא, מחיר שיש בו משום "הקרבת אונה", הדבר רק מלמד על עד כמה עקרוני עבורה העיסוק בשאלת היסוד בתורת דרווין. ההקפדה על הישמרות "התשובה הרצויה" לשאלת היסוד בתורת דרווין, כפי שהיא, עוד מהמאה התשע עשרה, הרי אינה קיימת באופן שאינו תלוי בדבר. זו ראקציה למשהו. אף ראקציה בתנאי בעתה והלם עמוקים. מה זה יכול להיות? בשנת 2005 שאלה זו תקבל משמעות חדשה, לאחר ההכרזה על זכייתו של ישראל אומן בפרס נובל לכלכלה. מי מחליט על הענקת פרס נובל לכלכלה? מועצת חכמי התורה? מועצת גדולי התורה? לא. מי שאמור להימצא בבעתה והלם עמוקים מפאת המסורות העתיקות או, במילים אחרות, מפאת "הציוויליזציה הנבואית". לאחר ההכרזה על זכייתו של ישראל אומן, הסטטוס קוו באשר למצב "התשובה הרצויה" לשאלת היסוד בתורת דרווין השתנה? לא. מה זה אומר? שאני שוב מקבל "תבונה סובייקטיבית" או "תבונה אינסטרומנטלית" ("ליקוי מאורות התבונה", "הדיאלקטיקה של הנאורות") על תקן מודל טוטלי או יסודי או עקרוני וכללי, יחד עם הדרוויניזם. בתקופת חיי ברור יותר מאי פעם שהשערת דרווין שמוצא המינים זה מזה הולבשה על שינויים החלים בתפוצת גנוטיפים או קומבינציות של גנוטיפים החולקים/חולקות ביטויים פנוטיפיים דומים או זהים. הדבר ברור אף ללא התלות באם כבר שולבו בתיאוריה מוטציות תורשתיות, כהסבר להופעת מרכיבי הגנוטיפים עצמם, ובין אם לאו. לאור זאת לא לגמרי ברור מאין נבע הצורך בניסויים מכווני הגילוי האם מוטציה תורשתית, כשלעצמה, מיטיבה עם יורשיה. בכל אופן, ניסויים כאלה נעשו, חרף חוסר הרלוונטיות שלהם להבנת הקשר בין השערת דרווין לקטגוריית השינויים שעליה היא הולבשה. תוצאת הניסויים תמיד הייתה אחת: גן שמקורו במוטציה תורשתית לא טוב עבור יורשיו. אחרת, לא היינו שומעים על מוטציה תורשתית שגורמת למחלת האנמיה החרמשית שאחד מתסמיניה הוא עמידות מסוימת למחלת המלריה. אילו היה ידוע למדע על שפע של מוטציות תורשתיות חיוביות, הוא לא היה ממהר להיזכר כל הזמן דווקא בזו שמעניקה עמידות מסוימת למחלת המלריה במחיר של חולי במחלה אחרת: אנמיה חרמשית. בשל הבנתו המיוחדת של דרווין את תהליך הברירה הטבעית, "הבנה" שגם תִפקדה בתור "התשתית הקוגניטיבית" בתהליך התהוות "הציוויליזציה הדרווינית" (נאציונל-מונותאיזם, פשיזם, קומוניזם, ליברליזם), הוא הנחיל גם את הרעיון שההבדלים במאפיינים הפרטיים של תכונות המינים, מחוללי האוכלוסיות התת-מיניות, מהותיים לסוגיית השרידות ולכן, קיים קשר בין משתנה התפוצה היחסית של האוכלוסיה התת-מינית למשתנה השרידות. משום כך, במלחמת העולם הראשונה, נלחמו אוכלוסיות תת-מיניות של מין האדם שאומנם לא היו עדיין מסודרות לפי איזשהו "רצף איכותי", אך כבר בעלות המודעות לכך שהמאפיינים האתניים הייחודיים שלהן, הם פרט מהותי בזהותן. במלחמת העולם השניה, האוכלוסיות התת-מיניות של מין האדם כבר היו מסודרות לפי "רצף איכותי" ברור (מהקרוב ביותר למין המוצא לרחוק ביותר) ולכן, "הקשר הדרוויני" בין משתנה התפוצה היחסית של האוכלוסיה התת-מינית למשתנה השרידות, לא יכול היה שלא לאותת לאוכלוסיה התת-מינית שנמצאה בראש "מנעד האיכות", לצאת ל"מלחמת שרידות" באוכלוסיות התת-מיניות האחרות. במקביל, בגבולות "הציוויליזציה הדרווינית", אט אט החלה להתחלף "התבונה האובייקטיבית" ב"תבונה סובייקטיבית" (הורקהיימר, אדורנו). הסיבה לכך היא התחזקות החשיבה הנובעת מהסתכלות על העולם מתוך תורת דרווין, על חשבון חשיבה הנובעת מהסתכלות על העולם, תוך התייחסות לתורת דרווין כ"אידאה פרטית" ולא כאל איזשהו פתרון מקיף כל, סופי ונצחי. מבחינה זו, תורת דרווין למעשה מחזירה את "החשיבה" שני צעדים אחורה, בדילוג על הנאורות, הישאר לתוך מנטאליות תרבויות העולם העתיק ("המנטאליות היודו-נאצית"). כשם שבעולם העתיק המסרים האלוהיים הישירים מיינו את החברה ל"אוכלוסיות איכות", כך עשתה זאת גם תורת דרווין, החל מזמנו של דרווין ועד השישי באוגוסט 1945 לפחות. אחר כך הופיע הרעיון האנטי-דרוויני והוא שאין הבדל איכותי בין האוכלוסיות התת-מיניות של מין האדם. בזמננו הוא מאוד פופולרי. הוא הצליח להשפיע על "החשיבה האבולוציונית". אך לא באופן משמעותי. אולי על "החשיבה האבולוציונית" של אחרוני הפתיים. אופן חלוקת העושר העולמי, בזמננו, הלא שוויוני באופן קיצוני, מלמד על כך שאיפה שהוא צריך היה להשפיע הוא לא השפיע. בכל אופן, "תורת דרווין", בכל המודיפיקציות שלה, קודמת, מבחינה היררכית וכרונולוגית, למוטיב התחזקות "התבונה הסובייקטיבית" על חשבון "התבונה האובייקטיבית". משמעות "התבונה האובייקטיבית" היא הסתכלות מתוך "קטגוריות גדולות" על "קטגוריות קטנות" ועשיית השלכה מפרשנות הראשונות על משמעות השניות (אנושות – ציוויליזציה – מדינה – משפחה). משמעות "התבונה הסובייקטיבית" היא הסתכלות מתוך "קטגוריות קטנות" על "קטגוריות גדולות" ועשיית השלכה בהתאם (משפחה – חמולה – מדינה – אנושות). אצל בעלי "תבונה סובייקטיבית" דומיננטית, אפקט הדעיכה של תחושת האחריות פעול באופן כזה שככל שהקטגוריה מרוחקת יותר מקטגוריית המשפחה הגרעינית, כך תחושת האחריות לגביה דועכת (אַנַא וַאַח’וּי עַלַא אִבְּן עַמִי וַאַנא וַאִבְּן עַמִי עַלַא אְלְעַ’רִיב). זו הסיבה שרק "תבונה אובייקטיבית" יכולה להוליד רעיונות הנדסיים רוחביים, המתייחסים לרווחתן של "הקטגוריות הקטנות" דרך השלכה עליהן מחשיבה ברמת "הקטגוריות הגדולות". דוגמאות לרעיונות כאלה הן: הנדסת ערים, מחזור אשפה ואיסוף אשפה, הנחת תשתיות בפריסה גלובלית או תשתיות בכלל, איגודים מקצועיים, תקנים אוניברסליים, שיתופי פעולה ברמה גלובלית בפרויקטים תובעניים במיוחד, ספורט תחרותי, מוסדות להשכלה בכל הגבהים הפתוחים לכל, זכויות אדם אוניברסליים ומושג הזכות לרווחת מינימום אוניברסלית, תיאטרון וקונסרבטוריום (אין "דברים" כאלה ב"ספרי הקודש"). אצל בעלי "תבונה סובייקטיבית" דומיננטית ניתן לזהות נטייה לביטול ערך "התחום המשותף": מה שלא בבעלותי או בבעלות זולתי, באופן ברור, שטח הפקר הוא (לא כולל מקדשים). דוגמה נוספת היא השקעת אנרגיה בעימותים אין סופיים בין משפחות ברמת החמולה, בין חמולות ברמת המדינה ובין מדינות ברמת הציוויליזציה. הופעתו בשנת 2005 של "האינטלקטואל האינסטרומנטליסט", מהקשוחים בעידן שאחרי התפרקות ברית המועצות וסיום המלחמה הקרה, ישראל אומן, כבר במדי בעל האפוטרופסות על ההסברה "רציונליות מהי", מסמלת אפוא את העתיד לבוא, בפעם השלישית. "אינסטרומנטליזם קשה", כשל ישראל אומן, שכבר מקבל מעמד של "אורים ותומים בכל מכל כל עבור כולי עלמא", הוא אפוא סימפטום של פער קיצוני בין מעמדה של תורת דרווין בתודעת הציבור הרחב למעמדה בתודעת אנשי המקצוע. אני מתחבר לאינטלקטואל הישראלי, מרצה מאוניברסיטת תל אביב, משה צוקרמן. דמותו מייצגת אפוא "קטיגוריות חשיבה" שאני מבין (כך נדמה לי) ושתוך התבססות עליהן שופט את המציאות החברתית-כלכלית באופן עקרוני וכללי. במילים אחרות, איני מבין את המציאות החברתית-כלכלית, אלא דרך הפריזמה שמייצגה הישראלי הטוב ביותר, או מבין הטובים ביותר, הוא משה צוקרמן. לא מסובך להבין במה מדובר: בכל דור ודור יש שתי אינסטנציות בסיסיות: 1. אינסטנציית הציניקנים (מאל-חי והחברים שלו ועד ראש הממשלה והחברים שלו) שאינם בוחלים בשום אמצעי לשם ההשתלטות המלאה בשלב הראשון, על "תודעת הציבור הרחב" ובשלב השני, על גופם של בני "הציבור הרחב", כעל מקור אנרגיה זמין באופן תמידי, לשם הגשמת מטרת השימור העצמי, כאינסטנציית הנהנתנים המובחנים בכל הרמות והמובנים. 2. אינסטנציית הפתיים (משתתפים בבחירות דמוקרטיות, משלמי מסים, מחזירי חובות ושוכלי בנים מהשורה) שהם בבחינת אותו עגל מבית המטבחיים שמלקק את ידי מי שבזמן אמת פושט את עורו. היה ומשה צוקרמן היה מוכרז כחתן פרס נובל לכלכלה, אני מניח שזה היה עובר לידי כרוח בסתיו. אלא שישראל אומן הוכרז כחתן פרס נובל לכלכלה ולא משה צוקרמן. מה עלי ללמוד מכך, בראש ובראשונה על עצמי, כמי שבשלב ההכרזה תופס את עצמו בעל יכולת הבחנה ויכולת שיפוט חברתי תקינים לגמרי? היש פסיכולוג שיכול לפתור משבר כזה? יש פסיכיאטר שיכול, באמצעות תרופות. אני לא לוקח תרופות. ישראל אומן לוקח? יובל נח הררי לוקח? ראש הממשלה לוקח? אני לא חושב...
מב. ספרו של האקסלי, דרוויניסט ידוע, התפרסם בבריטניה כמה חודשים אחרי "הקרב על בריטניה". לא מן הנמנע שהאקסלי אף עמל על כתיבתו בזמן הבליץ או לפחות מיד אחריו. בעת הזו "אדם סביר" מתפנה לעסוק בחיבור בין שתי תיאוריות עתירות דופי על עולם ומלואו, המוחזקות להיות "מדעיות"? באותו רגע יש ודאי לא מעט תיאוריות בעלות מעמד דומה בתחומי מדע שונים. היש לעלות על הדעת שהן עשויות לעניין מישהו בעת הזו, בהנחה ואין להן איזשהו קשר למאמץ המלחמתי? לדעתי זה בדיוק מה שמצא האקסלי בשתי התיאוריות האלה על עולם ומלאו, את הקשר למאמץ המלחמתי. הימצאות "הסבר מדעי" לרעיון שמוצא המינים זה מזה, זהו העקרון היחיד המאחד בין הצדדים המצויים כעת במלחמה (בעקבות תעמולה פרוגרסיבית, בגיבוי המדענים עצמם, משנות העשרים והשלושים). זהו גם העקרון שנמצא בבעיה גדולה: מצבו "בתרבות" אינו משקף את מצבו "במדע". יש להתייחס בכובד ראש לאווירה ששררה בתקופה זו בעולם המדע, סביב מעמדן "המדעי" של כל "תיאוריות האבולוציה". דווקא בשל המאמץ של המדענים, שעסקו ישירות בחקר האבולוציה, להסביר כיצד האבולוציה פועלת מזה ועד כמה טועים עמיתיהם, בעלי ההצעות האלטרנטיביות מזה, הרעיון העקרוני שמוצא המינים זה מזה, כשלעצמו, הגיע לשפל של כל הזמנים בפופולריות בעולם המדע. מייקל ביהי התייחס למעמד שלו זוכה תורת דרווין בתרבות המערב באמירתו: "איך אפשר בכלל לעסוק במשהו אחר לפני שעוסקים בזה". לאור העובדה שהסינתזה החדשה חוללה ציוויליזציה, את הציוויליזציה המערבית של המחצית השניה של המאה העשרים, אני מאמין שזו הייתה גם דעתו של האקסלי. אני מניח שהקשר בין "מציאות חברתית טעונה" ליחס בין מצבה של תורת דרווין במדע לעומת מצבה בתרבות, בזמן אמת, עשוי לעבור בראשם של בני אדם. יחס זה אינו איזה פרט זניח לסוגיית הזהות. "הסינתזה החדשה", שהיא התגלמות הניאו-דרוויניזם בצורת "תיאוריה סדורה", הולידה עקרון שטרם התמודדה עם כמותו הקוגניציה האנושית. הוא עקרון "המקריות המסודרת". ניתן אף לומר שהציוויליזציה המערבית של המחצית השניה של המאה העשרים, היא אפוא הציוויליזציה של ההימור על עקרון "המקריות המסודרת" בתור עוגן קוגניטיבי של תפיסת המציאות הפיזית בכללותה. גלוי וידוע שכל שלבי ההתפתחות, מהסוג שאנו רואים בעין, אינם מקריים. אחרת, התפתחות של עובר אנושי אחד לא הייתה דומה להתפתחות של עובר אנושי אחר. אם כן, "התפתחות" היא אנטיתזה ל"סדרת אירועים מקריים". הדרוויניזם, כידוע, הושפע ממעברים בין פרופילים נקודתיים של יחסי דומיננטיות, בקבוצות של גנים פולימורפיים או, במילים אחרות, משינויים החלים בתפוצת גנוטיפים או קומבינציות של גנוטיפים החולקים/חולקות ביטויים פנוטיפיים דומים או זהים. "מעברים" או "שינויים" אלה אכן מציגים שינוי "רציף" או "מגמתי", במורפולוגיה או בפיזיולוגיה, ברמת האוכלוסיה ובתקופת חיים של מספר דורות. מה שהצליח לחולל אצל הדרוויניסטים, שפעלו מימיו של דרווין ועד יציאת ספרו של האקסלי, רושם כאילו גם כאן מדובר בתהליך מסוג "התפתחות". בדרוויניזם, "שינויים בתנאי הסביבה" מתפקדים כפקטור המכוון את השתנות המינים עד כדי הופעת מינים חדשים. עם זאת, ניכר על הדרוויניסטים שהם לא חשו בנוח עם הרעיון שפילים וקרנפים גלומים איכשהו בדגים, כשם שהגפיים ושאר חלקי הגוף, המתחדדים אצל העובר בשבוע העשירי, גלומים איכשהו בבליטוֹת ובמפרצים אצל עובר בשבוע השישי. אחרי יציאת ספרו של האקסלי, שינוי "רציף" או "מגמתי", במורפולוגיה או בפיזיולוגיה, הַחַל בהשפעת שינויים החלים בתנאי הסביבה, מן הסתם נשאר במקומו בתור עדות מרכזית לתהליך השתנות המינים עד כדי הופעת מינים חדשים. אך בנוסף לשינויים בתנאי הסביבה, כפקטור המכוון את השתנות המינים עד כדי הופעת מינים חדשים, הופיע גם פקטור כניסת המידע החדש למאגר הגנטי של עולם המינים, בדמות המוטציה התורשתית. עם הופעת הפקטור החדש, במטרה לפתור את בעיית הימצאות הפוטנציאל אצל הדגים להפוך, בתהליך הברירה הטבעית, לפילים ולקרנפים, נולד גם עקרון "המקריות המסודרת". עקרון זה ירדוף את הניאו-דרוויניסט לעולם! ב"סינתזה החדשה" המינים עדיין ממשיכים להתפתח ממינים אחרים, דרך מעברים בין פרופילים נקודתיים של יחסי דומיננטיות, בקבוצות של גנים פולימורפיים או, במילים אחרות, דרך שינויים החלים בתפוצת גנוטיפים או קומבינציות של גנוטיפים החולקים/חולקות ביטויים פנוטיפיים דומים או זהים. אך מעתה חומר הגלם של הגנוטיפים (הגנים) אינו קיים עוד מבעוד מועד, בצורת חומר גלם של גנוטיפים אחרים, אלא מופיע דרך מוטציות תורשתיות בכל אירוע נקודתי של שינוי "רציף" או "מגמתי", במורפולוגיה או בפיזיולוגיה, הַחַל בלחץ הסביבה, ברמת האוכלוסיה ובתקופת חיים של מספר דורות. המוטציות התורשתיות, כשלעצן, אומנם מקריות על פי "הסינתזה החדשה". אך כל אחת מהן כבר מתרחשת בעיתוי שאינו מקרי או שאינו יכול להיות מקרי. לא זו אף זו, המוטציות התורשתיות התגלו כבעלות טעם מסוים. נמצא שהן מאוד אוהבות ארבע גפיים, שני זוויגים וסימטריה. מפאת הפרדוקס הנובע מעקרון "המקריות המסודרת", בספרו "התפתחות ותורשה – פרקי יסוד" ישעיהו ליבוביץ' אינו מתייחס להשתנות המינים עד כדי הופעת מינים חדשים כאל תהליך מסוג "התפתחות" פר-אקסלנס, אלא כאל ביטוי של גיוס תופעת ההתפתחות, כמטאפורה, על מנת לתאר את תהליך השתנות המינים עד כדי הופעת מינים חדשים, המתחולל דרך מוטציות תורשתיות שהן מקריות מזה, אך שמופיעות בעיתוי שאינו מקרי או שאינו יכול להיות מקרי מזה. בקרב הניאו-דרוויניסטים מקובל לחשוב שעל חיבור "הסינתזה החדשה" עמלו מראשית המאה העשרים ועד פרסום ספרו של האקסלי. אין כל ראיה לכך. מיתוס זה חובר עבור ילידי שנות הארבעים, החמישים והשישים והם מאמינים בו, כדרכם של "מאמינים". עד פרסום ספרו של האקסלי הדרוויניסטים והמנדליסטים תפסו אחד את השני בגרון. על חיבור "הסינתזה החדשה" מישהו עמל בחודשים שבהם נכתב הספר "אבולוציה-הסינתזה החדשה". טענתי היא שהמחשבות על סינתזה כזו הופיעו אחרי הבליץ של הלופטוואפה על בריטניה. אני מניח שבחודשים שקדמו לכתיבת הספר "אבולוציה-הסינתזה החדשה", נמצאו ראשים בהם הופיעה המחשבה שלא יכולות להיות "שתיים תיאוריית אבולוציה" (גישת ההשתנות ההסתגלותית, החלה ברמת האוכלוסיה ובתקופת חיים של מספר דורות, דרך שינוי "רציף" או "מגמתי", במורפולוגיה או בפיזיולוגיה, וגישת כניסת "המידע החדש" למאגר הגנטי של עולם המינים, דרך מוטציות תורשתיות, באופן שאינו יכול להיות אפוא שינוי "רציף" או "מגמתי" במורפולוגיה או בפיזיולוגיה), כאשר מדובר בתיאוריה שבשלב זה כבר התבססה בתור עוגן קוגניטיבי מרכזי של הציוויליזציה המערבית. דבר דומה קורה בזמננו. בזמננו, המיון בקהילה המדעית הוא ל"ניאו-דרוויניסטים", שהם "אנשי הסינתזה החדשה", ולמתנגדים ל"ניאו-דרוויניזם", שהם "אנשי הסינתזה האבולוציונית המורחבת" (EES). "אנשי הסינתזה החדשה" מהווים את החלק הארי בעולם הדרוויניסטים רבתי. חוה יבלונקה מאוניברסיטת תל אביב היא דמות בולטת בקרב "אנשי הסינתזה האבולוציונית המורחבת". על "הסינתזה האבולוציונית המורחבת" לא ארחיב. היא ג'יבריש פוסט מודרני שבגדול, מבטל את תִפקודה של המוטציה התורשתית כפקטור בלעדי מכניס מידע חדש למאגר הגנטי של עולם המינים. "אנשי הסינתזה האבולוציונית המורחבת" מאמינים בקיומם של פקטורים נוספים. מהם? איש אינו יודע. "אנשי הסינתזה האבולוציונית המורחבת" פשוט אומרים שחייבים להיות כאלה... "אנשי הסינתזה האבולוציונית המורחבת" בעצמם לא איזה "רוחניים". הם מדענים דרוויניסטים לכל דבר שמהווים אפוא מסה קריטית, של "מדענים", שבכוחה להביא לידי היציאה בהכרזות פומביות. דמותם מתבטאת בכך שהם חשים לא בנוח עם רעיון החפפת השינויים במורפולוגיה או בפיזיולוגיה, החלים ברמת האוכלוסיה ובתקופת חיים של מספר דורות, דרך שינויים החלים בתפוצת גנוטיפים או קומבינציות של גנוטיפים החולקים/חולקות ביטויים פנוטיפיים דומים או זהים, עם איזשהם שינויים החלים דרך איזשהן סדרות של מוטציות תורשתיות שבדיעבד מציגות איזשהו שינוי "רציף" או "מגמתי", באיזושהי מורפולוגיה או פיזיולוגיה, עד כדי הופעת איברים ומינים, כפתרון בלעדי, סופי ונצחי של שאלת מוצא המינים. טענתם המרכזית היא שצריכים להיות "הסברים נוספים" או "הסברים משלימים" ל"החפפה הדרווינית", כפתרון מטריאליסטי ודטרמיניסטי "טוב יותר" או "מתקדם" או "השלם" של שאלת מוצא המינים. לפי תומאס קון, החיים בתוך פרדיגמה מתחלפים בחיים בתוך פרדיגמה חדשה, לא כאשר הפרדיגמה האקטואלית לזמן הווה מתגלה כמצויה במגמת דעיכה ברורה, נוכח מגמת עלייה בשיעור הממצאים המדעיים, ההולכים ומחלישים אותה עוד ועוד. אלא ברגע שבו מגמת הדעיכה מגיעה לשיא מסוים שכבר ניתן לומר עליו שהוא בלתי נסבל באופן נרחב. מילת המפתח בתיאוריה של קון היא "התחלפות". כלומר, מבחינת קון, מגמת דעיכה של פרדיגמה 1 היא גם מגמת התחזקות של פרדיגמה 2. לפרדיגמת הניאו-דרוויניזם אין פרדיגמה מקבילה שמתחזקת או שיכולה להתחזק בצמוד למגמת דעיכה של הראשונה (בהנחה והדעיכה קורית בפועל או שתקרה אם תקרה). פרדיגמת הניאו-דרוויניזם היא גם התיאוריה האבולוציונית היחידה שמתייחסת לתהליכי התפתחות כלשהם שאינם מכוונים על ידי איזשהו DNA, אך שבכל זאת מתרחשים בגבולות ממדי המרחב והזמן הידועים לנו, שיש לה משהו שפחות או יותר ניתן לכנות "ציוויליזציה". הציוויליזציה של הדרוויניזם היא הציוויליזציה של העיקור הכפוי, מחנות עבודה, שתי מלחמות עולם, תאי גזים ומשרפות. היא לא אלטרנטיבה מעניינת לשום דבר... הציוויליזציה של הניאו-דרוויניזם היא כבר ציוויליזציה של דמויות כמו מיכאל הרסגור, שולמית אלוני ואורן הרמן, של תוכניות חלל, רפואה לכל, בהגבלות מסוימות, מחשוב, תעשיית רכב ותעשיות אחרות מכוונות צריכה פרטית, קולנוע כללי, קולנוע אמריקאי, רוק אנגלי, תקשורת חובקת עולם, מגוון שיתופי פעולה חובקי עולם בתחומים הנדסיים, מדעיים וטכנולוגיים, קפיצה שאין כדוגמתה במדע היישומי (מכשורי) ועוד. האונטולוגיה של הציוויליזציה הזו לא יכולה להיגמר, אלא לתוך איזשהו ג'יבריש פוסט-מודרני באופן מובנה! הינה חוה יבלונקה בעצמה כבר החלה לעסוק במשהו שמכונה "האבולוציה של הנפש המרגישה". זה רציני זה... בחומר החדש של חוה לא תמצאו תאי גזים ומשרפות, שוויון כפוי חוצה כישורים ואת הנביא מוחמד ועריפת ראשים. אם כן, מה זה "האבולוציה של הנפש המרגישה"? קשקוש בלבוש של עוד מי שתורתו אומנותו... מבחינה סטטיסטית, אין עוד פרדיגמה כמו פרדיגמת הניאו-דרוויניזם, לא מהעבר ולא באופן תיאורטי, שיש לה או שיכולים להיות לה הישגים כאלה... כל התרחקות מהניאו-דרוויניזם תוביל לדבר אחד בלבד: הנחת קיומו של תהליך האבולוציה, במובן המהותי של השתנות המינים עד כדי הופעת מינים חדשים, בגין גורמים הגלומים (מבעוד מועד) בעולם המינים עצמו. במילים אחרות, על הדרוויניסט הנאמן, שאינו חש בנוח עם רעיון אבולוציית עולם המינים בגין גורמים הגלומים (מבעוד מועד) בעולם המינים עצמו, כפוי להיצמד לניאו-דרוויניזם בקלה כבחמורה. כלומר, להניח את קיומו של תהליך האבולוציה, במובן המהותי של השתנות המינים עד כדי הופעת מינים חדשים, כמתחולל באופן בלעדי דרך סדרות של מוטציות תורשתיות המציגות בדיעבד שינוי "רציף" או "מגמתי" במורפולוגיה או בפיזיולוגיה. "שתי תורות אבולוציה" פחות טוב מ"רק ניאו-דרוויניזם". בדוק! שמישהו ידבר עם חוה יבלונקה שתרד מהעניין של "שתי תורות אבולוציה". כיצד לומדים שחיים ומוות לגמרי ביד הלשון שאומרת משהו על תורת האבולוציה? מכך שהממסד המדעי, בן זמננו, אינו קושר, ברמת הממשק שהוא מקיים עם תודעת הציבור הרחב, בין מופע עלייתן ונפילתן המיידית (במושגים היסטוריים) של האידאולוגיות הסוציאליסטיות החילוניות, למעמדה של תורת האבולוציה (תהיה המודיפיקציה שלה שתהיה) באור מבחן ההוכחה המדעית. במחלקות השונות בקמפוסים וכן בשלל מכוני מחקר מכווני חברה ומדיניות ציבורית, בכל מדינות הלאום המערביות, את הסיבות או הטעויות שהובילו לנפילתן של האידאולוגיות הסוציאליסטיות החילוניות, עשויים לחפש, למשל, בהגותם של כלכלנים ומדינאים בני המאות השמנה עשרה והתשע עשרה. "רק ניאו-דרוויניזם" או "ביקורתיות אגרסיבית במיוחד כלפי הציוויליזציה הדרווינית כשלעצמה" עדיפים על "שתי תורות אבולוציה"! ייתכן שלעבודה שאני בגיל שבו משתתפים במלחמה במובן הישיר, יש השפעה על דעתי זו, ואילו מישהו אחר עשוי לחשוב אחרת... "גיל" הוא פקטור משפיע על תהליכי קבלת החלטות הראשון במעלה, לרבות ההחלטה לומר משהו על הדרוויניזם והמונותאיזם. למשל, לא תמצאו בחור צעיר "מתנבא" או מעביר הרצאה בנושא "תורה ומדע" בסגנון משה קוה וישראל אומן (בחור צעיר נוטה להתרחק מקידום בלבולי מוח, משום שרוב חייו עדיין לפניו). כעקרון "מתנבא" הוא אדם שאין לו עבודה קבועה ו/או מקצוע. ככה אני מדמיין אותו. במקום לשנורר הוא "מתנבא". אם כן, עלינו לצפות ש"המתנבא" "יתנבא" בערך בגיל ארבעים, עת בה כבר ברור לו שאין לו מה לחפש בשוק העבודה, זולת העבודות שאחרים לא רוצים לעשות... לא זו אף זו, עלינו גם לצפות ש"המתנבא" יצליח להוציא מכוח "הנבואה" אל פועל "הסדר החברתי", במקום שאינו עיר הולדתו, משום ש"אין נביא בעירו". לעומת זאת, אדם שיש לו עבודה קבועה ו/או מקצוע, משקיע יותר ויותר מזמנו וממחשבותיו באותו הדבר שהוא טוב בו. וזה בדיוק מה שהופך אותו ל"סוציולוג" או ל"בעל הרגישות הסוציולוגית" פחות ופחות טוב. מדהים לראות למה השני עשוי להפוך בסופו של יום. ההיסטוריה מלאה ב"יצורים" אללה יסטר שבנקל עושים מיקור חוץ במחיר חייהם וחיי קרוביהם, לניהולם המאורגן כבני "ההתארגנות החברתית" בסך הכל... בן עשרים – לגילוי משהו על העולם, בן ארבעים – להתגלות, בן שישים – לנשיאות מוסד אקדמי. הוא לא עושה "חיים קלים" לבן העשרים... מופע "הנביא" בטבע האנושי נלמד מעקרון שנקרא "מלכודת ההשלכה מעצמך". אדם המחזיק בעבודה קבועה ו/או מקצוע וכן מי שמשקיע יותר ויותר מזמנו וממחשבותיו באותו הדבר שהוא טוב בו, לא "מתנבא". הוא גם רואה שזולתו לא "מתנבאת". מסקנה: אני לא "מתנבא"=זולתי לא "מתנבאת". אם נמצא ואדם מעיד על עצמו כעל "מתנבא"=זו האמת, משום שלאותו אדם אין סיבה לא לומר את האמת בעניין כה גורלי עבור עצמו ועבור אחרים, כשם שלי אין סיבה לא לומר את האמת בעניין כה גורלי עבור עצמי ועבור אחרים. עקרון "מלכודת ההשלכה מעצמך", הוא עקרון "ביטול הסיכוי לקונספירציה, כפתרון הד-הוק, מתבקש, של הצורך האובייקטיבי בסדר חברתי ומנהל ציבורי, יעילים ויציבים ככל האפשר, בתנאי אי-ודאות". עקרון "מלכודת ההשלכה מעצמך" הוא מה שמכונה בלשון ישראל אומן "משהו קדוש", כפתרון שאלת התמדת קיומם של הסדר החברתי והמנהל הציבורי, הפרטיקולריים, כשלעצמם. "מדען א-פוליטי" לא קיים בטבע! משום שמדען כזה הוא מי שמעמיד את כישוריו לשירות צרכי האד-הוק של "המנגנון השלטוני", ללא התלות בטיבו (יכול להיות קומוניסטי, ג'יהדיסטי, נאציונל-סוציאליסטי, נאציונל-קפיטליסטי ועוד). אם נעשה רדוקציה לאפשרויות הבחירה היסודיות ביותר של "המדען", במובן האישי והמקצועי, אך בעיקר במובן האישי, בעידן שאחרי מלחמת העולם השניה, נגלה שאם אינו בוחר בניאו-דרוויניזם, וכן אם אינו רוצה להיות מזוהה עם איזשהו ג'יבריש פוסט-מודרני אגרסיבי במיוחד, נשארת עבורו רק הבחירה בקדוש-ברוך-הוא, על שלל שליחיו בני העולם העתיק, ועול עבודת אל מדבר כל יום מהבוקר עד הערב. לא לשב, כמובן, בתמורה ל"חיי קהילה". אולם, עבור "המדען הגנרי בעת החדשה" לא מדובר באיזה סמל סטטוס מי יודע מה... ישעיהו ליבוביץ', יעקב בקנשטיין, אלישע האס וישראל אומן בחרו אחרת. הכל בסדר. הם פשוט המיעוט. הנתון שרוב המדענים עדיין אוחזים באבולוציה (בחי ובדומם), נכון. אולם, מה שעוד נכון הוא שהם אוחזים בה לא משום כך שהם מבינים אותה או חושבים שהיא "מדע לכל דבר". אלא משום כך שהם לא חושבים שלהיות "ישראל אומן" ("עובד אל מדבר" בתקופה שבה כבר לא מתקיים "תהליך ירידת הדורות") זה מגניב.
מג. מה הדג יודע על המים שבהם הוא שוחה כל חייו? עבור הדג, בניגוד לכל מה שנמצא במים, המים עצמם אינם פרמטר. היכן, אם כן, מתחילים "המים" של האדם? באקלים האינפורמטיבי שיוצר המדינאי? באקלים האינפורמטיבי שיוצר מאותגר צבירת העושר? באקלים האינפורמטיבי שיוצר הפילוסוף? נדמה לי שלדעתו של האקסלי, ולא רק, לפחות בזמנו, "המים" של האדם מתחילים באקלים האינפורמטיבי שיוצרת התשובה לשאלה "מה בדיוק ראה דרווין באיי הגלפאגוס". אם כן, לדעתו של האקסלי, אם איני טועה לגביו, מי שמחפש תשובות לשאלות העל-אינסטרומנטליות שלו בכל דבר אחר, לפני שהוא מחפש אותן בניסיון להבין מה בדיוק ראה דרווין באיי הגלפאגוס, יחשב כ"דג". לפי צורת חשיבה זו, השאלה "מה בדיוק ראה דרווין באיי הגלפאגוס" קודמת בחשיבותה לשאלות אחרות, במדע ובפילוסופיה, בעלות הקשר המיידי לעניין "הסדר החברתי". במילים אחרות, אל תדלג על העיסוק בשאלה: "מה בדיוק ראה דרווין באיי הגלפאגוס" לפני שאתה מבזבז חיים שלמים על העיסוק בשאלת הגוף והנפש. הפער בין היכולת להבין (בזמננו) את המכאניקה של ההשתנות ההסתגלותית שממנה התרשם דרווין (בזמנו) למוכנות ואף ליכולת של מרבית המשכילים הפורמליים (בזמננו) לדון באופן ביקורתי במיצוב הפורמלי של המכאניקה הזו, בזמנו של האקסלי ובזמננו, עשויה לתמוך באפשרות שהאקסלי צדק, לפחות לגבי זמנו.
מד. "ליקוי החמה של הדרוויניזם" זהו הביטוי שבו השתמש האקסלי בספרו כדי לתאר את התקופה שקדמה לניסיונות השילוב של חוקי מנדל בתהליך הברירה הטבעית הדרוויני. ארנסט מאייר, מי שתרומתו לשילוב חוקי מנדל בתהליך הברירה הטבעית הדרוויני מסתכמת בכך שאימץ את "סדרת המוטציות" של מורגן, כעדות ל"תכונה רציפה דרך מוטציות", כתב במאמרו "הסינתזה האבולוציונית" (1998) שבשנת 1930 רוב ספרי הלימוד כבר כללו מנגנונים לא דרוויניים כהסבר לרעיון העקרוני שמוצא המינים זה מזה. למעשה עד פרסום ספרו של האקסלי, מי שחיפש קונצנזוס בקרב "אנשי מקצוע" שמלאכתם כרוכה בברור המציאות הביולוגית גרידא, לגבי המנגנון שמסביר את הרעיון העקרוני שמוצא המינים זה מזה, העלה חרס בידו. לעומת זאת, באותה העת, מי שחיפש קונצנזוס לגבי תהליך הברירה הטבעית כמנגנון המסביר למופת את אותו הרעיון העקרוני, בקרב "אנשי מקצוע" שמלאכתם כרוכה בתוכנית להשבחת הגזע ובשאר אפליקציות הנוגעות ישירות לעניין "הסדר החברתי", מצא שלל רב. את התקופה שקדמה ליציאת ספרו של האקסלי ניתן לסכם בכך שבמהלכה משמעות המושג "הברירה הטבעית" צברה פופולריות, כמציינת הסבר לרעיון העקרוני שמוצא המינים זה מזה, במקביל לניסיון המקצועי לאתר את הקשר בין השניים ולא כתוצאה ממנו. כלל חשוב ניתן ללמוד מכך על הקוגניציה והוא שאת הרעיון העקרוני שמוצא המינים זה מזה, אשר קיבל את השם "אבולוציה" במאה התשע עשרה (שלא בצדק לדעתו של פרופ' ישעיהו ליבוביץ'), ניתן לגדל בתודעת הציבור הרחב במנותק מ"מנגנון הסברתי" כלשהו או ללא התלות בנהירות הקשר ל"מנגנון הסברתי" כלשהו.
מה. הרגע הזה שבו נוצרת דוקטרינה פרוגרסיביסטית היברידית בסגנון המאה העשרים (חיבור בין "סוציאליזם חילוני", פנים-נאציונלי או על-נאציונלי, עם הדרוויניזם), כאשר בעל האג'נדה (מסוג "סוציאליזם חילוני") מקבל החלטה אסטרטגית כיצד למצב את משמעות המושג "הברירה הטבעית" בגבולות השפעתו ואף מעבר להן, בטענה ש"משמעות" זו חסרת השלכה מעשית על חיי היומיום ולכן, ראויה להסללה (בשירות השגות מתחומי עיון שאומנם אינם "מדע מדויק" אך בעלי הקשר המיידי לעניין "הסדר החברתי"), הוא מה שמעניין אותי. "היברידיות" זו החלה לקבל צורה בשנות השלושים והולידה סדר יום. נדמה לי שהמנגנונים שהובילו להופעת הפרוגרסיביזם ההיברידי בשנות השלושים, קיימים ותקפים גם בזמננו. ההשתנות ההסתגלותית הדרווינית, בעלת החוקיות ביחס בין שינויים בתנאי הסביבה לשינויים במאפיינים הפרטיים של תכונות המינים, כשלעצמה אינה ערובה לאינטואיציה שהשתנות זו היא: 1. מחזורית ומתקיימת בגבולות תכונות המינים. 2. מקורה בצירופים שונים וייחודיים, במידה מסוימת ברמת הפרט ובמידה מסוימת אחרת ברמת האוכלוסיה, של אותם הגנים בדיוק לאורך כל שרשרת הדורות (תהיה אורכה שתהיה). "ההסברה" קודמת לאינטואיציה במקרה הזה והיא שקובעת על מה בדיוק מלמדת "ההשתנות ההסתגלותית הדרווינית". מציאות בת זמננו היא שהפרוגרסיביסטים שאחרי מלחמת העולם השניה, בדומה לפרוגרסיביסטים שלפני מלחמת העולם השניה, אינם אדישים לאפשרות שניתן לשלוט באמצעות "הסברה" באינטואיציה הקשורה להשתנות ההסתגלותית הדרווינית, בעלת החוקיות ביחס בין השינויים בתנאי הסביבה לשינויים במאפיינים הפרטיים של תכונות המינים. אם כן, אין להתייחס לדיון בהשתנות ההסתגלותית הדרווינית כאל קטגוריה במדעי החיים תחילה, אלא כאל קטגוריה במדעי החברה תחילה. ליובל נח הררי אתייחס בהמשך. בשלב הזה רק אציין שמי שהתוודע לפועלו האינטלקטואלי ואולי אף רכש את ספריו וקרא אותם, יוכל להבין טוב יותר למה בדיוק הכוונה בצמד המילים "פרוגרסיביזם היברידי", בימים ההם ובזמן הזה.
מו. הראייה לגמישות משמעות המושג "הברירה הטבעית", אצל האלמנט שבאופן מסורתי מייחס ל"משמעות" זו כוח הסברתי לרעיון העקרוני שמוצא המינים זה מזה, מצויה במהפכה ש"המשמעות" הזו עברה ברמת ההשלכות המעשיות. החל משנות השבעים של המאה התשע עשרה ועד לסוף העשור השמיני של המאה העשרים, "משמעות" זו שקפה את "הצורך האובייקטיבי" בהשבחת המין האנושי. המודל שיחסית אליו יכולנו לאבחן "ראויים להקרבה" הוגדר היטב, על פי פרמטרים שגם הם הוגדרו היטב. והינה, בזמננו, מבחינת אותו האלמנט שבאופן מסורתי מייחס למשמעות המושג "הברירה הטבעית" את הכוח ההסברתי הידוע, המודל שיחסית אליו אנו יכולים לאבחן "ראויים להקרבה" מצד אחד, השתנה לחלוטין באופיו (לאנטיתזה של תורת הגזע) ומצד שני, הפרמטרים שעל פיהם יש להגדירו נשארו במקומם כפי שהיו. כיצד קרה שהן קיימים בכלל פרמטרים להגדרת "מודל מועדף" של המין האנושי והן שאופיו מצד אחד, גמיש כל כך ומצד שני, בעל השפעה רבה כל כך על סדר היום, חרף השינויים הספונטניים שבו? כיצד קרה שלבן, בריא, גבוה, בעל מנת משכל גבוהה מהממוצע (לפי הפרמטרים המקובלים), משכיל, בורגני, מוכשר, חרוץ, בעל זהות אתנית ומגדרית ברורה, הפך כהרף עין ללא לבן, בעל לקות בריאותית כלשהי, לא גבוה מדי, אופוזיציה למצוינות, מאותגר ויתור על החשיבה שבז לדפוסים והכללות, מחוסר השתייכות אתנית, מעורער מגדרית, נתמך כלכלית, בעל יכולת להיות שמח או עצוב לפי דרישה, חותר למימוש מטרות ברמת האינסטינקטים האלמנטריים ושומע שירים על צרכים ברמת האינסטינקטים האלמנטריים? התשובה לכך מצויה באפשרות שהאלמנט שבאופן מסורתי מייחס למשמעות המושג "הברירה הטבעית" כוח הסברתי לרעיון העקרוני שמוצא המינים זה מזה, פשוט טועה בהבנת "משמעות" זו לאורך כל הדרך.